מוות בהיסח הדעת

כשהייתי ילד משפחתי היתה מנויה על עיתון "דבר". מדי בוקר הייתי יורד למטה, מחפש את העיתון ומעלה אותו למעלה. העיצוב שלו היה משמים כיאה לעיתונים באותה התקופה, אבל "דבר" היה העיתון הראשון שלי. הוא זה שעד היום מקשה עליי לאכול ארוחת בוקר מבלי לקרוא עיתון. הרגלים, אתם יודעים.

ביום שישי נפטר דני בלוך, מי שהיה העורך של עיתון "דבר". ענת פרי שלחה לקטגוריית כתב/ת אורח/ת הספד קצר. הנה הוא לפניכם:

מתאים היה לדברים האלה להתפרסם בעיתון "דבר", שדני בלוך כתב בו הרבה שנים וגם ערך. אבל "דבר" מת. הניסיונות להחיותו לא צלחו. מות של עיתון הוא דבר מצער, אבל איננו דומה כלל לצער על מות אדם. מות בטרם עת אינו רק מעציב. הוא מפחיד ומזעזע.

כך מת דני בלוך. פתאם. הלך להגיש תכנית רדיו ונפל ומת. לא היה אדם צעיר, אבל גם לא מבוגר מאד. הספיק הרבה בחייו, אבל עוד היה לו הרבה מה לומר. ופתאום – אדם נופל ומת ואיננו, מרגע לרגע, כמו במכת ברק. מספרים שיוליוס קיסר אמר שמות יפה הוא זה הבא בהסח הדעת, דברים שהפכו לנבואה מצמררת על מות אומרם. את דני בלוך איש לא רצה לדקור. אדם חביב הוא היה וכנותו ודעתנותו לא הקימו לו שונאים.

דני בלוך היה עיתונאי ופובליציסט בנשמתו, אבל בראש וראשונה היה אוהב גדול של תרבות ואמנות. אירועי תרבות היו לדידו חדשות חשובות ביותר, ואנשי תרבות היו בעיניו האנשים החשובים באמת, אלה שליצירתם ועבודתם ייחס ערך עמוק, ולא אלה שממקדים לרוב את תשומת לבה של התקשורת (והפוליטיקאים). המוסיקה הקלאסית היתה חשובה לו, והשירה, וככל שהתעניין בפוליטיקה, מעולם לא השתלטה הפוליטיקה על נפשו – תמיד נמשך לבו אחרי מה שמעבר, אחרי האמנות הנשגבת, ששום פוליטיקה אינה יכולה להורידה ארצה ולגוללה בעפר.

אהבתי במיוחד כשכתב על משפחתו, ועל אמו דורה ז"ל, שנרצחה באנטבה, אסון שנשא אותו תמיד בלבו. בכל עת שגלש לזיכרונות התפרץ כישרון הסופר שבו, וסיפוריו היו מלאי חיים. לא הכרנו אישית, רק מקריאה הדדית. לא תמיד אהב מה שכתבתי, אבל התרגש כשתירגמתי משירי היינה, משורר אהוב עליו. אני מתרגמת איפוא לזיכרו מתוך מחזור "קינות" של היינריך היינה:

שיר ישן

מתת ולא ידעת שמתת
כבה אור עיניך ולא ידעת.
פיך האדום החויר
ומת הינך, ילדי הצעיר.

בליל קיץ איום ונורא
הבאתיך בעצמי לקבורה
זמירים זימרו לך קינה
כוכבים ליווך בדרכך האחרונה.

השיירה שביער עברה
קדיש עליך אמרה
האשוחים בבגדי אבלות
תפילת מתים מלמלו.

באחו באגם כחלחל
רקדו שדים במעגל
לפתע חדלו והביטו בנו
והשתתפו בצער עמנו.

וכשלקברך הגענו
ירד מלמעלה הירח
נשא הספד והתיפח
וקול פעמונים שמענו.

2 מחשבות על “מוות בהיסח הדעת

  1. יהי זיכרו ברוך.
    לא הכרתי את בלוך באופן אישי, אבל קראתי אותו באופן קבוע בבלוג באתר רשימות ובאתר עבודה שחורה, ואין ספק שמשהו מהשגרה של תחילת השבוע יחסר לי מעכשיו – ואני יודע שהחיסרון הזה הוא רק מעט מתוך החיסרון שירגיש מי שהכיר אותו.
    אם יש נחמה לאוהביו, אני מניח שהיא נמצאת בהספדים ודברי האהבה וההערכה הרבים שנכתבו עליו ביממה האחרונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *