למה אתר "הארץ" מעצבן אותי

יובל נוב שלח את הטקסט הבא לקטגוריית כתב/ת אורח/ת בו הוא מסביר למה אתר "הארץ" מעצבן אותו. חלק מהטרוניות, להערכתי, נובעות מכך שנוב לא מבין שמזה תקופה ארוכה "הארץ", כמדיניות, לא מעלה את כל הטקסטים שהתפרסמו בדפוס לאתר האינטרנט שלו ואם הוא עושה את זה, הוא עושה את זה באיחור ניכר. הפרקטיקה הזו אמורה לגרום לי לעשות מנוי על העיתון, או משהו כזה. בכל אופן, לפניכם הטקסט של נוב.

**

אני קורא ותיק קבוע של "הארץ". בשבע השנים שחייתי בארצות-הברית, הקריאה היומית בעיתון דרך האינטרנט היתה ערוץ הקשר המרכזי שלי לארץ, וברוב חמש השנים מאז שחזרתי, אני מנוי על המהדורה המודפסת, אבל ממשיך לבקר באתר בקביעות. למרות הכרסום המדאיג שחל באיכות העיתון (למשל, בעיות ההגהה המחמירות והולכות), "הארץ" הוא עדיין העיתון הישראלי היחידי שכשאני קורא אותו, אני לא מרגיש בכל משפט ומשפט שמישהו זורק עגבניות לעבר האינטליגנציה שלי.  חשוב, לדעתי, לשמור על "הארץ" בחיים, ולכן, למרות שעקרונית הייתי יכול להסתפק במהדורת האינטרנט, אני ממשיך לשלם דמי מנוי ורואה אותם גם כמעין תרומה לשיפור מצב העיתונות בארץ.

אבל אתר האינטרנט של "הארץ" מעצבן אותי. נורא. לפעמים אני תוהה האם מישהו שם ברחוב שוקן משתדל במודע להקשות על הגולשים, או שמא מדובר בסתם שילוב של רשלנות עם בורות טכנולוגית. הנה, אני משחרר קצת קיטור.

הדרישה הבסיסית שלי מהאתר מאוד פשוטה: אני רוצה להיות מסוגל לרפרף על כותרות כל כתבות "הארץ" מהימים האחרונים, ולהחליט על מי מהן להקליק ולקרוא. אלמנטרי, לא? לא באתר "הארץ". חלק מהכתבות של מהדורת הדפוס עולות באיחור ניכר לאתר, שם הן מתפזרות בין האתר הראשי וכמה אתרי משנה (קפטן אינטרנט, TheMarker, עכבר העיר) על פי חוקיות שאת פרטיה המדויקים טרם הצלחתי לפענח. הטריגר לכתיבת הפוסט הזה הוא כתבה שקראתי היום (ו') בבוקר בדפוס במדור "גלריה", וכשרציתי לשלוח לחבר קישור אליה (עכשיו כבר כמעט 11 בבוקר), פשוט לא מצאתי אותה. במדור "גלריה אונליין", תחת כותרת התאריך של היום, מופיעות 14 כתבות, ואילו במהדורת הדפוס ספרתי למעלה מ-30. מתי ואיפה יעלו הכתבות החסרות? לא ברור. את תחושת התסכול מאי-מציאת כתבה (שאני יודע שקיימת!) אני חווה לפחות פעם בשבוע, אחרי שאני מתייאש מהחיפושים בין ה"כתבות בתפזורת" שממלאות את האתר.

תגידו – אבל חדשות זה עניין דינמי! הן משתנות כל הזמן! ועל כך אענה – ברור שחדשות טריות יוצגו בהתחלה בפורמט לא-סופי דרך העמוד הראשי, אבל אין מחילה על כך שכתבות שכבר התפרסמו בדפוס, לא יהיו נגישות מיד דרך האתר, וניתן יהיה לאתר אותן בקלות דרך תאריך או קטגוריה.

וזה לא הכל. מה לעזאזל עושה תשבץ היגיון במדור "כתבות"? למה, למען השם, מופיעה במדור "חדשות" תחזית מזג האוויר לשלשום, ועוד לפני התחזית להיום? (התחזית לאתמול בולטת בהיעדרה). למה הקישור לתחזית מזג האוויר מהעמוד הראשי לא מתעדכן מוקדם בבוקר? למה יש כתבות שזוכות לשתי הפניות מהעמוד הראשי (וזכור לי גם מקרה עם שלוש הפניות), למה חלק מכתבות נפתחות בחלון חדש, וחלק לא? איפה אפשר לראות את כל הכתבות מהמוסף במרוכז? למה ליד תיבת החיפוש אין כפתור "חפש"?

באחת התגובות לפוסט טרוניות קודם על אתר "הארץ" שהתפרסם בגלוב זה, כתב חנן כהן: "אין לי ממש אינטרס לעזור ל'הארץ' להפסיק לכרות את הענף שעליהם הם יושבים. אם הם רוצים להתאבד, שיהיה להם לבריאות." לי דווקא יש אינטרס, כי "הארץ" הוא בבסיסו עיתון טוב. לכן טרחתי וכתבתי את הפוסט הזה.

אולי מישהו שם ברחוב שוקן יקשיב.

עדכון: ליאור קודנר, ראש המחלקה הדיגיטלית של קבוצת "הארץ" אישר לי לצטט את תגובתו כפי שהופיעה בטוויטר: "אנחנו עובדים על שדרוג אתר 'הארץ', אבל בכל מקרה האתר הוא ישות שונה מהעיתון ומי שמעונין לצרוך את תכני העיתון במלואם צריך לקנות אותו".

23 מחשבות על “למה אתר "הארץ" מעצבן אותי

  1. בכל מה שנוגע לממשק אתה צודק. בנוגע לתכנים הגיוני שהארץ ישמרו כמה תכנים למנויים בלבד, אם כי לא היה מזיק אם מנויי העיתון (כמוך) יכלו בעזרת סיסמא לגשת לתכנים האלו גם אונליין.

  2. עוד בעיה ששמתי לב אליה הרגע:

    יוסי שריד מתחיל את הכתבה שלו במילים: "עינו של אמיר אורן נתעכבה על המודעה מטעם משרד הביטחון". הוא כמובן מתייחס לכתבה הזאת, גם היא מהארץ. שהעורך של אתר הארץ יטרח לנצל את היתרון הכי פשוט ופרימיטיבי של הרשת ויקשר לכתבה של אמיר אורן? מה פתאום!

  3. עוד כמה תלונות:
    1. "תופעת ה-Auto Refresh היא אכן מרגיזה במקרה של אתרי תוכן המבקשים להתעדכן על חשבון ההתמצאות של הקורא בדף" (קפטן אינטרנט, לפני אי אלו שנים. חבל שהסנדלר הולך יחף).

    2. בהרבה כתבות לא מצוין התאריך שבו הן התפרסמו, למרות שבתקופה האחרונה יש שיפור.

  4. ומישהו הצליח למצוא אי פעם את ביקורות הטלוויזיה שם? זה בלתי אפשרי. זה אתר לא שמיש, לא נוח, האפליקציה שלו מביאה יותר תסכול מתועלת. פשוט אתר זניח. איפה הם ואיפה ynet

  5. עד עתה טענות הטוקבקים היו יותר רציניות מזה של הכותב.
    מי שמעוניין בגרסא המודפסת, שירכוש אותה!
    משתדל לקרוא בהארץ רק את החלק המדעי/ספרותי/אומנותי רוב מאמרי הדעה צפויים להחריד וניתן להשליכם הישר לפח.

  6. מסכים עם כל מילה של הכותב.
    כמה תשובות לטוקבקים:
    – את ה- auto refresh הם לדעתי עושים (כמו ווינט) כדי להשיג יותר impressions למודעות (טריק קצת עצוב).
    – ביקורת הטלוויזיה נמצאת במדור המאמרים (ברור, לא? :-).

    ממש חבל שאין שדרוג רציני של האתר הזה.
    גם "הדף שביקשת בטעינה…" בכל יום שנכנסים לאתר, שהוא גם שקר גס, וגם מעצבן, לא מוסיף לאהבה שלי לאתר.

  7. רן – אז אתה רוצה אתר חינמי, בלי פרסומות, או עם כאלו שלא תשים אליהם לב. נותר רק להחביא את הפרסומות בתוך התוכן (נניח, מאמרים שוצפים כנגד חרם הצרכנים על מוצרי החלב).

  8. ר"ש – לול !

    מן המפורסמות הוא, חיפוש באתר הארץ תמיד מתחיל בגוגל. ומדוע לא יטמיעו חיפוש גוגל באתר? מה שטוב לאתרים גדולים ומורכבים בהרבה לא טוב להארץ.

    אגב, האם מישהו הצליח למצוא משהו בארכיון שלהם *לא* דרך גוגל?

  9. אנשי הארץ מוזמנים להמשיך לחיות בסרט שלהם. התנועה מפרינט לדיגיטל היא עובדה,היא קבועה והיא חד סטרית. עיתון שלא מאמץ כבר אתמול גישה של קודם דיגיטלי אחכ נייר הוא עסק שחתם על תעודת הפטירה שלו. וזה עוד בלי להגיד שהאתר של הארץ הוא לא רק אחד הגרועים בישראל, הוא אחד הגרועים בווב וזה עצוב במיוחד בגלל התכנים המעולים שהארץ מייצר. ליאור קודנר, אתה מוזמן לעדכן את הבוסים שלך שהגיע הזמן שיהיה להם אומץ להתמודד עם המציאות במקום לטמון את הראש בדיו ועצים מתים 

  10. הטיעון שלא לחשוף את כל התכנים בחינם לא נראה לי שעובד בכלל, אבל נניח.

    לי הרבה יותר מפריע שאין ארכיון מסודר, כבר קרה יותר מפעם אחת שחיפשתי מאמר שקראתי בשנה שעברה ואין שום דרך לעשות את זה – לא לפי העיתומאי, לא לפי הנושא ובטח שלא לפי התגיות. הרי אני לא אעשה מנוי לעיתון כדי לקרוא שוב כתבה מלפני שנה.

    אפשר היה לעשות אתר בתשלום / שפתוח למנויים על גרסת הדפוס כמו בניו יורק טיימס, אפשר היה לתת נגיד 24 שעות או 48 שעות לתוכן להיות מודפס ואז לפרסם באתר או לתת את 3-4 הפסקאות הראשונות מכל כתבה ואז בקליק לגבות תשלום קטן על המשך הכתבה, אפשר היה לאמץ מודלים של עיתונים אחרים בארץ ואו להחליף חלק מהתוכן בתוכן שמיוצר במיוחד לאינטרנט או למצוא לאתר דרכים אחרות להרוויח כסף.

    כרגע האתר עושה לעיתון שירות רע מאוד בגלל שהוא נראה מאוד לא מקצועי, וההתמצאות בו מתסכלת ומעצבנת. אני קוראת בו כל יום, אבל רוב הזמן שלי באתרי חדשות נמצא בווינט בגלל שהוא יותר נוח ונראה (אני לא מאמינה שאני אומרת את זה) טיפה יותר אסטטי.

  11. אני מקווה שהשידרוג לא יעשה לאתר "הארץ" מה שקרה לאתר הטוש שעכשיו הוא עוד פחות נוח לקריאה ממה שהיה לפני השידרוג.

  12. כמו שכבר נאמר פה, לכל הפחות צריך להיות קוד בכל עיתון שנקנה שמאפשר גישה למלוא התכנים העדכניים באתר.
    אם היה קורא אקראי ניחא, אבל במקרה הזה מדובר בלקוח ואין שום סיבה שלא לאפשר לו לגשת לתוכן באתר עצמו.

  13. צריך להפריד בין שני דברים : 1 – הקשר בין תכני העיתון המודפס והאתר 2 – האתר הגרוע.

    ליאור קודנר צודק שהעיתון המודפס והאתר הם שני מוצרים שונים. אני חושב שיש חפיפה שולית ביותר בין הצרכנים של שני הפורמאטים ולכן יש הגיון בהתייחסות הנפרדת לשניהם. המהלך של ידיעות להקים אתר נפרד לחלוטין עם מערכת נפרדת דרש השקעה עצומה (שכנראה שקבוצת שוקן לא יכולה להרשות לעצמה) אבל זכה להצלחה אדירה.

    האתר הוא גרוע. בהצלחה לקודנר במשימת השדרוג. צריך לזכור שמטרת השדרוג היא יותר טראפיק לאתר, זאת אומרת יותר כניסות ויותר דיפדופים ולא בהכרח יותר גיקים שמחים.

  14. כל כמה ימים תראו בעמוד הראשי כתבה אחת שהקישור אליה שגוי. לפעמים זה בגלל טעות הקלדה (!), ולפעמים הוא סתם מוביל לשומקום. לפעמים הקישור מתחיל לעבוד בדרך פלא אחרי כמה דקות, אבל כבר נתקלתי בהמון מקרים שבהם מישהו שם לב לזה רק אחרי שעה ויותר.

    איך אפשר לטעות ככה פעם אחרי פעם, ותמיד רק בכתבה אחת של ה-sidebar השמאלי?

    התמונות בקישורי המדורים, כולל ב"מדור הפרסומי", גם מקשרות לכתבות. הן גדולות ונמצאות ליד הכותרות, ולכן נוח ללחוץ עליהן. רק שב"כותרות הכלכלה", כלומר בקישור לדה מרקר, הן לא עושות כלום. בכותרות ל-onlife, אתר חיצוני אחר, הן דווקא כן עובדות. מאה בשימושיות.

    שדרוג? הכבוד שלהם לגולש בקנטים. קודם שיטפלו בזה.

  15. גרסת המובייל של הארץ פשוט לא שמישה. רואים רק 3-4 כותרות וכשרוצים לראות עוד צריך לחכות שיטען שוב. לפני שפסקול התערבו היה הרבה יותר טוב. אמנם לקח זמן לטעון את הדף אבל נטען חצי גליון.

  16. אין לי בעיה שלא יתפרסמו באתר כל התכנים של העיתון המודפס, כי אם אתה לא פנסיונר או בן אדם שקם בחמש בבוקר לקרוא את העיתון, אין שום סיכוי לקרוא את כל העיתון בכל יום וגם לנהל חיים נורמליים עם אשה וילדים, או רחמנא ליצלן לקרוא איזה ספר או טמקא מדי פעם. מהדורת סוף השבוע דורשת את כל סוף השבוע.

    וכך ערימות עצומות של נייר נאספות בבית ללא שימוש (מי כבר אורז היום דגים?). ולכן עדיף לצרוך את המידע שבאתר. הוא אולי חסר במקצת, אבל הוא עדיין מקיף וזה עדיין העיתון הכי טוב והכי אינטיליגנטי בארץ כיום, כל עוד הכתבים שלו לא עברו למעריב.

  17. אכן, התוכן והארגון בעייתיים, אבל העיצוב, הו, העיצוב… הפונטים, הלייאווט (עברית?), הצבעים, הכל. כואבת העין וכואב גם הלב. אין תירוץ, ורק נקווה שהשדרוג אינו שדרוג אלא החלפה. אבל כמו שאמר רבנו דגלאס, אולי זה כבר קרה.

  18. האתר גרוע ומעצבן מכל בחינה, אבל אני הפסקתי לגלוש בו בגלל התכנים הירודים והמקוממים ("נשים מתחתנות בגלל אהבה או כסף?", "כך תהפכי לחברה טובה של עצמך") והאייטמים על בר רפאלי שבלעדיהם דף הבית אף פעם לא שלם. אם הייתי רוצה לקרוא לאשה הייתי הולכת לרופא שיניים.

  19. הגישה המתנשאת הזאת של "בכל מקרה הכל יעבור לדיגיטל, אז מה המשחקים האלה" קצת מצחיקה. יש אולי עיתון אחד בעולם שמצליח להרוויח כסף מהאתר שלו.
    זה מאד מתנשא לאמר להארץ "יאללה שימו הכל באינטרנט מה הקטע". יש קטע – אין להם שום סיבה להניח שהם ירוויחו מזה כסף.
    ובהתחשב בכך שהארץ ממילא מראש לא מכוון את עצמו להיות עיתון המוני, קשה להניח שזה "יחשוף אותם לקהל רחב יותר" או קשקוש שכזה. להארץ יש משהו כמו 60 אלף מנויים אם אני זוכר נכון, ואין שום סיבה להניח שפלח השוק שלו יגדל משמעותית כל עוד הוא ממשיך להיות עיתון שמכוון את עצמו במודע לאליטות.
    הארץ בוחר ליצור חלון ראווה חלקי למהדורה המודפסת. עוד לא ראיתי אף הוכחה שזאת גישה מוטעית לחלוטין לנוכחות דיגיטלית עבור עיתון מודפס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: