בעוד קצת יותר מ-24 שעות אעלה על מטוס לכיוון מערב. אחרי 12 שעות אנחת בניו-יורק ואז אעלה על איזה פייפר מקרטע שיטיס אותי לוושינגטון שם אשתתף בכנס 4S, הכנס השנתי הגדול ביותר של הדיסיפלינה שבה עשיתי את עבודת הדוקטורט שלי (STS, מדע, טכנולוגיה וחברה). יום למחרת אעמוד מול קהל, שגודלו לא ידוע, ובמשך 15 דקות אתן, באנגלית, הרצאה שעוסקת בכמה מהתובנות אליהן הגעתי בעבודת הדוקטורט שלי.
עבדתי לא מעט על ההרצאה הזו. כלל האצבע הוא שלוקח לאדם שתי דקות להקריא טקסט ברווח כפול המודפס על דף אחד. המשמעות היא שאקריא 7 עמודים עמוסים במילים באנגלית.
אני לא חושש מהחוויה. האנגלית שלי טובה, על אף שאני רחוק מלהיות מרוצה ממנה. ולמרות זאת, אין לי ספק שאהנה פחות מהרצאות שאותן אני נותן בשפה העברית. רק כאשר אתה צריך להתמודד עם כתיבת טקסט בשפה שהיא לא שפת האם שלך, רק כאשר אתה נדרש לעמוד בפני קהל ולהקריא טקסט שכתבת בשפה זרה, שפה שהיא לא שפת האם שלך, רק אז אתה מגלה כמה אתה חש בנוח בתוך השפה שלך, כמה אתה שולט בה, כמה אתה יכול ללהטט בתוכה, לאלתר, להציג ניו-אנסים.
באנגלית, באנגלית שלי, כל זה הולך לאיבוד. אני מרגיש קצת כמו קוסם שלקחו ממנו את כל הקלפים. מה שנשאר הוא הקראה של טקסט, שמוצלח, מושחז ומעניין ככל שיהיה, הוא עדיין טקסט המוקרא מהדף. כן, אפשר ללמוד חלקים ממנו בעל-פה, לחזור ולקרוא בו שוב ושוב, ועדיין – זה לא אותו הדבר.
ביום ראשון כבר אנחת בארץ. המשמעות היא שאני טס חצי עולם כדי לדבר 15 דקות. כמובן שלכנסים האלו משמעות רחבה יותר והיא יצירת קשרים עם עמיתים ובכל זאת, מעולם לא עשיתי "טיול" ארוך כל כך למטרה קצרה כל כך.
זה יהיה מעניין.
אני מקווה.
כתיבת תגובה