צלחת פטרי של חנטרישים

קטגוריות: , ,

אני לא יודע למה יש משהו ברשימות שמוציא אותי משלוותי. אולי זה הפשטנות הקיצונית, אולי זו היומרה לתת מתכון ואולי זה בגלל שזה הפורמט הכי פשוט ולכן הכי מזמין חנטרישים.

אני לא יודע מי זה כריס ברוגן אבל אם הוא, כמו שכתוב ב"חורים ברשת", אכן "אחד הכותבים הבולטים בתחום המדיה החברתית", ואם הרשימה ש"חורים ברשת" בחרו לפרסם, 50 טיפים לשימוש נבון בטוויטר, מייצגת את כתיבתו של אחד הכותבים הבולטים בתחום המדיה החברתית, הרי שאולי סוף סוף אני מבין מדוע התחום הזה נראה כמו שהוא נראה: מלא בחנטרישים.

בקריאה ראשונה לא נראה שיש בעיה גדולה עם הרשימה של ברוגן. העצות שקולות, נבונות ומאוד מאורגנות. אבל כאשר מתחילים לחשוב קצת יותר לעומק על הטקסט הזה, מבינים שהוא מספק הדגמה מופלאה לחנטרישיות בהתגלמותה: מלל ריק, חסר כל פשר אשר מספק ערימה של הצהרות וקביעות שלא ברור מה מסתתר מאחוריהן ומה אשיג אם אאמץ אותן. הנה כמה דוגמאות:

"נטרו את השימוש שלכם בטוויטר וקצבו אותו בזמן. זה ממכר". למה? למה אני צריך לנטר את השימוש שלי בטוויטר? כי מה? מה זה ייתן לי? מה אשיג חוץ מזה שאבין שזה ממכר? למה זה טוב? יכול להיות שיש היגיון רב ב"ניטור השימוש שלך בטוויטר וקציבת זמנו" אבל ברוגן נאמן למוטו שלו "דברו ב-120 תווים" לא טורח להסביר. נטרו. עזבו אתכם מלהבין למה. פשוט נטרו.

"לכל אחד יש סגנון משלו וזה לגיטימי והמחיר של הסגנון האישי הזה הוא שכולנו טועים במקומות מסוימים." האם את המשפט הזה אי אפשר להגיד גם בקורס טבחים?

"אל תנסו לשלב בציוץ אחד כמה קישורים בנושאים שונים. זה לא אפקטיבי ואף פוגע במטרה." איזו מטרה? מטרה של מי? מאיפה אתה יודע מה המטרה שלי?

"זה בסדר גמור לצייץ אודות הפוסטים שלכם, אך נסו לשאול שאלות שיובילו לשילוב המצייצים בתוך הפוסט." מה?

אני כבר לא מדבר על טיפים שהם פשוט מופרכים ורק "יועצי מדיה חברתית" מסוגלים להשיא אותן כמו "עקבו אחר כל אדם שעוקב אחריכם". לא באמת, אם הייתי צריך לבחור את העצה הכי דפוקה שאתם יכולים אי פעם לקבל אודות השימוש בטוויטר, זו היתה העצה שהייתי בוחר בה. כמובן שיש גם מועמדים לא מעטים לתחרות עצת ה"בחייאת אבוק" המנצחת כמו "מפגשי טוויטאפ כאשר יש בהם קצת יותר משתייה ומינגילינג". או "האפליקציה הניידת הטובה ביותר היא זו שאתם חשים נוח איתה ולא זו שנחשבת מתקדמת.". יו דונט סיי.

מה שמציק לי בנוגע לרשימות האלו, מעבר להיותן מטופשות ברמות, הוא שיש מי שטורח לפרסם אותן (במקרה הזה, "חורים ברשת") ויש מי שאפילו עלול לקרוא אותן ולומר לעצמו "וואלה! עצות מעולות!". אלו לא עצות מעולות. אלו לא עצות בכלל. זהו להג חלול, שרלטני ויומרני שהשתלט לחלוטין על התחום של מדיה חברתית אשר בהדרגה נראה כמו צלחת פטרי של חנטרישים.

תגובות

18 תגובות על “צלחת פטרי של חנטרישים”

  1. אתה כנראה לא מבין. כריס ברוגן הוא מומחה אמיתי לשיווק באינטרנט. אחת העצות העיקריות שלו היא לא לתת לאחרים לקבוע את המחיר שלך אלא לקבוע אותו לכמה שאתה חושב שאתה שווה. כנראה שאפשר לבין את זה רק אחרי שתרכוש את הזכות לדבר איתו תמורת $22,000 ליום ( אפשר גם בפחות אם אתה ממש מתעקש )

    אחרי הכל הוא עושה כסף מללמד אחרים איך לעשות כסף. זה סוג של רקורסיה שהמציאו ראשוני המתעשרים מהפירמידה. המזל הוא שבד"כ אלו שמשלמים הם כאלה שדי מגיע להם שיקחו מהם את הכסף.

  2. נראה לאחרונה במעבדה ביולוגית:

    Support Bacteria! It’s The Only Culture Some People Have

    סתם עלה בדעתי בעקבות האזכור של צלחות פטרי…

  3. ועכשיו נטר את כל מה שכתבת, ב-140 תווים (אני משאירה לך 20 תווים כדי שתוכל לרטווט אותי, אבל זכור שתגובות אוטומטיות הן תמיד פחות סקסיות מתגובות אנושיות). זה ממכר.

  4. יש (כך אומרים) יתרון SEO רציני למי שמתעקש לייצר פוסטים כל יום. הלחץ הזה גורם לרידוד החומר ובעצם – סלחו לי על הצרפתית שלי – לפרסום של זבל. אין קל מלכתוב פוסט עם רשימת-שקר-כלשהו בלי מחקר, בלי לינקים, וגם בלי ערך.
    מצד שני האיש הוא גורו מדיה חברתית שעושה מיליונים, אז מה אני מבין.

  5. תחום הייעוץ למדיה חברתית סובל מחסם כניסה נמוך ביותר, ומאכלס טיפוסים רבים שבכל מרחב אחר היו זוכים, ובצדק, ליחס מבזה מעמיתיהם בגלל המרפקים והקידום העצמי חסר הבושה. מעולם לא היה קל יותר להשיק קריירה מקצועית באינטרנט.

    מטרתם האולטמטיבית של המומחים למדיה חברתית היא בדרך כלל לצוד איזה חוזה עסיסי עם תאגיד זה או אחר. בדרך לשם, ישנם חברות ותאגידים המשלמים סכומים לא מבוטלים רק כדי להרגיש טוב יותר עם תכנית השיווק הדיגיטלי החדשה שלהם, תוך שהיא מלווה בחיזוק מטעם המומחה המוכתר בטוויטר ובבלוגים למיניהם.
    מעטים המקרים שבהם ישנן תוצאות מדידות, ובכל מקרה ההצלחה תלויה בנכונות התאגיד להכניס לשורותיו עובדים ש'מבינים את הDNA החברתי' ויכולים להבין את הוראותיו של גורו זה או אחר שמייעץ להם איך להשתמש בפייסבוק או בטוויטר, תמורת אי אלו מאות דולרים בשעה, תוך כדי שהם עצמם, בדרך כלל צעירים מאוד בוגרי אוניברסיטה, משיקים קריירה בטוויטר בדרכם להיות מומחים למדיה חברתית, ובקרוב יפרשו כדי לפתוח סוכנות ייעוץ משל עצמם. מעין שוק של ספק רמאים המזין את עצמו.

    לסיכום, מביניהם, יש מעט מאוד מומחים אמיתים, שאלו את סת' גודין ומלקולם גלדוול.

  6. גלעד, אתה מוזמן לבחור כל אחד מהפוסטים האחרונים של סת גודין ואפשר להעביר אותו פריזמה דומה של ביקורת קטלנית ("מה זאת אומרת, "היה הבוס של עצמך", להג ניו אייג'י חלול, שרלטני וכו'). או כל פוסט אחר, ב"חורים ברשת" או אפילו ב"מאבד תמלילים". במילים אחרות, לא כל פוסט הוא עבודה אקדמית ב-300 מילים וגם הפוסט שפורסם לא מתיימר להפוך מתחילים בטוויטר למיליונרים בין ליל אלא בסך הכל לייעל מעט את השימוש של אנשים שרוצים לעשות יותר עם הכלי הזה. כל ביקורת מוחקת עלולה להפוך בסופו של יום לבומרנג וקצת פחות רצינות תהומית תועיל. יש מספיק טקסטים מטופשים, מטעים ומסוכנים. אני לא נוטה לאשר לפרסום טקסטים כאלה. יובל, תשחרר!

  7. מלל חסר פשר הוא מומחיות של עישן האינטרנט, שבו כל זב חוטם עם מקלדת הופך ל"מומחה", או ל"אינטגרטור". פנתה אלי חברה שטענה שהיא מומחית באינטגרציה בתחום שבו אני עוסק, התשובה שלי הייתה פשוטה: אני האינטגרטור של עצמי וביום שלא אהיה אפסיק לעבוד בתחום.

  8. אריה (7), יש אריה אחד בגלוב והוא אני. אתה מתבקש להחליף כינוי.

  9. גל (6): התגובה שלך לא שכנעה אותי. אין ב"טיפים" האלו שום דבר שיכול "לייעל" את השימוש בטוויטר. בייחוד אהבתי את הטיפ שאומר לעקוב אחרי כל מי שעוקב אחריך – זה ממש ממש יעיל!
    זה טקסט סתמי (במקרה הטוב) והעובדה שהוא נכתב על ידי כותב שנחשב בלה בלה בלה, רחוקה מלעשות רושם. אני לא יודע איפה הוא נחשב אבל הטקסט הזה חסר כל ערך ומה שמטריד אותי הוא שאתה מציג אותו בתור טקסט שיש בו ערך. זה כמו לאכול דשא. כן, זה ירוק, אבל זה חסר כל ערך תזונתי.
    צר לי אם אני לא משוחרר מספיק לטעמך אבל אני קורא את הטקסטים האלו וחוטף גרדת.

  10. יובל, אני איתך בתסכולך אודות רדידות התכנים. עדיף לפרסם 3 טיפים עם הסברים מנומקים מאשר 50 כותרות תקשורתיות חסרות חיבור לקרקע שהקוראים לא באמת יכולים לקבל מהם צידה אמיתית לדרך. אבל דווקא הטיפ : "האפליקציה הניידת הטובה ביותר היא זו שאתם חשים נוח איתה ולא זו שנחשבת מתקדמת" לדעתי מחוברת ולקרקע והכרחית כי יש לבני אדם נטייה להרגיש שמשהו קורה ואצלם לא – אז לייעץ להם לא להתלהם אחר אפליקציות עם יח"צ ולחפש את אלה שבאמת עושות את העבודה בפועל – לדעתי הוא טיפ חשוב שאפשר לפתח אותו לכדי 10 פוסטים לפחות..

  11. יובל, תשחרר! יאללה שלך, שחרר כבר, יובל.
    'תה מבין, גם אחרי שתשחרר אתה תבין שזאת צלחת פטרי של חנטריש, אבל ההבדל הוא שזה כבר לא יפריע לך.
    שחררת?

  12. יובל שחרר

  13. ואני מצטטת שיר ידוע:

    "מדף של אידיוטים"

  14. […] This post was mentioned on Twitter by Stav Gertz סתיו גרץ, yosib. yosib said: ‫צלחת פטרי של חנטרישים‬: אני לא יודע למה יש משהו ברשימות שמוציא אותי משלוותי. אולי זה הפשטנות הקיצונית, אולי זו הי… http://bit.ly/dzcw7e […]

  15. בת חן (10): ברור שהעצה הזו היא טובה. הבעיה היא שהיא חסרת ערך. את רואה מישהו שאומר בעקבותיה 'ואללה, קניתי אייפון רק כדי לעקוב אחרי טוויטר, ובעצם יותר נוח לי עם תוסף לדפדפן'? מי שקנה אייפון בשביל לעקוב אחרי ציוצים, שכנע את עצמו שהוא הוציא כל כך הרבה כסף בגלל שהוא חש נוח איתה, ולא בגלל שהיא מתקדמת, כבר כשעמד בתור לאייפון ב-12:00 בלילה בניו יורק אחרי שטס במיוחד לרגל האירוע.

  16. האמת שהתחלתי לקרוא את הרשימה אצל גל, וכשהגעתי לטיפ של "עקוב אחרי כל מי שעוקב אחריך" הבנתי איזה סוג של רשימה אני קורא והאינסטינקט של ctrl+w נכנס לפעולה. מאז ועד שהגעתי לפוסט הנוכחי לא חלף במוחי שבריר של ספק האם פספסתי משהו חשוב ברשימה ההיא, ואני שמח לגלות שיש עוד אנשים שלא מוכנים לקבל רשימות כאלה רק מפני שמישהו נחשב כתב אותן והן פורסמו במקום שבדרך כלל מכבד את קוראיו.

    יובל, עזוב אותך מלשחרר… תמשיך ככה.

  17. יובל, מאחר ונראה שאתה לא עושה שימוש בטוויטר לצורכי נטוורקינג, מובן שאתה לא מוצא בטיפים האלה שום טעם. הטיפ של מעקב אחר אלה שעוקבים אחריך (מלבד ספאמרים) הוא סוג של הכרת תודה ודרך לבנות נטוורק. מרגע שייסדת קשר דו-כיווני עם אדם, תוכל גם להיעזר בו בשלב מאוחר יותר. אתה לא מודע לכך והשימוש שלך בטוויטר הוא אחר וגם מצומצם מן הסתם, אך אין זה אומר בהכרח שכל טיפ שלא מדבר לרוחך הוא מטופש או חסר ערך. אני שומר לעצמי את הזכות לראות את הדברים אחרת, לעמוד לחלוטין מאחורי הדברים שפירסמתי ולחיות בשלום ובשלווה עם הגרדת שלך וכמה מגיבים. רק בריאות!

  18. מצטער, עדיין לא השתכנעתי.
    אחריי עוקבים אלף ומשהו איש. את רובם המכריע אני לא מכיר (וכ-50% מהם הם בכלל לא אנשים פרטיים אלא ארגונים). הם עוקבים אחריי מסיבותיהם שלהם אבל אין לי שום עניין לעקוב אחר חלק ניכר מהעוקבים אחריי כיוון שאני לא מכיר אותם, לא יודע עליהם שום דבר ולכן סביר להניח שגם לא ארצה בנטוורקינג איתם. למעשה, כדי שאוכל לעשות איתם נטוורקינג כלשהו, אאלץ אשכרה לקרוא את מה שהם כותבים בטוויטר שלהם כדי שאכיר אותם. המשמעות היא שאצטרך לעקוב אחר אלף ומשהו טוויטים. זה יעיל? זה הגיוני? זה ישחרר אותי למטלות יותר חשובות?
    הבעיה שלי עם הטיפים האלו היא שהם פשטניים להחריד. זה נשמע טוב לומר "תעקוב אחרי אלו שעוקבים אחריך – זה יעזור לך עם הנטוורקינג" אבל אחרי שקולטים את המשמעות הפרקטית של הטיפ הזה מבינים שהוא בדיוק ההפך מיעיל.
    לכן אני לא מקבל את הרמיזה שלך לפיה אני דוחה את הטיפים בגלל שהם "לא לרוחי". אני דוחה אותם מכיוון שהם חסרי משמעות ובחלק מהמקרים גורמים יותר נזק מתועלת – תהה התועלת אשר תהה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן