לא, אני לא מתכוון להוסיף לקובץ העובדות על יאיר לפיד. אני רוצה לדבר על יאיר לפיד הסופר.
הפגישה הראשונה שלי עם יאיר לפיד היתה ב-1990. הייתי בקורס מ"כים ונשארתי שבת בגלל יאיר לפיד. הסיבה היתה שלא יכולתי להניח מהיד את הספר שלו, "הראש הכפול". קראתי אותו גם בשמירה והמ"כ הבנזונה דפק לי שבת. לא יודע לומר לכם אם זה היה שווה את זה או לא, אבל הספר היפנט אותי.
מאז אני טורח לקרוא את כל ספריו של לפיד. גם הבלש הקודם שלו "החידה השישית", היה מוצלח בעיני.
בימים אלו אני מסיים לקרוא את "האשה השניה". זה ספר שאפשר לקרוא אותו בשעתיים אבל אני קורא אותו באיטיות, לפני השינה, כשיש לי כוח. יש לי שלוש הערות לגבי הספר ולגבי לפיד עצמו:
1. ב-90' כאשר קראתי את "הראש הכפול" לא ידעתי מי זה הסופר. היום קשה שלא לדעת. העובדה הזו מכבידה עליי. אני שומע את ההתחכמויות של הגיבור כאילו לפיד עצמו פולט אותן בין ראיון לראיון בתוכנית שלו. עליי זה מקשה. לגיבור פתאום אין קול עצמאי – יש לו את הקול (הפיזי!) של לפיד.
2. על הכריכה של הספר כתוב הטקסט הבא. "… טורו השבועי הפופולרי ב"ידיעות אחרונות", יחד עם ששת ספריו הקודמים, הקנו לו מאות-אלפי קוראים נאמנים ונלהבים, המצפים בכל פעם מחדש לספרו הבא". בראש כל עמוד שמאלי בתוך הספר כתוב "יאיר לפיד". אולי זה מקובל אבל לי זה עשה רע.
3. אולי אני קצת מתעייף מג'וש, הבלש של לפיד ואולי הבדיחות שלו כבר הפכו קצת צפויות מדי. הספר הזה לא מפיל אותי כמו ש"הראש הכפול" הפיל אותי.
כתיבת תגובה