הפואטיקה של זרוב.קום

סיבוכיות
כל הקטע של social media, זה מילה באנגלית, והיא ארוכה.

רזומה
אנחנו משתמשים וחיים את ה-social media, באופן מאוד כאילו… מאוד טבעי ומאוד ממש אינטואיטיבי ומשתמשים בה מלא, כאילו כבר שנים על גבי שנים.

לבביות
אני בטוחה שגם תאגידים, ושאר מרעין בישין יכולים ללמוד ממנה דברים שיועילו להם.

סימטריה
סך הכל זה אותם עקרונות אם אתה משווק אדם או משווק חברה.

דוגמה אישית
אליזרין תדבר קצת… בעצם על תהליך המיתוג העצמי שלה.

סיווג ביטחוני
(שאלה) מה הולך מבחינת הטראפיק שלכם, אפשר לגלות?
(תשובה) לא.

צניעות
כחברה יש לנו כמה מטרות. אחד – לשנות את פני התרבות.

פילוסופיה
האג'נדה החברתית שלי דוגלת בדביליות.

חב"דניקיות
לחברה ולבנאדם בתור ערך מותגי זה לא בהכרח מתאים אבל זה משהו שעושה לך טוב לנשמה.

סליבריטאות
הייחוד שלנו זה שאנחנו… הייתי קורא לנו סוג של סוכנות טאלנטים אינטרנטית.

ערך מוסף
כל האמיתיות הזו, מתים על זה, מתים על זה עכשיו. יש להם פינה בוואלה-זון.

ביזנס
אנחנו מנהלים משא ומתן איך להפוך אותם לרווחיים.

("זרובקון", ניוז-גיק, 29.5.2009)

לפואטיקות נוספות:
הפואטיקה של אנסטסיה מיכאלי.
הפואטיקה של רני רהב.
הפואטיקה של קובי פרץ.
הפואטיקה של מנחם בן.
הפואטיקה של ערן תור.
הפואטיקה של ארז פילוסוף.

63 מחשבות על “הפואטיקה של זרוב.קום

  1. כן. ללא ספק הייתי משלם כסף כדי לקבל טיפים מהאנשים האלה. אין בכלל שאלה. הכי שווה לשלם 100 ש"ח לסדנה להגדלת טראפיק מאנשים שלא מוכנים לספר כמה טראפיק יש להם ושסבורים שפעילות במדיה חברתית עבור ארגון ועבור אנשים היא זהה.

    תכל'ס דווקא די מפתיע לראות פוסט עוין יחסית מגבר סטרייט שלא כרוך אחרי הדבר הזה. אולי זה בגלל שאתה נשוי.

  2. הפורנו-צ'יק הזאת דווקא יודעת את העבודה.
    הנה, פוסט בגלוב.
    חוץ מזה, אני מכיר הרבה אנשים שישימו מאה ש"ח
    כדי לראות את שני אלה מקרוב
    ( ואולי גם לשמוע מה יש לבחור עם הזקן להגיד )

  3. אתה יכול ללגלג על אליזרין, אבל בתכל'ס – היא הצליחה להגיע למקומות בעזרת המדיה החברתית. אולי אלו מקומות שלא מרשימים אותך (מני ג'ובים אינטרנטיים, הקמפיין ההוא של פלפל, "כיכוב" בהפקות וידיאו ולאחרונה היא גם חלק מתוכנית טלויזיה חדשה של הוט – לצד דנה ספקטור וליאת בר-און, שהיא עוד מישהי שידעה להשתמש במדיה חברתית כדי להתקדם) – אבל מבחינת השגת המטרות להן שאפה – היא עשתה עבודה יפה. לא רע למישהי שהתחילה מבלוג בישראבלוג, וגם יותר מכל מני "מומחי רשת" עליהם לא מריצים פה דאחקות.

  4. המפרגן (5): האמת שאני בכלל לא חולק עליך. היא עשתה עבודה יפה ואני בהחלט מוריד בפניה את הכובע. השאלה היא לא האם היא עשתה עבודה יפה או לא (כאמור, אני חושב שעשתה), אלא האם התרשמתי שהיא יכולה ללמד משהו אחרים, האם הייתי רוצה ללמוד ממנה משהו, האם אני חושב שיש לה מה ללמד.

    לצערי, אני מסופק אם הייתי עונה בחיוב על אחת מבין שלושת השאלות האלו, בייחוד אחרי שראיתי את ראיון הוידאו הזה בו היא מכריזה שהאג'נדה החברתית שלה היא דביליות (כמה חינני) ומבהירה שאחת ממטרות החברה שלה היא "לשנות את התרבות".

    אני חושב שהבעיה הגדולה ביותר של מומחי מדיה רבים שצצים בהמוניהם, חלקם הצליחו בכוחות עצמם וחלקם בטוחים שאם הם רק היו מנסים היו יכולים, היא חוסר משווע בצניעות.

    קרא שוב את הציטוטים שמופיעים בפוסט דרך משקפי חוסר-הצניעות, ואולי תבין מה גרם לי לפעור את הפה בתדהמה.

  5. למפרגן, היינו מפרגנים אם היה על מה. באמת בכיף. אבל בוא תיתן אולי דוגמא למישהי שהתקדמה בזכות המדיה החברתית כמו למשל וולווט? זאת דוגמא למשהו. הדודה מלכה התקדמה באמצעות סיפורים על זיונים ותמונות קלוז אפ של התחת שלה, זה מה שהיה בבלוג. הגברת אליזרין יודעת בדיוק מה באיזה עומק לצלם את המחשוף. לקרוא לזה להבין במדיה חברתית? נו, אז אתה בטח חושב שגם אשטון קוצ'ר הוא מומחה בזיהוי טרנדים כי הוא יודע לצלם את התחת של דמי מור ולעלות אותו לאינטרנט.
    בחייכם, לפחות תיתנו קרדיט לאנשים שמגיע להם. העובדה שבימבו עם ציצים התקדמה בחיים, היא באמת בלי קשר למדיה חברתית. זה רק בגלל טמטום חברתי.

  6. להוא המפרגן – כל בחורה שנראית ככה יכולה "להתקדם" לאותה חשיפה אלוהית הקרוי סלבסיה בשקל.
    רוצה חשיפה כמו אליזרין? רוץ ערום כביום היוולדך את כל רחוב דיזנגוף, כאשר כתובת הטוויטר שלך רשומה במ(ק)רקר שחור על העכוז.
    מבטיח לך שתקבל את ארבע שניות התהילה שלך לעולם שכולו כלום.
    אליזרין לא יודעת ולא כלום על האינטרנט כפי שהיא מתיימרת להציג.
    רוב רובם של אותם גרופיס מורכב ממתבגרות שאוהבות את הצבע ורוד ומתבגרים שאוהבים מתבגרות שאוהבות את הצבע הורוד.
    קח את 100 השקלים ותרום אותם לתנו לחיות לחיות, אולי תציל איזה גור חתולים טועה מדרכו את הלאפה השכונתית.

  7. מחפש יועצת למדיה חברתית, רצוי באזור המרכז,
    רצוי בימבו צבעונית, שרוצה לשנות את העולם או להיות וטרינרית
    דרוש נסיון קודם בקידום התרים
    רכב + תנאים פנסיונים

  8. ללא מפרגן/סתם ג'וני.

    להיראות טוב אף פעם לא מזיק לקריירה במדיה ממש כמו שלהיות גבוה בהחלט יעזור אם תחפוץ בקריירה כשחקן כדורסל. אבל יש הרבה אנשים גבוהים ולא כולם עודד קטש ויש הרבה בחורות כוסיות בישראבלוג ולא כולן זרוב.

    היא עשתה עבודה יפה במיתוג עצמי. אני לא בטוח שהיא סגורה על עצמה מספיק בשביל ללמד אחרים, אבל מכאן ועד "גבר סטרייט שלא כרוך אחרי הדבר הזה" "בימבו עם ציצים" "כל בחורה שנראית ככה יכולה "להתקדם"".

    באמא שלכם. הבנו, יש לה ציצים גדולים ואתם לא אוהבים את זה,כי בחורות עם ציצים גדולים לא מבינות באינטרנט. יש לכם ביקורת עניינית או שאתם עדיין על הגל של שנאת נשים?

  9. אוף, כמה שנאת נשים נשפכת ברגע שבחורה מתנהגת באופן מיני. כאילו היא ויתרה על הזכות שלה שיתייחסו אל היבטים נוספים של מה שהיא עושה (בטח תגידו "ברור, לא?" אז לא).

    אם תשאלו אותי, הבחורה בנתה מותג ששמו "זרובבלה" שאכן, הציצים הם חלק ממנו, אבל כך גם צורת הלבוש שמושפעת מאופנת רחוב יפנית, ההומור והקול שבו היא כותבת (מי שטרח לקרוא יודע שהיא כותבת מוכשרת). ככה נראית כוכבוּת בימינו — שילוב של כישרון מסוים, לוק מסוים והקסם של הפרסונה שלך. זה מה שהיא בנתה לעצמה דרך האינטרנט במו ידיה, בזמן שכוכבניות אחרות צריכות את ערוץ 2 בשביל זה. זה אומר שיש לה מה ללמד אחרים על מדיה חברתית? אולי לא — ואני מבינה את ההתרעמות על היומרה. אבל גם לפטור אותה כ"נערת פורנו" זה לא ממש מתוחכם או מראה על הבנה, והמונח "בימבו" כבר ממש מכעיס.

  10. אני מסכים עם דורה. לתגובות לפוסט הזה התגנבו נימות שובניסטיות שאינן מוסיפות דבר. אני לא חושב שהדבר היחיד שלאליזרין יש למכור הם הציצים שלה ואני בכלל לא מזלזל בהצלחה שלה.
    מצד שני, מצפייה בקטע הוידאו שאליו הפוסט הזה מתייחס, לא הבנתי מה ההצעה שלה, מה היתרונות של ההצעה שלה על פני הצעות אחרות, ומה היא מוכרת.
    אם מטרת הוידאו היא להוכיח שהיא יודעת למכור את עצמה – אז אני חושב שבמקרה הזה היא עשתה עבודה בינונית שכן אם הראיון הזה הוא מכשיר תומך החלטה ובאמצעותו אני צריך להחליט האם אני בא לסדנה שלהם – ובכן.

  11. נו, מדובר בקבוצה של עוברים שהחליטה שצריך לעשות משהו אבל הם לא ממש סגורים על מה. אליזרין היא בלוגרית די ממוצעת, שתוכי חירבן לה על הפריזורה והיא הפכה את זה (יחד עם המחלבות המפורסמות) למין סוג של "מותג" אלא שזה לא מותג. זה סתם סימן הכר. זה לא שהיא נעדרת כישרון כליל. יש לה כישרון, רק שהוא בינוני ודורש פיתוח. יפה שהיא קמה ועושה משהו. הופכת את מה שלמדה במכללה לעיצוב לסוג של פרקטיקה. הבעיה היא, שמהרגע שהיא קצת מצליחה, האגו שלה גורם לה לדבר שטויות. איזו סדנה על מרקטינג ויראלי מסוגלת להעביר בחורה שדוגלת בדביליות? קהל היעד שלה הוא כנראה גיקים בני 17 עד 27 שיבואו בשביל הורוד הבימבואי וישארו בגלל הציצים המרשימים. תנו לה, זה הזמן שלה, בעוד כמה שנים הגרוויטציה והגנטיקה יעשו את שלהם והיא תהפוך לקופאית רוסייה.

    הסיבה שבגללה הם לא מוסרים אינפורמציה על הטראפיק היא כי הטראפיק מאוד נמוך יחסית לכל הרעש והקירקושים שהיא עושה. גדולים וחכמים ממך, אליזרין כבר היו היכן שאת מדשדשת. את רוצה באמת לעשות שינוי תרבותי? רוצה באמת למתג את עצמך ולהרוויח מזה כסף? עדיף שתשקיעי בלקנות ספרים של סת' גודין. שם היית מגלה להפתעתך שהדרך היחידה להצליח במה שאת מנסה לעשות זה ליצור תוכן איכותי. ואת זה, את עדיין לא עושה.

  12. לדורה, אף אחד לא רוצה להיות שובינסט פה. אבל קשה מאוד להתייחס למישהי ברצינות כשאת הקריירה שלה מעטרות תמונות בביקיני חושפני תוך כדי שהיא נוגסת בעוף עסיסי. אם היא הייתה מצליחה בלי זה, ואולי באמת קצת יותר דומה לליאת בר און בסגנון, אז אולי אפשר היה ללכת קדימה עם זה. אבל אי אפשר להתייחס אליה ברצינות כשהיא יודעת שמה שהיא מוכרת זה ציצים. ואני לא חושב שמציצים אפשר לפתח תובנות על מדיה חברתית.
    מה שכן, קחו דוגמא את מאיה מרום, אישה, בלוגרית אוכל, שהגיע למדור בידיעות אחרונות. כל הכבוד. ממנה הייתי שמח ללמוד על פיתוח קהילה ומדיה חברתית.

  13. הלא מפרגן: אז מציצים אי אפשר לפתח תובנות על מדיה חברתית, אבל מאוכל כן? אתה אומר בעצם שמה שמפריע לך זה לא מה שהיא כן או לא יודעת לעשות, אלא הציצים כשלעצמם*, ואם היא היתה עולה על הבמה עם המחשוף הזה בטקס פרס הנובל, היית מגיב באותה צורה. סלח לי, אבל זה לא רלוונטי.

    יובל, תודה. אני לא רגילה להתעצבן בבלוג שלך ולא עליך. זו הרגשה מוזרה ונעימה. 🙂

    _________
    * "הציצים כשלעצמם" זה שם טוב ללהקה.

  14. לג'וני – אני די בטוח שדורה תעדיף להעביר את הזכויות על השם לסטארט-אפ המשגשג שאקים ולא ללהקה המעפנה שלך שבטח עושה קאוורים למירי מסיקה.
    HatsitsimKsheleatsmam.com לעומת זאת, הינו סטארט אפ צעיר ומבטיח הפונה לקהל צעיר,מפולח היטב ובעל כושר קנייה גבוה.
    HatsitsimKsheleatsmam.com עוסק בבניית מותגים, ברנדינג, מיתוג, מיתוג מחדש, אסטרטגיה ותדמית באמצעות שימוש ממוקצע במדיה החברתית כגון הודעות ספאם עוקבים מזוייפים בטוויטר,בניית חוות קישורים והקמת אתר בפלטפורמת וורדפרדס בעלות אפסית של 50 אלף דולר לשנה (לא כולל מע"מ,משלוח,אינטרנט ומס מצליח).

  15. ללא מפרגן – אז קשה להתייחס ברצינות למי שהצטלמה בבקיני בקמפיין בגדי ים לחברה גדולה אותו היא יזמה,הפיקה,הצטלמה לו וקיבלה עליו קקטוס זהב? הבנתי. מעניין מה אתה עושה בחיים.

  16. היי יובל,

    שמי דור ואני השותף של זרוב באתר, אני יכול להבין למה אתה עלול להתעצב בך רושם כזה.
    דווקא מתוך הערכה לך ולכתיבתך, הייתי רוצה להעלות כמה נקודות חשובות:

    1) אליזרין הרימה (יחד איתי) את הפרוייקט זוכה קקטוס הזהב, שעל הצלחתו אי-אפשר להתווכח, אולי גם כדאי לשים לב לעובדה שהיא גם פעילה רצינית למען זכויות בלוגרים כיוצרים ומדיה, וזרוב.קום וההתנהלות שלו, באמת משנה את היחס המקובל של מפרסמים ומדיה כלפי בלוגרים. (ראה את כתבת השער בפירמה, בוא יצאה נגד משרד הפרסום שלקח קרדיט על עבודתה) הסמינר מדבר הרבה על האינטראקציה הזאת, וכיצד אתה כבלוגר יכול לעמוד על זכויותיך כיוצר.

    2) זרוב וצוות האתר, מובילים גם ברמת המאבק הציבורי, את כל נושא זכויות הבלוגרים ואנחנו מנסים לשנות את יחסי הכוחות בין בלוגרים-מפרסמים-מדיה מסורתית, שאל את יונתן קלינגר, איפה אנחנו עומדים וכמה משאבים אנחנו מקצים לעניין הזה. כי האג'נדה שלנו היא העצמה של יוצרים ובלוגרים.

    3) זרוב, למרות גילה הצעיר, היא עובדת בחברת אינטראייטינג, ומנהלת במחלקת המדיה החברתית שלה, היא לא "סתם" מישהו שבאה מהרחוב, אלא יש לה, ולי ולשאר המרצים (אסף פרץ שהיה יו"ר איגוד יוצרי הקולנוע והטלוויזיה, תומר ליכטש) בסמינר ניסיון רב בעבודה בתחומים האלה.

    4) במאמר בחרת לברור כמה נקודות שהרגיזו אותך, וזכותך, אבל באמת אל תשכח שזרוב.קום זה מקום שבו יכול צעיר מוכשר וחסר ניסיון לבוא, לקבל אפשרות להשתמש בציוד יקר (ציוד וידאו, סטילס, סטודיו, שירותים גראפיים, עריכת וידאו), לקבל עריכת תוכן, פלטפורמה להציג את דבריו, ונסיון לתת צ'אנס ליוצרים אלטרנטיביים גם להכניס כסף מכל העניין. קצת חבל לי שאתה מפספס את כל העניין הזה.

    5) בוא לסמינר, אני בטוח שתשנה את עמדותיך אחרי שבאמת תשמע מה שיש לנו להגיד באופן בלתי אמצעי. אתה עלול לגלות שהשד לא נורא כמו שאתה חושב.

  17. @דור גרבש: עריכת התוכן שאתם מעניקים לצעירים המוכשרים וחסרי הנסיון כוללת גם בדיקת איות והגהה או שמדובר בתוכן מצולם בלבד?

    ובחייאת, השער בפירמה היה לפני שנה בדיוק. אם כבר מדברים על זרי דפנה ומנוחה.

    ובכל זאת, דווקא מכל התגובה שלך עניין אותי מאוד נושא המאבק הציבורי. בהחלט אפנה לקלינגר ואשאל במה מדובר כי עד לתגובה שלך לא הייתי בכלל מודע שיש מאבק ציבורי לזכויות בלוגרים.

    מוזר שדווקא סמינר שאמור לעסוק בוויראליות, במדיה חברתית ובכל הדברים האחרים לא מציע לבלוגרים נבחרים כניסה חינם לסמינר. זה כמובן אמור להגביר את הבאזז. אבל בתור מומחים לכל זה, אתם בטח יודעים את זה.

    יו"ר, אל תתעצב.

  18. @דורה:
    מציצים אפשר לפתח תובנות מדיה חברתית נפלאות. למשל שאם את בלוגרית עם ציצים שמוכנה להצטלם באופן חושפני, מן הסתם את תהפכי לבלוגרית פופולרית. אנחנו את התובנות שלנו מפתחים לבד, היא לא סיפקה לנו מעולם תובנה עצמאית שלה בנוגע למהות המדיה.
    אם היא הייתה עולה על הבמה בטקס פרסי הנובל, למי איכפת איך נראים הציצים שלה? זרובבלה זכתה לאחרונה בפרס נובל ולא ידעתי? "האג'נדה החברתית שלי דוגלת בדביליות". אין ספק שנשמע שהיא בדרך לסטוקהולם. חבל שגררת את זה לדיון שובינסטי. זה לא העניין. השאלה היא מה היא הציעה ומה היא חשפה בדרך ל"צמרת". וכולם באופן מפתיע יודעים בדיוק מה זה. אף אחד לא חושב אפילו על משהו אחר. אז לבריאות, אבל אם את רוצה להחזיר את זה לדיון הפמיניסטי, אז תחשבי על הדוגמא שזה משמש לבלוגריות צעירות אחרות.

  19. לדעתי הפוסט הזה הוא עוד דוגמא לקנאה של דור ה- X בדור ה- Y.
    צאו מהתסכול שלכם.
    זרוב היא אושיית אינטרנט לגיטימית פלוס והבלוג שלה עמוק בהרבה מהשטחיות הורודה שאתה מנסה לייחס לו.

  20. אני רק שאלה.

    מאור קפלנסקי הנכבד.
    אני דור ה-Z. זה דור חדש שעוד לא נודע כמותו בדורות.
    אני שואל מתפלפל ודורש שתמציא לי תכף ומיד במה לקנא פלוס תיתן דוגמאות.

    בברכה

    "המבין".

  21. @אביעד – תודה על התגובה, דווקא הזמנו בלוגרים לסמינר, ואם פספסנו מישהו, אז סליחה 🙂
    בכל מקרה, כל בלוגר שרוצה לבוא לסקר את הסמינר, מוזמן ליצור קשר, מבטיחים לארח באהבה:
    zroob@zroob.com
    אנחנו מלווים, בכל המשאבים שיש לנו, את היוצרים, זה כולל גם עריכת טקסטים. זה כולל בעיקר ליווי שוטף וגיבוש של תכנים.
    בכל הנוגע לבאזז, החלל בו מתקיים הסמינר מכיל 50 מקומות. למעלה מ140 איש הביאו רצון להשתתף, כך שכרגע אנחנו מתמודדים עם בעיה הפוכה. בסופו של עניין זה היה אמור להיות סמינר מקצועי ליוצרים של זרוב.קום שהחלטנו לפתוח גם לאנשים מבחוץ.
    אהם, לא יודע, אני חושב שלדברים יש ערך גם אם הם קרו לפני שנה. בתפעול היומיומי שלנו, מאז קמפיין פלפל, היחס כלפינו מצד המפרסמים והמדיה השתנה לגמרי. אני יכול רק לקוות שבלוגרים אחרים גם הושפעו מהפרשייה הזו.

  22. את לא נחשבת, את אישה. עד שלא תוכיחי שיש לך ציצים מעניינים ושיער כחול התכנים שלך חסרי כל חשיבות.

  23. דודה, את עדיין בכמה רמות מעל. עם או בלי תחת. אבל עם הזמן התגלה הכשרון החבוי שיש לך מתחת. מן משחק מילים משעשע שכזה.. 🙂

  24. הי

    לזרוב יש שלושת אלפים יוניקים בחודש וסה"כ אחד עשר אלף מבקרים בחודש, זמן שהייה ממוצע לגולש 6 וחצי דקות ו-33 אלף דפים נצפים בסה"כ בחודש.
    לא קשה לדעת מה הטראפיק שלהם או של כל אתר אחר ולא צריך להיות מומחה משום סוג שהוא בשביל להגיע לטראפיק הזה – הייתי מצפה לזרוב ליותר ואני מאמין שהיא גם תגיע ליותר כי השטחיות , הדביליות, הציצים והורוד בעיניים שלה גרמו לך לכתוב את הפוסט המיותר הזה עליה ואולי אתם חברים בכלל וגם זו דרך טובה ליצור שיחה. הרי היא תצטרך לדבר על משהו בזרובקון לא? אז זהו כל הכבוד לכולם!

  25. די נו. אני לא אוהב את אליזרין פשוט כי אני מוצא אותה משעממת, שטחית ולא מצחיקה. אני מבסס את זה על ההכרות שלי עם התכנים שהיא כתבה בבלוגים שלה – בנקודה הזו בערך החלטתי שאני לא פאן של העבודה שלה, עוד לפני שידעתי בכלל שהיא נראית כמו שהיא נראית.

    החוש הומור שלה פלצני בעיניי והתכנים שהיא מנסה לקדם, למרות שניכר כי נעשו מאמץ ומלאכת מחשבת לקדמם היטב – פשוט לא לטעמי.

    אני לא אבוא לפה ואגיד לכולם שזרוב זה חרא. אני כאן אגיד שאני, כפרוואלר ותיק בבלוגיה העברית, חושב שזרוב היא חרא – ואני חושב ש"האג'נדה שלנו היא דביליות" היא EXHIBIT A – היא לא טורחת להסתיר את זה.

    ליאת בר און, לעומת זאת, קורעת אותי מצחוק – ליאת בר און יודעת לכתוב, יודעת לכתוב מצחיק, יודעת לכתוב מעניין – היא פשוט רייטרית. אני אתן פוק קטן לקטע השוביניסטי – מי לדעתכם תקבל יותר רפויטשן – בר און או זרוב? האם את חושבים שזה נובע ממשהו אחר מלבד היות אחת בחורה צעירה שממש לא מתביישת לנפנף את הגוף שלה בכל הזדמנות? כמה כבר יוצא לבר און לעשות את זה?*

    -מאחר וזו הזמנה חמה לתגובות מסוג "זרוב מוכרת הרבה יותר מרק הציצים שלה בלה בלה בלה" – אני לא מבטיח להתייחס לכך בתגובות נגד. קראתי את הבלוג שלה במשך שנים. לא הצלחתי להבחין במשהו יותר בולט מהחזה שלה. גם כשהיא כותבת. כל השאר היה פשוט משעמם ורדוד – דעתי בלבד.

    נ.ב – אם אנשים חושבים שלעורר תשומת לב זה אינדיקטור טוב להצלחה – אז בני סלע אוכל את זרוב בלי מלח – השאלה היא למה אנשים שמו לב?

  26. קראתי את הבלוג שלה במשך שנים. לא הצלחתי להבחין במשהו יותר בולט מהחזה שלה. גם כשהיא כותבת. כל השאר היה פשוט משעמם ורדוד – דעתי בלבד.

    כל כך משעמם ורדוד שמצאת לנכון לעקוב אחריו במשך שנים?

  27. אביעד (תגובה 30): אתה הרי כתבת בבלוג שלך כמה אתה מקנא בזרוב, אפילו שאתה לא אמור לקנא בגלל סיבות א', ב', ו-ג'. ואז באת לכאן להשפריץ רוע. יש לך נטיה כזאת — אתה עיוור לכל אחד פרט לעצמך ולצרכים שלך. ההודעה שלך פה פשוט שקופה, ובעיקר מביכה. תתגבר על עצמך.

    עם או בלי קשר:
    1. אני אוהב מאד כבר שנים את הכתיבה של זרובבלה.
    2. לא בדקתי את היוזמה החדשה, ואני מניח שהייתי מצטרף לביקורת של יובל.
    3. התמונה עם הפולקע מבריקה.

  28. כמתבוננת מהצד אני מחלקת את הדיון כאן לשני מישורים עיקריים:

    היכולת של zroob לייצר פלטפורמות קריאטיביות וhype סביבן.
    התוכן של zroob ושל הפלטפורמות הקריאטיביות וה hype סביבן.

    אם בוחנים את מגוון הפעילויות שבהן zroob לוקחים חלק, אז ניתן להביט
    בהצלחה הזו בהשתאות ופירגון על כמות האנרגיה וההשקעה באתר.

    התוכן הוא הפרבלומטי, למרות ההצהרות של מנהלי האתר תחושתי היא שהאתר אינו מקדם ולא לרגע את הערכים שהייתי רוצה להנחיל לקהל היעד (זאת כמובן אם אצליח להבין מי הוא קהל היעד. האם הוא ילדי שמנת אאוטסיידרים שמוצאים מפלט תחת גג המוזריות שzroob מייצגים?)

    מר גרבש כותב על המאבק הציבורי, וכל נושא זכויות הבלוגרים המנסים לשנות את יחסי הכוחות בין בלוגרים-מפרסמים-מדיה מסורתית. אלו דברים שלא משתמעים מהפעילות השוטפת של zroob אליה נחשפתי עד כה.

    ההגדרה העניינית לתוכן של zroob הוא החוסר תוכן, חוסר אג'נדה, מצטייר כמו fun של קבוצת אנשים שאותו סגנון חיים חלול הולם אותם. למי מיועד האתר? מי הם אותם משתמשים המסתפקים בתוכן שהוא בבסיסו עיסוי עצמי ממושך עם עצמם?

    אל ל zroob להתגונן או להמציא תכנים המצדיקים את קיומו של האתר אם האג'נדה החברתית שלכם דוגלת בדביליות עמדו מאחורי אימרה זו והצדיקו את קיומכם. כל ניסיון להצדיק את האוסף האקלקטי של הפעילויות שלכם לא עושה עמכם חסד.

  29. טוב ח'ברה נראה לי שיש פה כמה אנשים שהוציאו דברים מפרופורציות לשני הכיוונים.
    אני עוקב אחרי דברים של אליזרין מימייה הראשונים ואני חושב שהיא עושה אחלה עבודה בכל תחום הנונסנס האינטרנטי הישראלי וצריך לברך אנשים כמוה ולא ישר לקטול אותם. מה בטח שסתם קנאים מבלבלים פה את השכל על הציצים שלה שלא קשורים בכלל לעובדה שהיא בחורה מאוד יצירתית והתפרסמה בעיקר בזכות הכתיבה המשעשעת שלה, ואם הייתה רוצה הייתה יכולה לנצל פי אלף את נתונייה הטבעיים, אבל היא לא.
    מנגד אני באמת לא בטוח עד כמה עלות של 100 שקל היא העלות המתאימה לכזה דבר

  30. זרוב יודעת מה שהיא עושה גם כשהיא לא יודעת מה שהיא עושה. ורב הזמן היא יודעת מה שהיא עושה טוב מאוד. כולל שימוש, לגיטמי לחלוטין ומושכל למדי (בוקר טוב לדוורקינים הקטנים), בנשיות שלה.
    אני מהמר שרבים מהטרולים כאן לא יודעים מה לעשות גם כשהם יודעים טוב מאוד מה הם עושים. כפי שהדגימו בתגובות שלהם כאן.
    ממעט מילים שהחלפתי איתה, אני גם לא אופתע אם הפרקטיקה תנוסח באופן אחר לגמרי במסגרת הסמינר. עניין של פורמט ואווירה.
    מי שלא חושב שיש לו מה ללמוד ממנה, שלא ישלם ולא ילך. יש מספיק אנשים שראוי שישבו ויקשיבו לה ולשותפים שלה. ורובם, לדעתי, הם דווקא אנשי פרסום בני ארבעים פלוס.

  31. מה שאני בעיקר לא מצליחה להבין מהדיון הער שהתפתח בתגובות, זה מה בדיוק ההבדל בין דודה מלכה לזרובבלה, לצורך העניין? אחת חושפת גוף, אחרת חושפת פרובוקציות בלירה על הזרע שנדבק לה בשיער בזמן הזיון. למה דרך אחת לגיטימית בעיניכם והשנייה לא? למה זה בסדר לכתוב בחופשיות על כל החוויות האינטימיות שלך, וזה לא בסדר סתם להראות ציצים? שתיהן כתבו ויצרו מה שיצרו למטרות חשיפה ורייטינג, למטרות סלבז. אישית זה נראה לי קצת דוחה, אבל זכותה של אישה (וזכותו של גבר) לעשות כל מה שמתאים לה כדי לקדם את עצמה. אפשר לחשוב שיש משהו חדש בלהראות ציצים.

  32. * לכל הטרולים שמחקתי את תגובותיהם ומתבכיינים על זה שאין חופש ביטוי בגלוב: כאילו, דה?!?! יש שלט בצד: "אין כניסה לטרולים". לתשומת לבכם.

  33. איך טרול, אני מזדהה בשמי המלא, כולל מייל ואתר… בסדר אז אני ו"המבין" נסחפנו לירידות של ילדים אתמול.. מחקת.. יופי, מסכים.
    כתבתי תגובה חדשה ועניינית לעילא.. למה מחקת אותה ? אתה לא יודע לקבל ביקורת עניינית ?
    זה בעיקר מוריד מכבודך.

  34. אתה יודע, יובל, אני פותח את האינטרנט כל יום ומוצא דברים מדהימים, מטורפים, מוזרים, קיצוניים, יפים ומרגשים שאנשים מסביב לעולם עושים. ואיכשהו יש להם מרחב עשיה, הם לא עונים לשאלות כמו "האם אפשר ללמוד מזה" או "האם זה טוב" או "חכם". הם פשוט עושים דברים מגניבים. לפעמים מגניבים לאללה.

    אם זרוב היתה כותבת באנגלית, אני משוכנע שהיא היתה אחד מאותם הדברים המגניבים האלה, בלי שום צל של ספק. מאחר והיא פועלת בעברית, היא עושה דבר מגניב לאללה – אבל עם צל של ספק.

    צל הספק הזה הוא בדיוק הפוסט הזה. פוסט שנכתב בעברית, על פעילות תרבותית בעברית, שחייבת איזשהו תירוץ כדי להיות שונה. אתה לא מרגיש שיש מה ללמוד מזרוב? הייתי אומר שזו הבעיה שלך, לא שלה. מישהו מסתכל עליה ורואה "בימבו"? הייתי אומר שזו בעיה שלו. מישהו חושב שאג'נדה של דביליות היא עניין דבילי? שידבר עם מונטי פייתון, כמה אמני דאדא שוויצרים ובדרך שידבר גם איתי.

    בכלל, מה שמטריד בפוסט הזה ובתגובות לו הוא פחות השוביניזם, או קלות-הדעת שבה אנשים מסתכלים על האינטרנט ורואים את ההבדל ה"ברור" (!) בין סלב ללא-סלב, בין שימוש "נכון" במדיה חברתית לשימוש "לא נכון".

    מה שמטריד אותי הוא הרעיון שחזרנו אחרונה שש-שבע-שמונה שנים, ואנחנו שוב מתעסקים בשאלה שעלתה סביב עלייתו של ישראבלוג: "ילדות בנות 14 שמעלות תמונות של חדי-קרן ורודים – זאת תרבות?". זרוב לא רק מציעה אפשרות חדשה, היא ממשת אפשרות תקשורת חדשה. היא לא רק בנתה מותג, היא בנתה קהילה, שפה חדשה, עניין חדש. בין ערוץ 2 לזרוב הייתי בוחר בזרוב. הכלל הזה תקף, אגב, לגבי כל הערוצים בטלויזיה.

    אני לא קהל היעד של זרוב, ולמען הגילוי הנאות – קיבלתי תשלום עבור פיתוח האתר. מצד שני, אני מרגיש שיש לי מה ללמוד מזרוב.

  35. תומר, אני לא כל כך מבין על מה אתה מלין ובכל זאת אנסה להתייחס.

    1. מישהו נכנס למרחב העשיה של של אליזרין? שתעשה מה שבראש שלה. בכבוד והרבה בהצלחה.

    2. האנשים האלו שאתה מדברים עליהם, שלא עונים על שאלות "האם אפשר ללמוד מזה", לא נדרשים לענות על השאלות האלו כי הם לא בוחרים ללמד אחרים; הם פשוט עושים. מהרגע שהחלטת ללמד, מוטב שתדע להתמודד עם השאלה: האם אתה יכול ללמד ומה אפשר ללמוד ממך. אולי זה רק אני, אבל זו נשמעת לי כמו בקשה לגיטימית לחלוטין מצד מי שמבקשים כסף תמורת הידע שלהם.

    3. לגבי הדברים המגניבים לאללה שזרוב עשתה – אני הראשון שאמרתי שאני מסיר את הכובע בפני מה שהיא השיגה. מבחינתי, זו כלל לא השאלה. השאלה היא האם ומה היא מלמדת.

    4. אם אתה משווה את זרוב למונטי פייתון, ובכן, הייתי משתמש בדברים שלך ועונה לך שזו כבר הבעיה שלך.

    5. אני מודה שאני מתקשה לראות את ה"קהילה החדשה, השפה החדשה, העניין החדש" שבנתה זרוב, אבל אני לא חושב שזה רלוונטי.
    השאלה, כאמור, היא אחרת: האם אתה מתרשם שיש לך מה ללמוד מזרוב. אתה עונה על זה בחיוב: "אני מרגיש שיש לי מה ללמוד מזרוב". אני מסתכל על ראיון הוידאו שלה שבו ניסתה לשכנע אותי שיש לי מה ללמוד ממנה ועונה: אני לא השתכנעתי.
    כפי שאני לא פוסל את הזכות המלאה שלך (ושלה) להחליט שיש לך מה ללמוד, הייתי שמח אם לא תפסוק באופן מוחלט שמי שקובע שאין לו מה ללמוד מזרוב הוא בהכרח עיוור למשהו שאתה רואה. אולי, הוא פשוט רואה משהו שאתה לא. גם זו אפשרות.

  36. אני לא סובל את מה שזרוב עושה. זה גורם לי בחילה, ברובו.

    יש ללמוד ממנה?

    טונות.

    יש הבדל עצום בין לאהוב את מה שאדם עושה לבין להעריך את מה שבן אדם עושה.

    אני *ממש* לא אוהב את מה שהיא עושה, אבל אני בהחלט מעריך את מה שהיא השיגה. את מה שהיא השיגה היא קיבלה בזכות- והערכה שלי שאת מה שהיא למדה, תוך כדי עשיה, 99% מיועצי האינטרנט\SEO למניהם לא ילמדו לעולם.

    אם היה לי זמן – בהחלט הייתי שוקל לזרוק יום ומאה שקלים על הדבר הזה.

  37. זרובבלה היא משב רוח מרענן. אמיצה וחכמה.
    זה רק עניין של זמן עד שתיהפך ליחצ"נית על/מפיקה מדופלמת/מנהלת אומנותית.
    ומה הכיף? שיש בה הכל ביחד.

    לשנות את פני התרבות- הלוואי שיהיו עוד ועוד אנשים עם כאלו "יומרות".

  38. תומר, אני חושב שאתה פספסת את היו"ר ואני אתן לך דוגמא (להבדיל כמובן). יצחק דרורי המכונה המוח, עשה את מה שעשה והוציא ספר על מה שעשה. עכשיו יש אנשים שיגידו אני שולל את דרורי בכלל, ולא מוכן לשמוע או לקרוא אותו. יש אנשים שיגידו אני שולל את מה שהוא עושה, אבל מוכן ללמוד ממנו כי יש מה ללמוד ממנו על פתרון בעיות מאיך שהוא התמודד עם פריצת כספות.
    הטענה של יובל ושל אחרים פה, היא לגבי מה שאליזרין עושה, אלא לגבי מה אפשר ללמוד מזה. ולדעתם אי אפשר ללמוד מזה יותר מדי. לדעתי אפשר ללמוד מזה מה בולט באינטרנט הישראלי, ודעתי האישית היא שזה חבל שזה מה שבולט. אבל זאת דעתי האישית.

  39. לפני מספר חודשים, בנסיבות שאינן מקצועיות (מסיבת יומולדת למישהי בשבת בפארק הירקון) יצא לי לפגוש את זרובבלה בחברת בן זוגה וחברים. כאמור, לא כתבת וידאו מהשטח ולא פמפום הייפ בשוחות.

    לא ערכתי לנערה מבחן פסיכומטרי שלם, אך הרושם שהותירה עליי הייתה של אינטיליגנציה גבוהה, חריפות ומידה נכונה ובריאה של ציניות. במידה כזו, שלמחרת התחלתי לעקוב אחרי זרוב.קום והתחברתי אליה בפייסבוק (אני משתדל להימנע מהמיני סצינה האינטרנטית המקומית ככל שאני יכול ולכן ההצתה המאוחרת).

    מאז יוצא לי מדי פעם לראות פוסטים, סיקורים, הזמנות לארועים מבית היותר של אליזרין. רובם ככולם עושים את העבודה ממש כמו שצריך. על טיעון השימוש במיניות – נראה לי אפילו מגוחך לענות. לדעתי למתוסכלים רבים, משום מה, קשה הקנאה בבלוגריות כמו זרובבלה מאשר בשדרניות טלויזה או ככבניות מדופלמות. גו פיגר.

    מי שמכיר תופעות בינלאומיות דומות, כדוגמת iJustine או NataliDelConte יוכל (אולי) להסכים איתי שזרובבלה עושה את העבודה לא פחות טוב מהילדות בליגת-העל.

    ואנקדוטה לסיכום:
    צילומי האופנה של הביקיני והפולקע (שמישהו אחר ימצא וישים את הלינק) – הם יציאה מצויינת למשל. מעבר לתעלול טראפיק לא קטן, לדעתי, יש כאן סאטירה מצויינת לגבי אופנה, שימוש במיניות בפרסום ואולי אף לגבי הדיסונאנס המתעצם בין הפחד מתופעת הפדופיליה ההולכת וגוברת לבין השימוש הנלוז (ההולך וגובר אקספוננטיאלית) בצילומי קטינות מגרות בכל מקום בו לעולם הפרסום יש דריסת רגל (שזה כל מקום מהאוטוסטרדה ועד לעמוד הפייסבוק הפרטי שלכם)

    אני בטוח שלאנשי המקצוע שיגיעו לזרוב.קון (בעיקר אם הם בגיל ארבעים פלוס) יהיה הרבה אינפוטים לקחת.

    Robot55 has concluding commenting-cycle successfully and will now return to idle state.

  40. כל כך הרבה תגובות על כזה "נון-אישו" ושום אזכור על יציאת ה"ערבים שולחים את הילדים שלהם לקבץ נדבות בצמתים"?

    ומה דעתי? לאליזרין יש גוף יפה, היא בנאדם נחמד, בעלת כישרון כתיבה, היא מאוד אינטיליגנטית ויש לה אג'נדה, וגם דביליות זאת אג'נדה, וגם אם כואב להודות בזה, רבים בני דורי תומכים באג'נדה הזאת, ואני, נטול אג'נדה, נוטה לפעמים לכיוון הזה של דביליות..

  41. מדהים לפעמים איך התגובות ל"אין תוכן" הופך להיות התוכן וכל הדיבור סביבו לו שותפים מתי מעט. ראי תרבותי/חברתי מאוד מעניין לגבי התקופה שלנו – לטוב ולרע.

  42. וואו כמה שנאה.

    לאורך תקופה מסויימת עקבתי אחרי זרוב בבלוג המקורי. אי אפשר להגיד שהמראה שלה לא תרם לה, אבל מכאן ועד לטענה שהיא התקדמה רק בזכות החזה? שכל הבלוג שלה מכר ציצים? שטויות, שמצביעות על הרדידות של הכותב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *