דרוקר הוא

טיפש ויהיר, דרוקר נקמן, חלאה הוא וגם אתה, אתה חלאה, בור טיפש, טיפש גדול, דרוקר תתבייש, בבון טריבונות בחליפה, עלוב נפש, מסריח משחצנות ויהירות – אפס מאופס עם מקרופון, איש טיפש, עיתונאי קטן ומגעיל, בראש מצעד האיוולת, פופוליסט ונמוך, חלאה, חבל שאתה לא קיבלת קצת מכות, איש עלוב, מטומטם זו מחמאה בשבילך, אתה אידיוט, לא חכם, איש רע ומי יודע אולי גם אתה תתאבד יום אחד, טיפשות ורוע, איש קטן, אדם עלוב נפש, חמור קופץ בראש, מגעיל, עלוב נפש שכמוך, הלוואי שילדיך יקראו את התגובות, בן אדם קטן, רוקד עם הדם שעדיין לא התייבש, לקקן, שמאלני רע, דוחה ופרימיטיבי, אשכנזי טיפוסי, עברת על דעתך, חולה נפש, טיפש ורשע, איש מגעיל ודוחה, מוקצה מחמת תיעוב, מעורר סלידה, נבלה, זבל של בן אדם, הייתי נותן מכות לרביב דרוקר בכיף, תפסיק להסניף לריטינג, רוקד על הדם, חרא גדול, אתה מוחרם, עיתונאי קטן ומושחת, הלוואי ייסגר הערוץ שלך, מגעיל אותי, רביב היהיר, אתה פשוט אפס, דרוקר פה גדול, רב דרקר, אתה מטומטם, טפשות של עיתונאי, גועל, בושה לעולם העיתונות, רביב הרברבן – יש סימן שהשתן עלה לך למוח, עליבות בלשון המעטה, אידיוט, אפס שבאפסים, איש גועלי, רק רשעותך מאפילה על קטנותך, אידיוט חסר מעצורים, דפוק, אדיוט, יא זבל יא סמרטוט, חוצפן, טוב יותר אם גם אתה תתאבד, רשעות לא מרוסנת מאיש קטן, אמירה מטומטמת, חוצפן וגס רוח, חתיכת אידיוט, דרוקר מהשור דרעק, צדקן ומתחסד, קטן מרושע וטיפש, פושע, פולט שטויות, תתבייש, טיפש, דרוקר יצא מדעתו, דוחה מספר 1, רוקד על הדם, איש קטן עם אופק ערכי של נמלה, עבד כי ימלוך, איזה אפס, פשוט אידיוט, נפלת לביב שופכין, אהבל, צדקן ואיש קטן ממדרגה ראשונה, עבד כי ימלוך, הראשון בטמטום – כמה שאתה אפס, אידיוט, לוקה בטיפשות, אתה בהמה בדיוק כמו שאתה שמאלן, רשע ואכזר, גועל נפש, מכוער, מדבר שטויות, אתה ממש שמוקקקקק, חתיכת בהמה, דרק – עלוב ללא חמלה, רביב כסיל, קשקשן שתוק, בושה לתקשורת בישראל, השתן עלה לך לראש, רכילאות, איש קטן סוגר חשבונות עם גוויה, כבש מכוער, מנוול מנוול מנוול, עיתונאי טיפש, אדם קר כמו דג במים קרים, עלוב נפש חסר אחריות ורודף רייטינג, נוטף ארס כדרקון, פרצוף משקפופר שממש דורש סטירה, עיתונאי קטן ועלוב נפש, פרצוף מעצבן וילד מגודל, חתיכת חנוך אפס, איש קטן, פשוט טיפש, טיפש ורשע, שטן עלה לך לראש, חלאת המין האנושי, יא עלוב נפש, אתה מגעיל אותי, אנושי טיפש ומפונק, חלאה שמח על מותו של יהודי, חלאה אתה נבלה, אתה זבל, דרקולה, קניבל, משחיר את פני העיתונאים בישראל, מחלת נפש, בושה לעיתונות הישראלית, טיפש, כל עם ישראל שונא אותך, אוכל נבלות, מפלצת, חסר רחמים, דרוקר הדרעקר, כזה מנוול, חלאה מדושנת עונג מעצמה – גועל נפש, סחבה מהלכת, חלש חלש, ברקר לך הדרוקר, עיתונאי קטן, יא דרעקר, אין לרביב חמלה, כלומניק, חלאה שכמוך, אפס, תתאבד אתה, תמשיך ללקק, מטומטם, מגעיל מגעיל, אגואיסט חסר מצפון, איש שפל ומגעיל, בנאדם שפל בנאדם נאלח, רכלן, אפס, מלא אוויר חם ברמה מבחילה, אפס, גועל נפש, שיא הגועל, רשעות.

(מתוך תגובות לידיעה בדה-מרקר: "רביב דרוקר על דודו טופז: טוב שהתאבד; עשה טוב לעצמו ועשה טוב לנו")

כמה הערות:

1. אלו הם ציטוטים של כותרות בלבד. לא נכנסתי לתוך התגובות עצמן שם יש, ובכן, אללה יוסטור.
2. כל כותרת של תגובה מופרדת בפסיק מכותרת התגובה הבאה.
3. הדה-מרקר יודעים לסנן מצוין תגובות שמותחות ביקורות מנומקות ומנומסות על טקסטים שנכתבו על ידי עיתונאים שלהם (לדוגמה – טקסטים שיש בהם טעויות). האמינו לי, אני יודע. מי שיגיד שסיננו באייטם הזה תגובות הוא אחת משתיים: שקרן או רשלן. התגובות האלו נשארו כי הדה-מרקר רוצים בדבר אחד: רייטינג מחורבן. הפרצוף של התגובות האלו הוא הפרצוף של הבמה עליה הן נכתבו.
4. מי שיגיד שאת הדה-מרקר קורא קהל אינטיליגנטי במיוחד, קהל שמתעניין בכלכלה, קהל של המאיון העליון, הוא או שקרן או שהמאיון העליון הוא אספסוף משתולל.
5. אחרי זה ידברו כולם על האלימות הנוראית שמשתוללת במדינה ולא יבינו איך זה קרה.

42 מחשבות על “דרוקר הוא

  1. בדיוק סיימתי לקרוא את הפוסט המקורי של דרוקר בבלוג שלו. לא יכול להגיד שאהבתי את מה שקראתי, כי להגיד על אדם שהתאבד "טוב שהתאבד" זה לא רק "לא פוליטיקלי קורקט" כמו שדרוקר מנסח את זה, זה די מקומם. יחד עם זאת, אני מעריך את דרוקר ואת היכולת שלו להגיד דברים שהוא מאמין בהם גם אם הם לא נשמעים כל כך טוב. התגובות בדה-מרקר מצביעות על הידרדרותה המוסרית והחברתית של מדינת ישראל. חברתנו נהיית אלימה מיום ליום. נתקלתי בתגובות דומות לא אחת גם בכתבות רגילות ופחות "מעצבנות" ב- YNET. האלימות פשתה בקרבנו. איך מטפלים בזה?

  2. לא צריך להיות קורא של דה מרקר כדי ללחוץ על לינק מתוך דף הבית של הארץ.
    מצד שני צריך להיות קורא הארץ, אז זה אפילו יותר מאכזב

  3. נו, ואני חשבתי שכבר הצלחתי להעביר את היום הזה בלי להיחשף לאף טוקבק בנושא. זה היה כל כך ברור שזו עומדת להיות קרקע פוריה להצמחת פטריות רעל.

    מזדהה בעיקר עם הסעיף האחרון. זו האמת, שנשמעת לפעמים צדקנית ומתנשאת: מי שכותב תגובות מהסוג הזה הוא אותו אדם דמוי צלופח שנצמד אלי שלשום בכספומט ולא התרחק עד שביקשתי מפורשות. הוא אחיו של נהג המשאית הפושע שצפר ונצמד אתמול בלילה לרכב שלא נתן לו להשתלב בנתיב. ואולי גם בן דודו של הטיפוס המגעיל שנדחף לפני היום בתור לקופות ועוד עשה פרצוף כשאני עשיתי קצת פרצוף (כל הדוגמאות אמיתיות, משלושת הימים האחרונים).
    באמת שלפעמים מתחשק לעבור לדנמרק.

  4. מי שאומר שאת הדה-מרקר קורא קהל אינטיליגנטי (במיוחד זו אולי קצת הגזמה), מניח שכותבי הטוקבקים מהווים מיעוט כל כך זעום מקוראי העיתון, שבכלל לא שווה לדבר עליו.

  5. את כזו תמימה…

    1. אני מציע לך לבדוק טוב טוב את חשבונות כרטיס האשראי שלך.
    2. תגידי תודה שנהג המשאית רק צפר ונצמד לרכב ולא ירד להרביץ לנהג/ת של הרכב

  6. קראתי את הפוסט של דרוקר. את הטוקבקים הפסקתי לקרוא אחרי השלישי. הבנתי את הקטע. אין לי שום בעיה עם מה שהוא אמר. זאת הבמה שלו וזה הסגנון שלו כשהוא לא מול המצלמות. אני מעדיף את הכנות הזאת על פני הצביעות המתחסדת של רבים אחרים, כולל מאה אחוז מהקופים שאחראים לציטוטים למעלה, רובם ככולם אנשים נורמטיביים שחירות התגובה באינטרנט מאפשרת להם להוציא החוצה את האיש הקטן והעלוב שמקנן אצל כולם, עד האחרון ביניהם.

    מה שבטוח, דרוקר עשה שירות נפלא לבוגי. מי יזכור את הדברים המכוערים שאמר הרמטכסיל-לשעבר שלנו, רק אתמול (שנה במונחי זמנישראלי)

  7. סתם חומר למחשבה: מהנסיון שלי, בקיץ אחוז התגובות המתהלמות עולה פלאים. זה לא בגלל החום. זה בגלל שבני נוער בבית והם מאוד פסקנים לגבי כל דבר ומתלהבים מזה שהם יכולים להגיד מה שבא להם בלי שאף אחד יגיד להם מה לעשות. וכן, הם מגיעים גם לדה מרקר.

  8. אם הייתי חובב קונספירציות, הייתי בודק את הקשר של המגיבים לידיעות אחרונות, אחרי ההתכסחויות החוזרות ונשנות, הגובלות בדיבה, בין דרוקר לעיתון. אבל אני לא, אז לא.

    מה שכן, אני לא מסכים עם דרוקר בכך שיכול להיות שטופז היה לוקה בנפשו ולא עשה את הדברים שעשה בצלילות, מה שמסביר כמה דברים בפרשה הזו. עכשיו לעולם לא נדע. מצד שני, הניתוח של דרוקר של הטיפול מצד התקשורת בפרשה לגיטימי, כי הוא סובייקטיבי לחלוטין. זכותו לדעתו, כמו שזכותם של המטקבקים לדעתם.

    לצערנו, הטוקבקטים הרלוונטיים נבלעים בתוך ההתלהמות, כמו תמיד באתרים הגדולים בארץ.

  9. אני בהחלט מעריך את דרוקר , כעיתונאי, כפרשן וכאדם בעל דיעה עצמאית על יכולתו לנפק טקסט כזה בנקודת זמן כזאת שלאחר ההתאבדות. אני לא מאמין שרצה לעורר פרובוקציה.

    לגבי התגובות עצמן, החלטת האתר לשחרר את שד ההמון הזועם על חשבון הרייטינג, השחרת דרוקר עצמו והעיתון בו הוא עובד – על כך נאמר "הגמל אינו רואה את דבשתו".

    הכל קשור במקרה הזה. יש כאן חומר למחקר מעמיק על תופעת האלימות וביטוייה הפושה בחברה הישראלית.

  10. יש גרעין של 4-5 טוקבקיסטים אובססיבים שמטנפים את הבלוג של רביב מיומו הראשון ולעיתים גם מפציעים במקומות אחרים בו שמו מוזכר. לא יהיה מופרך להניח ש-700+ התגובות המבחילות שם בטוש הן פרי המקלדת של אותו גרעין.

    מצד שני, לא נראה לי שלרביב בכלל אכפת מזה; בבלוג שלו הוא לא טורח למחוק כמעט כלום (ואם אין לו זמן אז שיתן למישהו אחר לטפל בזה, לטובת כולם).

  11. אני חושבת שמה שאמר דרוקר הוא לא פחות גרוע מן התגובות אליו.
    רשעות היא רשעות גם אם אינה עטופה בניבולי פה.

  12. טל (17), אני חושב שזה דומה להבדל בין אדם שקורא לאדם אחר טיפש והאדם האחר תוקע בו סכין.
    כן, שניהם אלימים – אבל את מי את מעדיפה?

    אני לא יודע אם אני מסכים עם רביב או לא. זו לא הנקודה.
    הנקודה היא שהוא הסביר את העמדה שלו בתגובה קיבל מטח של קללות שנע מ"אפס מאופס" ועד "חלאת המין האנושי". המרחק משם ועד למישהו שיתפוס אותו ברחוב ויחטיף לו מכות (כפי שעשה טופז לקורבנותיו), קטן הרבה יותר ממה שאת מעלה בדעתך.

  13. אני חשבתי כמו דרוקר מהיום שבו נחשפה הפרשה – אבל חושב שאין שום הצדקה לכתוב את זה.

    אלו אמירות חסרות רגישות ומתעלמות מכך שלטופז יש משפחה. לא על כבודו של טופז אני חושב, אלא על נפשם של ילדיו. לאלה – התאבדות היא דבר נורא, ולא משנה (כמעט) מה אביהם עשה.

  14. בדרך נעלמה גם טענתו העיקרית של דרוקר, ש"העיתונות" נצלבת על אשמתה בטרגדיה ולא בצדק. ציון אמיר אומר, "נעשה קמפיין מאוד מאורגן, דה לגיטימציה מובהקת" (אם אינני טועה, תקיפה אלימה אינה חוקית בישראל, ולכן מעשיו של טופז היו – אפילו במובן הטכני ביותר – לא לגיטימיים).

    האם העיתונות היתה מבצעת את תפקידה טוב יותר אם היתה עוסקת בלגיטימציה של טופז ושל מעשיו?

    במקרה ההפוך, עו"ד ציון אמיר היה תובע את דיבתו מ"העיתונות"; אולי כדאי להפוך את היוצרות ושנציגות עיתונאים כלשהי תתבע את עו"ד אמיר?

  15. התגובות בדה-מרקר מצביעות על הידרדרות מוסרית?! אולי הן לא מנוסחות ברהיטות כמו דעתו של דרוקר – אך הן תגובת-בטן טבעית לדברים מכוערים של אדם חסר רגש. אם יש משהו שמעיד על ההידרדרות המוסרית של החברה ושל התקשורת הם הדברים האוויליים של דרוקר. התגובה לדברים אלו היא אנושית ומוסרית לגמרי.

  16. יובל, הקישור שלך בין הטוקבקים לאלימות לא אחראי וחוטא לעניין. דרוקר השתמש במעמד, בכוח, ובסמכות העיתונאית שלו בשביול להגיד ש"טוב שאדם התאבד", כמה דקות ספורות לאחר שנקבע מותו. האם זו לדעתך התנהגות מוסרית? האם מיליון טובקבקים זועמים משתווים לחוצפה, לאטימות, לזילות בחיי האדם שדרוקר הפגין?

    במקום הגיוני ומוסרי, אולי לא היו מפרסמים את התגובות האלה, אבל היו מפטרים את דרוקר ולא מאפשרים לו להופיע בטלוויזיה יותר. אדם שמחליט לקחת את חייו, לא עושה זאת מתוך שום שיקול רציונאלי או פוליטי, אלא מתוך המצוקה הכי קיצונית שאדם יכול להימצא בה. הוא לא עושה זאת מתוך שיקול עיתנואי, קר, ממוזג ונינוח. אדם שמגיע למצב שבו הוא מתאבד על ידי כבל של קומקום חשמלי, לא משנה מה מעשיו היו, לא מגיע לו שיכתבו עליו דקה אחרי מעשה, במעין אקט שמח לאיד, עומד מהצד, קניבלי וטורפני, ש"טוב עשה שהתאבד". דרוקר הוא עיתונאי, והוא חרג מהסמכות העיתונאית שלו ונכנס לרקמה פסיכולוגית, משפחתית, וכן – פרטית – עדינה. ועל כך מגיע לו לחטוף את האמת בפרצוף.

  17. טל (24) על איזו סמכות עיתונאית אתה מדבר (בהנחה ש"טל" זה זכר)?
    הבנאדם כתב את דעתו בבלוג האישי שלו, מה העניין בכלל? באיזו מעמד, כוח וסמכות עיתונאית הוא השתמש??
    ואיזו אמת בפרצוף הוא בדיוק קיבל? שהוא חלאת המין האנושי – זו "האמת בפרצוף" שהוא קיבל?

    תגיד, אתה אמיתי אתה או זו תגובה של אלגוריתם?

  18. יובל, מעניין שאתה מעלה את המילה 'אלגוריתם'. אם מישהו פה פועל במכאניות ובלי רגש, זה לבטח אתה ודרוקר – בכלל לא הגבת לנקודה שלי, אלא נתפסת למילים בודדות.

    אנסה לענות, בכל זאת (האם אפשר לשוחח עם אלגוריתם?): הוא קיבל אמת אמוציונלית בפרצוף. כן, 'חלאת המין האנושי' (בבלוג שלו ואף בטובקים היו תגובות יותר מפורטות מזה, אבל הרי מה זה משנה לך?) – הרגש המזוקק והמיידי הזה – זה בדיוק התגובה מהבטן שהוא צריך לקבל על מילים כל כך חצופות וחסרות רגש.

    ובקשר לסמכות עיתונאית, אנא אל תיתמם, "בלוג האישי שלו". פחחחח פחחחח פחחחח. משונה שאדם שכותב בעין השביעית מסתכל בצורה צרה כזו על המדיה. הרי "דה מרקר" לקחו משהו שהיה בבלוג ה"אישי" הזה ועשו ממנו כותרת. הופה. רגע. מה קורה פה. הופה. "רביב י דרוקר אמר:". אבל. מה פתאום. זה בבלוג האישי שלו!! פפףף. וחוץ מזה, זה בלוג אישי כמו שהבלוג של לא יודע מי במיקרוסופט הוא בלוג אישי. זה בלוג שמקודם דרך האתר של ערוץ 10 ונענע, זה בלוג שהוא משתמש כדי לקדם את התוכנית שלו וערוץ 10, זה בלוג שנפתח כחלק משורה של בלוגים של מנחי וכתבי ערוץ 10 (תסתכל בצד ימין ברשימת הבלוגים המומלצים. אלה לא חברים "אישיים" שלו, אלא אנשים כמו חיים אתגר וכו'). אז אל תיתמם בבקשה. הוא השתמש במותג "רביב דרוקר" בשביל להגיד את הדברים האלה, וצוטט אח"כ בתור המותג הזה בעיתונות – זה כבר לא כל כך אישי — וכאן בדיוק הבעיה.

    דווקא יכול לצאת טור נחמד בעין השביעית, לא?

  19. טל – אני מבטיח לך שברגע שתהיה לך נקודה שיהיה ראוי להגיב לה, אעשה זאת.
    הטענה שבגלל שהדה-מרקר ציטטו אותו הוא "השתמש במותג רביב דרוקר" היא טענה שאין באוצר המילים שלי מספיק מילים בשביל להעניק לה את התואר המתאים לה.

    על העובדה שאתה מצדיק את את התגובות ואת סגנונן, אני בכלל לא רוצה לדבר. אני אניח לך להתבוסס בתוך הסחי הזה.

  20. הראיון עם ציון אמיר דוגמה הוא מצויינת לבעיה שמציקה לי כבר הרבה זמן: למה בדיוק מראיינים עורכי דין? איזה ערך עיתונאי יכול להיות לראיון כזה? מה עורך דין יכול לגלות לנו שהוא לא ברור מאליו מעצם היותו עורך דין?

  21. ואם אנחנו בעניין הזה של דברים שמציקים לי: נראה לי שאנחנו כבר בשלב שאפשר לתהות בכובד ראש על נחיצותה של התופעה הזו שנקראת טוקבקים. אולי אני מצביע כאן על המובן מאליו, אבל אני בספק אם אתר שיחליט לסגור את אפשרות הטוקבקים יפסיד יותר מדי.

  22. יובל, תגובה בסגנון "תגיד, אתה אמיתי אתה או זו תגובה של אלגוריתם?" היא גם מכוערת ואלימה למדי לטעמי. האם לצפות לידיעה בעמודי החדשות על זה שבקרוב רצחת מישהו במאבק על חניה? לפעמים טוקבקים היא דרך בריאה לשחרר קיטור. בדיוק כמו שאתה מגיב מהבטן, כל מגיביו של דרוקר. תגובות מהבטן – מילוליות – הן בגדר הלגיטימי. כל מי שכותב שטויות כמו דרוקר ראוי שיחטוף מנה הגונה של קללות. זה אולי לא הכי אסתטי, אבל זה חלק מהשיח הלגיטימי.

  23. שוב לא נותר אלא להסכים ב 100% עם היו"ר. דה מרקר מדגימים בפעם המי יודע כמה את השעונתם על שיטת ה"פאפארצי-טריביון". יעני עיתונות שעוסקת כביכול בנושאים 'רציניים', בסגנון והגשה צהובים, נבובים ומרושלים.

  24. יובל, חבל שאינך מסוגל להתמודד עם מגיבים (טל) שמציגים אותך בצביעותך. תמיד היית כזה, מפוחד וכתוצאה מכך אלים כלפי מי שמראה לך איפה ולמה אתה טועה. חוסר הביטחון והנטייה לתוקפנות שלך מאפילים על הכל, וכך קשה להתלהב גם מהרגעים שבהם אתה מדבר לעניין 

  25. דרוקר כתב בדיוק את מה שחשבתי ואני מסכים עם כל מילה.

    הנקודה המעניינת פה הם שני הכובעים אותם הוא חובש – העיתונאי מול הבלוגר והשילוב ביניהם.

    בתוכנית הטלוויזיה שלו בפריימטיים של ערוץ 10 הוא נוהג להביע דיעות קיצוניות ונחרצות, אבל הוא מעולם מעולם לא היה אומר בשידור: "טוב שדודו טופז התאבד".

    כבלוגר, כשהוא יושב בבית עם תחתונים מול המקלדת, הוא כותב את מה שהוא חושב.

    העניין הוא שהאפקט הוא אותו אפקט והמשמעות היא אותה משמעות – בשני המקרים המסר שלו מועבר באופן חופשי לקהל רחב תחת פלטפורמה של גוף מסחרי (ערוץ 10).

    רק שפעם הוא מפיץ אותו כשהוא עונב עניבה, ופעם כשהוא רק עם תחתונים.

  26. 1. באשר לטוקבקים :
    לא כל הכינויים שהבאת בסקירת הטוקבקים הם אלימים באותה מידה , הנה כמה דוגמאות לטוקבקים שונים :
    "יהיר, נקמן, פופוליסט ונמוך, קשקשן, בושה לעיתונות הישראלית, חסר חמלה, השתן עלה לך לראש", הם למשל טוקבקים שתוקפים את דרוקר בצורה "הגיונית" יחסית, כי זה באמת הרושם שהוא עושה על חלק מהמגיבים/קוראים/צופים.
    "כסיל, טיפש, אידיוט,אפס" הם כבר בהחלט אלימים במידת מה, אך בעיקר וולגרים (האם מותר להיות קצת וולגרי? תלוי איפה ואיך)
    "פרצוף משקפופר שממש דורש סטירה,טוב יותר אם גם אתה תתאבד" – הם כבר אלימים במיוחד.

    מה שאני מנסה לומר זה שחלק מהטוקבקים האלה, אם היו מופיעים בנפרד מכל הזבל הם לגיטימים (בעיקר אלה מהקטגוריה הראשונה). אין ספק שהמצבור עצמו דוחה , אבל הוא לא ממש הומוגני.

    2. באשר לדה-מרקר:
    צודק במאה אחוז.

    3. באשר לטקסט של דרוקר עצמו :
    כשקראת את הטקסט שלו הדבר הראשון שעלה לי בראש זה : "וואו, הוא פשוט יצא חתיכת אידיוט".
    זה לא שמה שהוא כתב היה כזה נורא, זאת דעה לגיטימית להבעה בין אם אתה אדם פרטי ובין אם אתה עיתונאי. אבל למה בכל זאת אידיוט? – יש משהו בתזמון ובטון של הפוסט שפשוט מעורר הרגשה לא נעימה של התנשאות. {ולהתחיל לעשות חשבונות ירושה? לא נאה בכלל}
    את דרוקר אגב אהבתי יותר בעבר, אבל אחרי כל הקטע עם הפריימריז בקדימה (שערוריה אדירה לדעתי אולי אחד מרגעי השפל של העיתונות הפוליטית בארץ, דרוקר כמו שאר העיתונאים בעיקר גימגמו אחרי הבחירות, למעטים היה את האומץ לגנות את כל מה שקרה, דרוקר לא היה אחד מהם) התחיל לרדת לי ממנו. האם כתבתי טוקבק "אלים"? – ברור שלא, אבל אני כן יכול להבין מאיפה חלק מסויים מהטוקבקים האלה באו. כנ"ל מגיבים כמו טל.
    4. באשר לתגובות שלך :
    תשמע, טל הזה, יהיה מי שיהיה, כתב טוקבק, שבו הוא לא תקף אותך וביטא את דעתו באשר לדרוקר. גם אם טל טועה הוא לא התבטא באלימות אלא ניסה להסביר את עמדתו ואת סלידתו מדרוקר.
    לא היה צורך לענות לו בצורה מתנשאת. בתור בן אדם שיודע להתנשא, אני יודע שהתנשאות היא גם סוג של אלימות, (אלימות אינטלקטואלית אולי?). הרי בסופו של דבר מה ההבדל בין לשאול אותו אם הוא אלגוריתם לבין לקרוא לו כסיל, טיפש, אידיוט או אפס?
    הרי זאת היתה כוונתך, לא?[ אם לא – אז קבל את התנצלותי. ]
    בקיצור, צודק או לא צודק, לדעתי גם ההתבטאות שלך לא נעימה . קורה.

    לסיום , משחק מחשבתי קטן : אם הטוקבקים היו מופיעים בכתבה על רני רהב, שאמר דברים דומים (?) על טופז, האם גם היית שם לב לכך ומכבד אותו בפוסט?

  27. יובל: גם אני מסכים עם טל. גם לדעתתי טוב שטופז התאבד, אבל לכתוב דבר כזה כל כך מייד אחרי הרצח, ובמקום בולט כל כך, זה חוסר רגישות משווע. דרוקר הרוויח את התגובות האלה בצדק.

  28. . מי שיגיד שאת הדה-מרקר קורא קהל אינטיליגנטי במיוחד, קהל שמתעניין בכלכלה, קהל של המאיון העליון, הוא או שקרן או שהמאיון העליון הוא אספסוף משתולל.

    בעיקר, מי שיגיד שאת דה-מארקר קורא קהל אינטיליגנטי, לא יודע איך מייאיתים את המלה המדוברת. זה אינטליגנטי,עם שני יו"דים.

  29. אני נוטה לחשוב שאת רוב הטוקבקים כולל האלימים ביותר, כותבים דווקא חברי המערכת של האתרים הנדונים.
    אני לא מנסה לעשות פה איזה דאחקה. אני באמת חושבת ככה. זה הכי הגיוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *