פרד: סוף העולם, סוף העולם

פרד בהה בטלוויזיה ותהה מי באמת כתב את בעל זבוב.

בשעשועון בו צפה נשאלה השאלה והאישה שישבה על הכיסא כשפניה מתוחות ומלאות כוונה, החווירה. היא התלבטה בין קורט וונגוט, ויליאם גולדינג וג’וזף הלר וקלטה שעשתה טעות כאשר החליטה להתקדם שלב נוסף בשעשועון. היא היתה צריכה לפרוש קודם, רגע אחרי שגילתה להפתעתה שתורת הסיכויים משחקת גם לטובת המטומטמים כשניחשה שאנטימון הוא יסוד כימי. עיניה התרוצצו מצד לצד בייאוש; היא תצא משם בלי גרוש. המנחה חייך בסלחנות אך באוזנייה נשמעו קולות הדוחקים בו; עוד מעט פרסומות. היא כבר פתחה את הפה עם הניחוש שלה כשהתמונה הפכה שחורה ועוד רגע אחד הופיעה במקומה תמונה אחרת ובמרכזה הופיע הכיתוב “מבזק חדשות מיוחד” כשברקע החלה להישמע מוזיקה שמישהו החליט שהיא דרמטית.

פרד עדיין בהה בטלוויזיה. חדשות אף פעם לא עניינו אותו ומבזק חדשות מיוחד לא עשה עליו שום רושם. אם היה מוצא את השלט רחוק היה מכבה את הטלוויזיה ונרדם על הספה כפי שעשה בשבועות האחרונים. הוא הביט סביב אך השלט סירב להתגלות בפניו. פרד הגיע למסקנה שעשה ככל יכולתו כדי למצוא אותו. המוזיקה הדרמטית פינתה את מקומה לקריין שבפנים סמוקות הכריז כי מיד עוברים למסיבת עיתונאים מיוחדת שמתקיימת במטה נאס”א שביוסטון, טקסס. הוא יתרגם מאנגלית, הסביר לצופים, אל דאגה.

המסך התמלא בדמותו של איש מקריח, משקפיים עבים לחוטמו ועניבה בטעם רע כרוכה על צווארו. הוא עמד מאחורי פודיום. לצידו נמתח שולחן ארוך מאחוריו ישבו ארבעה אנשים נוספים, כולם חמורי סבר, אחד מהם לבוש מדים כשעל חולצתו הוצמדו בקפידה כחצי תריסר עיטורים ומדליות. “מכאן שניתן להבין ש-CT314 הוא עצם גדול,” אמר האיש במשקפיים וניכר שהוא בסופו של משפט ארוך מכיוון שקולו החל להיסדק. הוא נעצר, שאף אוויר לריאותיו והמשיך. “אנחנו עוקבים אחריו תקופה ארוכה אך רק אתמול אימתנו את החישובים שלנו בנוגע למסלול שלו.”

על המסך הוצגה הדמיה ממוחשבת. בצד האחד ניצב גוש חום-עגלגל ובצד השני הופיע האיור הרגיל של מערכת השמש. בימאי אלמוני נתן את האות וההדמיה יצאה לדרך. הגוש החום-עגלגל עשה באיטיות את כל הדרך מצד אחד של המסך אל הצד השני בשעה שכוכבי הלכת החלו להסתובב סביב השמש. ככל שהגוש החום-עגלגל התקדם כך התמקדה בו ההדמיה, משמשת כמצלמה דמיונית המתמקמת בזנבו, דולקת אחריו, מציצה אל החלל מתוך עיניו. חלף רגע קצר עד שהוא התרסק לתוך העיגול הכחול שמעליו התנוסס הכיתוב “כדור הארץ.” פרד שיער שמדובר בכדור הארץ.

בחדר התדרוך נפלה דממה. רק המצלמות המשיכו לתקתק. האיש במשקפיים הפנה את מבטו מהמסך והביט אל קהל העיתונאים.

פרד פיהק בעייפות ושלח יד מגששת לקערת הפופקורן. בתחתית המסך הופיע הכיתוב: “שביט עלול להכחיד את החיים על כדור הארץ בעוד שבע שנים.” הוא העביר לערוץ אחר אבל גם בו שודרה מסיבת העיתונאים. הכיתוב בתחתית המסך סיפק תאריך מדויק יותר: ה-7 לנובמבר. סתיו, חשב פרד.

העיתונאים התעוררו מההלם הקצר שהיו שרויים בו, הרימו ידיים תובעניות הדורשות לשאול שאלות מיותרות. “מדוע קוראים לו CT314?” שאל אחד מהם והאיש במשקפיים מיהר לענות: “האותיות CT הן ראשי תיבות של מי שגילה את השביט לפני 13 חודשים: לואיס קרטר מארה”ב וגבריאלה טוריסימו מאיטליה. באותה התקופה הם היו נשואים ולכן ובילו רוב הזמן ביחד במצפה הכוכבים; הוא בארה”ב והיא באיטליה. טוריסימו ראתה את השביט, התקשרה לקרטר והוא אישר את הממצא.”
“ומדוע 314?” התעקש העיתונאי לקבל תשובה מלאה.
“הם חובבי מתמטיקה. המספר האהוב עליהם הוא פיי.”
“אז מדוע 314?” חזר העיתונאי על השאלה.
פרד ניסה לדלות מזיכרונו מידע בנוגע לפיי אבל היה עסוק בלרדוף אחר גרגר פופקורן שחמק ממנו מבלי שהסיט את עיניו מהמסך. זו התגלתה כמשימה לא פשוטה.
“מה הסבירות שאתם טועים?” צרחה עיתונאית שישבה בשורה הראשונה.
“אנחנו מעריכים את הסיכוי לטעות ב-50% אבל נתון זה ישתנה בשבועות הקרובים כאשר יהיו בידינו נתונים נוספים,” ענה ביובש.
“ישתנה לטובה או לרעה?” צרחה העיתונאית שאלת המשך.

השידור חזר לאולפן החדשות והקריין חזר בעצבנות על מה שנאמר לפני רגע. פרד, ששמע את הדברים ממש לפני רגע, האזין בקשב רב ובסופם הגיע למסקנה שהוא שמע את אותם הדברים ממש לפני רגע. הוא קם מהספה באיטיות, ולחץ על כפתור הכיבוי במכשיר הטלוויזיה. אני חייב למצוא את השלט רחוק, חשב לעצמו כשנזכר שבעוד כמה דקות הגרושה אמורה לחזור מהחוג שלה וכדאי לו לסדר לפני שתגיע. זה לא היה ממש חוג. כלומר זה היה, אבל לא שלה. החוג היה של הילדים: לו חימר ולה קראטה והגרושה, כמו רוב האמהות האחרות, היא חיכתה בחוץ, עישנה בשרשרת והחליפה חוויות על המורים של הילדים בניסיון נואש להעביר את הזמן. תוך זמן קצר הפך חוג הסרטן לאירוע חשוב במיוחד בלוח השנה של הגרושה. פרד הספיק להזיז את הכרית לצד השני של הספה כאשר הדלת נפתחה.

25 מחשבות על “פרד: סוף העולם, סוף העולם

  1. רבותי, השביט הזה הוא כלום לעומת האסטרואיד YD271 שעומד להתנגש בגדה המערבית עוד פחות מחודשיים.

  2. תצחקו, תצחקו, אבל הבוקר בחדשות הודיעו ידיעה דומה –
    http://www.google.com/hostednews/ukpress/article/ALeqM5iI682iB3K_R5BfMbOyMCHZCHbbzg

    (או כאן, בעברית – http://www.xoox.co.il/news/item_161366.htm)

    זה מחקר רציני, אגב, שמתפרסם ב-Nature.

    קצת מזכיר את הסיפור על המרצה שמספר שלפי החישובים, השמש עומדת להתפוצץ עוד שני מיליארד שנים ולהשמיד את החיים על כדור הארץ.
    “כמה?!” צועקת בבהלה זקנה מהקהל.
    “שני מיליארד שנים”, עונה המרצה.
    “אוף, נבהלתי”, עונה הזקנה, “חשבתי שאמרת שני מליון”.

  3. גאדמט, באתי לחוד ויצאתי מחדד.

    אז: מי זוכר את הסרט (משנות ה70? תחילת ה80?) על רשת שידור שקריין החדשות בה מפוטר כי הוא מזיע בבתי-השחי (וגם אידיאליסט), ובמקומו מביאים בוב בלונדיני מחייך?

    באחת הסצנות בהתחלה, החברה האידיאליסטית שלו מרצה בפני כנס של קרייני חדשות חדשים – כולם בובים ובובות בלונדיניים מחייכים – ומספרת בליווי סרטון הדגמה כמה נורא ששידורי החדשות מתמלאים בסרטונים כמו סנאים מרקדים [או שהוא סתם מפצח אגוזים?].
    כשהיא גומרת להרצות היא שואלת אם יש שאלות, ואחת הבובות אומרת: את יכולה להראות שוב את הקטע עם הסנאי?

    אז… איך קוראים לסרט הזה? חשבתי שזה The Network, אבל נראה שטעיתי.

  4. אחלה סיפור, אבל ניטפוק קל.
    אם הוא לא מצא את השלט והוא לא קם מהספה, איך הוא העביר ערוץ וגילה שגם שם משדרים את מסיבת העיתונאים.

  5. תודה לכולם על ההערות והתמיכה 🙂
    יהיה לסיפור הזה המשך. לא ברור איזה, ולא ברור עד כמה, אבל יהיה.

    אורי (24): יופי של ניפטוק. לא שמתי לב לעניין הזה. תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: