מישהו צריך להגיד לעורכי העיתונים כמו גם לעורכי אתרי האינטרנט של העיתונים, שהר הבית כבר בידינו. יכול להיות שהם לא שמעו שמוטה גור הכריז "הר הבית בידינו!", ולכן כל התמונות, בכל אתרי האינטרנט ביום הזיכרון מציגות חיילים מצדיעים מול קברים בהר הזיתים (כך אני מניח), כשברקע כיפת הסלע שבהר הבית.
האם זו בסך הכל הויזואליזציה שמושכת את הצלמים אל הפריים האחיד, האם זו החשיבה הבנאלית המשותפת לעוסקים במלאכה, שמובילה אותם לאותו הדימוי, או שמא יש כאן מסר נוסף?
מעריב:
הארץ:
Ynet:
ישראל היום:
זאת פשוט הזווית שמארגן דובר צה"ל עם החיילות שמביאים יום לפני לשים את הדגלונים. אולי בדובר צה"ל לא יודעים שהר הבית בידינו.
"בכאב ובגאווה" נשמע כמו גירסה נוספת ל"כואב אבל תמשיך".
"בכאב ובגאווה", בהקשר הזה, נשמע לי כמו משהוא שלקוח מיוסי וג'אגר.
לא צריך להכניס שמאל בכוח.
הפריים נפתח לנוף הירושלמי הכל כך מוכר ויפה, במקום למצבת אבן.
וכן, מזכיר לנו שבשביל העיר הזאת נלחמו ומתו רבים שאת זיכרם אנו מכבדים.
זה הכל.
אה? להכניס שמאל בכוח?
בשביל כל המדינה הזו נלחמו ומתו רבים. על פי ההיגיון שלך אפשר גם לצלם תמונה כזו בפתח תקווה, בצפת או בעתלית. שלא לדבר על זה שירושלים היא בכלל ברקע ובמרכז התמונה יש (על פי רוב) חיילים שמצדיעים לקברים.
בקיצור, לא מבין מה אתה רוצה.
יו״ר יקר,
עדכון זריז: הר הבית כבר מזמן לא בידנו (גם אם היה כך. לרגע)!
אז אולי זהו ביטוי של ארגה למה שהיה (או שיהיה).
זה לכל היותר ביטוי של אררררררגגגג!!!!
וכן, לתוהים זו הזווית שדובר צה"ל מארגנים באופן מסורתי.
הקברים הללו, ככל שידוע לי, אפילו אינם של חיילים "מיוחדים יותר" מאשר אחרים.