הפרד ומשול.

הנסיעה לתחנת המשטרה לא היתה ארוכה במיוחד, ובכל זאת פרד הצטער שהשוטרים לא הפעילו את הסירנה. הם העדיפו לנסוע באיטיות, לעצור בכל רמזור, גם בירוקים, והניחו לנוסעים ולהולכי הרגל לנעוץ בו עיניים חודרות. פרד נעץ בהם עיניים חודרות בחזרה.

כשהגיעו לתחנה, הוציא המזוקן את פרד מהניידת, חלף על פני דלפק היומנאי והכניס אותו לחדר פנימי. בכניסה לחדר היה תלוי שלט קטן, עליו נכתב "חוקר תורן". הוא שחרר את האזיקים של פרד, הושיב אותו על הכסא הנמוך ואמר לו בשעמום "חכה כאן". אחר כך יצא וסגר את הדלת.

החדר היה קטן. היה בו שולחן ומאחוריו כסא מסתובב מרופט. על השולחן ניצב צג מחשב גדול ומאובק שנראה כאילו יוצר בתקופת המנדט. גם לפרד היה כזה מסך. על הקיר היו תלויות שלוש תמונות של כמה שוטרים מחייכים בבגדי ספורט. פרד ידע שהם שוטרים כי כולם לבשו חולצות טריקו שעליהן היה כתוב "אנחנו שוטרים". ליד התמונות היה לוח שעם ועליו תלויים לוח שנה, הודעות ופקודות קבע. על אחד מהם נכתב: "15 באוגוסט. תרגיל מרחב. סיסמה: 'נורה כחולה'." פרד שינן בשקט את הסיסמה. הוא לא ידע למה, אבל היתה לו הרגשה שהוא יזדקק לה. הוא שכח אותה מיד כשהדלת נפתחה ופנימה התגלגלה שוטרת עגלגלה ועייפה.

השוטרת לא אמרה מילה. היא התיישבה מאחורי השולחן והחלה מקלידה באצבע אחת; לוחצת מחפשת את המקש הבא, לוחצת, מחפשת את המקש הבא, וחוזר חלילה. פרד לא היה בטוח אם זה סוג של עינוי שמטרתו לחלץ ממנו הודאה או שמא היא באמת התקשתה למצוא את המקשים המתאימים.

"אני מבינה שנעצרת," אמרה כעבור כמה דקות שנראו לפרד כמו נצח.
"איך הבנת את זה?"
היא הרימה את עיניה מהמקלדת ואמרה "אני מציעה לך לא להתחכם."
"זו נשמעת לי כמו הצעה טובה," ענה פרד.
"רשיון נהיגה."
פרד הוציא מהכיס את הארנק ונתן לשוטרת את רישיון הנהיגה שלו. היא הקלידה את פרטיו ואז שאלה "למה נעצרת?"
"אני באמת לא יודע," ענה
"לא אמרו לך?"
"לא. אבל השוטר עם הזקן טען שאני חרא קטן. זאת לא הטרדת עצור או משהו?" שאל פרד.
"לא אם אתה חרא קטן," ענתה השוטרת.
"אני מציע לך לא להתחכם."
"אתה מאיים עליי?" הרימה השוטרת את קולה.
"מה פתאום" אמר פרד. הוא לא עשה את זה בכוונה.
"ספר לי מה קרה," דרשה השוטרת.
"נסעתי לקנות עכבר."
"עכבר?"
"עכבר."
"אתה חובב חיות?"
"מה?"
"מה?"
"עכברים?"
"לא רק עכבר אחד."
"מה תעשה עם עכבר אחד?" תהתה השוטרת.
"למה אני צריך יותר מעכבר אחד?"
"יש לך עכברים אחרים?" הקשתה.
"יש לי אחד אבל הוא לא בסדר."
"חולה?"
"אפשר לומר."
"אז נסעת לקנות עכבר."
"נסעתי לקנות עכבר," חזר פרד אחריה.
"ואז?"
"ואז ההוא עם הזקן התחיל לצעוק עליי שאני חרא קטן."
השוטרת הקלידה באיטיות את הדברים שפרד אמר לה.
"מי עצר אותך?"
"לא יודע."
השוטרת הקלידה ופרד ממקומו ראה שהיא מתקתקת: "ל-א י-ו-ד-ע." היא נאנחה. לאחר מכן היא הביטה בפרד שהביט בה מביטה בו, ואז לקחה עיפרון מהשולחן, הרימה את שפופרת הטלפון ובאמצעות העיפרון הקישה על מקשי הספרות.

"יורם, יש לי פה אחד, פרד. מי עצר אותו?". הקול בצד השני אמר לה להמתין רגע ומלמל משהו. השוטרת הקשיבה, ואז אמרה "תודה," הניחה את השפופרת ושוב נאנחה. "עוד פעם זה והבחורות החדשות שלו."
"מה?" שאל פרד.
השוטרת שתקה לרגע ואז מלמלה "כל פעם שהוא מנסה להרשים בחורה אני נתקעת עם עצור-בלאי. חרא קטן."
"מה?" שאל פרד
"מה? אה. הוא. לא אתה."
היא קמה מהכיסא והתגלגלה באיטיות מהחדר. פרד עוד לא הספיק לשנן מחדש את הסיסמה שעל הקיר, וכבר היא חזרה עם שקית ניילון ובתוכה המגזינים שלו שהיו קבורים בתא המטען. היא הטיחה אותם על השולחן, נעמדה לידו ושאלה "זה שלך?"

פרד הסתכל על המגזינים ואמר "כן."
"זה שלך?"
"כן."
היו שם מגזינים ישנים של "נשיונל ג'יאוגרפיק", כמה כתבי עת שעסקו במכוניות, ומבניהם שלפה השוטרת שלושה עותקים של פלייבויי. "גם זה שלך?"
פרד בהה בהם ולקח אחד. הוא החל לדפדף בו בעניין.
"היי!" צעקה השוטרת "גם זה שלך?"
"אין לי מושג," אמר פרד, ממשיך לדפדף, "אספתי אותם ברחוב. הם היו בחבילה כזו, אז אספתי אותם."
"בדו"ח המעצר כתוב שאתה סוחר בתכני פורנוגרפיה קשים," אמרה השוטרת.
"מה?"
"מה מה?"
"מה?" חזר פרד.
"תכני פורנוגרפיה קשים."
"פלייבויי?"

השוטרת עיקמה את הפרצוף, התיישבה על הכסא בכבדות וחזרה להקליד. כעבור כמה שניות החלה המדפסת שלצידה לטרטר ומתוכה נפלטו שני עמודים.
"תקרא ותחתום למטה," הורתה השוטרת לפרד.
פרד הניח את גליון הפלייבוי על השולחן, וקרא שהוא נסע לקנות עכבר, כי העכבר שלו חולה, ושם נעצר בחשד שהוא מוכר חוברות פלייבויי מתא המטען שלו. עוד נכתב, שהוא מבטיח לא לעשות את זה יותר. פרד חתם בסוף העמוד האחרון היכן שהיה כתוב "חתימה". הוא השיב לשוטרת את הדפים, אך זו אמרה לו "תחתום גם בראשי תיבות בסוף כל עמוד."
פרד חתם בראשי תיבות בתחתית שני העמודים המודפסים ושוב נתן אותם לשוטרת. היא לא הרימה את העיניים כשאמרה לו, "אתה משוחרר," והחלה לתייק את הניירת.
פרד קם ממקומו. "החלמה מהירה," הוסיפה.
"למי?"
"לעכבר."
"מה?"