חלפה חצי שנה מאז פרסמתי את הפוסט הזה אשר עסק בשירות Blippy, המאפשר לגולשים לשתף גולשים אחרים בפרטי הקניות שלהם על ידי הפיכת המידע שזורם אל כרטיס האשראי שלהם לציבורי. השירות עדיין איתנו ואני עדיין חושב שהוא הזוי ברמות.
בפוסט ההוא טענתי שהאליל החדש שכולם סוגדים לו הוא אליל ה"חברתיות" אבל נראה לי שלא דייקתי. האליל החדש, למעשה כבר לא ממש חדש אבל לגמרי אליל, הוא ה"שיתופיות". נראה לי ש"שתף!" הוא האימפרטיב הקטגורי החדש שכל הילידים הדיגיטליים, ואלו שמבקשים לעמוד בקצב שלהם, חייבים להיענות לו.
בסוף הפוסט ההוא כתבתי ש-Blippy היא רק דוגמה. רועי שלומי הפנה הבוקר לדוגמה נוספת, הזויה אפילו יותר.
לשירות קוראים Audioo והוא מוגדר כ-Blippy להודעות קוליות (Voice Mail). זו לא פארודיה.
המשתמשים ב-Audioo מתבקשים לשתף באמצעות Google Voice הודעות קוליות שקיבלו למענה הקולי שלהם (הם יכולים לעשות זאת גם בשיטות אחרות כולל לשלוח לאתר קבצי MP3 בהן תיעוד של הודעות קוליות). לאחר שהעלו את ההודעות, השירות מתמלל אותן ומאפשר לגולשים אחרים, ובכן, להאזין להם.
I shit you NOT.
בניגוד ל-Blippy, בו המידע הוא שלכם ואתם מחליטים האם לשתף את החברים שלכם בעובדה שקניתם משחת שיניים, פה המידע הוא משותף; הוא שלכם, כי מישהו השאיר את ההודעה במענה הקולי שלכם, אבל היא נוצרה הודות לפעולה של מישהו אחר שלא העלה על דעתו שההודעה שלו תהפוך ציבורית. זו תביעה שמחכה להתרחש. הנה הודעה לדוגמה. היא נפתחת כך:
I'm so drunk right now. You should really talk to me. Motherfucker. Why don't you answer your phone, did you go to sleep? You dumb bitch. Cause you're a fucking hour ahead of me. You shit. I love you. I'm just kidding
רק לפני כמה ימים כתבתי על הפיכת משהו שהוא לא לגמרי פרטי ללגמרי ציבורי והנה באה Audioo ומראה לכולם מאיפה משתין הדג. אם בזה לא די, מישהו אשכרה השקיע בחברה הזו 100 אלף דולר.
לאורך זמן נראה לי שחברות מהסוג הזה יהפכו לקריקטורה של תקופתנו. אני חושב שבעוד 5-10 שנים נסתכל אחורה וחברה כמו Audioo תהיה הדבר הזה שכולם מצביעים עליו ומנענעים בראש כאשר הם מדברים עליו, בדיוק כמו שכיום נוהגים לנענע את הראש בחוסר אמון כאשר מספרים על חברות עידן הדוט.קום דוגמת boo.com ואחרות. מצד שני, Blippy עדיין איתנו ואני חשבתי שהיא אפילו לא תחזיק מעמד חצי שנה.
מידע נוסף על Audioo, כולל פרזנטציה של המנכ"ל, ניתן למצוא כאן.
מעניין אם הם קיבלו את הרעיון מהפרק של סיינפלד שבו אקסית שלו מעלה מופע שבו היא יורדת עליו ומשמיעה את ההודעות שהוא השאיר לה.
אגב, הקמתי חברה חדשה שכל עיקרה הוא שיתוף אחרים בהרגלי השירותים שלך באמצעות קבצי תמונה, אודיו ווידאו. קראתי לה Toi.let
אין לי עדיין פרזנטציה, אבל אני משוכנעת שבהשקעה של 100 אלף פלוס מינוס, נוכל לסדר משהו.
אני לא כזה בטוח שיש עילה לתביעה בגין הפרת פרטיות, כפי שכתבת. מי שמשאיר הקלטה לאדם אחר רוצה לקוות שהנמען ישמור על פרטיותו, אולם אין הכרח בכך. הרי במינימום, הנמען יכול לשמוע את ההודעה כאשר הטלפון במצב "רמקול" ולא דרך האפרכסת.
מעניינת תגובת השופט מבליפי:
Philip Kaplan (Blippy): Interesting analogy … you should have demoed more actual interesting content.
כאילו, זאת הבעיה שלך? שההודעות לא מעניינות מספיק?
מצד שני, לך תדע, זה עוד יהפוך ללהיט בלי שנבין איך ולמה ונצחק על כמה זה מטומטם ואז נפתח שם פרופיל.
העולם שבו אנו חיים, או יותר נכון שינויי תפיסת המציאות בעולם בו אנו חיים יכולה להפתיע אותך.
אני לא אתפלא כלל וכלל אם אתר זה יצליח במתכונתו הנוכחית או בורסייה אחרת..
בכל אופן, אני לא חושב שאתר זה יצליח יותר מהאתר "אתה צינור", כי תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים..
כשקראתי את הכותרת של הפוסט חשבתי שאתה הולך להתייחס לכתבה שהופיע השבוע בעין השביעית, על הרשת החברתית ("ענן המידע") לעיתונאים – עוד מהלך שנדמה שאומר לאוכלוסיה (במקרה זה, העיתונאים) – בואו, שתפו אותנו במידע שלכם, אנחנו מבטיחים עוגיות. והרי כל העניין הוא שהחברות האלו מציעות לך להתייחס לשרת שלהם, שבו מתקיימים החוקים שלהם, כמו הבית שלך – כאילו היית מפקיד אצלם את רכושך, מתוך הבטחה שהם יארגנו אותו בשבילך טוב יותר. בחיים הלא-וירטואליים, אף אחד לא היה מסכים לכך.
אורן, אתה כל כך צודק, הרי אף אחד מאיתנו לא נותן לקבוצה מצומצמת של חברות את כל הכסף שלו (ועוד קצת שאין לו) כדי שיסדרו אותו עבורנו טוב יותר.
אה נכון, וגם משלם על כך. לא מעט.