אורי זר אביב שלח שאלה מעניינת לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות.
זר אביב הוא בעל הבלוג אור בזויות שעוסק בין השאר במיקסטייפים. מיקסטייפ, למי שלא יודע, הוא בעצם אסופה של שירים שמישהו הכין, ערך והעלה לאינטרנט. אין המדובר בתופעה חדשה ובעידן הדיגיטלי Rip, Mix and Burn פרקטיקה זו הפכה פופולארית במיוחד.
אורי העלה בבלוג שלו מיקסטייפ שכזה לקראת ההופעה של האמן סול וויליאמס. וויליאמס הוא לא כוס הקפה שלי ובכל זאת, נראה שאורי השקיע לא מעט בבחירת השירים ובארגונם.
כשבועיים אחר כך, גילה אורי שהמיקסטייפ שלו הגיע למקום לא צפוי – אתר MTV ישראל. גם הטקסט הזה, שכמובן עוסק במוזיקה, דן בוויליאמס ובסופו מוצג קישור למיקסטייפ תחת הכותרת: "בינתיים וויליאמס ממקסס בשבילכם את הטייפ". העניין הוא כפול. לא רק שוויליאמס לא ממקסס דבר עבור קוראי MTV ישראל, אפילו MTV ישראל לא ממקססים דבר עבור קוראי MTV ישראל – זהו המיקסטייפ של אורי. אחד לאחד. ללא כל השינוי. האתר לקח את היצירה של אורי, שמבוססת על יצירה של מישהו אחר – שהיא בעצם ארגון השירים בסדר מסוים – והעתיק אותה כמו שהיא.
האם מדובר בהעתקה? האם מדובר בהפרה של זכויות יוצרים?
אלו בדיוק מסוג המקרים המרתקים שהעידן הדיגיטלי מציב לפתחנו ושבהם אני מתרכז בקורס שאני מעביר, "אילוף הסוררת": מיהו היוצר כאן? מהי היצירה? מי כאן הגנב? מהו המקור ומהו העותק והאם יש כזה דבר בכלל? האם יש כאן הפרה של החוק? של איזה חוק? האם יש כאן נורמות? אילו נורמות?
מכיוון שאני לא משפטן והמקרה מעניין אותי בעיקר בשל ההשלכות התרבותיות שלו, ופחות בשל ההשפעות המשפטיות שלו, אשמח אם עורכי הדין שבקהל יאמרו את דעתם. כמובן שאשמח לשמוע מכל השאר מה הם חושבים על המקרה הזה, שבעיני הוא לא פחות ממרתק.
גם אנוכי אינני משפטן, אך למיטב הבנתי התשובה צריכה להקבע לפי הגדרת זכויות היוצרים של זר אביב. הבלוג שלו מפורסם תחת זכויות יוצרים ולכן מה שהוא מפרסם מוגן. אם היה מפרסם תחת רשיון CC, זה היה סיפור אחר (וגם אז MTV היו יוצאים לא בסדר כי לא טרחו לתת לו קרדיט).
השאלה השניה, כמובן, ואני מניח שפה המצב המעניין יותר, הוא מה לגבי זכויות היוצרים של סול וויליאמס עצמו (או מי שזה לא יהיה שמחזיק בזכויות על יצירותיו). האם זר אביב עובר על החוק כשהוא מכין את המיקסטייפ ולמעשה משנה את היצירות, ועושה בהן שימוש?
אשמח לדעת מה אנשים חושב, בתור מי שפירסם עשרות מיקסטייפים באתר שלו…
היצירות מן הסתם מוגנות ולכן אי אפשר להעלות אותן כך סתם לאינטרנט, אפילו לא קטעים. MTV עושים שימוש ביצירות, ולכן אפשר גם לתבוע אותן. על מה שיש לבלוגר נגד MTV על שימוש בארגון שלו, על זה גם אפשר להגן מכיוון שזה סידור יחיודי. אין פה שום דבר דיגיטלי.
לא מבין.
האם זר אביב החליט כבר מה לעשות עם זה?
האם הוא מבקש עזרה מקוראי הבלוג כדי להחליט?
ודרך אגב, ואני לא עו"ד, נדמה לי ששאלת זכויות היוצרים על איסוף מידע כבר נידון סביב בזק נ. דפי זהב. רגע, אני מחפש.
מצאתי – כדי להחשב בעל זכויות יוצרים צריך להוכיח יצירתיות. ובהחלט זר אביב פעל פעולה יצירתית עם מידע מצוי.
http://www.law.co.il/news/copyright/2009/09/13/israeli-incumbent-fails-to-stop-competitor-from-copying-data/
שאלה נוספת מעניינת היא האם ל – MTV ישראל יש זכות לערוך מיקסטייפ כזה (למרות שהם לקחו אותו מזר אביב, נגיד שהם רקחו אותו)? ויותר מזה האם יש להם זכות לטעון בשם סול שהוא ערך את המיקסטייפ?
כעקרון, יש כאן בעיה רצינית: המיקסטייפ מפר את הזכויות של סול וייליאמס; לכאורה, יש כאן "גונב מגנב פטור", ויותר מזה: לMTV ככל הנראה יש רשיון להשמיע את השירים ולאורי לא.
השאלה המעניינת היא האם לאורי יש זכויות בשינויים שלו: ככל הנראה, אם מדובר רק בסידור של רשימת השמעה, התשובה היא לא.
another question…
if a tree falls in the middle of a forest with nobody around,
does it make a sound?
or
does sleeping on your nose is comfortable?
i think to answer these questions and more we should ask ourselves when the material possesion connects to the 'spiritual' possesions (music, art etc.) and in today's growing ways of information flowing we should start looking at what holds the potential for enriching us as a collective and not as an individual.
saul, you are a poet prodigy
zer-aviv, you are on your way to greatness
yuval, kol hakavod
MTV Israel, you suck!
good day!
אני הגדרתי את המיקסטייפ כבר שיתוף והורדה והוספתי את האפשרות להטמיע אותו גם באתרים אחרים. ההגדרות הנ"ל כבר פוטרות את אם טי וי מלבקש את רשותי לפרסם את המיקסטייפ אצלם. עיניין זכויות היוצרים מעניין אותי כשאלה ולאו דווקא בכדי לדעת אם יש לי או אין לי קייס כאן.
לא לתת קרדיט ליוצר המיקסטייפ זה מלוכלך ולכתוב שוויליאמס בכבודו ובעצמו הקליט את המיקסטייפ זה כבר ממש מטונף. שלא נדבר על זה שסיפרו מספר אנשים שהם כתבו טוקבקים בנוגע לאי מתן הקרדיט. אם טי וי בחרו שלא לפרסם אף אחת מהן.
מצד אחד, ברור לי שהמיקסטייפ עצמו לא ממש היה עובר את אישור חברות התקליטים המעורבות, אך מצד שני, מלכתחילה הכנתי את המיקסטייפ הזה על מנת לגרום כמה שיותר אנשים להגיע להופעה שלו או לפחות כדי שיכירו את המשורר המופלא הזה.
חיפשתי אל מי אני אמור לפנות באתר אם טי וי ישראל כדי להגיד לו איך אני מרגיש עם העיניין אך לא הצלחתי למצוא שום כתובת אי מייל לשלוח אלייה את טענותיי.
ההופעה הייתה מעולה.
אם טי וי עשו שימוש חוזר במיקסטייפ שלי, כלומר הם לא השתמשו באופציית האמבד שאיפשרתי, אלא הורידו את המיקסטייפ לשרת שלהם והעלו מחדש לרשת.
מותר, אך עם זאת – לא יפה.
בעיני, חוסר הצדק הוא בכך ש-MTV ישראל לוקחים לעצמם קרדיט על סדר השירים שהבלוגר המציא. אילו היו טורחים לציין את מקור הסדר, ניחא. טריוויאלי שהבלוגר מפר את זכויות היוצרים של מישהו בעצם המיקסוס.
כמובן, 'זכויות היוצרים' זה מנגנון כלכלי ולא מנגנון מוסרי, אז אני לא יודע אם "חוסר צדק" יכול לשמש כטיעון. צריך לשאול עו"ד (ואחד כבר נתן את דעתו).
בנושא המיקסטייפ, טכנית, זה לא חוקי גם לעשות את המיקסטייפ הזה ולתת אותו להורדה חינם.
מה שאפשר לעשות, וזה מה שאני עושה במיקסטייפים שאני מפרסם אצלי בבלוג, זה לשים אותם באייקאסט, עם רשימת שירים. זה אתר שמשלם אקום, ואקום יכולים לספור כמה סטרימינג וכמה הורדות היו למיקסטייפים שם, ובהתחשב בכך שצריך גם לשים רשימת שירים, היוצרים מקבלים תגמול בגין השימוש בשירים.
מה ש MTV עשו, ולא שאני משפטן, זה לא ממש נחמד. to say the least.
אני, לא עורכדינית, מה אכפת לי? הורדתי את המיקס ואני נהנית ממנו לאללה, הגיע הזמן להבין שבקרוב אי אפשר יהיה יותר לחיות מהוצאת דיסקים, קליפים, טרקים וכיו"ב לאור, ותחי סאונד.ענן וכל התוכנות המאפשרות הורדת מוסיקה בחינם. הרי כולם מורידים כל היום סרטים וסדרות וטורנטים, אז על מה מדובר כאן בעצם?
גילוי נאות: א. אני אחת שבהחלט עוד קונה דיסקים וב. הוצאתי דיסק לאור לא מזמן והוא מחולק חינם.
אני מצטרפת ליונתן.
כל מקרה של השמעת השירים יבחן לגופו, האם ההשמעה נעשתה בכפוף לזכויות יוצרים לרבות תשלום תמלוגים וכד'
לו אור היה פועל בכפוף לזכויות יוצרים, MTV היו צריכים לפעול על פי פרסום מדיניות זכויות היוצרים של אור.
מרגע שאור לא פעל על פי זכויות היוצרים, הוא אינו יכול לעתור לביהמ"ש למתן סעד כאשר ידיו אינן נקיות.
נקודה מעניינת למחשבה:
האם פרסום הקרדיט לא עלול בסופו של דבר לפגוע באור, באופן שהפרת זכויות היוצרים שביצע עלולה להגיע לאזניהם של בעלי הזכויות בגלל התפוצה הנרחבת של ה-MTV ומעמדה בתעשיה?
אי אפשר להמנע מלחזור על נושא זכויות היוצרים. ולא, זה לא רק מנגנון כלכלי, אלא בהחלט גם מוסרי, ולא נחזור כאן על כל הטיעונים המוכרים לעייפה.
לדעתי המקרה כאן דוקא אינו מעורפל בכלל – זר אביב בסך הכל לקח שירים שאינם שלו וסידר אותם מחדש לפי ראות עיניו. גם הוא אינו טוען לזכויות יוצרים על 'יצירתו'. וסליחה על הגרשיים.
האתר מבחינתו היה סתם לא נחמד ולא אתי כאשר לא נתן את הקרדיט למי שצריך על ה'גונבה'. שוב, מאחר וכנראה ל MTV יש הרשאות מתאימות להשמעה על השירים, כאן אין בכלל בעיה חוקית אלא בסך הכל אתית קלה – למה הם לא נתנו את הקרדיט למי שסידר ללא רשות וללא זכויות את השירים בצורה הזו.
נו. אפשר לחשוב.
יש כאן שתי שאלות נפרדות: השאלה האם יש לזר אביב זכויות יוצרים במוזיקה עצמה, כלומר בכל שיר בנפרד (ואני מתאר לעצמי שלא, ואז הוא ביצע הפרת זכויות יוצרים) לא תלויה בשאלה אם יש לו זכות יוצרים ב*דרך הסידור* של השירים.
אני לא יודע מה אומר הדין במקרה הספציפי של רשימות השמעה, אבל עקרונית אפשר בהחלט להגיד שדרך הסידור של יצירות או מידע עשויה להנות מהגנת זכויות היוצרים, וזה בעיקר תלוי בשאלה כמה יצירתיות והמצאתיות הושקעה בדרך הסידור.
היו הרבה מקרים שנגעו לספרי טלפון שהגיעו לבתי משפט, ומה שבדרך כלל נקבע זה שעל סידור פשוט (למשל פי האלף בית) אין הגנת זכות יוצרים, בעוד שעל סידור מורכב יותר (למשל לפי קטגוריות) עשויה להיות זכות יוצרים.
אני מסכים עם היו"ר – העניין במקרה הוא בהשלכות התרבותיות.
פרשנות החוק העכשווי, לעניות דעתי איננה רלוונטית.
אחרי הכל – החוק היבש, בזמנו, אפשר גם עבדות, מנע זכויות הצבעה מנשים וכו' וכו'.
לחוק לוקח זמן (בד"כ זמן רב למדי) להתעדכן עם המציאות העכשווית. לתרבות, לעומת זאת, קל הרבה יותר להתגמש עם המציאות היומיומית ומה שהיא מאפשרת לפרט.
גרפיטי, למשל, עדיין בלתי חוקי ברוב המקומות ונחשב לונדליזם בעיני החוק היבש, למרות שהוא מוצג במוזיאונים וגלריות ובאינספור ספרי אמנות.
בנוסף, אני חושב שמה שמוביל את רובינו, בתפיסתינו של "שימוש נכון" או "שימוש לקוי" בחומרים של יוצרים אחרים הוא עקרון ה-"נבזיות". בלוגר שיוצר מיקסטייפ של אמן מוערץ, גם אם משתמש בו להשגת טראפיק לבלוג שלו – אינו נתפס כנבזי בעיני רובינו בד"כ.
חברה מסחרית כמו MTV או שלוחתה בישראל – המשתמשת בחומר של בלוגר (ללא תגמול או איזכור) באתר שלה כדי לקדם מרכולתה ואף מציגה מצג שוא ("בינתיים וויליאמס ממקסס בשבילכם את הטייפ") – מדליק את ראדאר הנבזיות אצל רובינו, אני מניח.
עקרון ה-"נבזיות" איננו מדע מדוייק ואינו יכול לשמש כמובן בסיס לתקנה או חוק. יתרה מזו, הגבולות האפרוריים מטשטשים עוד יותר כשבלוג/בלוגר הופכים מיום ליום למסחריים או למקדמים תעסוקתיים-מסחריים עבור היוצרים שלהם.
אין ספק – עולמנו הולך ומסתבך 🙂
מסכים עם רובוט55 שהניבזיות נראית לי העיקר בסיפור ולא החוק היבש לצערי. מוסיף כמה עובדות למי שהסיפור לא מעניין אותו עד כדי כך שייכנס למיקסטייפ ולדעתי מנקות את אורי מכל אשמה עקרונית (שוב, אין לי מושג על החוק היבש).
לפחות אלבום אחד ומספר שירים שוחררו להאזנה והורדה חופשיים על ידי סול ויליאמס עצמו.
המיקסטייפ מושקע בטירוף עם הסברים על השירים, קישורים להופעות חיות ביוטיוב ואוסף קישורים מטורף בשיר 12 שמתחרה אולי רק עם הקישורים של יובל בפוסטים על היפנים. זו יצירה ללא ספק.
וקצת פחות מוחלט אבל מסייע:
לפי הבלוג של אורי הוא מעריץ את סול ויליאמס, כתב לו ונפגש איתו. אולי הם לא ממש חברים, אבל גם לא זרים. אין לי ספק שאם אורי היה מרגיש שהוא גונב ממנו משהו הוא לא היה עושה את זה.
במיילינג ליסט של סול ויליאמס הוא מרבה לדבר על חופש הגבולות, הסרת מגבלות מזרימת מידע, הסרת מגבלות כלשהן ואמנות מעל הכול.
אור,
חוק זכות יוצרים, תשס"ח- 2007, קובע כי קיימת זכות יוצרים גם במה שמכונה "יצירה נגזרת". יצירה מסוג זה הינה יצירה המבוססת באופן מהותי על יצירה מקורית אחרת, כגון תרגום או עיבוד.
זכות יוצרים קיימת גם על "לקט" של נתונים, כאשר החוק מגן על המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו.
בנוסף, חוק זכות יוצרים מכיר גם בזכות מוסרית של יוצר על יצירתו. זכות זו מוגדרת בסעיף 46 לחוק בזו הלשון:
46. זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר –
(1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
(2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.
לאור כל אלו, הרי שקיימת לך זכות יוצרים במיקסטייפ שיצרת, כיצירה נגזרת, או כלקט עצמאי. כמו כן, קיימת לך גם הזכות שהיצירה שלך תיקרא על שמך וינתן לך קרדיט בגינה.
אמנם ביצירת המיקסטייפ הפרת בעצמך מספר זכויות יוצרים ולכן איני בטוחה עד כמה יש לך את היכולת להשתמש בכלים המשפטיים המגנים על זכויות היוצרים, אולם אני בהחלט מבינה את התרעמותך בגין אי מתן הקרדיט.
יובל לדעתי כותרת הפוסט חוטאת לבעיה האמיתית
הגבתי בפוסט משלי
http://www.kaseta.net/2009/12/blog-post.html
קסטה (18): כל אחד רואה "בעיה אמיתית" אחרת.
זכויות יוצרים מעניינות אותי כשלג דאשתקד. אני חושב שבאופן כללי לעולם יהיה טוב יותר בלי הפיקציה הזו.
הנימוס מצד שני הוא פיקציה שמעניינת אותי יותר. אתיקה של רשת זה דבר חשוב בעיני ואני מצטרף לאורי. לא לתת קרדיט זה מלוכלך ולתת קרדיט לא נכון זה מטונף.
אני עו"ד ולבקשת אחייניתי המקסימה הילה, אביע את דעתי.
זכויות יוצרים כוללות בעיקרן גם "זכות מוסרית" (הזכות של היוצר לקבל את הקרדיט המגיע לו כיוצר היצירה והזכות שלו למנוע שיצירתו תעבור שינוי באופן שלא מקובל עליו). וגם "זכות לניצול כלכלי" (הזכות לקבל תמורה בעד שימוש שעושים ביצירה. מכאן תבינו שלקחת יצירות של אחרים ולערוך אותם באוסף חדש, כל עוד אתה עושה את זה להשמעה עצמית וקיבלת את היצירות כדין, (רכשת או קיבלת באופן חוקי אחר) זה מותר, להשמיע אותם בהשמעה פומבית, מחייב הסכמה של היוצרים ולעיתים קרובות הסכמה כזו כרוכה בדרישות תשלום מוצדקות מצד היוצרים (תמלוגים, זיכרו את התביעות של אקו"ם מידי פעם ממקומות כמו בתי קפה, ומקומות בילוי אחרים). כדי לסבך את הבעיה, גם מי ש"עורך" יצירות קיימות בסדר מסויים כמו אנציקלופדיה, ספר תמונות או רשימת השמעה, "יוצר" יצירה חדשה. דהיינו, כמובן שהוא זקוק ל"רשיון" של היוצרים לעשותשימוש ביצירות שלהם – אבל עצם העריכה נותנת גם לו מעמד של יוצר. וכעת תשאלו האם "הגונב מגנב פטור" ?(בלי להעליב- רק לצורך האנלוגיה), התשובה היא שבניגוד לשימוש שאנחנו עושים במשפט הזה, גם בהלכה היהודית הפטור הוא רק "מתשלומי כפל", לא מהחיוב עצמו!!
האזנה ערבה לכולם!!
ירון (21): תודה לך, ולאחיינית המקסימה שלך, הילה!
שוב, לא עורך דין, אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי בזמן שעבדתי בנענע דנו בעניין הזה דווקא תחת מתכונים ואז הוסבר לנו שבעוד מתכון זה משהו שקשה להוכיח הפרה שלו (תחליף את סדר המרכיבים או תוסיף קורט מלח והמתכון כבר לא זהה), ליקוט ואיגוד נחשבים כיצירה בפני עצמם שגם אותה אפשר להפר.
יובל אתה צודק, אבל התייחסתי לבעיה שיש לאורי זר אביב, עורך המיקסטייפ.
ה-ISSUE שלו הוא קרדיט ולא זכויות יוצרים (תגובה 7)
כותרת הפוסט באופן טבעי הביאה להרבה התייחסויות משפטיות (חשובות ומעניינות), אבל מה שקרה לזר אביב יותר דומה הכרה/חוסר הכרה בעבודתו ומקצועיותו של עורך רדיו.
הדוקו המעולה 'החופש למקסס' מתייחס בדיוק לנקודה הזו. כדוגמא מייצגת הוא מביא את מסע הצלב המתנהל באמריקה נגד אמן המאש אפ המעולה לא פחות girl talk
הנה הסרט במלואו מאתר yes דוקו: http://yes.walla.co.il/?w=2/7829/1448752
אור, יש לך אולי לינק אחר לסרט חוצמי יס דוקו או לפחות השם שלו המלא?
קוראים לסרט rip! A remix Manifesto
קסטה, כפי שכבר ענו פה עורכי הדין מעליי בהרחבה, גם קרדיט הוא עניין הנופל במסגרת זכות יוצרים, בצד של הזכות המוסרית שמוקנית מכוחה.
קימתה של זכות יוצרים נבחנת כאמור לפי מידת המאמץ והמקוריות שהושקעה ביצירה.
וכן, אפשר שתהיה לך זכות יוצרים גם אם היצירה שיצרת מפירה זכות של אחר – למשל אם תרגמת את הארי פוטר לארמית, את עדיין צריכה לרכוש את זכויות התרגום מרולינג (או מהמו"ל שאליו העבירה אותן – אין לי מושג איזה הסדר היא עשתה).
תודה ליאור!
זר אביב מבין שאין לו קייס לבית משפט, בסדר הבנו, MTV פעלו כחוק. זה לא אומר שהם היו בסדר.
ממתי חוקי קניין של חברה קפיטליסטית הפכו למצפן היחיד של ערכי טוב ורע?
למה קשה כל כך לרגע קצת להרפות מהמישפטיזציה ולדון על אתיקה?
סליחה, תגובה 30 היא שלי, והיתה צריכה להיות ל-Sharper ולא מאת Sharper
דיון מעניין. מבחינתי, בעיקר ברמה העקרונית והתרבותית, ופחות בבחינת החוק היבש.
ובעניין דומה, הייתי מעוניינת לשמוע דעתם של אחרים בנושא מתן קרדיט וזכויות יוצרים בהקשר של תמונות ותצלומים – מקרה שקרה לי באופן אישי.
לפני כשלוש שנים נסעתי לחו"ל לראות הופעה של זמר מפורסם. במהלך ההופעה צילמתי מספר תמונות שיצאו מאוד מרשימות ונראו מקצועיות.
העליתי את התמונות לפרופיל שתחזקתי במייספייס (נו, אל תצחקו עליי). לא שלחתי לאותו זמר את התמונות ולא יזמתי שום מהלך בקשר לתמונות אלו מולו או מול ההנהלה שלו.
לאחר כשנה ראיתי פתאום את אחת התמונות מופיעה בדף הראשי של אתר המעריצים של אותו זמר, ללא קרדיט. חקרתי קצת וגיליתי שהוא עצמו העלה את התמונה לפרופיל המייספייס שלו, גם שם, ללא ציון קרדיט.
אני לא מאמינה שיש לו את הזמן לחפש תמונות טובות שלו בפרופילים של מעריצים ולכן אני מניחה שמישהו העתיק את התמונה ושלח לו. כיוון שהתמונה נראית מקצועית הוא ככל הנראה הניח שמדובר בתצלום לצורך יח"צ להופעות ועשה בה שימוש כבשלו ללא מתן קרדיט (סבירות גבוהה שכלל לא ידע מי הצלם כיוון ששמי לא היה מוטבע בשם הקובץ או על התמונה- כפי שעושים למשל באתרים המפרסמים תמונות למכירה- כמו גטי)
עכשיו, ראיתי את אותה התמונה מסתובבת בעוד כמה אתרים ש"ציטטו" את התמונה – שוב, ככל הנראה העתיקו אותה ממייספייס שלו. יתר על כן, התמונה הגיעה שוב לאתר של אותו זמר, הפעם כחלק מציטוט של אתר כלשהוא שעשה ביקורת על הופעה עכשווית שלו.
כמה שאלות שעולות לי מכל הסיפור הזה:
1. האם בכלל היה מותר לי לשתף במקום פומבי תמונה שצילמתי כאשר מדובר בדמות שדורשת זכויות יוצרים ומתן קרדיט (זמרים, שחקנים וכיוב')
2. האם התמונה שייכת לי או לדמות המצולמת (שבעצם מרוויחה גם מתמונות שלה).
3. ונאמר שיש לי זכות יוצרים מלאה על התמונה – האם יש לי "קייס" במקרה כזה – של שימוש בתמונה שצילמתי (אך העליתי בעצמי למקום פומבי) שצוטטה ללא ידיעתי, ללא רשותי וללא מתן קרדיט?
בכלל האם התייחסות החוק היבש וההתייחסות המוסרית (כפי שחלק מהמגיבים קראו לה) זהה בין סוגים שונים של קבצים דיגיטאליים? (על פניו נראה לי שההתייחסות לוידאו או אודיו לא יכולה להיות זהה לקובץ טקסט, אבל בהחלט יכול להיות שאני טועה).
אני יודעת שאותו זמר הפעיל פירמה של עו"ד המתמחה בזכויות יוצרים וקניין רוחני והם הורידו אין ספור קטעי וידאו (גם של צילומים ביתיים כשברקע ההשירים שלו- כמה מגוחך, והאם בכלל חוקי) מיוטיוב, פייסבוק, מייספייס ועוד אתרים רבים אחרים.
הייתי מצפה ממי שכ"כ חרד לזכויות היוצרים, הקניין הרוחני והקרדיט שלו, to know better ולפעול על פי אותם הכללי האתיקה (עם לא על פי החוק) כלפי "יצירות" של אחרים.
השאלה היא האם בכלל הציפייה שלי ריאלית ונכונה למקרה כזה.
מקרה א: נדמה לי שאור פשוט נפגע ובצדק מכך שלא קיבל קרדיט ולא נשאלה רשותו.
מקרה ב: האם עלה על דעתו של אור לשאול לרשותו של סול וילאמס?
נדמה לי שגם בתרבות הדיגיטלית חסרת הגבולות, ראוי (כלומר אתי) לעשות כך בשני המקרים,
בלי קשר לשאלה אם החוק נותן לכך מענה או לא.
לעשות כך = לשאול רשות
ישנו מישפטן – פילוסוף בשם Lawrence Lessig שעוסק בדיוק בסוגיות הללו.
הוא מאפשר הורדה בחינם של רוב כתביו באתרו. בין השאר הוא בוחן את המשמעויות התרבותיות והמשפטיות הנגזרות מיצירותיו של גרג גיליס, AKA "גירל טוק" / Girl Talk שכל אלבומיו עשויים ממאות דגימות סאונד ממוזיקה פופולארית אשר עוברות עיבוד פירוק והרכבה מחדש. שווה קריאה ושמיעה…
לארי לסיג טוען שהחוק חונק את היצירתיות:
http://www.lightbaz.com/2007/11/ted
אם טי וי עשו שימוש חוזר במיקסטייפ שלי, כלומר הם לא השתמשו באופציית האמבד שאיפשרתי, אלא הורידו את המיקסטייפ לשרת שלהם והעלו מחדש לרשת.