יש לי בעיה. זו בעיה אישית, אני לא גאה בה, אבל אני מודה בקיומה. אני מתעב את הפרויקטים העיתונאים (אם אפשר לכנות אותם כך) שעוסקים בדירוגים. אין מילה אחרת: מתעב.
לפני ארבע שנים ויום, הקדשתי את אחד הפוסטים הראשונים בגלוב לרשימת 100 המשפיעים של הטוש. הטקסט הראשון שלי שהתפרסם לפני כשנה וחצי ב"עין השביעית" עסק בתאוות הדירוג של הטוש ובמסר שהתאווה הזו משדרת לקוראים. לכל הרוחות, רק לפני עשרה ימים עסקתי בדיוק בעניין הזה.
כעת, לפני ראש השנה, עסוקים כל אמצעי התקשורת, כמעט ללא יוצא מהכלל, בדירוג של משהו.
הערב לדוגמה, נראית הכותרת הראשית באתר הטוש כך:
ראש הממשלה הוא המשפיע ביותר על כלכלת ישראל? אני בשוק! מעניין מה קדם למה: ראש הממשלה נבחר לאיש המשפיע ביותר על כלכלת ישראל ואז החליט לנאום באירוע 100 המשפיעים של הטוש או שמא נתניהו הודיע שיסכים לנאום באירוע הטוש ואז הוא נבחר לאיש המשפיע ביותר על כלכלת ישראל.
ב-Ynet החליטו שדבריו של נתניהו חשובים אבל לא אתר רציני כמו Ynet יזכיר את השם המפורש "TheMarker". כך, נמצא לו הפתרון המקורי הבא:
מסתבר שיש כנס שנקרא "מאה המשפיעים על הכלכלה" ושם נתניהו מדבר. לא ברור של מי הכנס. הוא פשוט המממ מתקיים. איכשהו. נתניהו במקרה מדבר שם. זו פשוט היצטרפות מקרים. כמה עלוב.
מי שחושב שהעיתונים האחרים ישאירו את הזירה לטוש, כמובן טועה. באתר "גלובס", בו לא מזכירים מילה מנאום נתניהו (ובכך שוברים את שיא העליבות של Ynet), מיהרו לקדם את מגזין "ליידי גלובס" בו נבחרו 50 הנשים המשפיעות ביותר.
לא ברור על מה הן משפיעות ביותר, אבל זה לא באמת חשוב. מה שחשוב שגם ל"גלובס" יש אייטם על רשימה מדורגת.
אם גם לטוש יש רשימה וגם ל"גלובס" יש רשימה, "כלכליסט" לא ישאר מאחור. בבקשה:
פה כבר לא מדובר על "אנשים משפיעים" או "נשים משפיעות" מדובר ב"כלכליסט השנה", שזו מין דרך מעוותת לעשות פטישיזציה של שם העיתון על חשבון האנשים בהם הוא בוחר. אח שלי, אתה לא בנאדם. אתה כלכליסט. 'צטער.
אחרי שהטוש לקחו את מאה המשפיעים, "גלובס" את 50 המשפיעות, "כלכליסט" את הכלכליסטים, מה נשאר ל"מעריב"? שום דבר לא נשאר ל"מעריב". מסכן. אל חשש:
ב"מעריב" הולכים על כל הקופה. הם כבר יראו לכל שאר העיתונים הדרדקים. פה לא הולכים שנה-שנה. כש"מעריב" עושים משהו הם יורדים על עשור שלם.
**
הדירוגים האלו מעוררים בי תחושת קבס ובחילה. אני יודע שמדובר בכלי שיווקי לעיתון, אני יודע שזה צו השעה, ושכולם עושים את זה וכל הג'ז הזה. ועדיין, אם מחפשים סימן מובהק לתהליך ההתבהמות שעובר על העיתונות הישראלית, הרי שניתן למצוא אותו בפרויקטי הדירוגים האלו בהם מדרגים אנשים כאילו היו בקר, כאילו היו פרי הרבעה שמודדים את אשכיהם רגע לפני שמוכרים אותם.
יותר טוב שלא תדע איך מתבצע תהליך הבחירה בדירוגים האלה. תאמין לי.
אז זהו. שאני יודע.
כל הדירוגוזיציה הזאת היא ליקוק תחת אחד גדול וחום. זה מה שהעיתונים האלה עושים. המלוקקים, סליחה, המדורגים, אוהבים את הליקוקים האלה ומתענגים עליהם.
ההתבהמות היא מכיוון של "איך אפשר לבקר מישהו כשרק אתמול ליקקנו אותו במקום העשירי או במקום השלושים ושש".
אבל למה "הטוש" כל הזמן? השם של העיתון הוא "TheMarker".
פוסט פשוט מעולה. תודה
ויש גם משהו יצירתי לעשות לגבי מעריב:
ב"איש העשור בכלכלה" כמובן שהאפשרויות שלכם הם לבייבים דנקנרים ועופרים למיניהם, אבל יש תקווה:
המערכת מאפשרת לכם להציע לה לשים איש מפתח נוסף בכלכלת העשור:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/939/783.html?hp=1&loc=3&tmp=8944
כל מה שצריך זה מייל לעורך הפרוייקט () עם הצעתכם בכותרת הדואל וזהו.
אני שלחתי את ההצעה: *** עובד קבלן *** . אתם מוזמנים להתפרע,
או אולי דווקא לא להתפרע? אולי אם מאות קוראי הגלוב יציעו לנרג' לשים את עובד הקבלן האנונימי כאיש העשור בכלכלה – זה ישפיע?
ממש כמו ללכת לכנס הייטקי של אחת החברות האלו. כל שנה אותם נואמים דינוזארים שאין להם שמץ של מושג באינטרט וטכנלוגיה אבל כן בקשרים וליקוקים ובאים ללמד אותנו לאן צועדת רשת האינטרנט, שירות הלקוחות או הטכנולוגיה. עד כמה עלובה יכולה להיות התקשורת בארץ לתת להם במה?
עם החלק של הרבעת הבקר ומשכבי הבהמה אני לא כל-כך מזדהה אבל אתה צודק שרוב הדירוגים האלה די מטופשים. אני חושב שיותר מהכל זה עניין של מינון – זה יכול היה לשעשע קלות אלמלא היו כל-כך הרבה כאלה.
לא כל כך קשור אבל גם דירוג.אתמול עיתונאי החצר של הצהובים הביא ליותם הלפרין ציון 7 (שזה די גבוה ) בעיתון.הלפרין היה בערך החלש בנבחרת. אבל מה לא עושים ע"מ לשמור קשר טוב עם הנער המזדקן של הצהובים שלא מממש את הפוטנציאל שלו? ככה נבחרים גם שאר אנשי הרשימות. הכל שמור לי וארשום אותך.
אהבתי את "כמדי שנה" של "כלכליסט".
למה באמת שלא תריץ שלושה דירוגים של מאה הפוסטים המשפיעים/המצחיקים/המוצלחים בשנה האחרונה?
(או ששוב לא הבנתי את המסר של הפוסט?)
מצד אחד אני מסכים עם כל (+-) הנאמר מעלי
מצד שני, כניסה לפרויקט העשור של מעריב והניסיון להכריע מה האירוע שהשפעותיו עמוקות ביותר וימשיכו להדהד הציב שאלה מעניינת, שאין לי עליה תשובה
יובל,
כרגיל, פוסט מצוין. אכן, לצערנו הרב, וזו אמנם הכללה, העתונות הולכת ומידרדרת מיום ליום. אחת הבעיות הגדולות נובעת מכך שחלק ניכר מהעתונאים ועורכי העתונים חשים שהם צריכים לבדר את הקורא. כך לדוגמא, אם תפתח את המגזינים של העתונים הגדולים בסוף השבוע תגלה אוסף מוזר של כתבות שתמיד, אבל תמיד, יופיע בהם האלמנט של "פריק שואו".
עצוב, אבל זה כנראה גם מבטא משהו תרבותי (או ליתר דיוק, לא-תרבותי) כללי יותר שעובר על האזרחים במדינת ישראל. מאכילים את העם באלפי תכניות ריאליטי והוא בטפשותו סבור שאלו החיים האמיתיים ושצריך וניתן לקצור את פירות התהילה כאן ועכשיו.
הגיע העת לא רק לכתוב פוסטים אלא לייצר גוף רציני שמוכן לםעול לשינוי התרבות בארץ בכלל ולשינוי התרבות העיתונאית בפרט.
ועל כל פנים, שנה טובה לך ולשאר קוראי הבלוג.
שלך
שמוליק
יובל, אני לא מבין איך איך אינך מכריז על פחחח חדש: תחרות הדירוגים השנתית!
בפחחח זה קוראי הגלוב יוכלו לדרג דירוגים שונים ובכך לקבוע אילו דרוגים יהיו בשנה הבאה!
הבחירה שלי: דרוג הפוך של מוקדי שירות – מהם עשרת מוקדי השירות המעניקים את השירות הגרוע ביותר (פלאפון, בנק לאומי או אגף החניה של עריית ת"א, וכו')
זאת תופעה אחות של ריבוי הפרסים…
http://www.hup.harvard.edu/catalog/ENGECO.html
אל תעליב את הג'אז.
לגבי התחרות של "כלכליסט" – כמו שראית, הם באמת מדי שנה משחקים בקקה, מאז 1882 , משהו כמו FT מינימום.
למה אתה מפרגן כל כך? אם היה להם ביצים היינו נראים ככה? (סליחה לשוקי 7)
ואללה יובל, זה אחלה פוסט… ממש פוסט מספר אחת!