איומים והרעלות באולפן ערוץ 10

דברים מוזרים קרו לי אתמול כאשר הגעתי לראיון ב”לונדון את קרשנבאום”. באמצע הראיון, כשאני נינוח ורגוע, הודיע לי ירון לונדון שערוץ 10 “יתבע אותי באבוהו” ולקראת סוף הראיון המצב הסלים עוד יותר, כאשר לונדון רמז שהראיון עומד להיות חומר לאספנים שכן תאונה מסתורית תתרחש בדרכי הביתה, תאונה אשר תגרום לי לאבד את היכולת לדבר על סוגיות בענייני אינטרנט. מוטי קרשנבאום לא נותר מהצד והבהיר כי גם אם ארצה להימנע מהתאונה זה כבר אבוד: הורעלתי על ידי המים שהוגשו לי באולפן.

הנה, כך זה היה:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=xQisYW-oYoA[/youtube]

עדכון: הצלחתי לשרוד וכולי תקווה שערוץ 10 לא יתבע אותי. עוד לא נאמרה המילה האחרונה בעניין הזה – גם בעניין הניסיונות להתנקש בחיי וגם בסוגיית זכויות היוצרים בעידן הדיגיטלי.

מדובר בסוגיה סבוכה ואין ספק שהטיעונים שהוצגו הם כבדי משקל. היו שתי נקודות שניסיתי להעלות ואני מקווה שהצלחתי בכך: הראשונה היא ששיווי המשקל בין היצרן לצרכן השתנה ולכן היצרן מאבד שליטה על התוכן שלו והשניה, שאפילו היצרן מבין שלפעמים (לא תמיד, אבל לפעמים) השינוי הזה יכול לשחק לטובתו – גם אם כלפי חוץ הוא רותח וזועם על פגיעה איומה בזכויותיו.

לצערי, כמו שקורה לא פעם במקרים מעין אלו, חלק מהטיעונים המוצלחים שלי נותרו על שולחן העריכה של המוח שלי ולא נאמרו בלהט הויכוח אבל כאמור, עוד לא נאמרה המילה האחרונה.

25 מחשבות על “איומים והרעלות באולפן ערוץ 10

  1. אולי עם אפס הפרטיות, באה גם אפס בעלות על קניין רוחני בצורתו הנוכחית.
    אם פעם הלודיסט היה האדם הפשוט, כיום זהו התאגיד.

  2. למרות שהוא כלי שהפך להיות אינטגרלי בחיינו, לאינטרנט מוקדש מעט מאוד דיון רציני בטלויזיה. מעניין למה.

  3. ראיון מצויין. בכלל, כל דיון בנושא הזה מעניין, ועם הגישה (או כמו שאומר הישראלי המודרני: אטיטיוד) של לונדון וקירשנבאום זה נהיה אפילו יותר מהנה.

    אהבתי את הגמגומים של ירון לונדון בניסיון לבטא את המונח Pay per View.

  4. אם להתייחס רגע לנושא שהועלה בדיון: יובל, יכול להיות שכשמעלים דברים ליוטיוב (ולאינטרנט בכלל) השאלה היא לא אם זה עוזר ליוצרים או לא. יש יוצרים שמוכנים שיעלו את מה שהם מפיקים לאינטרנט (הדוגמא הראשונה שעולה לי לראש היא מייקל מור), אבל הרי ברור שאם חברה לא רוצה שזה יקרה אז לאף אחד אין זכות להעלות את המוצרים שלה. מה שכן, גוגל עצמה לא מעלה קטעי וידאו (עד כמה שאני מבין) אלא משתמשים פרטיים, לא? כך שיוטיוב הוא רק פלטפורמה לשיתוף, כמו תוכנות שיתוף קבצים למיניהן. יוטיוב לא עושה דבר לא חוקי, אלא המשתמשים. או שאני מפספס משהו?

  5. צור (5): הטיעון של ויאקום הוא שעוד לפני שיוטיוב נרכשה על ידי גוגל (ואולי גם קצת אחרי), המייסדים של החברה נהגו להעלות קטעים “גנובים” בעצמם ולהתייחס לעניין בהודעות דואר אלקטרוני. כמובן שבאופן כללי אתה צודק וגוגל לא מעלה שום דבר בעצמה – אלא רק המשתמשים, הנקודה שבויאקום רצו להראות שאפילו מייסדי יוטיוב, כמשתמשים, העלו תוכן גנוב.

  6. צור, אתה מפספס את מגוון החוקים שנחקקו בארה”ב ואירופה הנוגעים לעצם הנגישות לקניין רוחני. החוקים האלה הופכים את יוטיוב למפר חוק משום שהוא מאפשר את הפרת זכויות היוצרים ולכן אחראי על ההפרה הזו.

    מעבר לכך נראה לי שהתפיסה החברתית שלנו לגבי יצירה מעוותת מהיסוד. אדם יוצר משהו ומוציא אותו לעולם. מהרגע שהוא שם, בעולם, הןא חלק בלתי נפרד מהתרבות של כולנו, באיזשהו אופן הוא שייך לכולם, חלק מחייהם של כל מי שנפגש איתו. הרי אף אחד לא חושב על למנוע לצלם איזה בניין בגלל שהזכויות יוצרים שלו שייכים לאדריכל או לעירייה. בדיוק מאותה סיבה- אדם צייר ציור ושם אותו בגלריה. עכשיו, אם מישהו רוצה להוסיף לב על הציור הזה ולשים את זה בגלריה אחרת, זו זכותו. הציור הזה היה בחוץ, חלק מהעולם. אותו דבר עם שירים ומיקסים ועם לוגואים של חברות כלכליות. קוקה קולה רוצה להיות חלק מהחיים של כולנו, ה”מחיר” שהיא משלמת זה שהאייקון שלה הופך למוצר תרבותי, דהיינו חלק מהתרבות ולכן שמיש לכל מי שחפץ לעשות בו שימוש.

  7. כל הסיבה שבגללה ויאקום נאלצת לנסות למצוא ראיות לכך שיו-טיוב או מייסדיה העלו באופן פעיל תכנים מפרים הוא שחוקי זכויות היוצרים בארה”ב מקנים לגוגל/יו-טיוב חסינות כל עוד הם רק הגוף שמאחסן תוכן שגורם אחר מעלה. ברגע שמדובר על תוכן שמועלה באופן אקטיבי ע”י יו-טיוב או עובדים שלה (וכאן צריך יהיה גם להדרש לשאלה מה בדיוק המעמד של מייסדי האתר באותה נקודת זמן) אזי האתר הוא לא רק הצינור להעברת התוכן המפר ולא נהנה מחסינות.

  8. בזה שאתה מפרסם כאן את הראיון ביוטיוב, אתה פוגע באפשרות של חדשות 10 להציג פרסומת לפני ואחרי הקטע.

    יש כאן פגיעה אמיתית ובכלל לא תיאורטית.

    הנה הקישור לפינה איתך עם פרסומת לפני ואחרי הוידאו ובמקומות שונים בדף

    http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleId=708341&sid=182

    (לא קשור לדעתי על הנושא העקרוני עצמו)

  9. נניח שבזמן שראיתי את הראיון של יובל אתמול בערוץ 10, גם הקלטתי אותו בוידאו. ואחר כך, בגלל שאני מעריץ פסיכופת של היו”ר, ראיתי את הקטע בוידאו עוד 10 פעמים. בעשר הפעמים האלה לא ראיתי את הפרסומות לפני ואחרי ומסביב בעמוד של נענע10. כמה כסף הם הפסידו בגללי?
    התפיסות הישנות של זכויות יוצרים, שמקורן בחוק נגד העתקת ספרים באנגליה במאה ה-17, מתפוגגות. יכול להיות שאתם חושבים שזה לא הוגן, אבל כך חושבים גם יצרני סרטי הצילום ויצרני הכרכרות.

  10. חנן, היעדר חוש הומור ועודף חשיבות עצמית הן מחלות חשוכות מרפא. אני משתתף בצערך.

  11. אני רק מזכיר שבסרט הזה כבר היינו עם נאפסטר אימיול וכל הP2P, הטענה שמקורה בעורכי הדין של RIAA ודומיה שתעשיית המוזיקה תקרוס הוכחה כבר כלא נכונה(עברו כבר עשר שנים), כך גם תעשיית המשחקים שמרוויחה יותר ויותר כל שנה, למרות ביטורנט.
    בעשר השנים הללו כבר למדנו שלא משנה כמה תנסה לסגור שירות מסוים, יצוצו במקומו עוד ועוד שירותים מתחרים שייתנו בדיוק את אותו.
    גם למדנו שהדרך היחידה שבה בעלי זכויות היוצרים יוכלו להתמודד עם יוטיוב ודומיה היא לתת אלטרנטיבה איכותית בתשלום, והרוב הגדול של המשתמשים הראה שהוא מוכן גם מוכן לשלם בעבור תוכן איכותי.
    אז מה חדש כאן? לדעתי זאת החזירות של ויאקום, שרוצה גם את הרווחים שמתקבלים אצלה מהחשיפה של התכנים שלה בצינור וגם את הרווחים הישירים של גוגל מהשרות עצמו.
    מה שיקרה לדעתי אם ויאקום תזכה בתביעה הזאת(בהנחה שלא תהיה פשרה מסוימת), היא שלגוגל לא תהיה ברירה אלא למכור את יוטיוב לויאקום או לבעלות הזכויות האחרות. אפשרות שניה של סגירה של יוטיוב היא לא אופציה ריאלית לדעתי מכיוון שזאת סיטואציה שבה גם ויאקום מפסידה.

  12. אחד הטיעונים שהיו חסרים לי בראיון הזה הוא לגבי כך שמעבר לכל הדיון על זכויות יוצרים והשאלות המשפטיות שכרוכות בכך, כמעט כל הקטעים ה”בעייתיים” שמועלים ליוטיוב הם סצנות קצרות מסרטים או סדרות טלוויזיה. בניגוד להורדת סרטים או סדרות טלוויזיה באורך מלא כאן אין שום פגיעה ביוצרים מפני שהצפיה בסצנות הקצרות לעולם לא תבוא על חשבון הצפיה בסרט המלא. על ידי כך שהאולפנים פועלים כדי להוריד את הסרטנוים האלה לא רק שהם לא מועילים לעצם בשום אופן אלא הם רק פוגעים בפרסום שהם היו יכולים לזכות בו ובעיקר יוצרים שם רע לעצמם בקרב הצרכנים.

  13. חנן, מאוד התרשמתי מהטיעון שלך! נכנסתי לאתר שלך וראיתי שאתה משתמש בוורדפרס.
    בכך שאתה משתמש בוורדפרס אתה פוגע בהכנסות החברות המתפרנסות מהקמת אתרי אינטרנט. אנא פנה בהקדם לחברת ewave לקבלת הצעת מחיר.

  14. אני מצטרף להמלצה של ארז עדן (מגיב 8) שמפנה להרצאה המבריקה של פרופ’ לארי לסיג – פרופסור למשפטים המתמחה בתחום זכויות היוצרים – בה הוא מציג את השינויים ואת הדילמות הקיימות כיום ביחס לזכויות היוצרים על רקע השינויים הרדיקליים “בחוקי המשחק”, או כמו שהוא מגדיר זאת במטאפורה מצויינת: המעבר מיישומי Read Only ליישומי Read Write.

    המלצה: פנו לעצמכם 20 דקות, לכו לתגובה 8 מעלה וליחצו על הלינק להרצאה. תהנו.

  15. יובל, נהניתי(כרגיל) מהראיון אתך בלונדון וקירשנבאום. אני מרגיש שטיעון אחד קצת התפספס (או למעשה לא עלה). כבר בזמן הראיון, רציתי לטעון מולך שאתה לא מציין את ההרגל של גולשים רבים (אני למשל, והנה הדוגמה) לחכות שהתוכן פשוט ימצא את דרכו לאינטרנט. גם אם ראיתי בתחילת התכנית שאתה עומד להשתתף בה, לא לחוץ לי להישאר מול מסך הטלוויזיה על מנת לצפות בך. אני פשוט יודע (בסבירות גבוהה למדי) שהראיון יעלה לאינטרנט. יותר מזה, את הדיון בנושא הראיון כבר אז ידעתי שאני אוכל להמשיך כאן, ולא באתר ערוץ 10. ופה, שוב, הערוץ מפסיד.
    מצד שני, התנאים אכן משתנים לטובת ולרעת כל השחקנים. השאלה היא איך כל שחקן לומד את החוקים החדשים ומתאים את עצמו אליהם לרווחתו שלו.

  16. רק כדי להבהיר קצת את הנקודה. הויכוח נע בין הצד המשפטי של הפרת זכויות היוצרים, לבין הצד המעשי שעוסק בשאלה האם הפצה (לא מורשית) של יצירה בעצם מקדמת את האינטרסים של בעל הזכויות ביצירה.
    אין קשר בין שתי השאלות. ייתכן בהחלט מצב שבו יושמע שיר מוגן ברמקולים של מסעדה: אכן, זה עשוי לתרום לקידום המכירות של הדיסק, אבל זו עדיין הפרת זכויות יוצרים, שבית משפט יפצה את בעל הזכויות בגינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: