הצבא הוירטואלי יוצא מכלל שליטה

* פוסט מתעדכן

הדיון הראשון של הבוקר עוסק במחשוב ענן (cloud computing) שעל פניו נשמע משעמם, אבל לא בצדק, לפחות לא לדעתי. אל עולם מחשוב עננים נכנסות חברות ענק כמו גוגל (והדמו של wave הוא דוגמה קלאסית לניסיון של גוגל לחדור למרחב הזה), אמאזון, מיקרוסופט, וכן, גם EMC. יש שם הרבה מאוד כסף והרבה מאוד אתגרים טכנולוגיים.

דוגמה בולטת לכך היא טכנולוגיות לוירטואליזציה (סליחה על הקללה). אחת הבעיות שעולות כאן היא שבעזרת הטכנולוגיות החדשות ניתן באמצעות מכונה פיזית אחת ליצור עשרות ולעתים מאות מחשבים וירטואלים. נשמע טוב, רק שיש בעיה אחת. אנשי הטכנולוגיה לא מסוגלים לעקוב ולנהל את כל המחשבים האלו. הצבא הוירטואלי הזה יוצא מכלל השליטה שלהם.

מעניין לראות עד כמה חסרי אונים יכולים להיות אנשי הטכנולוגיה, אלו בטוחים שאם תהיה להם ביד המילה האחרונה של הטכנולוגיה, הם יוכלו לפתור בעיות רבות. מהר מאוד הם מגלים שהטכנולוגיה החדשה עושה עוד משהו: מביאה בעיות חדשות, לעתים קשות לא פחות מהבעיות שהיא היתה אמורה לפתור.

**

הדיון השני עוסק בטכנולוגיות שמנסות לנתח מידע לא מובנה (טוויטים, הודעות דואר אלקטרוני ומידע מהסוג הזה), להבין אותו ואז להפוך אותו למידע מובנה (טבלאות, קטגוריות) כדי שהארגונים יוכלו לעשות איתו משהו. שוב, בהקשר הזה, מעניין לבחון משהו שגוגל השיקה רק אתמול.

לעשות מה? כסף כמובן. הרעיון הוא שחברות נורא רוצות להבין מה אתם, כן אתם, אומרים עליהן כדי שהן יוכלו להשתפר (yeah, right). הן מנסות לאתר דפוסי מרמה בתוך החברה ובעיקר מנסות להשיג מידע בכל מקום שהן רק יכולות בניסיון להציע איזשהו יתרון תחרותי על פני החברות האחרות בשוק.

בהתייחס לשאלה ששאלתי (“האם זו לא אופנה? האם הן לא רוכשות את הטכנולוגיה כדי שיוכלו לומר שהן משתמשות בטכנולוגיה במטרה לשפר את המוצרים שלהן?”) אנליסטית מאחת מחברות המחקר שפועלות בארה”ב, שמציגה את הנושא, ענתה שחברות אכן משתמשות בטכנולוגיה ובמידע שמופק ממנה כדי לשפר את המוצרים שלהן. יכול להיות. משום מה אני מסופק.

גם כאן, הדיון נסוב על השאלה עד כמה הטכנולוגיה יעילה, כלומר לא יעילה. ניתוח שפה אנושית הוא עניין מאוד מורכב ונזיל והטכנולוגיות הקיימות, למרות שהן התפתחות של טכנולוגיות שהופיעו לראשונה לפני כ-40 שנה, עדיין לא מצליחות להבין לגמרי (רחוק מזה) על מה בדיוק מדברות יחידות הפחמן האלו (אתם. אני לא עשוי מפחמן).

ההתפתחויות המעניינות בתחום הזה נוגעות לדור העתיד של הטכנולוגיה: חיפוש בתוך רשתות חברתיות, ניתוח של קישורים בניסיון לאתר דפוסים של מידע ושאר טריקים נחמדים.

**

הדיון השלישי עוסק בענייני המדיה החברתית. ארגונים מנסים בשנתיים האחרונות להבין את העניין וההתרשמות שלי היא שהם לא כל כך מצליחים. אולי מכיוון שהם מנסים לפענח את התופעה הזו באמצעות ניתוח טכנולוגי ולא ניתוח סוציולוגי. התחושה שלי היא שחברות בלחץ: מתרחש כאן משהו והן לא לגמרי מבינות מה העניין: זה חשוב, זה לא חשוב? איך מתמודדים עם כל המידע הזה, עם כל החופש הזה? זה משפיע עליי, לא משפיע עליי? (זו גם הסיבה לפריחתם של יועצים – כולם זקוקים לעצה ויש הרבה אנשים שישמחו לקבל כסף בתמורה לעצות שלהם, בין אם יש להם עצות טובות או עצות בכלל).

לא פעם חברות גדולות מתמודדות עם המבוכה הזו על ידי זה שהן זורקות אינסוף כלים טכנולוגיים החוצה (ויקים, בלוגים, ושאר ירקות) בתקווה שמשהו יצא מזה. באופן שלא מפתיע, אותי בכל אופן, זה לא תמיד מצליח. אם בזה לא די חברות רבות מכניסות את המערכות האלו לתוך הארגונים בתקווה שהעובדים יכניסו בפנים מידע וידע שקשה להוציא מהם בדרכים אחרות.

ניתנה פה דוגמה נחמדה על חברה שהכניסה מערכת למדיה חברתית (מילה באנגלית. קשה. וארוכה) לתוך החברה. הראו גרף איך בהתחלה יש יש עליה במספר הפוסטים שנכתבו על ידי העובדים וכעבור כמה שבועות מתחילה ירידה עקבית שנמשכה לאורך זמן. ככה זה: אתה לא יכול לזרוק על אנשים מערכת ולהגיד להם: אוקיי, ועכשיו תהיו חברתיים! מיד!

5 מחשבות על “הצבא הוירטואלי יוצא מכלל שליטה

  1. כתבת, ובצדק רב “מכיוון שהם מנסים לפענח את התופעה הזו באמצעות ניתוח טכנולוגי ולא ניתוח סוציולוגי”. למרות ש”ניתוח סוציולוגי” הוא פן צר מדי, ועדיף להשתמש בפנים שונים של ניתוח התנהגותי, הרי שאכן הטכנולוגים נכשלו כאן לחלוטין. זה ממש פאתטי לקרוא, לשמוע ולראות מהנדסי גוגל, אינטל, IBM או מיקרוסופט (וכמובן אינסוף חברות אחרות) מנסים להתמודד עם בעיות מתחום ההתנהגות — מבלי שיש להם רקע, הבנה, כלים וניסיון בכך כלל — ומגיעים לתוצאות עלובות למדי…

  2. כמה נקודות שאולי כדאי להכיר בתחומים שכתבת עליהם:

    כל התחום של Cloud Computing התחיל עם כמה אפליקציות אוניברסיטאיות שהידועה בהן היא Condor . המערכת המסחרית הגדולה הראשונה הייתה בשימוש דווקא באינטל (משהו פנימי) . מתישהו במהלך הדרך הבינו שבאמת יש יותר מדי מחשבים (וירטואלים או לא) מכדי שיוכלו לנהל אותם כמו שצריך , והתחילו לפתח תוכנות של בינה מלאכותית שיעשו את זה בעצמן (מי אמר Skynet ולא קיבל?). אנקדוטה משעשת לגבי אמזון – החברה כרגע מרוויחה יותר מעסקי המחשוב שלה מאשר מעסקי הקמעונאות.

    תוצר לוואי של התרחבות תחום ה IT היא שלכל חברה יש עכשיו המון המון מידע . מה עבר בכל מחשב , מי היוזר שעשה את זה , כמה זמן זה לקח ומאיפה זה הגיע . הבעיה היא שאין לאף אחד מושג כמה אחוזים מהמידע הזה מעניינים ו\או שמישים. מערכות שנקראות ( BI ( Business Intelligence מנסות לקחת את כמויות המידע ההזויות ההאלה ולנתח אותן כדי לזהות דפוסים , או כדי לתמוך בהחלטה (“אנחנו צריכים עוד מחשבים ” אמר האיש IT , אבל הדוחות מצביעים שרוב המחשבים בתת תפוקה , נניח) .

    אם נשים לב , שני הפסקאות מלמעלה מתחברות – ים של מידע אפשר לנתח רק בים של מחשבים וים של מחשבים מיצרים – ובכן – ים של מידע. איך כל זה מתחבר לרשתות חברתיות? רשתות חבריות גדולות (פייסבוק , מייספייס , טוויטר ) צריכות הרבה מאוד תחנות ברחבי העולם (כל פעם שלחצתם על משהו בפייסבוק , הצקתם לאיזה שרת במלזיה) , ומייצרות – והנה מתחילה הבעיה – המון המון מידע עליכם.
    כרגע , הדבר היחיד שעוצר מישהו מלעשות במידע הזה שימוש נבון במיוחד הוא שעוד לא הצליחו לבצע את הלמידה הזו בצורה אוטומטית. עם יד על הלב , מה הסיכוי שמי שקורא את הפרופיל שלכם בפייסבוק , Linkedin ומאזין לכם לטוויטר , ידע לענות על ה “שאלה אישית לאיפוס סיסמה” ששמתם בחשבון הגוגל שלכם?

  3. רק הערה:
    וירטואליזציה של אמצעי איכסון (קרי דיסקים וraids) היא גם מפתח למחשוב ענן. משום מה (אולי בגלל VMWARE) כולם מדברים על מחשבים וירטואלים, אך לתעשיה הישראלית חלק מכובד דווקא בתחום האיכסון.

  4. למרות שגם שני הנושאים הראשונים מרתקים ביותר, ברצוני להתייחס דווקא לשלישי – הלא הוא מדיה חברתית או ווב 2 הפנים ארגוני.
    נכון שאין סיכוי שפתעום יום בהיר אחד נהייה כולנו “חברתיים” וברגע שבאזזזז החדש כבר לא מרתק יש הפוגה ונטישה ע”י העובדים, אבל מה היא האלטרנטיבה? הרי כולנו מסכימים שחייבים לתקדם וכרגע אין דרך טובה יותר לנצל את “האינטלגנציה קולקטיבית” בצורה יותר טובה מרשתות חברתיות, וי. קי. או כל דבר אחר מוכר…..
    לכן (בלי להכיר את המקרה שהוצג לפניכם בכנס) הייתי משייך אותו לכישלון ניהולי/ התמאה רעה ובשום אופן לא תופס רגליים קרות מהרעיון של מדיה חברתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: