מהבוקר אני מנסה להסביר לעצמי, לא בטוח שבהצלחה גדולה, מדוע ההחלטה של "מעריב" לשעבד את העיתון לטובת הקמפיין לשחרור גלעד שליט מתועב בעיני.
שלא יהיה ספק: אני חושב שצריך לעשות הרבה יותר כדי לשחרר את שליט. אני חושב שממשלת ישראל צריכה לשחרר מחבלים בעסקה לשחרור שליט גם אם אלו מחבלים שכל אחד מאיתנו היה חונק בלי שום בעיה, גם אם אלו מחבלים שיש להם דם על הידיים. אני לא חושב שהמשפט "ממשלת ישראל צריכה לעשות הכל כדי להחזיר את שליט הביתה" הוא משפט סביר אבל אני בוודאי חושב שהיא צריכה לעשות יותר. הזמן שבו שליט נמצא בשבי הוא חסר כל היגיון. למעשה הוא שערורייה של ממש.
אז מה בעצם הבעיה שלי עם הקמפיין של "מעריב" אשר בסופו של יום תואם את עמדתי האישית? טרם הצלחתי לנסח לעצמי תשובה מדויקת אבל הנה כמה מחשבות.
יתכן שזו ההתגייסות הברוטאלית של העיתון. עיתון, אם הוא רוצה להתכנות בשם "עיתון", לא יכול לזרוק באחת את כל אמות המידה המקצועיות שלו ולהחליט שהוא בוחר קבוצה ואז הופך למעודדת של הקבוצה שהיא גם המאמנת של הקבוצה שהיא גם המממנת של הקבוצה שגם שוכבת עם כל השחקנים של הקבוצה. הדרך שבה "מעריב" מפקיע שטחי מערכת לטובת פרסומות בוטות שנועדו לקדם את הקמפיין מעלה את השאלה מה זו דבוקת הניירות הזו המתכנה בשם 'עיתון'?
ואולי מה שגורם לי לפריחה הוא הדיבור הטוטאלי והמגוחך של העיתון. כותב עורך "מעריב", יואב צור, בטור שבו הוא מסביר את החלטת העיתון להתגייס לטובת הקמפיין, שההחלטה לרתום את "מעריב" "לא התקבלה בלב קל". התקבלה על ידי מי? לא ברור. "החלטנו במעריב להתגייס למען הצעדה והתביעה לשחרור שליט בשל ההבנה שהזמן כאן אינו פועל לטובתנו". מי זה "החלטנו"? לא ברור. "אנחנו במעריב לא מנסים להעלים את המחיר הכבד של השחרור". מי זה "אנחנו במעריב"? האם זה כולל גם את הגרפיקאים במוסף 'עסקים'? האם זה כולל את המשכתבים במוסף 'סופשבוע'? האם זה כולל את כל ראשי הדסק?
צור מדבר כאילו ב"מעריב" נערכה הצבעה בקרב העובדים ורובם החליטו לתמוך בהחלטה. אבל המכתב שנשלח לעובדי "מעריב" על ידי הנהלת העיתון ובו נכתב: "חשוב שכולנו, עובדי הקבוצה, נירתם לטובת המהלך החשוב. קיימים ברשותנו סרטים צהובים נוספים, אותם נשמח לחלק לכולכם – ניתן לקבלם בדלפק הקבלה בלובי הכניסה", מבהיר שההנהלה מנסה לגייס את העובדים כפי שהיא מנסה לגייס את המדינה. למה חשוב ש"כולנו, עובדי הקבוצה, נירתם לטובת המהלך החשוב"? מי החליט שהוא חשוב? למה זה חשוב ש'כולנו' נירתם אליו? מאיפה מגיע הדיבור הזה שיש בו נגיעות קלות ונעימות של פאשיזם? (כולנו! ביחד! נירתם! לטובת המטרה! לא סתם מטרה, ה-מטרה!).
לבסוף, יתכן שהמהלך של "מעריב" מגעיל אותי כיוון שהוא לא מצליח לשכנע אותי שהוא אותנטי. כמו קמפיין "די לאלימות" המגוחך, שהחזיק מעמד שבוע והתפוגג, גם הקמפיין הנוכחי של "מעריב" הוא הדבר הכי מיינסטרים שניתן להעלות על הדעת. האם יש מישהו שמתנגד לחזרתו של שליט? האם יש מישהו שחושב שגלעד לא ישב מספיק זמן בשבי? האם יש מישהו שליבו לא יוצא למשפחת שליט? האם יש מישהו שלא מתמלא זעם נוכח התחושה שהאיש הזה שילם מחיר בלתי נתפס בשל חוסר הצלחת המדינה להחזירו?
אין בקמפיין של "מעריב" אומץ ציבורי או הבעת עמדה נועזת המציבה בפני החברה מראה מוסרית. תחת זאת מנסה "מעריב" לרכב על סוגייה חוצת מגזרים תוך ניסיון לגזור קופון מסחרי ותדמיתי. כמובן שאת משפחת שליט זה לא מעניין ומבחינתה ההתגייסות של "מעריב" היא הדבר הכי טוב שיכולה היתה לקוות לו, אבל מכל בחינה אחרת זו הדגמה לקונספט של "צהובון" במובן הרדוד והעלוב של המילה.
פעם נוספת אני מגיע למסקנה ש"מעריב" מת.
כתיבת תגובה