בואו! צפו! תכירו!

בשנה האחרונה, יתכן שזה קרה קודם לכן אבל אני מרגיש שזו תופעה של השנה האחרונה, השתנה משהו בדרך שבה אתרי אינטרנט מרשים לעצמם לדבר אליי. אני לא דורש נימוס יוצא דופן אבל יותר ויותר אתרי חדשות, בלוגים מסוגים שונים ושאר ירקות, מרגישים בנוח לפנות אליי בלשון ציווי.

הציווי החביב על אתרי האינטרנט הוא “צפו!”. פסה הפנייה המנומסת מהעולם ובמקומה הופיעה מילה קצרה, תקיפה ובלתי מתפשרת אשר לא מותירה לך שום ברירה. היא לא מדברת בלשון זכר או נקבה אלא בלשון רבים ולכן אין בה דבר אישי. זהו “צפו!” קולקטיבי כזה. לא מעניין אותנו מי אתה ומה אתה. צפו!

צפו: צוות חדשות 2 הותקף באבנים, צפו: קוריאה הצפונית חוגגת במופע ראווה ענק, צפו: מכונית גוגל שנוסעת לבד, צפו: חסאן נסראללה בהופעה נדירה מחוץ לבונקר, צפו: מגיש התגלגל מצחוק ולעג לבכירה הודית, צפו: הרמטכ”ל כבש 4 ו”התרסק” מול מכבי חיפה. אני מקווה שברור שיכולתי להמשיך ככה כל היום כי יש מאות דוגמאות ל”צפו!” הדלוח הזה רק מהשבועות האחרונים.

אחרי ה”צפו!” מגיע ה”בואו!”, גם הוא מתייחס אל הקוראים כאל מאסה של כבשים פועות ולא ממושמעות שצריך לדרבן אותה בדרך אל האחו, או לחילופין כמו אותם אנשים שעומדים מחוץ למועדוני חשפניות ומשדלים אותך בחיוך מלא שיניים זהובות להיכנס (כך שמעתי מחבר, ששכן שלו היה שם) אל בית ההארחה המפואר.

הציווי השלישי החביב עליי הוא “תכירו!” (שהוא ציווי בעילגית שהרי הצורה הנכונה היא “הכירו!”). אני הייתי בטוח שהיכרות היא עניין וולנטרי. או שאתה רוצה להכיר או שלא. כשאומרים לי “תכיר!”, זה בדרך כלל בסיטואציות מביכות שבהן כופים עליי להכיר מישהו שאני בדרך כלל לא ממש רוצה להכיר אותו (“תכיר, זה רופא השיניים שלי. ותכיר, זו אשתו”). אבל משום מה באתרי התוכן בישראל מרגישים די בנוח לכפות עליי היכרות, כאילו אני עובד אצלם. גם במקרה הזה, יש אינספור דוגמאות שאין לי כוח לקשר אליהן מרוב זה שהן עבשות.

אני מוצא את צורת הפניה הזו מעצבנת במיוחד. יש בה משהו אלים, אגרסיבי והמוני והיא מצביעה בעיקר על סוג של עצלנות מחשבתית. הרי אפשר, כפי שנהוג בעיתון “הארץ”, להוסיף לצד ההפניה אייקון קטן של מצלמת וידאו שמבהיר לך שהאייטם כולל גם סרטון (“צפו!”). אפשר גם לחשוב על דרכים אחרות להבהיר לקורא שמדובר בדבר מה חדש (“תכירו!”) או שהגולשים מוזמנים לבצע פעולה כלשהי (“בואו!”). במקום זה, מי שמנסח את הכותרות חושב שהוא ישכנע אותי להיכנס לאייטם שלו אם הוא רק ידבר אליי בטון תקיף, כאילו הייתי פקוד שלו.

ובכן, איך לומר בעדינות: זיבי.

24 מחשבות על “בואו! צפו! תכירו!

  1. לתומימ* חשבתי שאומרים (או ליתר דיוק: מסננים) “זובי” ולא “זיבי”.
    אבל אני בהחלט מסכים איתך שזה ממש חולני. אני אישית משתדל למעט בשימוש במינוחים כאלה אפילו בעמוד הפייסבוק של האתר שלי, חוץ ממקרים שבהם קמתי במצב-רוח קרבי במיוחד, וקל וחומר באתר עצמו.

    *) זו לא שגיאת כתיב. אני במימ יום בדיחות-מימים (Meme-jokes)

  2. לא עצלנות, סתם בהמיות.
    ושכחת את ה’כנסו’ המבחיל, ואת ה’חפשו’ אותנו בפייסבוק המאוס.
    לפעמים זה נראה כאילו האינטרנט העברי נוצר בדמותו של התנ”ך העברי: הרבה מאוד שמות וביניהם צווים וציוויים אינספור. עם האשטגים.

  3. כנסו כנסו.

    [עוד אחת מתוצאות החילחול של האנגלית האינטרנטית לאוצר המילים המוגבל של הישראלי המצוי, פלוס הצורך לשמור על מילים שאינן פניה לזכר או לנקבה. מפני שסקסיזם זה אסון, אבל עילגות היא מקובלת לחלוטין, לעתים אפילו נדרשת. דוגמה: ראיתם מישהו כותב “היכנסו, היכנסו”? גם אני לא.]

  4. היו”ר כפרה עליו, כרגיל, ניסח לפניי במילים דברים שאף אני חש. כרגע אני חש בראשי, אבל לענייננו:

    לדעתי, דווקא “צפו!” היא האיומה מבין השלוש. הכירו היא דווקא הכי פחות מאיימת בעייני, דווקא בגלל שהיא כבר כל כך משומשת (וידוי: בעוונותיי, כעורך, גם אני לפעמים השתמשתי ב”הכירו את…”). כלומר, בהכירו יש סוג של לשון הצעה – רוצים, אתם יכולים להכיר. לא רוצים? גם טוב. אתם לא חייבים, אל תעשו טובות. (נעלבתי).

    צפו, אולי בגלל המטען הסמנטי שלה, היא הרבה יותר אלימה. כשאני קורא בכותרת “צפו:” אני מיד מעלה בדמיוני מה יקרה אם לא אעשה זאת – מפעילי האתר ועורכיו יבואו אלי הביתה, יקשרו אותי לכיסא בחבלים, יפערו לי את העפעפיים עם אטבי כביסה ויכריחו אותי לראות את הסרטון של מוקי האוגר עושה ג’אגלינג עם לפידים בלופ ובלי יכולת למצמץ.

    ואנקדוטה אחרונה שקשורה ל”כנסו כנסו” – אנוכי ואהודק היינו מנהלים מלחמות נואשות עם עורכי עמוד הבית והתחננו שיכתבו את צורת הציווי הנכונה (היכנסו) – אך לשווא. בשלב מסויים פשוט הרמנו ידיים.

    אז כנסו כנסו.

  5. מי שמנסח את הכותרות חושב שהוא ישכנע אותי להיכנס לאייטם שלו אם הוא רק ידבר אליי בטון תקיף, כאילו הייתי פקוד שלו

    זו אמת מוכחת. פרסומות הכוללות Call to Action סוחטות יותר קליקים. חוסר הנימוס אינו חשוב כמו יותר קליקים. למעשה אפילו תוכן הכתבה הוא משני לעצם הקליק עליה.

    זו לא התבהמות של הסגנון, אלא הנדסה קפיטליסטית שלו.

  6. מדובר בעוד שטות SEO. קוראים לזה “קריאה לפעולה” (Call To Action או CTA) וזה אמור להביא יותר הקלקות על הכותרת ולהגדיל את ה-ROI או משהו כזה. השורה התחתונה: מה עדיף – תוכן איכותי שמעט מאד מגיעים אליו או תוכן זבל שהרבה גולשים מגיעים אליו? כנראה שלא חשוב מה כתוב בתוכן, חשוב יותר כמה הקליקו על הכותרת. “כנסו כנסו” זה לסחים של NRG אבל TheMarker ו-YNet לא יורדים לרמה הזאת.

  7. יש ל”צפו” יתרון אחד: אם כתוב “צפו” אני יודע שיש בפנים סרט או תמונות, אבל מעט מאוד תוכן ואני יכול לדלג. זו פשוט דרך לא מוצלחת לתייג את התוכן.

    צפו: בר רפאלי אוכלת ארוחת בוקר
    הכירו: כוכבנית עולה בשמי הרכילות
    סקירה: בדקנו שלושה מחשבים ונמליץ על זה שהיבואן שלו שילם לנו על ארוחת הצהריים
    קראו: דו”ח גולדסטון

  8. כפי שציינו עניין שנלקח מאנגלית – אותו Call To Action. הקריאה לפעולה הזו היא מאד הכרחית באתרי מכירות – הם הרבה יותר אפקטיביים אם יש קריאה כזו מעל הקיפול.

    הבעיה היא שהרבה פעמים מה שנשמע אלגנטי באנגלית, נשמע גסבעברית. Watch now! נשמע פחות צבאי מ’צפו’. אבל אני חושש שזה נובע מאילוצי השפה.

  9. התגובה הראשונית שלי היתה שקצת הגזמת, אבל לא הצלחתי להסביר לעצמי למה.

    כשקצת חשבתי על זה (וגם אחרי התגובה המתלהמת של ניב), הבנתי שאני לא מסכים איתך פשוט כי פספסת את הנקודה.
    הבעיה היא, כמעט כמו בכל תחלואי הרשת הישראלית, האינגלוז.

    השימוש בלשון הציווי איננו נובע מבהמיות, מתקיפות או מאלימות. לשון הציווי היא דרכה של העברית להתמודד עם סיטואציות כאלה בצורה הקצרה והממצה ביותר. אם כבר, אולי תוכל להפנות את הטענות שלך לשפה העברית עצמה, שמעבר לשלושת ה-tenses הבסיסיים (עבר, הווה ועתיד), מצאה לנכון להוסיף דווקא את לשון הציווי כ-tense הרביעי. אבל כאן אנחנו נכנסים לוויכוח בלשני הרבה יותר עמוק, שלא כולל הטחת רפש ספציפית בעורכי אתרי אינטרנט, אז הוא קצת פחות מעניין כנראה.

    אז למה בעצם אני טוען שמדובר באינגלוז? כי הרי ברור שמדובר ב’תרגום’ של לשון הפנייה באתרי אינטרנט חו”ליים (כמובן, לאו דווקא המכובדים שבהם):
    http://www.webtvhub.com/watch-obama-inauguration-acceptance-speech/
    http://www.yidio.com/brangelina-at-la-premiere/id/2775368141
    וכו’

    שלא לדבר על כך ש’תכירו’ הוא אינגלוז ברור שמקורו ב-meet.

    העניין הוא, כמובן, שלשון הציווי באנגלית היא הרבה יותר מעודנת, אפשר אפילו לומר שזוהי לשון המלצה ולא לשון ציווי. העורך העברי מחפש דרך קצרה להציג את תוכן הכתבה שלו, ונעזר באנגלית מבלי לחשוב פעמיים על השינוי במשמעות.

    והערת-אגב: אייקון הווידאו איננו מספיק, ובעיניי דווקא הוא אחד הדברים היותר מעצבנים באתרי האינטרנט. אני חושב שכל גולש באתרי הספורט השונים חווה לא פעם את האכזבה בלהיכנס לכתבה שכותרתה הוא משהו כמו “נבחרת ישראל מנצחת ליכטנשטיין כלשהי” עם אייקון וידאו לצידה, ואז לגלות שהסרטון הוא בעצם תגובות למשחק ולא התקציר עצמו (מה שנובע בדרך כלל מהעובדה שהאתר הספציפי הזה איננו מחזיק בזכויות לשידור התקציר – ואז צריך להתחיל בשיטוט בין כל אתרי הספורט השונים כדי לגלות סוף סוף מי לעזאזל שילם על זה – מה שעלול להביא אותך בסופו של דבר ל-one, ואז אנה אתה בא).
    בדומה, גם באתרי חדשות קורה לא פעם שכתוב “חסן נסראללה בהופעה נדירה מחוץ לבונקר” והווידאו שבתוך הכתבה הוא בכלל תגובתה של דליה איציק לעניין.

    אז נכון – אפשר למצוא פתרונות אחרים. אבל אפשר גם לקבל שזו השפה העברית ועם זה אנחנו מתמודדים – ולא רק באינטרנט.

  10. פושה הרבה גם בחורים ברשת. *צמרמורת*
    גם לדעתי “הכירו” היא הכי פחות מאיימת, ו”צפו” ו”חפשו” הכי מעצבנות.
    “חפשו אותנו בפייסבוק”.. למה לי בכלל? מי פה הלקוח? למה שאני באופן אקטיבי אחפש לעצמי פרסומת לדברים שאני לא צריכה?

  11. לי זה מעולם לא הפריע.

    השימוש בלשון רבים לפחות לא “מסנן” את הנשים שבינינו. גם אותה מילת ציווי נותנת לך מידע מדוייק ביותר אודות התוכן המצוי בתוך הקישור.

    תכלס, הדבר היחיד שמפריע לי זה כותרות נוסח, “כנסו דחוף, זה חשוב!!!!”, כי אם זה היה כל כך חשוב ודחוף, יכל המשורר לטרוח ולרשום את מהות הפניה בכותרת. כמובן, את אלה רואים בטוקבקים ופורומים – לא בעיתונות הרשמית.

  12. אני חולה עליך, באמת, אבל הטרוניה היומית נראית לי הפעם כמו סתם התקרצצות.

    נראה כאילו אתה מבקש שיניחו לך לנפשך בזמן שאתה עומד בצד, נמנע, נשמר ונגעל מכל הבהמות שמקיפות אותך.
    תכל’ס, בתוך עמך אתה חי, אבל אתה מבקש לחיות בתוך אוכלוסיה אחרת, נניח, אשכנזים אקדמאים שמקשיבים למוצרט ושלמה ארצי.

    הרי הצפו, כנסו, שורו הביטו וראו הנ”ל, הם גרסה נוספת ל”אחי, קבל קטע חזק”, שעם כל העממיות, מדובר בסה”כ בפניה די פמיליארית ונחמדה.

    אתה מבקש תקשורת מעונבת? אני מנחש שהרבה מהתכנים שלך אתה צורך באתרים כמו גיזמודו ואנגאדג’ט, שהם סופר בלתי-רשמיים, עשרות מונים יותר מהדוגמאות שנתת.

    תקליל!
    (סליחה, הקלל…)

  13. מזכיר לי את הזעזוע הקל שחשתי כשראיתי את השלט מאיר העיניים על בקבוקי המים בתחנת הדלק: “ישר לבאגז’!!”

    (לא מומלץ להומופובים)

  14. לרן בר-זיק – Watch now לא נשמע פחות פיקודי באנגלית. אפילו מצלצל לי קטע של פרנק זאפה עם הרבה [do something] now! שבדיוק משחק על האגרסיביות.

    זו אכן מחלה שנובעת מאופטימיזציה של אתרים. חושבים – נגדיל את כמות המבקרים, אחר כך נטפל בכמות ההקלקות, אחר כך בזמן השהייה. אבל יש קשר בין הדברים ואחד משפיע על השני. בסוף מתברר שאמנם גרמת למבקרים לעשות דברים, אבל הם חושבים שאתה מאוד זול והמוני. ואז מתפלאים איך כל אלו שמתקשרים דרך אתר האינטרנט כאלו קמצנים…

  15. צפו = מילת קוד לעמוד עם וידאו מקרטע, לעיתים קרובות עם פרסומות בתחילתו ובסופו(הפרסומת משום מה מעולם לא מקרטעת). יש סיכוי טוב שהקוד בעמוד יגרום לקריסת או תקיעת הדפדפן, במיוחד עם הגולש משתמש בכל דפדפן שאינו אינטרנט איכספלורר.
    אם כבר צלחת את מסלול המכשולים והצלחת לצפות – הוידאו כמעט תמיד ערוך בצורה מביכה.

    תודה לאתרי התוכן המרכזיים בעברית שמשתמשים בשפה ברורה כל כך. מי אמר ש call to action לא עוזר להעלות את ה click through rate.

    (מישהו צריך לתרגם כבר את המונחים האלו לעברית מתקבלת על הדעת. הגיע הזמן)  

  16. אתמול אני שומע גלגל”צ בדרך מהאוניברסיטה, ומה אומרת המגישה בפתיחת התוכנית?

    “תהנו”

    עכשיו, זה לא שבגלגל”צ אוספים קליקים מעל הקיפול. זה שהעברית הדרדרה, אפילו ברדיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: