הדלפות היו מאז ומתמיד והן מניעות תעשיה קטנה שנקראת "עיתונות". זו רק אחת הסיבות שההחלטה להעמיד לדין את אורי בלאו כל כך מקוממת. ועדיין נראה שתופעת ויקיליקס שינתה משהו עמוק ובסיסי בדרך שבה אנשים חושבים ומתייחסים למונחים כמו "חופש המידע", "שקיפות" ושאר מושגים שבעבר נודעו כמושגים יחסיים וכעת יש מי שמבקש להפוך אותם למוחלטים.
כחברים בחברה דמוקרטית אנחנו מעודדים ותומכים בפרסום מידע גם אם הוא סודי וחסוי. אין לנו בעיה שיפרסמו את התשדורות הדיפלומטיות של דיפלומטים אמריקאיים, אין לנו בעיה שיפרסמו עשרות אלפי מסמכים המתעדים את המלחמה האמריקאית באפגניסטן, אין לנו בעיה שיפרסמו דוחות פנימיים של בנקים. אבל מה קורה כאשר אתר המבקש להיות "אתר הוויקיליקס של תעשיית הפורנוגרפיה" משתמש במידע, שככל הנראה נלקח מתיקים רפואיים, ובאמצעותו הוא מזהה בשמותיהם האמיתיים יותר מ-20 אלף משתתפים בסרטים פורנוגרפיים? האם גם אז אנחנו נחשוב שמידע רוצה וצריך להיות חופשי?
השאלה אינה תיאורטית. בימים האחרונים פרסם אתר porn wikileaks את הכינויים של אלפי משתתפים ומשתתפות בסרטים פורנוגרפיים. ברוב המוחלט של המקרים האנשים הלוקחים חלק בתעשיית הפורנו אינם מזדהים בשמם. תחת זאת הם משתמשים בכינויים (מטופשים יותר או פחות). חלק מהאנשים האלו, בייחוד הכוכבים והכוכבות, אינם מתביישים בעיסוקם אבל חלק לא מבוטל מהתעשייה מתנהל באזורי הדמדומים. לא פעם השכנים, שלא לומר המעסיקים ובני המשפחה של המשתתפים בסרטים, כלל אינם מודעים לעובדה שהגברת הנחמדה ממול נוהגת לקיים יחסי מין מול המצלמה עם שלושה גברים, גם הם נחמדים, גם הם לא סיפרו לאף אחד שכך הם נוהגים להשלים הכנסה, אחד מהם משתתף בסרטי פורנו המיועדים לקהילה ההומוסקסואלית. זאת ועוד, ישנם אנשים שנקלעו לסרטים האלו שלא בטובתם, השתתפו בהם מספר פעמים רק כדי לנטוש את התעשייה ולחפש לעצמם קריירה מהוגנת יותר.
אלא שהאתר השיג ככל הנראה את שמותיהם האמיתיים של האנשים האלו, לעתים גם את כתובתם המלאה, ממרפאה שפעלה בצפון לוס-אנג'לס. אל המרפאה הזו ואליה נהגו לזרום המשתתפים בסרטי הפורנו כחלק מבדיקה חודשית שנועדה לוודא שהם לא נדבקו במחלות מין ובראשן HIV. המרפאה נקלעה לקשיים, נסגרה ונפתחה מחדש באחרונה תחת השם AIM וככל הנראה דליפת מידע ממנה הובילה לפרסום באתר. כעת, כל מי שניגש לאתר יכול לבצע חיפוש אחר הכינוי של משתתף/משתתפת בסרט הפורנו החביב עליו ולגלות מה שמם האמיתי ולעתים היכן הם מתגוררים.
הסיפור הזה מעורר, ובצדק, דיון לא רק בתוך תעשיית הפורנוגרפיה אלא במקומות נוספים. יש מי שיטען (במידה לא מבוטלת של צדק) שתעשיית הפורנוגרפיה היא תעשיה נצלנית, לעתים פלילית ממש, אשר מנצלת מכורות ומכורים לסמים, תעשייה שעוסקת בדה-הומניות על בסיס קבוע ומציגה גברים ובעיקר נשים בצורה מבזה ומשפילה. מבלי להיכנס לוויכוח נשאלת השאלה האם חשיפת שמותיהם של אותם אנשים, שנטען לגביהם שהם המנוצלים, המדוכאים והאומללים בכל הסיפור הזה – האם היא הדרך להיאבק בתעשייה?
המונח "ויקיליקס" מתחבר אסוציאטיבית לדיון סביב חופש המידע אבל ההתרשמות הראשונית שלי היא שיותר מניסיון לשחרר את המידע, יותר מאמונה בכך שלא צריכים להיות סודות בעולם, יותר ממאבק בתעשייה נצלנית, יש לפנינו פגיעה בפרטיות ורשעות לשמה שמבוססת על אידיאולוגיה בגרוש, אולי גם זה לא.
כתיבת תגובה