אתמול, הושקה הפעילות הישראלית של גוגל. כפי שהבטחתי בעדכון 2 בפוסט הזה, אני רוצה להגיב לטור של ליכטש. כתבתי שאגיב אחרי שהטקסט שלי יתפרסם ב"ידיעות" אך מסיבה שעדיין לא ברורה לי, ושאני מתכוון לברר אותה היטב בהמשך, הטקסט לא פורסם בעיתון. אז הנה הוא לפניכם.
גוגל מועדון קרב
מאת יובל דרור"החוק הראשון של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב", אומר בראד פיט. מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל, שמע, הפנים והחליף את המלים "מועדון קרב", ל"גוגל". בשבוע שעבר, עוד טרם התקיימה מסיבת העיתונאים של החברה, הוא הזמין עיתונאים מארבעת העיתונים הגדולים לפגישה אישית. המטרה היתה להפיץ את הבשורה על פי גוגל ואולם חוץ ממסרים מדוקלמים שכאילו נוסחו במשרד הדובר, לא הושמע שום דבר מפתיע. שיחה עם ברנד דומה לניסיון לתפוס ג'ל בידיים.
האם תגיירו מוצרים לעברית, שאלתי. אפשר לצפות לכך, אמר. איזה מוצרים? כל מיני. 'גוגל ניוז', Gmail? אנחנו מעדיפים להשיק ואז לדבר. מתי תשיקו? מתישהו. השנה? יהיו הפתעות. האם המוצרים יגוירו בישראל, שאלתי. זה לא משנה, גוגל היא חברה גלובלית. זה משנה לעובדים בישראל, אמרתי. כן, נכון. אבל זה לא באמת משנה.
האם תפתחו מרכז פיתוח בישראל? יש בישראל אנשים מאוד חכמים, ענה. אז מתי תפתחו, הקשיתי. יש בישראל אנשים מאוד חכמים, ענה. כמה אנשים עובדים בגוגל ישראל נכון להיום? אני לא יכול לומר, אמר. איפה אתם יושבים? פה, בישראל. ובכל זאת? בתל-אביב. כמה כסף גוגל השקיעה בהקמת השלוחה הישראלית? אנחנו לא מספקים פרטים ספציפיים, ענה. מה היעדים העסקיים שלכם לשנה הקרובה? אנחנו לא מפרטים את היעדים העסקיים שלנו. מה אתה צופה תהיה ההכנסה של גוגל ישראל ב-2006? אנחנו לא מפרטים יעדים עסקיים שלנו, אבל אני רוצה לציין שהפעילות של גוגל בישראל רווחית. רווחית? תמהתי, כמה כסף השקיעה גוגל בישראל? אנחנו לא מספקים פרטים ספציפיים, ענה.
מה ההתרשמות שלך מתגובות המתחרים לכניסתכם לישראל? אני שמח שהם משפרים את השירותים שלהם, אמר. ומה דעתך על ביצועי מנועי החיפוש של וואלה, MSN ישראל ואחרים? אני לא רוצה להתייחס לאתרים מתחרים, אני באתי לדבר על גוגל ישראל. אבל אתה לא מדבר על גוגל ישראל, אמרתי. בטח שאני מדבר, אמר ברנד, הרי הסברתי לך כמה ההצעה שלנו למפרסמים טובה ועד כמה כו-לם ירוויחו מזה שגוגל נכנסת לישראל.
צודק. את זה הוא אמר.
אני מפרסם את הטקסט הזה משתי סיבות. האחת, הוא מתאר באופן מוצלח למדי את חוויית הפגישה (לפחות שלי) עם גוגל ישראל. השניה, הוא מתחיל לענות לליכטש על הטור שלו.
הנה תשובותיי (וכעת כאשר הטקסט שלי התפרסם אולי הן יהיו קצת יותר ברורות).
1. לשאול שאלות את מנכ"ל גוגל ישראל זה בזבוז זמן. הוא לא עונה.
2. במסיבת העיתונאים שאלתי 5 שאלות את הנציג האמריקאי שאחראי על האזור שהגיע לכבוד האירוע. אלו היו 5 שאלות אקראיות ששאלתי גם את ברנד לפני שבוע. על כולן קיבלתי את אותה התשובה שקיבלתי מברנד. אחת לאחת.
3. במהלך הפגישה האישית עם ברנד הקדשתי 20 דקות להחלפת צעקות בעניין סין. אני צעקתי עליו, הוא צעק חזרה. סיכמנו בזה שאני לא מאמין לגוגל שהיא באמת חשבה על טובתם של הגולשים בסין. הוא אמר "זכותך". בהתחשב שמיציתי את הנושא בפגישה האישית עם ברנד אני לא מבין למה אני צריך לחזור על ההצגה פעם נוספת במסיבת העיתונאים. כדי שליכטש יהיה מבסוט?
4. ליכטש יאמר – אוקיי, אז אתה כבר כיסית את העניין – למה אחרים לא שאלו? אני חושב שיש שתי סיבות. הראשונה היא שרבים מבין הנוכחים זכו לפגישה אישית עם ברנד או עם הנציג האמריקאי. מדוע לשאול שאלה טובה (בהנחה שהיא טובה) במסיבת עיתונאים ולא בשיחה אישית? כל עיתונאי מתחיל יודע לשמור את השאלות האלו לרגע שבו הוא יהיה לבד עם המרואיין. הסיבה השנייה טמונה בסעיפים 1+2. מהר מאוד היה ברור שפשוט חבל על הזמן. אלו לא מסוג האנשים שתחלץ מהן תשובות מעניינות.
5. אני מוחה על הרמיזה כאילו גוגל קנתה עיתונאים בעט, מחברת ודיסקאוןקי. אולי את אנשי נרג' ניתן לקנות באמצעות מחברת (עם לוגו מודבק כאילו זו עבודה של ילד), עט (4 סנט. נראה לי שהייצור בסין) ודיסקאונקי (64 מגה – אפילו סרט הפורנו הכי קצר שלי לא נכנס שם). לא אותי, ולא את חבריי.
6. לסיום אני רוצה להרחיב את תשובה מספר 3. לליכטש יש בעיה גדולה, גדולה מאוד שלא נשאלה אף שאלה על סין. בטוקבקים מציינים כי ליכטש כלל לא היה במסיבת העיתונאים. למעשה אף נציג של האתר לא הגיע. למעריב היתה נציגה אחת, קרן ארגמן. אם לליכטש ולאנשיו בוער בתחת לשאול שאלות על סין (ובסוגריים אומר, זה סיפור די ישן, כן? כבר עברו שבועיים ונטחנו על זה כל כך הרבה מלים שבכלל לא ברור איזו תובנה חדשה אפשר לחלץ מהנציג שאחראי על המזרח התיכון ומזרח אירופה) אז אדרבא; שיתכבד האיש, יזיז את ישבנו ויגיע למסיבת העיתונאים. הרי ליכטש לא כותב כפרשן חיצוני, הוא כותב כעיתונאי וכעיתונאי הוא הוזמן ויכול היה לשאול את השאלות. לא הגעת? אל תבוא בטענות שלא שאלו את השאלות שמעניינות אותך. זה גובל, אבל ממש גובל בחוצפה.
7. כמובן שעם השורה התחתונה של ליכטש אני מסכים לגמרי. הפגישות האישיות עם ברנד היו מביכות (לא כי האיש מביך, הוא פשוט לא מדבר). מסיבת העיתונאים היתה משמימה ובלתי מעניינת. בסופו של דבר, המפגש הראשון שלי עם גוגל ישראל הוא אכזבה גדולה.
עדכון: גלמור מלמהנט, כתב גם הוא טור בעניין. אני מסכים כמעט עם כל מה שכתב. שווה לקרוא.
כתיבת תגובה