זה קורה בדרך כלל בתקופת החגים. העיתונים מתמלאים בפרויקטים אוויליים שבהם הכתבים מספרים על הפעם הראשונה שבה הם קראו את "מיץ פטל". עמודים על גבי עמודים מודפסים ומיטב העיתונאים מספרים בהתרגשות איך זלגו דמעות מעיניהם כאשר הבינו שמיץ פטל הוא בכלל לא מיץ אלא ארנב עם בעיה חמורה של אגרופוביה. אפשר לסלוח לעיתונים (ואפשר גם לא), אחרי הכל, יש המון עמודים למלא ולאף אחד אין ממש חשק. אז ממלאים בשטויות.
אבל על הכפולה שהופיעה בסוף השבוע הזה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", קשה לסלוח, פשוט כיוון שאין שום תירוץ. זה לא מוסף מיוחד, לא מוסף חג, אין שום אירוע או תאריך שיכול להצדיק את הפרויקט העיתונאי המטומטם ביותר של השנה (אלא אם כן ל"ג בעומר שורף לאנשים גם תאי המוח).
הפרויקט, כאמור, מרוח על כפולת עמודים בהם פרושות תמונות היח"צנות של 14 דמויות, חלקן ידועות וחלקן לא. כל אחת מהדמויות התבקשה לומר מה הכי מרגיז אותה ב"מכשירי הסלולר, במחשבים המתוחכמים ובאינטרנט". מי שערכה את הפרויקט, חבצלת דמארי, כתבה: "שאלנו אמנים, אנשי ספורט, דוגמניות, רופאים ופוליטיקאית" ואז הוסיפה: "סטיב ג'ובס, לטיפולך". מה?!?!?!?
הנה כמה דוגמאות:
זו לא פארודיה על עיתונות. זו רמת העיתונות שאנחנו מקבלים, זה "העיתון של המדינה". וזה ממשיך:
ראש עיריית נתניה מתלוננת שהכפתורים לא מסתדרים עם הצפורניים שלה. אני בזבזתי כמה שניות מהחיים שלי כדי לקרוא שראש עיריית נתניה מתלוננת שהכפתורים, הם לא מספיק בולטים, וזה קשה לה, עם הציפורניים שלה וכל זה.
אני יודע שזה סיכון. זה סיכון להכריז שזה הפרויקט המטומטם של השנה שהרי אנחנו בסך הכל בחודש מאי. אבל אני אסתכן. אני אסתכן ואומר שזה הפרויקט העיתונאי המטומטם של השנה שרק פרויקט אחר בו ישאלו אמנים, אנשי ספורט, דוגמניות, רופאים ופוליטיקאית מה הכי מעצבן אותם כאשר הם מנסים לפתוח את הדלת והמפתח לא נכנס בול לחור, יוכל להביס אותו.
ברכות לזוכים.
מה שיכול להתעלות על זה:
לשאול סתם אנשים ברחוב מה מעצבן אותם בקריאת כתבות על שאלות ששאלו סתם אנשים ברחוב.
ולעשות לכבוד זה גליון חג, בכרומו.
כבוד היו"ר ירום הודו, פיספסת את הפואנטה. זה תחקיר סוציאליסטי לוחם לרגל חג ה1 במאי 🙂 לקוחות כל העולם התאחדו!
לחשוב שכל זה היה נמנע לו פיירברג היתה מתוודעת לגוזז
רוצה פרויקט עיתונאי בו זמרים מספרים בוידוי קורע לב על הרגע בו נודע להם שהשמש זורחת במזרח.
PEBKAC
לא צריך להרחיק על לעיתונות הדפוס בשביל למצוא פרוייקטים ממלאי מקום מטומטמים. אחד כזה התפרסם היום ב-ynet
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3882999,00.html
"המכשיר נופל חזק מדי".
ניוטון, לטיפולך.
אורי (6), אדיר!
אחרי צפייה בקטע הלימודי מבית היוצר של היפנים מהפוסט הקודם, אני סוף סוף יודע לבטא את תחושותיי בעת קריאת "ידיעות אחרונות":
I have a bad case of diarrhea
( או אולי בעצם: spare me my life)
WTF?
שאלוהים שלי תשמור עליי. לא, באמת.
אורי (6): לול!!! אבל לגמרי.
אכן, שיא הטמטום (לבינתיים).
אורי, המאמר המקורי פורסם בצורה הומוריסטית ומודעת לעצמה. משעשע שזה לא עבר כשלמהנט פרסמו את זה.
שתהיה לי בריא, זה בדיוק מה שחשבתי כשדפדפתי במוסף.
אבל רק בתנאי שבסוף הפרויקט הם יגידו משהו כמו "פרנק גארי, לטיפולך". או "פיליפ סטארק" או משהו כזה.
גם אני (4) נראה לי שעדיף וידוי מרגש על הרגע בו כדורגלנים (ובעיקר אוירון אחד ספציפי) מספרים על הרגע הזה.
I'm actually for that article. It represents the most important truth of user-interface design
products should cater to people's needs – and not the other way around
1. איזה כיף לא לקרוא עיתונים. זה לא אומר שהטמטום לא שם, אבל לפחות הוא נסתר מעיניי ואני יכולה להמשיך לחיות את חיי [עד הגלוב, כמובן].
2. אורי (6), זה כנראה הדבר הכי מצחיק שאקרא השבוע.
3. צנון (9), לול 🙂