על הקשר שבין ויקיליקס ופורנוגרפיה

הדלפות היו מאז ומתמיד והן מניעות תעשיה קטנה שנקראת "עיתונות". זו רק אחת הסיבות שההחלטה להעמיד לדין את אורי בלאו כל כך מקוממת. ועדיין נראה שתופעת ויקיליקס שינתה משהו עמוק ובסיסי בדרך שבה אנשים חושבים ומתייחסים למונחים כמו "חופש המידע", "שקיפות" ושאר מושגים שבעבר נודעו כמושגים יחסיים וכעת יש מי שמבקש להפוך אותם למוחלטים.

כחברים בחברה דמוקרטית אנחנו מעודדים ותומכים בפרסום מידע גם אם הוא סודי וחסוי. אין לנו בעיה שיפרסמו את התשדורות הדיפלומטיות של דיפלומטים אמריקאיים, אין לנו בעיה שיפרסמו עשרות אלפי מסמכים המתעדים את המלחמה האמריקאית באפגניסטן, אין לנו בעיה שיפרסמו דוחות פנימיים של בנקים. אבל מה קורה כאשר אתר המבקש להיות "אתר הוויקיליקס של תעשיית הפורנוגרפיה" משתמש במידע, שככל הנראה נלקח מתיקים רפואיים, ובאמצעותו הוא מזהה בשמותיהם האמיתיים יותר מ-20 אלף משתתפים בסרטים פורנוגרפיים? האם גם אז אנחנו נחשוב שמידע רוצה וצריך להיות חופשי?

השאלה אינה תיאורטית. בימים האחרונים פרסם אתר porn wikileaks את הכינויים של אלפי משתתפים ומשתתפות בסרטים פורנוגרפיים. ברוב המוחלט של המקרים האנשים הלוקחים חלק בתעשיית הפורנו אינם מזדהים בשמם. תחת זאת הם משתמשים בכינויים (מטופשים יותר או פחות). חלק מהאנשים האלו, בייחוד הכוכבים והכוכבות, אינם מתביישים בעיסוקם אבל חלק לא מבוטל מהתעשייה מתנהל באזורי הדמדומים. לא פעם השכנים, שלא לומר המעסיקים ובני המשפחה של המשתתפים בסרטים, כלל אינם מודעים לעובדה שהגברת הנחמדה ממול נוהגת לקיים יחסי מין מול המצלמה עם שלושה גברים, גם הם נחמדים, גם הם לא סיפרו לאף אחד שכך הם נוהגים להשלים הכנסה, אחד מהם משתתף בסרטי פורנו המיועדים לקהילה ההומוסקסואלית. זאת ועוד, ישנם אנשים שנקלעו לסרטים האלו שלא בטובתם, השתתפו בהם מספר פעמים רק כדי לנטוש את התעשייה ולחפש לעצמם קריירה מהוגנת יותר.

אלא שהאתר השיג ככל הנראה את שמותיהם האמיתיים של האנשים האלו, לעתים גם את כתובתם המלאה, ממרפאה שפעלה בצפון לוס-אנג'לס. אל המרפאה הזו ואליה נהגו לזרום המשתתפים בסרטי הפורנו כחלק מבדיקה חודשית שנועדה לוודא שהם לא נדבקו במחלות מין ובראשן HIV. המרפאה נקלעה לקשיים, נסגרה ונפתחה מחדש באחרונה תחת השם AIM וככל הנראה דליפת מידע ממנה הובילה לפרסום באתר. כעת, כל מי שניגש לאתר יכול לבצע חיפוש אחר הכינוי של משתתף/משתתפת בסרט הפורנו החביב עליו ולגלות מה שמם האמיתי ולעתים היכן הם מתגוררים.

הסיפור הזה מעורר, ובצדק, דיון לא רק בתוך תעשיית הפורנוגרפיה אלא במקומות נוספים. יש מי שיטען (במידה לא מבוטלת של צדק) שתעשיית הפורנוגרפיה היא תעשיה נצלנית, לעתים פלילית ממש, אשר מנצלת מכורות ומכורים לסמים, תעשייה שעוסקת בדה-הומניות על בסיס קבוע ומציגה גברים ובעיקר נשים בצורה מבזה ומשפילה. מבלי להיכנס לוויכוח נשאלת השאלה האם חשיפת שמותיהם של אותם אנשים, שנטען לגביהם שהם המנוצלים, המדוכאים והאומללים בכל הסיפור הזה – האם היא הדרך להיאבק בתעשייה?

המונח "ויקיליקס" מתחבר אסוציאטיבית לדיון סביב חופש המידע אבל ההתרשמות הראשונית שלי היא שיותר מניסיון לשחרר את המידע, יותר מאמונה בכך שלא צריכים להיות סודות בעולם, יותר ממאבק בתעשייה נצלנית, יש לפנינו פגיעה בפרטיות ורשעות לשמה שמבוססת על אידיאולוגיה בגרוש, אולי גם זה לא.

15 מחשבות על “על הקשר שבין ויקיליקס ופורנוגרפיה

  1. זה שמדובר ברשעות לשמה זה ברור לגמרי. ניקח את השם המפורסם ביותר, כנראה, בפורנוגרפיה כיום (למעשה, כשמחפשים "כוכבת פורנו" בויקיפדיה, מקבלים את הפרצוף שלה) – ג'נה גיימסון. העמוד הרלוונטי על ג'יימסון בפורנוליקס אומר עליה כך:

    Jenna Massoli turned into a whore and went by the name Jenna Jameson doing porn degrading the whole family name being a pornographic whore, and Hooker.

    הכנסתי שמות רנדומליים למנוע החיפוש של האתר ועושה רושם שזה התיאור של כל כוכבת פורנו שם. כלומר, יש כאן ניסיון מכוון לפגוע ולהשפיל את שחקני תעשיית הפורנו. אין כאן בכלל שאלה האם יש רצון לסייע לקורבנות של תעשייה בעייתית. מדובר פה על מסע השמצה שמונע, אפשר לנחש, על ידי תפיסות דתיות שמרניות, ולא מתוך פמיניזם רדיקלי.

  2. אגב, מה שהרבה יותר מדאיג ממשפחות או שכנים שמגלים זה דווקא מהצד השני – צופים ומעריצים שפתאום יש להם דרך לאתר את כוכבי הסרטים – יש סיכוי שההדלפה הזאת תוביל לכל מיני סטוקרים / מתנקשים / נסיונות לפגישה עם כוכבי / כוכבות הסרטים, ומאחר ולרוב מדובר באנשים שלא מצפים שהמידע הזה יחשף אין הם שומרי ראש או מערך אבטחה כמו של כוכבי קולנוע רגילים.

    ההדלפה הזאת לא נלחמת בפורנו ולא תעזור לאף אחד בכלום, ומה שכנראה הכי מרגיז הוא שבגלל שמדובר בשחקני פורנו, לא תהיה באמת חקירה על איך מידע רפואי הודלף לרשת.

  3. עצוב ומקומם שמכוונים אל המטרה הלא נכונה ופוגעים באנשים ונשים פגועים ממילא. היה נחמד יותר אם היו מפרסמים את שמות הבעלים, המפיקים, הספונסרים, הסוכנים והסרסורים שמפעילים את התעשייה הנצלנית הזו ומרוויחים ממנה הון על גבם של נשים וגברים חסרי מוצא וברירה. וכן את רשתות התקשורת, בתי המלון והאולפנים שמזינים ומשגשגים ממנה. זה יהיה מעניין ומוצדק.

  4. לרוני ועינת. התעשיה קיימת כי יש לה צרכנים וקהל שמשלם. פרסום המצולמים פוגע בפרטיותם, וחורג בעיניי מזכויות יסוד שלהם. מידע על שאר התעשייה יכול לעניין גופי שיטור. לא את הציבור.

  5. אני אשמח לדעת – ולהחרים בתגובה – מי מניע, מזין ונהנה מהתעשייה הזו. אני מוצאת את זה מאוד מעניין ובעל ערך ציבורי. וזכויות היסוד של המצולמים נפגעות ונרמסות על סט הצילומים, הרבה לפני הפגיעה שבחשיפת שמותיהם (הפסולה כשלעצמה). והעובדה שיש צרכנים וקהל משלם למשהו לא הופכת אותו לפחות נתעב ופוגעני.

  6. רוני, נהנים מהתעשייה הזו, בין היתר, אנשים שרוצים לאונן.
    נכון, התעשייה היא פוגענית, אלימה ונתעבת, אבל רוב האנושות לא מאוננת עם ספרים של דוקטור סוס. את מוזמנת להחרים אותי.
    ובלי קשר, החשיפה של שמות המשתתפים בה היא אכן מיותרת ומסוכנת.

  7. טוענת סוללות, מבלי להפחית מערכך או לזלזל בהיקף ממדי האוננות שלך ותרומתם לאנושות ולך – חשבתי על נהנים קצת יותר משמעותיים. כאלה שמרוויחים מילארדי דולרים כל שנה ומנגד לא עומדים בהתחייבותם לדאוג לקונדומים על סט הצילומים.

  8. העיקר שההחלטה להעמיד את אורי בלאו לדין היא "מקוממת".

    אתה בדיוק מסוג האנשים שבגללם הפסקתי להצביע מרץ.

    שהשנאה העצמית לא תאכל אותך.

  9. אני מקוה מאוד שמרץ מתאבלים על לכתו, בהתחשב בזה שהוא היווה אחוז מרשים מהאלקטורט שלהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: