על חשיבות הטוקבק

שוקי גלילי, במסע צלב להערת מיליוני הגולשים שמסתפקים בקריאת תגובות אך לא בכתיבתן.

הנחת המוצא של שוקי, כפי שהוא עצמו כותב אותה, היא שבאמצעות טוקבק ניתן להשפיע.

אני בכלל לא בטוח שאני מסכים עם הטענה הזו. טוקבק הוא אמצעי ליצירת דיון, דיאלוג או רב-שיח אך אני מתקשה להאמין שאנשים אשכרה משנים את דעותיהם בגלל משהו שהם קראו בטוקבק. במקרה הכי הכי טוב, הם מהרהרים על כך. אולי זה מספיק.

Print Friendly, PDF & Email

31 מחשבות על “על חשיבות הטוקבק

  1. אני מסכים עם שוקי ואיתך, בו זמנית ולסירוגין.
    מה ההבדל בעצם בין “להשפיע” (כמו ששוקי מגדיר את העניין) ובין שיח? הבדל זניח לטעמי, כיוון שגם בכך שאתה כותב את דעתך, מתנגח ומתנצח, מסביר את עצמך ומדגים באותות ובמופתים, ובכל זאת לא תופס את דעתו של הכותב, הרי שלמרות הכל היתה פה השפעה, ולא סתם השפעה, אלא השפעה הדדית, בין הכותב, המטקבק, והקוראים האחרים (כן, אנשים קוראים טוקבקים, ולא רק המשועממים ביניהם, אוקיי – לא רק).
    הטוקבקים, כפי שאני תופס אותם, מעניקים ערך מוסף לכתיבה. לא כל הטוקבקים הם דברי יחצנים חיים או “אני ראשון!!!!1″, לא כל הטוקבקיסטים חושבים ש”23 – אתה דביל” היא תגובה ראויה, אבל לדעתי, וזו רק דעתי, הם לא רק עושים נעים באגו לכותב, הם הופכים את הכתיבה מחד צדדית לרב מסלולית.

  2. אוקיי, זה זמן טוב לדבר תורה.

    יש סוגיה בגמרא: שניים אוחזין, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.
    לא נמצא פתרון? נפגשים באמצע הדרך. (חצי חצי)

    מציגה הגמרא מצב נוסף: שניים אוחזין, זה אומר כולה שלי וה אומר חציה שלי. לא הצליחו להכריע מה שייך למי? נפגשים באמצע הדרך. (שלושת-רבעי רבע)

    כיוון שכך, אני פונה לתומר 1.0, ומציע לו לשדרג גירסה.
    אתה ממילא קרוב יותר אליי, לכן תן לי לשכנע אותך לעבור לצד שלי.
    אני אומר שלא צריך רוב בתוך השיח – מספיק להיות האוונגרד. קבוצה מגובשת, שמביעה את דעתה בקול רם יותר, היא זו שבסופו של דבר תכריע מה יהיה הקו של הדיון. לכן, זה לא רק טוב ומועיל ומוסיף כשיש תגובות רציניות – זו חובתנו המוסרית להגיב. כשלדיון יש השלכות מוסריות, אתה יכול להיות חלק מהפתרון או חלק מהבעיה. לשתוק או להיות ראשון!!!1! זה היינו הך. להגיב לעניין – זה כבר משהו אחר לגמרי.

  3. פיגו
    יובל בסך הכל מנסה להוכיח בזמן האחרון שהוא לא פחות אנאלי מידידנו עידוק (המוכשר כלשעצמו, אך כנראה בעל נטייה אובססיבית-קומפולסיבית קלה)

  4. העניין הוא שאתה מזמין לגבש “קבוצה מגובשת שמביעה את דעתה בקול רם” במקום שבו אין קבוצות, בפלטפורמה שיש בה רק פרטים. רוצה לומר, אתה נובח על העץ הלא נכון (או משתין עליו, אני לא לגמרי סגור על המטאפורה)

  5. שוקי, אינני מבין תגובתך. מדוע תאמר כך? האם זה בגלל שאני מדגיש את ההבדל האונתולוגי בין שלוש לארבע? מכיוון שאני מציע דיאלוג הורמנויטי בין המספרים הראשונים? בגלל שאני מצביע על האופי הפרטיקולארי אינטרדיזיפלינארי בין המספרים השלמים לבין השברים העשרוניים? בגלל שאני טוען בזכות היותם של המספרים ישויות מטה-פיזקאליות שאינם מופיעים באופן קונטינגנטי? בגלל שאני יוצא נגד תיאוריות פוסט-מודרניסטיות ופוסט-סטרוקטוראליסטיות ותומך בתיאוריות הקושרות את ההבניה החברתית של המספר לבין זווית הראייה האנליטית אם כי בלתי אנאלית של המתבונן מן החוץ??

    (פחחח, מי אמר שהלימודים במדעי הרוח לא משתלמים)

    (תזכורת לעצמי: קח את הכדור הכחול).

  6. יובל, אני מבין ששוב החלטת להתעסק איתי.

    לא הדגשת את ההבדל האונתולוגי בין שלוש לארבע, אלא את הפער לכאורה בין האפיסטמולוגיה של חנן לבין הניתוח האונתולוגי של תגובתו.

    אתה לא מציע דיאלוג הרמנויטי בין המספרים הראשונים, אלא לכל היותר מציג ביקורת אינטרדיסציפלינארית (בס’ ולא בז’) באופיה, על הכשל באופן ההצגה של חנן את הנושא. כי אם הוא בחר להיות פרטיקולרי, אזי עליו גם לדייק – אלא אם הוא סובל מכשל קוגניטיבי, או מחזיק בהשקפה פוסט מודרנית, מה שאני חושב שאתה יודע שלא נכון – אז אראה בזה שהעלית את זה דמגוגיה.

    המספרים אינם ישויות מטה-פיזיקליות. הם הצרנה של קטגוריות, שמאז קאנט איש לא מנסה עוד לטעון שהן שייכות למטהפיזיקה, שהרי קאנט הציג את הדרך הפשוטה לדון בהן באופן אונתולוגי.

    שאר הדברים שאמרת הם פשוט חסרי משמעות. סליחה.

  7. ראשית, הרשה לי לזלזל בך (זולזלת!!). אין ספק שאם אתה כותב אינטרדיסציפלינארית אתה לא מגיע מהאסכולה הוינאית של הר שטרופר מאוניברסיטת ואאאארמאך שבאווווסטריה.

    ושנית, כמובן שאתה… אה שניה, קאנט שלח לי סמס… רגע… “תמסור לשוקי שירגיע אחרת אני אצרין לו את הצורה”.

  8. ברור שאין לי שיג ושייח עם האסכולה הוינאית. אני מייצג אותנטי של האסכולה הברלינאית שעל השפרה (שמגדירה את עצמה כך כהומאז’ לאסכולת פרנקפורט שעל המיין).
    ואם חיבתי לליבוביץ’ גרמה לך לחשובש אני קנטיאני, אני בא ומזכיר לך שגם ישעיהו הושפע במידה רבה משפינוזה ומניטשה (בשבילך: ניטצשה). מלבד זאת, ליבוביץ’ היה ויטאליסט, והעדיף במוצהר את הניתוח האורגניסטי על המכניסטי. לכן ברור שלייחס לו – או לי – קאנטיאניזם ותולולו זו שגיאה.
    לכן, תגיד לחבר שלך עמנואל, שהעדפתי את הסרט.

  9. רק שתדעו לכם שליובל יש זמן להתנצל ולספור לי סעיפים אבל אין לו זמן/ביצים/חשק להתקשר אלי. ואם הוא יגיד שאין לו את המספר או זמן לחפש אותו, אז הנה הוא שוב 02.9900102

  10. הסיבה שאני לא מתקשר היא די פרוזאית: הבטחתי לחנן שאני מתקשר מיד אחרי שאני מסיים עם הצעת המחקר. יש לי בדיוק שבועיים לסיים איתה. זו כמו העניין הזה שלא עושים סקס לפני משחקים? אותו דבר: לא מתקשרים לחנן לפני שמסיימים הצעות מחקר.

    זה נותן לי מוטיבציה לסיים מהר!

    מממ, כן. בטח. מוטיבציה.

  11. תירוצים תירוצים תירוצים. אחרי שתגמור את הצעת המחקר העניין שאני רוצה לדבר איתך עליו כבר לא יהיה רלוונטי.

    תגיד לעצמך “אני לא כותב עוד פוסט בגלוב לפני שאני מתקשר לחנן”.

  12. חנן, עזוב – הוא גם לא מתקשר אליי, אולי כי לא כתבתי את מספר הטלפון שלי בכל מקום שיכולתי, אולי כי לא התחננתי לפניו, ואולי סתם כי לא בא לו לדבר איתי, לך תדע.

  13. אוקיי, אז הוכחנו את התזה: ברגע שמתפתח דיון – אפילו אם מישהו מסיט אותו לכיוון לא צפוי, כפי שעשה חנן – משהו קורה. זה יכול להיות הדיון הכי אווילי בעולם (כפי שיובל ואני הדגמנו), אבל זה בשום אופן לא דיון “וירטואלי”. הדבר היחיד ש”מדומה” בו, הוא שכדי להבין אותו אנחנו משתמשים באנלוגיה של “דיון”, ומשווים אותו לסיטואציה בה קבוצה של אנשים נמצאים באותו חדר ומקיימים תקשורת בה כולם יכולים לדבר עם כולם.
    בשפת תקשורת הנתונים קוראים לזה Any-to-any. וליישום הכי גדול של המודל קוראים: אינטרנט.

  14. יצא לי פעם, אחרי שנתיים של כתיבת בלוג, להעיף מבט אחורה ולראות את כל הפוסטים, כל התגובות, כל המיילים, כל המילים והביטים ששפכתי מעל גבי האתר. האמת – זה די הפחיד אותי. אני חושב שטוקבקים זה אוננות מילולית באיזשהו מקום ושגם אם מתפתח דיון אז שוכחים אותו צ’יק-צ’ק. לכן הערך היחיד של תגובות הוא בידורי, וזו אחת הסיבות שאני אוהב את הגלוב הזה – הוא מצחיק. אפשר (ואני הקפדתי) לכתוב על דברים רציניים וחשובים, אבל בסופו של דבר, כשבנאדם מסיים יום ויושב קצת בשקט ליד המחשב, הוא מעדיף לצחוק.

  15. בניגוד לתגובות בבלוגים (או בגלובים), פלטפורמת הטוקבקים באתרי החדשות אינה מאפשרת לדעת אם מישהו הגיב להודעה, אלא רק בכניסה מחדש לעמוד ובדיקת כל התגובות שוב, מה שלא הרבה אנשים ישמחו לעשות.
    לכן הטוקבקים מוגבלים לשלושה סוגי מידע:
    1. דעתם של הקוראים – לרוב סבבה/לא סבבה, ולפעמים בפירוט. כמעט תמיד הגולש יזרוק כמה מילים לחלל האוויר וימשיך הלאה לכתבה הבאה מבלי לחזור לעמוד.
    2. מידע נוסף – למשל בכתבות תמיכה טכנית, או עובדים ממורמרים שמוסרים מידע מבפנים.
    3. שרון מניאק וצריך להחליף אותו בלינוקס.

    גם אם יכול להתפתח דיון טוב באופן תיאורטי, הוא ייבלע בשלל הצעקות של העוברים ושבים, ולכן אף אחד לא יטרח לעקוב אחרי הדיון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: