דברים מוזרים קרו לי אתמול כאשר הגעתי לראיון ב"לונדון את קרשנבאום". באמצע הראיון, כשאני נינוח ורגוע, הודיע לי ירון לונדון שערוץ 10 "יתבע אותי באבוהו" ולקראת סוף הראיון המצב הסלים עוד יותר, כאשר לונדון רמז שהראיון עומד להיות חומר לאספנים שכן תאונה מסתורית תתרחש בדרכי הביתה, תאונה אשר תגרום לי לאבד את היכולת לדבר על סוגיות בענייני אינטרנט. מוטי קרשנבאום לא נותר מהצד והבהיר כי גם אם ארצה להימנע מהתאונה זה כבר אבוד: הורעלתי על ידי המים שהוגשו לי באולפן.
הנה, כך זה היה:
עדכון: הצלחתי לשרוד וכולי תקווה שערוץ 10 לא יתבע אותי. עוד לא נאמרה המילה האחרונה בעניין הזה – גם בעניין הניסיונות להתנקש בחיי וגם בסוגיית זכויות היוצרים בעידן הדיגיטלי.
מדובר בסוגיה סבוכה ואין ספק שהטיעונים שהוצגו הם כבדי משקל. היו שתי נקודות שניסיתי להעלות ואני מקווה שהצלחתי בכך: הראשונה היא ששיווי המשקל בין היצרן לצרכן השתנה ולכן היצרן מאבד שליטה על התוכן שלו והשניה, שאפילו היצרן מבין שלפעמים (לא תמיד, אבל לפעמים) השינוי הזה יכול לשחק לטובתו – גם אם כלפי חוץ הוא רותח וזועם על פגיעה איומה בזכויותיו.
לצערי, כמו שקורה לא פעם במקרים מעין אלו, חלק מהטיעונים המוצלחים שלי נותרו על שולחן העריכה של המוח שלי ולא נאמרו בלהט הויכוח אבל כאמור, עוד לא נאמרה המילה האחרונה.
כתיבת תגובה