מחשבות על קמפיין "מעריב" למען שליט

מהבוקר אני מנסה להסביר לעצמי, לא בטוח שבהצלחה גדולה, מדוע ההחלטה של "מעריב" לשעבד את העיתון לטובת הקמפיין לשחרור גלעד שליט מתועב בעיני.

שלא יהיה ספק: אני חושב שצריך לעשות הרבה יותר כדי לשחרר את שליט. אני חושב שממשלת ישראל צריכה לשחרר מחבלים בעסקה לשחרור שליט גם אם אלו מחבלים שכל אחד מאיתנו היה חונק בלי שום בעיה, גם אם אלו מחבלים שיש להם דם על הידיים. אני לא חושב שהמשפט "ממשלת ישראל צריכה לעשות הכל כדי להחזיר את שליט הביתה" הוא משפט סביר אבל אני בוודאי חושב שהיא צריכה לעשות יותר. הזמן שבו שליט נמצא בשבי הוא חסר כל היגיון. למעשה הוא שערורייה של ממש.

אז מה בעצם הבעיה שלי עם הקמפיין של "מעריב" אשר בסופו של יום תואם את עמדתי האישית? טרם הצלחתי לנסח לעצמי תשובה מדויקת אבל הנה כמה מחשבות.

יתכן שזו ההתגייסות הברוטאלית של העיתון. עיתון, אם הוא רוצה להתכנות בשם "עיתון", לא יכול לזרוק באחת את כל אמות המידה המקצועיות שלו ולהחליט שהוא בוחר קבוצה ואז הופך למעודדת של הקבוצה שהיא גם המאמנת של הקבוצה שהיא גם המממנת של הקבוצה שגם שוכבת עם כל השחקנים של הקבוצה. הדרך שבה "מעריב" מפקיע שטחי מערכת לטובת פרסומות בוטות שנועדו לקדם את הקמפיין מעלה את השאלה מה זו דבוקת הניירות הזו המתכנה בשם 'עיתון'?

ואולי מה שגורם לי לפריחה הוא הדיבור הטוטאלי והמגוחך של העיתון. כותב עורך "מעריב", יואב צור, בטור שבו הוא מסביר את החלטת העיתון להתגייס לטובת הקמפיין, שההחלטה לרתום את "מעריב" "לא התקבלה בלב קל". התקבלה על ידי מי? לא ברור. "החלטנו במעריב להתגייס למען הצעדה והתביעה לשחרור שליט בשל ההבנה שהזמן כאן אינו פועל לטובתנו". מי זה "החלטנו"? לא ברור. "אנחנו במעריב לא מנסים להעלים את המחיר הכבד של השחרור". מי זה "אנחנו במעריב"? האם זה כולל גם את הגרפיקאים במוסף 'עסקים'? האם זה כולל את המשכתבים במוסף 'סופשבוע'? האם זה כולל את כל ראשי הדסק?

צור מדבר כאילו ב"מעריב" נערכה הצבעה בקרב העובדים ורובם החליטו לתמוך בהחלטה. אבל המכתב שנשלח לעובדי "מעריב" על ידי הנהלת העיתון ובו נכתב: "חשוב שכולנו, עובדי הקבוצה, נירתם לטובת המהלך החשוב. קיימים ברשותנו סרטים צהובים נוספים, אותם נשמח לחלק לכולכם – ניתן לקבלם בדלפק הקבלה בלובי הכניסה", מבהיר שההנהלה מנסה לגייס את העובדים כפי שהיא מנסה לגייס את המדינה. למה חשוב ש"כולנו, עובדי הקבוצה, נירתם לטובת המהלך החשוב"? מי החליט שהוא חשוב? למה זה חשוב ש'כולנו' נירתם אליו? מאיפה מגיע הדיבור הזה שיש בו נגיעות קלות ונעימות של פאשיזם? (כולנו! ביחד! נירתם! לטובת המטרה! לא סתם מטרה, ה-מטרה!).

לבסוף, יתכן שהמהלך של "מעריב" מגעיל אותי כיוון שהוא לא מצליח לשכנע אותי שהוא אותנטי. כמו קמפיין "די לאלימות" המגוחך, שהחזיק מעמד שבוע והתפוגג, גם הקמפיין הנוכחי של "מעריב" הוא הדבר הכי מיינסטרים שניתן להעלות על הדעת. האם יש מישהו שמתנגד לחזרתו של שליט? האם יש מישהו שחושב שגלעד לא ישב מספיק זמן בשבי? האם יש מישהו שליבו לא יוצא למשפחת שליט? האם יש מישהו שלא מתמלא זעם נוכח התחושה שהאיש הזה שילם מחיר בלתי נתפס בשל חוסר הצלחת המדינה להחזירו?

אין בקמפיין של "מעריב" אומץ ציבורי או הבעת עמדה נועזת המציבה בפני החברה מראה מוסרית. תחת זאת מנסה "מעריב" לרכב על סוגייה חוצת מגזרים תוך ניסיון לגזור קופון מסחרי ותדמיתי. כמובן שאת משפחת שליט זה לא מעניין ומבחינתה ההתגייסות של "מעריב" היא הדבר הכי טוב שיכולה היתה לקוות לו, אבל מכל בחינה אחרת זו הדגמה לקונספט של "צהובון" במובן הרדוד והעלוב של המילה.

פעם נוספת אני מגיע למסקנה ש"מעריב" מת.

17 מחשבות על “מחשבות על קמפיין "מעריב" למען שליט

  1. מזכיר לי את שירו של טום לרר, The Folk Song Army:

    It takes a certain amount of courage to get up in a coffee-house or a college auditorium and come out in favor of the things that everybody else in the audience is against, like peace and justice and brotherhood and so on.

  2. הכל נכון. אבל מה שהכי מרגיז אותי בכל הסיפור הוא השקר הגדול והמתועב שמעריב מפמפם, אותו שקר בדיוק שמפמפמות כל הממשלות שהתחלפו מאז נפילתו של שליט בשבי (מי זוכר כבר כמה?) ואותו שקר שעם ישראל נהנה להתרפק ולהתענג עליו עד לזרא: אף אחד לא מתכוון להחזיר את שליט, אף אחד לא רוצה להחזיר אותו ואף אחד לא יחזיר אותו לעולם. כמו שלא החזירו את רון ארד, למרות אינספור הזדמנויות לעשות זאת, כמו שהחזירו את גולדווסר ורגב רק מפני שידעו שהם לא בין החיים. אם למדינת ישראל היה רצון כן וממשי להשיב את שליט, הוא כבר מזמן היה כאן.
    עם ישראל רוצה את שליט בבית כמו שהוא רוצה שלום – הוא מוכן לקבל אותו אם זה לא דורש ממנו כלום; לא ויתורים, לא פשרות, לא שינוי מחשבתי, מדיני או אסטרטגי, רק אם זה יאפשר להמשיך ולשמר את הכיבוש, האלימות, הכוחנות והעליונות כפי שהם. שליט, כמו בשירי השלום הרבים מספור בעברית, צריך לרדת אלינו מהשמים, כי אף אחד לא מוכן לעשות דבר כדי להשיב אותו.
    ובמעריב יודעים את זה. הם יודעים שזו רק פסאדה, הם יודעים שאף אחד מהקוראים הספורים שלהם לא מוכן לשחרור מחבל אחד או ויתור על ערוגת פרחים אחת במאחז נטוש כדי לשחרר את שליט. ולכן הם מרשים לעצמם לקיים את האורגיה הצבועה והצינית הזו. ככה כולם יוצאים מרוצים: מתפלשים בצדקנות מלאת שביעות רצון עצמית, ומאחורי הגב מחליפים קריצות.

  3. יכולה להגיד די בקלות מה לא נוח לי עם קמפיין מעריב
    [אגב, גם לידיעות לא חסר בעניין עם מכתבי החברים של יוני, והדוד של גלעד…] –

    זה לא עיתונאות. זה בלבול מוח כאילו במסווה של עיתונאות.

    וחבל.

    וזה אגב בלי שום קשר לדעתי האישית בעניין שחרור גלעד שליט
    [שבעקבות 'ספירלת השתיקה' שמעודדת התקשורת – כמעט בריא לי יותר לא להגיד אותה.]

  4. אתה יודע שבידיעות עשו את אותו הדבר בתחילת השבוע (נדמה לי שבראשון)

  5. מעבר ל"מעריב", שהטיעונים שלך לגביו נכונים, אני בכלל חושב שכל הקמפיין הזה (שכאמור, גם ידיעות הצטרפו אליו) הוא בעייתי במידה רבה.

    לפני כן, דיסקליימר: אני בעד עסקה להחזרת גלעד שליט. עסקה שתהיה קשה, כואבת לכל אזרח ישראלי, עסקה שטומנת בתוכה סיכונים רבים (כפי שציין רועי כ"ץ בוואלה) אבל אני בעד עסקה, כי אני לא רואה דרך סבירה אחרת להחזיר את גלעד, וכי הגיע הזמן לסיים את הסאגה האיומה הזאת. אפשר לקחת סיכון מחושב בשחרור האסירים, על מנת להחזיר חייל חי הביתה. ככה אני חושב.

    אז למה הקמפיין בעייתי?
    כי המטה להחזרת שליט שוב מחפשים שכוווולם יאהבו אותם. איך עושים את זה? מדברים בקווים כלליים. "להחזיר את גלעד הביתה" זו מטרה שכל 120 חברי הכנסת (כולל ראש הממשלה ושר הביטחון) יכולים לחתום עליה, שכל הציבור הישראלי מזדהה איתה. מי לא רוצה להחזיר חייל חי הביתה? בעיניי הקמפיין הזה חלול. מדברים על "החזרת גלעד", כאילו לא מדובר כאן בעסקה. כל סוגיית גלעד שליט הפכה לסיסמה ריקה מתוכן, דקת דומייה בגמר של כוכב נולד, סגיר טוב ל"שש עם עודד בן-עמי". ולממשלה נוח עם הקמפיין הזה. הציבור עסוק בלתלות סטיקרים וסרטים ולהצטרף לקבוצות בפייסבוק, ואף אחד לא באמת דורש מהם לעשות משהו. אז זה על סדר היום, אז מה? זה הזיז משהו? נתניהו שינה משהו מעמדתו העקרונית לא לשחרר אסירים? לא. כי כל עוד המטרה היא "להחזיר את גלעד", אפשר למרוח את זה. אין נקודה של הכרעה. אז יש קונצנזוס, אבל זה קונצנזוס שלא עושה כלום, שלא מזיז שום דבר.

    אני חושב שהיה צריך ללכת לנתניהו וברק (ולאולמרט ופרץ) על הראש. אני חושב שהיה צריך להפעיל לחץ על עזה, ולגרום להם להשפיע על חמאס כדי שיתגמש (אותו קמפיין כמו של גלעד בארץ, היה משודר עם אסירים פלשתיניים ברשות – למשל). אני חושב שהיה צריך להגיד בבירור: עסקה עכשיו. לשלם מחירים כואבים, אבל להחזיר את גלעד הביתה. אולי לא כל העם היה עם המטה, אבל לפחות היו אומרים דברים ברורים, ואולי הממשלה היתה גם קצת בלחץ.

  6. אם במקום הפסקה שמופיעה עכשיו, הייתה מופיעה הפסקה הבאה:
    תכן שזו ההתגייסות הברוטאלית של העיתון. עיתון, אם הוא רוצה להתכנות בשם "עיתון", לא יכול לזרוק באחת את כל אמות המידה המקצועיות שלו ולהחליט שהוא בוחר קבוצה ואז הופך למעודדת של הקבוצה שהיא גם המאמנת של הקבוצה ושהיא גם המממנת של הקבוצה. הדרך שבה "מעריב" מפקיע שטחי מערכת לטובת פרסומות בוטות שנועדו לקדם את הקמפיין מעלה את השאלה מה זו דבוקת הניירות הזו המתכנה בשם 'עיתון'?

    האם הפוסט היה נפגע?

  7. מה שבאמת מפריע לי (מעבר לניצול הבוטה, הצביעות וכו') זה השימוש במילה קמפיין.
    בין אם מדובר בשימוש במילה בכוונה המודרנית שלה (קמפיין פרסומי) או בכוונה המקורית (קמפיין מלחמתי) מדובר בעשייה אקטיבית לכיוון כלשהו.
    כמובן שהמחשבה שעיתונים "רק" מדווחים את העובדות ואין להם דאה משל עצמם היא נאיבית אבל ראבאק – לפחות תעשו כאילו.
    באיזשהו מקום ברגע שעיתון נרתם ל"קמפיין" הוא כבר לא עיתון אלא עלון פירסומי, מצד שני מעריב הוא לא עיתון כבר המון זמן.

  8. אייל, אתה מזכיר לי בדיחה ישנה:

    כלב מגיע לדואר ומבקש לשלוח מברק.
    כלב: אני מעוניין לשלוח מברק, תרשום בבקשה: הב הב, הב הב הב, הב, הב הב הב.
    פקיד: יש לך כאן תשע מילים, אם תוריד מילה אחת זה יחסוך לך 10 שקלים.
    אז הכלב עונה לו: השתגעת? היא תחשוב שאני סוטה!

  9. אני חושב שצריך לדבר על המחיר. עיסקה, קמפיין או איך שלא תקראו לזה בסופו של יום
    מה שמונח על הכף הם החיים של גלעד שליט שנמצאים בסכנה ממשית מול שחרור של כאלף חמש מאות אסירים. אפשר לקרוא להם מחבלים/רוצחים/דם על הידיים/טרוריסטים אך בסופו של יום הם המחיר.
    והשאלה היא אם השארתם של אותם אלו בכלא מצדיקה את המשך סיכון חייו של גלעד (ובסופו הבילתי נמנע של דבר, מותו בשבי)
    אישית אני מאמין שאין דבר יקר מחיי אדם. והיות שחייו של גלעד נמצאים בסיכון כה גבוהה קיים הצורך לפעול ומהר, אם זה אומר לשחרר את אותם אסירים אז C'est la vie
    כל הדיבורים על מה יעשוה האסירים המשוחרים, יחזרו לטרור/לא יחזרו לטרור נראים לי רחוקים ומנותקים כשלנידון למוות יש עוד סיכוי לחיות חיים שלמים וטובים ממש כמוך כמוני.
    באזז כנראה לא ישחרר את גלעד שליט והוא בטח לא עיתונות.

  10. אור (9)
    כמה נוח לפתור את הבעיות במשפט אחד:
    "כל הדיבורים על מה יעשוה האסירים המשוחרים, יחזרו לטרור/לא יחזרו לטרור נראים לי רחוקים ומנותקים "
    אולי תנסה להתחבר אל הדיבורים האלה, ואז אולי תחשוב אחרת (ואולי לא. ברור לי שאפשר להבין את המחיר ולהיות בעד העסקה)
    לפטור את העמדה של הצד שכנגד בצורה כזאת זה בדיוק רמת הדיון של 'מעריב', שתוארה פה

  11. ל-3, תודה על ההגדרה המדויקת של משהו שהיה קשה לי להגדיר אותו.
    מה זה לעזאזל קשור לעיתונות?
    התשובה: זה לא. זה קשור ליחסי ציבור ולפרסומת עצמית.

  12. כן – אני בעד כל עסקה שתחזיר את גלעד שליט הביתה.
    אני גם חושב שכל הקמפיין שעושים על הגב של הילד הזה הוא בושה לעם שלנו, ולא משנה מאיזה עיתון זה מגיע.
    אבל עם כל הטיעונים שלך לגבי "מי זה אנחנו?" של 'מעריב' – אני לא מסכים. מה זה בכלל קשור מי אישר או מי לא? זה נשמע כאילו חיפשת תוכן לפוסט, והפעם לא ממש יצא לך.
    ארגונים גדולים רבים פונים לעובדים שלהם (ולפעמים אף לעיתונים), תחת הכותרות "החלטנו לתרום שקל מכל משכורת של כל עובד לעניים" (בבנק לאומי עושים את זה כבר שנים), ואין עם זה שום בעיה.
    ה"החלטנו" הוא של ההנהלה, ואני מניח שזה נעשה בשיתוף עם ועד העובדים, או שלא.
    בכל מקרה – אין לזה שום קשר לכלום.

    הדבר היחיד הרלוונטי, וזה שנשמע 'אמיתי' מספיק להתייחס אליו, הוא הטיעון האחרון שלך: האותנטיות של כל המהלך הזה. ברור ש'מעריב' מנסה לרכב על גל של סולידריות חברתית עמומה, זה כמעט גלגל ההצלה האחרון שלו, לאחר שכל הקמפיין נגד 'ישראל היום' נגמר בכל ענות חלושה.
    וזו אכן סיבה מספיק טובה לנטור לעיתון הזה טינה.

  13. וואו.. ממש החזרת לי שם בבלוג שלי.
    אני מניח שיש אנשים שנוחים להיעלב יותר מאחרים.
    בכל מקרה – לא היתה כוונה לפגוע. פשוט נשמע לי שבאמת עניין ה"מי זה אנחנו" הוא מאולץ למדי.

    התוגבה הזו תיכתב גם אצלי..

  14. למה יש לי תחושה שאותו "מעריב" ייכנס באמ-אמא של נתניהו עם הפיגוע הראשון שיבוצע ע"י אחד מהאסירים של עסקת שליט, אם זאת אכן תצא לפועל?

  15. אני מסכים אם דבריו של הכותב על ,,מעריב" וברצוני להוסיף כמה דברים: יש רק דרך אחת להחזירו והיא חילופי שבויים הקרויים אצלנו ,, מחבלים" חלקםם הרגו ישראלים בפועל חלקם בתפקידי פיקוד . אם פגעו בחיילים/ שוטרים או מתנחלים אי אפשר לקרוא להם טרוריסטים כי הם מטרות לגיטימיות בעת מלחמה. הם אינם שונים מחיילי צהל צבא שהטיל מצור בלתי חוקי על עזה וביצע פשעי מלחמה. לכולם יש,,דם על הידים". גלעד שליט הוא חלק ממערכת זוו ע"כ מכחינת הפלסטינים הוא חייל אויב. כמו שבעבר היו מקרים שישראל שחררה מספר רב של אסירים בטחוניים- פוליטייים יש לעשות זאת עכשיו. דרכים אחרות כמו בעבר צפויים להסתיים חלילה בהריגת שליט וחיילם נוספים כפי שכבר קרה. יש להפסיק את המצור על עזה שגם עדיין כבושה (רישום התושבים הוא בידי ישראל). הכיר בחמאס ככוח הכובש, ולעשות אתו הסכם הפסכת אש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: