שמוליק שלח, עורך ערוץ הכלכלה של אתר האנרגיה, כתב טור על דוח העוני שבו הוא עושה את מה שפשוט אסור לעשות: סלט ירקות ממגוון רחב של נושאים שקשורים ושאינם קשורים האחד לשני.
שימו לב כמה טענות יש בטור הזה בניסיון נואש למצוא מי אשם במצב:
1. הביטוח הלאומי חוגג על דוח העוני.
("דוח העוני הפך עם השנים להפגנת כוח של הביטוח הלאומי")
2. דוח העוני הוא בעצם כישלון של הביטוח הלאומי.
("מתוך המצגות והמספרים על כמות העניים במדינה עולה מסקנה אחת – הביטוח הלאומי שוב נכשל בתפקידו")
3. אבל לא הביטוח הלאומי אשם. מי שאשם הם קובעי המדיניות.
("אבל בסופו של דבר האשמה באמת שאינה תלויה בביטוח הלאומי. הוא רק קבלן הביצוע של הממשלה בתחום תשלומי העברה וגבייתם")
4. התקשורת היא האשמה במצב.
("הקרנבל בתקשורת הוא זריית מלח צינית על פצעיו של מי שמעוניין שהקצבה העלובה תגיע החודש בזמן")
5. שרי הרווחה אשמים.
("איך קרה שתחום העוני הרגיש כל כך הופקר לחסדיו של הביטוח הלאומי, שיודע להפגין את ביצועיו רק כשנותנים לו לספור את העניים במדינה? לשרי הרווחה פתרונות")
6. האשם הוא בסטטיסטיקות. צריך להפסיק עם זה.
("הטיפול בעוני אינו באמצעות סטטיסטיקות")
7. יש פתרונות כלכליים אבל הם לא בידי הביטוח הלאומי.
("והצעות בנושא זה ישנן למכביר. אבל אלה נמצאות הרחק מהישג ידו של הביטוח הלאומי")
זה לא טור. זו מכונת ירייה שיורה לכל הכיוונים. התוצאה: 1 מתוך 7 פגע במטרה.
כתיבת תגובה