מצד אחד “פיתה ג’ו”

ומצד שני פרסומות כמו שיש רק בניו-יורק (ואולי בעוד מקומות אחרים בעולם – אבל מי צריך מקומות אחרים בעולם כשיש את ניו-יורק?)

מקום מוזר ניו-יורק.

אני אוהב אותה. ותמיד קצת מפחד ממנה.

עדכון: אחרי ארוחת ערב ומפגש ראשון עם הנוכחים, עושה רושם שמחר יהיה מעניין. מעניין במיוחד צפוי להיות המרצה שידבר על גילוי ראיות דיגיטליות. מסתבר שמערכת המשפט האמריקאית בקריסה מכיוון שמצד אחד דורשים מהארגונים להביא ראיות אלקטרוניות לכל דבר ומצד שני, הארגונים לא מסוגלים למצוא שום דבר, אבל ממש שום דבר, בתוך ערימות המידע שלהם. התוצאה היא שמשפטים הופכים יקרים בטירוף. למה? כי ארגונים משקיעים מיליוני דולרים באיתור הודעת דואר אלקטרוני שג’ו-שמו ממחלקת ניהול מוצר X שלח לג’ו-מו ממחלקת ניהול מוצר Y שבו הוא הבטיח שהוא יהרוג את החברה (שעכשיו תובעת את החברה שלו בטענה שהיא זממה להרוג אותה). מבולבלים? גם האמריקאים.

המשך מחר.

8 מחשבות על “מצד אחד “פיתה ג’ו”

  1. השלט של דונה קארן , שנצא שם כבר שנים , מיועד להורדה בקרוב. ואל תשאל , קמה קול צעקה.

  2. איך קרה, ואם יש איזה מישהו משיכון למד שיכול לעזור לי ,שהחברה המעפנה הזאת, על סחורתה הבינונית, הפכה להיות סמל סטאטוס בישראל? איך קרה שכמעט כל ישראלי שבא לבקר אותי , מחוייב להביא לבן דוד שלו או לבת של הבעל של אמא שלו , טי שירט כעור בארבעים דולר? ורק משם ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: