תחרות אוכל גאוני

מי שקורא את הגלוב מספיק זמן יודע שאני אתאיסט גמור. אין לי עניין עם בורא עולם פשוט מכיוון שאני לא חושב שבורא עולם קיים. ובכל זאת, יש רגעים שבהם אתה מכניס משהו לפה, איזה פרי, איזה ירק, איזה משהו שלא בושל – משהו שהוא פשוט כך, כמו שהוא, ואתה אומר לעצמך “תשמע, זה פשוט גאוני. לא באמת, זה גאוני. זה אוכל גאוני”. אלו הרגעים שבהם אני אומר לעצמי “המממ, האם יתכן שבכל זאת יש שם מישהו למעלה שהמציא את הממממ האבטיח!“.

כי אבטיח, למשל, הוא עניין גאוני. מארז עגול וקשיח שבתוכו יש מעדן, פשוט מעדן מתוק שרובו בכלל מורכב ממים. לא צריך להוסיף לו שום דבר. מקסימום אתה מקרר אותו וזהו. אגב, אם האבטיח הוא המאכל הגאוני של הקיץ, הרי שהאבוקדו הוא המאכל הגאוני של החורף (בזמנו, תיארתי את התרנגולת כחיה הקדושה של הטבע פשוט מכיוון שהיא כל כך טעימה על כל מצבי הצבירה השונים שלה).

מכיוון שאני מניח שיש עוד סוגי אוכל גאוניים, אנו מכריזים בזאאאת! על תחרות אוכל גאוני.

כללי התחרות פשוטים: יש לבחור בסוג אוכל שכמו שהוא הוא גאוני. רוצה לומר “פיצה” לא יכולה להיכנס לתחרות. גם לא “עוגת גבינה”. כל מה שבא מוכן מהטבע (פרי, ירק, תבלין, בעל חיים – מה שזה לא יהיה) ובעיניכם הוא גאוני, רשאי להיכנס לתחרות כל עוד מי שמעמיד אותו לבחירה מספק נימוק מנומק שיש בו הנמקות מנומקות.

האוכל אשר ינצח בתחרות יזכה את מי שהעמיד אותו לבחירה באבטיח או באבוקדו – תלוי בעונת השנה בה התחרות תסתיים.

בהצלחה!

85 מחשבות על “תחרות אוכל גאוני

  1. אה, וגם ממותה. מי שלא טעם ממותה בחייו, לא טעם גאוניות מהי. ככה כמו שהיא. בלי לבשל אפילו. רק מכה חזקה בראש כדי שלא תזוז בצלחת.

  2. דבש. הגאונות של דבש היא בעיקר שיווקית – איך הצליחו לשכנע מין תבוני לאכול הפרשות של חרקים.

  3. תשובתך נפסלה אגב חוסר יכולת להשיג את סוג האוכל שציינת בתשובתך מזה למעלה מעשרת אלפים שנה. NEXT!

    ואגב דבש – מועמד רציני לתואר.

  4. ענבים!
    טעימים בדיוק ככה, מהחצר. עדיף כשהם נחים קצת במקרר אבל גם ככה הם יופי של דבר. ואם במקרה שכחת להכניס אותם, יש לך צימוקים! נפלו לך על הרצפה ודרכת עליהם – תירוש! תן לזה לתסוס ויש לך יין! שכחת את הבקבוק והוא החמיץ? חומץ! זה לא גאוני? גאוני, גאוני.
    איפה אני מקבלת את האבטיח שלי?

  5. הממותה נכחדה לפני 4500 שנה, מה שפוסל את הפסילה שלך מסיבות של סילוף הפרהיסטוריה לצורך התחרויות של היו”ר.

  6. וגם צדפות. הצדפה היא מושלמת כי היא מגיעה במרקם מדויק של מוחטה ולכן חוסכת הרבה חיטוטים באף ברמזור. בנוסף, כל מי שניסה פעם להכיל את המוחטה שלו בטישו בכיס יידע להעריך את זה שצדפה מגיעה עם שיריון מוכן מראש ובעל יכולות נעילה.

  7. זיתים!
    יש כל כך הרבה סוגים של זיתים, אם לא נאה לך הצבע הירוק?
    יש בשחור. אי אפשר להתלונן גם על אפליה עדתית!
    בנוסף, זיתים לא תלויים בעונה – בא בטוב בחורף, בא מצויין בקיץ.
    יעיל (זיתים בלי חרצנים!), קומפקטי, מגיע כנישנוש בפני עצמו
    או כתוסף לפיצה/סלט/כל מאכל שהוא לא קינוח.

    וחוץ מזה, איזה עוד פרי עלי אדמות יכול להישמע קינקי כשמציעים אותו לבחורה?

  8. אבטיח ואבוקדו מצריכים סכין. ומפית.
    אני הולכת על בננה. אריזה מושלמת. מקסימום אנרגיה במינימום השקעה.

  9. מי שמדבר על הפרשות של חרקים לא נתן דעתו לביצת התרנגולת…

    במילה “אבטיח” אתה מתכוון גם ל”אבטיח בלי גרעינים”? ומה לגבי האבטיח המרובע (קובייתי למעשה)?
    http://www.google.co.il/search?q=אבטיח+מרובע ?

    ברור שבורא עולם לא התכוון אליהם.
    הם נראים לי יותר כמו משהו שמפלצת הספגטי המעופפת תייצר.

  10. בננה.
    פרי גאוני. האריזה נוחה יותר לפתיחה מכל מכסה או שקית תעשייתית. הפרי עצמו לא מכיל גרעינים ומוכן ישר לאכילה. לא צריך לשטוף לפני. אפילו לא חובה להחזיק בקירור.
    יתרונות על אבטיח: לא צריך סכין בשביל לפתוח, אין גרעינים, לא מלכלך ויותר בריא.

  11. בננות זה האוכל הכי גאוני שיש.
    קודם כל, בננות מגיעות באשכולות, ממש כמו מארז six-pack. כל אחת עטופה באופן נפרד עם קליפה ששומרת עליה. ניתוק הבננה מהאשכול יוצר שפיץ שמאפשר קילוף קל ונוח, ללא שימוש בשום אמצעי חיצוני. הבננה ארוכה וצרה, מה שמקל את האכילה. היא רכה, מתוקה ונימוחה בפה. אפשר להחזיק את הבבנה ולאכול אותה בלי ללכלך את הידיים.

    בקיצור, אם בננות הן לא ההוכחה המוחצת לכך שאלוהים קיים, אני לא יודעת מה כן.

  12. נראה לי שיובל חזר…
    גם קצב הפרסום עלה, גם יש תחרויות – איזה כיף!
    אז המאכל הכי גאוני הוא פירות: תאנים, תמרים, ענבים, אפרסקים, מנגו ואננס. או! ותותים. אפשר להפוך את זה לצלחת פירות, אם רוצים תשובה אחת (אבל אז משלמים בלהתחכם).
    למה? כי – במצבם הראוי- הם עסיסיים ורעננים ומתוקים וכל ביס הוא עולם שלם של טעם ומתיקות ואופטימיות. ואם אופטימיות נשמע מוגזם, נסו לדמיין אתכם ביום חם, בחוף, כשפתאום עובר רוכל (או שמי שבא אתכם מוציא מהתיק, זה לא באמת משנה) שמציע לכם פרי טרי. ביס אחד במנגו / אפרסק / אננס הקר והעסיסי והכל מושלם לכמה רגעים.
    ואם זה לא אוכל גאוני, אני לא יודעת מה כן

  13. אננס כמובן.
    פרי שהוא גם הכי טעים בעולם, וגם אתה חייב לנסוע למקומות הכי יפים בעולם כדי לאכול אותו, כי למי יש כח לקלף? (ובארץ הוא גם עולה יותר מקוטג’)

  14. אני יודע שאני יורה לעצמי ברגל כרגע, אבל בננה היא מעשה ידי אדם. כלומר – בננה כמו שהיא צומחת בטבע במקור היא אינה אכילה. מה שאנחנו מכירים בתור בננה זה הכלאה שהאדם עשה – ולמעשה היא אפילו לא יכולה להתרבות לבד (אין לה זרעים.)
    כלומר – הבננה צריכה להיפסל על סעיף “לא באה מהטבע” בדיוק כמו אבטיח בלי גרעינים.

  15. יסלח לי כבוד היו”ר, אבל אם איזשהו טכנולוג מזון היה מנסה למכור לנו מארז שצריך להעמיד בטמפרטורה מדוייקת של 24 מעלות למשך שלושה ימים לפני האכילה, ואם חיכית שלושה וחצי ימים אז הוא משחיר – היינו שולחים אותו למחנה נופש בג’סר א שוג’ור, עם הדיביזיה המשוריינת הרביעית של אסד בתור צוות הווי ובידור.
    אבוקדו? NEXT!

  16. קרמבולה!!!
    פרי שחותכים אותו לפרוסות ויוצא בצורת כוכב. זה בטח שווה משהו… לא?

  17. לגבי 10: אה… איכס, כאילו?
    מלפפון הוא כמובן האוכל הכי גאוני, ואני לא אומר את זה רק בגלל שראיתי פעם סרט מסוג מסוים שבו מישהי “אכלה” אותו בצורה מקורית.

  18. קרפיונים. גם אפשר להכין מהם גפילטפיש וגם אפשר לגדל אותם כחיית מחמד באמבטיה.

    אני רוצה לציין לטובה את הכרובית הפירמידלית או מהשמה, כי היא גם טעימה וגם נוחה מאוד כשרוצים להסביר למישהו מה זה פרקטלים.

  19. ערמונים בעניינים.
    =========
    פשוטים וארציים בצורתם, עמוקים ומסעירים בטעמם.
    אחרי קלייה מתקבל מרקם פירה מושלם.

    שלוש שניות בלוע מתרגמות את פרי החול לעיסת קידושין.
    כל השאר, מרעין בישין.

  20. טוב מצאתי את המזון הכי מושלם: סרטים. עוד לא שמעתי על מישהו שאכל סרטים ולא נהיה לגמרי שבע מזה בסופו של דבר.

  21. סאשימי טונה.
    טונה היא אחד הדגים אם לא ה-

    אפשר ללכלך על המועמדים האחרים? כי אם כן, אז שתדעו לכם שאבטיח זה כמו חתול בשק. חתול עם גרעינים בשק.

    נ.ב.:
    ואני רוצה להתלונן לפני מנהלת התחרות. אני חושש שמדובר בסוג של מכרז תפור. התנאים שהוצבו בפני המשתתפים פוסלים ממועמדים חזקים, כמו החציל, מלהשתתף.
    וkמי שחושב שאני מגזים – את/ה כנראה לא ראית את התחקיר של החמישיה הקאמרית על טו בשבט (מטר הפקות הורידו אותם מהרשת – האיגוד של הפירות המיובשים חזק יותר ממה שאתם חושבים)

    …אבל יש תמליל:
    דובל’ה נבון: איזה מן חג זה ט”ו בשבט. אני לא אוהב אותו, את החג הזה. זה חג של פירות יבשים. למה פירות יבשים? למה אין חג גם לפירות הטריים? מה, ביכורים, שבועות? זה חג, זה?! זה השפלה לפרי. סוחבים אותו כל היום בסלסלה בשמש, צורחים לו באוזניים… איזה ביזיון זה! איזה הפליה זה! מה, מה, ומה עם הסלט? למה אין חג לסלט? איך, איך, איך הפירות היבשים הצליחו לארגן להם כזה אירוע, הא? בטח, יש להם איגוד חזק. אני אגיד לכם מה, זה הכול עושה המשמש המיובש. זה פרי ערס, המשמש הזה. התמרים והתאנים, לא אכפת להם מכלום. אבל המשמש הזה, עד שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה, לא ישתוק. אז הוא הלך, אירגן לעצמו לובי, אירגן לעצמו חג. זה כמו חנוכה. מישהו היה חושב לעשות חג חנוכה? אם הנרות לא היו מפעילים לחץ דרך יהדות אמריקה?! ומי אירגן להם את זה? השמש. זה נר מה-זה ערס. אתה לא עושה מה שהוא רוצה, פוף, שורף אותך. אבל הורס אותי, הורס אותי הט”ו בשבט הזה. הורס אותי המשמש המיובש הזה. עבד כי ימלוך, עבד כי ימלוך! לפעמים בחיי, לפעמים בא לי לצאת נגדו בפומבי, לא לפחד. אבל אנשים אומרים לי: השתגעת? דיר בלכ, דיר בלכ דוב’לה. דיר בלכ. אם המשמש יקלוט שזה אתה, X על המשפחה שלך.
    ומה מוזר פה? כשהוא טרי, הוא לא ככה, המשמש. נחמד, נחמד… פרי שקט, נחמד.

  22. קוקוס.
    דגלאס אדמס אמר את זה טוב ממני:
    “אגוזי קוקוס מעוצבים בצורה כמעט מושלמת. ראשית מנקבים אותם ושותים את החלב, ואחר מפצחים את האגוז במשטה ופורסים חלק מהקליפה, שמשמש כלי מושלם לחפירה בבשר הקוקוס עצמו. אגוז הקוקוס גורם לתהות על טבעו של הטיפוס הזה, אלהים. אשר לאחר שברא משהו מעוצב בשלמות כזו לרווחת בני האדם הוא תלה אותו בגובה ששה מטרים על עץ ללא ענפים.
    תעלול נחמד. … אני יכול רק לשער שכל עניין התפוח הרגיז אותו הרבה יותר מכפי ששיערתי.”
    (מתוך: הזדמנות אחרונה לראות)

    הבעיה היחידה היא של”חלב” קוקוס יש טקסטורה של נזלת, טעם דומה, ושבמצבים מסוימים האגוז יכול להרוג אותך. חוץ מזה – גאוני.

  23. יש לי שני מועמדים:
    1. אגוזים. הם קלים יחסית לפיצוח, מלאים בסידן ושאר חומרים מזינים וטעימים, שומניים כך שנותנים אנרגיה, ונשמרים למלאאא זמן.
    2. אגוז מים (מנגוסטין) – כי זה טעים לי.

  24. ולהוסיף על הקוקוס – אחרי שסיימת לאכול, נשאר לך כלי רב שימושי שיכול להיהפך למאפרה, קססונית, כיפה, מעמד לנר, מסיכת מנתחים ועוד ועוד…

    וכמובן יש סשימי. ישר מהדג. (בסרט THE ISLE, של קים קי-דוק, ישנה סצינה גאונית בה דייג שולה דג מהמים, פורס חתיכה מהצד ומחזיר את הדג בחזרה לאגם. אמנם קשה לצפייה במידה מסויימת, ולחלוטין לא אתית, מבינתי, אבל בהחלט עונה על הגדרה של אוכל מוכן מין הטבע)

  25. תפוח.
    בלי התפוח, מה היינו? עדיין מתרוצצים בבוץ של גן עדן. אחרי התפוח הפכנו לציידים לקטנים מעולים שכמונו (בעיקר צדים זה את זה ומלקטים קשקושים סיניים זולים שעושים “ביפ” “ביפ”).
    ובלי התפוח היה כח המשיכה? לא. וניוטון היה סתם עוד איזה בריטי משעמם עם שיניים איומות.

  26. בננה היא חטיף האנרגיה המושלם: באה באריזה של חטיף, בדיוק בגודל המתאים לחטיף, טעימה כמו חטיף, מלאה אנרגיה כמו חטיף ואפשר לקנות אשכול (פחות או יותר כמו כמות שיש בקופת חטיפי אנרגיה).

  27. קוקוס הוא מועמד חזק אבל התשובה האמיתית היא הפרי האקזוטי דוריאן.
    הקליפה שלו מריחה כמו המוות, או ליתר דיוק כמו הגופה של המוות שהושארה להירקב בשמש באתר הפסולת דודאים. אבל הטעם טוב יותר מכל דבר אחר בעולם.

  28. קציצות אלוהים.
    קציצות אלוהים הם תערובת המוגשת בעיקר בישיבות חרדיות. הם זכו לשמם בגלל שרק אלוהים יודע מה יש בהן וממה הן עשויות.
    כמו כל דבר אחר שאלוהים עשה – הן טבעיות וכנראה שהכי טעימות בעולם.

    אם אין אלוהים, מי יודע ממה מורכבות? יש אלוהים והוא נתן לנו את התורה. דיינו דיינו.

  29. הלאה הפוסטים בנושאי תקשורת ופילוסופיה – עונת המלפפונים התחילה רשמית בגלוב!

  30. קני סוכר.
    גם ממתק, גם התעסקות שמספקת את כל החסכים האוראליים וגם אפשר לסחוט אותם ולזקק רום מהמיץ (אם אתה באי שהיה פעם קולוניה צרפתית) או מהמולסה (אם אתה באזור פוסט קולוניאלי לא צרפתי).

  31. אחח… איך רואים שזאת תחרות בתחומי מדינת ישראל… 🙂 אין פלא שאף אחד לא רשם את המאכל הטעים ביותר שהוא, הוא ההוכחה לקיומו של האל.

    שרימפס (וגם לובסטר). ואני לא מדבר על השרימפים הקטנים האלה שקונים קפוא בסופר. אני מדבר על גדולים, לפני מישהו קילף, עם הראש והמחושים ושמים על מנגל (על מנגל! לא על מחבת עם חמאה בבית) לכמה דקות עד שמוכן ואז מפרקים…
    בלי רטבים ובלי תבלינים…. רק בשר בטעם מושלם..

    מי שרוצה מוזמן לבוא לבנגקוק ולטעום קצת 🙂

  32. אין לי הצעה מנצחת לתחרות, אבל רציתי רק להוסיף שהרבה מהפירות והירקות עברו אלפי שנים של ביות, וקשה לומר שהם לא דורשים עבודה בכלל.

  33. פרות (רבים של פרה – ולא כמו שרבים חושבים פה הדברים הללו שגדלים עצים)

    חברי היקר – הסביר לי שזהו המאכל שבחינה אבולוציונית הנאצלת ביותר.
    הסבר – רובנו לא אוכלים חיות גדולות מכך, כך שזו החיה הכי גדולה שאנו אוכלים ולכן אבולוציונית הנעלה ביותר. (אם כי הילדים שלה הרבה יותר טעימים במיוחד עם כשעדין יונקים – חלב על השפתיים – ע”ע המשפט הראשון בפוסט).

    כל שאר הפרות והירקות כבודם במקומם מונח לסוף האחרונה עם נשאר מקום.

  34. אני פשוט לא מאמין שאף אחד עדיין לא אמר את זה (ואם פיספסתי אז זה יחזיר קצת היגיון לעולם) אבל אין ספק בכלל
    שדובדבנים הם המנצחים הבלתי מעורערים בתחרות.
    ויש גם בונוס והוא שלרוב ניתן לראות אם הם טעימים או לא לפי הצבע וכשהם טעימים….. הם פשוט … אלוהיים.
    בקיצור אני שמח שיכולתי לעזור לכם בהכרעה, אם ניתן אני אשמח לחכות לחורף בכדי לקבל את הפרס…. אני לא אדם של אבטיח

  35. פטל שחור, שהוא בכלל סגול, שקוטפים מהעץ שליד תחנת האוטובוס.
    כזה שמלכלך את הידיים, הפנים והבגדים.
    פטל! אחחח.. אם רוצים להתפלצן אפשר גם לשים אותו בקנקן מים קרים, במקום לימון.

    (ובמקום השני – תפוז, אבל רק עם קליפה עבה שאפשר לקלף בקלות)

  36. מים – זה גאוני, נשגב ופשוט! וכולם חייבים לאהוב את זה. אחרת מתים. מה יותר אלוהי מזה?

    ולגבי כל הטוענים לגנות פירות בגלל אלפי שנות טיפוח אנושי, קחו בחשבון שעד לא מזמן לא היה הבדל מהותי בין טיפוח לסלקציה טבעית, פרט למהירות ההתרחשות.

  37. גואבה, עם בשר ירוק, לבן או ורוד. וגם תאנה טרייה, באותה קשת הצבעים.
    .
    יש מי שאוהבים ויש מי ששונאים, אי אפשר להשאר אדיש. ממש כמו היחס לאלוהים.

  38. אננס.
    כי אננס, למשל, הוא עניין גאוני. מארז אסתטי וקשיח שבתוכו יש מעדן, פשוט מעדן מתוק שרובו בכלל מורכב ממים. לא צריך להוסיף לו שום דבר. מקסימום אתה מקרר אותו וזהו.

    ובניגוד לאבטיח, שגם מקיים תכונות אלו, אננס אפשר לצרוך גם מיובש, וגם אפשר לבשל איתו, וגם לעשות ממנו גלידה, וגם לשים אותו ביוגורט. ואפשר לשמר אותו בסירופ מתוק ואפילו לרקוח ממנו ריבה.
    ובשימוש נכון וזהיר הוא יכול גם לשמש כצעצוע מין* לגברים (בהוצאת הליבה) וגם לנשים (הליבה)
    והוא בא בגודל טוב יותר – נוח לנשיאה (גם לקשישים, הריוניות וילדים) מהעץ או מהסופר, ומותאם לצריכה ע”י יחידים או משפחות.
    וכמו כן, יש לו ריח נהדר, טוב יותר מכל מה שהוזכר למעלה. (מה שחשוב גם באוכל וגם בשמשו כצעצוע מין).

    וגם – בניגוד לאבטיח, שמצריך דפיקות ולחשים וחיתוכי משולשים כדי לא ליפול – עם אננס אי אפשר ליפול. אין דבר כזה אננס טרי לא מוצלח, קמחי, לא מתוק וכיו”ב צרות ובעיות המוכרות לחובבי האבטיחים.
    שלא לומר – והנה המסמר בא – שאננס לא צריך להנדס גנטית כדי שלא יהיו לו גרעינים, וכידוע – אבטיח עם גרעינים זה דבר מעיק ביותר!

    * שימוש בקונדום מומלץ לשני המינים!

  39. אני לא מכיר הרבה פירות שבאו טעימים מהטבע, ללא התערבות של חקלאים במהלך אלפי שנים. בודאי שלא תפוחים, אגסים, עגבניות, אבטיחים… אני לא בטוח לגבי בננה: מעולם לא אכלתי, אבל פגשתי אנשים שאוהבים. אבוקדו בר אכלתי, וזה ממש לא טעים.

    באוסטרליה יש אגוז בניאן, טעים אבל קשה לקרוא לו גאוני: לעץ לוקח עשרים שנה עד שהוא מתחיל לייצר פירות. העץ גבוה וקוצני, וכשהפירות (אצטרובלים בעצם) בגודל של שני אבטיחים נופלים ממנו אסור להיות בסביבה. אחר כך זה סיוט לפתוח את הפרי ולהוציא את הזרעים, ולקלף אותם ולקלות אותם… אבל זה טעים בטירוף.

    אני בעד הקוקוס. חוץ ממה שנאמר קודם (טעים ומזין בכל מצב צבירה) אוסיף:
    — גדל בקלות בכל איזור טרופי. לא צריך זיבול או עישוב או השקיה, ולכן מה-שנקרא ‘אורגני’
    — אין מאכל שלא נהיה יותר טעים כשמוסיפים חלב קוקוס
    — מזין. הכרתי מישהו שאכל במשך כמה שנים רק קוקוס (חי על חוף בסומטרה), ונראה בריא ביותר.
    — העץ שימושי ביותר לבניה והסיבים לאריגה ולכל מה שצריך

    עוד מועמדים: זעתר. לא חושב שצריך להסביר.

  40. פומלה. היא משביעה וטעימה, מהקליפות אפשר להכין ממתק, הקילוף שלה הוא משחק חברה משעשע, ואם לא מקלפים אותה כמו שצריך ומשאירים גרעינים ושדרה – זה מוציא את חבר שלי לשעבר מדעתו (ע”ע משחק חברה משעשע).

    יתרונותיה הברורים של הפומלה הופכים ניכרים עוד יותר כשמשווים אותה לשסק, לדוגמא. אם היתה תחרות מקבילה, הפרי המטופש ביותר בעולם, שסק היה זוכה בהליכה. פרי קטן ומטומטם, עם יחס השקעה-הנאה מזעזע, קליפה דקה ומרגיזה, גרעינים ענקיים ודוחים ומעט בשר דל ולא טעים. בקיצור, שסק זה פוי (כי לא אומרים איחס על אוכל, למרות שאני לא בטוחה ששסק זה אוכל ולא מהתלה שטנית).

  41. או תירס או תפוח אדמה. לא מלהיבים נורא בטעם, אבל אפשר לייצר מהם וודקה, דלק, הלבשה ורוסים מתים.

  42. אתרוג הוא מתמודד ראוי.
    מחיר ק”ג בודד ממנו נע בין 500 ש”ח (לאתרוגים הפסולים שמוכרים לחילונים) ל-10000$ (לאתרוגים המהודרים הנקיים לגמרי בעלי גידול נאה ומשובח.

    והטעם? נו, לזהב יש טעם?

  43. אתם חיים בסרט. כל מאכל שדורש עבודה, או גחמני וקפריזי כמו אבוקדו לא יכול להיות גאוני. אננס ופומלה זה טירחה לקלף, אגוז קוקוס צריך פטיש כדי לפתוח והמיץ שלו דוחה, דוריאן שאמא שלכם תאכל אבל ברדיוס ביטחון של לפחות מאה מטר, אבטיח משאיר קליפות שמסריחות אחרי יום ותופסות את כל הפח וגם לעתים רחוקות הוא באמת יוצא מתוק כראוי, ובננה היא פרי שהעיצוב שלו באמת גאוני, אבל הטעם לא מפיל, רק נחמד.

  44. מלון הוא הוא המנצח האמיתי.

    הרבה יותר מתוק מאבטיח, ריח נהדר, אפשר לחתוך לחצי ולאכול עם כפית (השמנים מוסיפים פנימה גלידה).

    בקיצור – מעדן.

  45. ליצ’י, כמובן. הוא מתוק, הוא קטן, הוא חמוד, הוא עטוף, ויש לו גלעינים מגניבים שניתן להשתמש בהם כנשק יעיל מאוד נגד אויבים.

  46. אחת אחת: לא, את.
    בגלל אנשים כמוך המדינה נראית וגו’.
    רק תלונות!

    (ובאופן ענייני אומר, שאננס רק נראה קשה לקלף , אבל: 1. ראית פעם רוכלות תאילנדיות מקלפות אותו בבנגקוק? 30 שניות בלי זיעה. צריך ללמוד את הטכניקה, כן, וצריך מצ’טה, אבל כשיודעים – 30 שניות
    2. הן גם עובדות במפעלים ואז האננס מגיע בקופסא, חתוך ומקולף ושוחה במיץ הטעים ביותר בתבל כולה. טעם הפרי כמעט כמו טרי. לקלף את הקופסא לוקח 7 שניות עם פותחן).

  47. ואיך אף אחד לא חשב להזכיר את המנגו?
    למנגו יש את המתיקות הנכונה, הוא מלא מיץ ועסיסי ויש לו ריח טרופי חזק וטוב אך לא גס ומשתלט או מעורר בחילה כמו פירות רבים. כשאוכלים אותו כשהוא יוצא מהמקרר, ביום חמסין? אחחח… לדעתי זה פרי שזועק גאונות.

  48. מלפפון.

    קודם כל, הוא טעים. עם ובלי קליפה.

    דבר שני, הוא שימושי גם כנבוט (במידה ויש לכם את הדגם ההולנדי) שאיתו אפשר להרוג איזה פרה.

    שלישית, הוא כמובן צעצוע מין מעולה, לגברים ולנשים (בניגוד לאננס שנועד רק כדי לסקרן, כולם יודעים מה עושים עם מלפפון ואיך)

    ובניגוד לקוונטין טרנטינו, שרק מפנטז על זה, מלפפונים הורגים גרמנים.

  49. תאנים שקוטפים מהעץ.
    וזה אומר:
    1. התאנים חייבות להיות בעונה וטריות אש
    2. כשקוטפים מהעץ ולפני שנוגסים, חייבים לפתוח ולבדוק היטב אם אין תולעים. תמיד יכולה להיות האפשרות שאחד הסיבים הלבנים שחשבת שהוא התאנה הוא למעשה תולעת, ואז הרווחת גם חלבונים.

    והסיבה:
    יש אלוהים או אין אלוהים, הטעם הוא גן עדן

  50. לקורא ותיק (64): יא חתיכת אפס אתה תתצטער על כל מה שעשית!

    חוץ מזה 1: אם היו נותנים לי מצ’טה ביד זה כנראה לא היה נגמר רק באננס קלוף, ובשלב האימונים להגיע לשלושים שניות הייתי מאבדת את רוב האצבעות שאמורות לסייע במלאכה.

    חוץ מזה 2: העובדה שאתה משווה טעם של אננס טרי לטעם של אננס מקופסה מראה על המאותגרות הקשה של חוש הטעם שלך, מה שפוסל אותך מהתחרות.

  51. מצטרפת ל-42, אבל בלי להתעלל. שרימפ, אצל הדייג, טרי אך לא חי. לקלף בידיים ולהחליק לפה, להרגיש בשר טרי, שאינו בשר אלא תענוג צרוף. טעים כל כך שמאפשר לחלום אל תאילנד.
    פעם, בילדותי, קניתי לאורחים קילו שרימפים ביפו, עד שהגעתי הביתה, שמונה או עשרה מהם נעלמו. כבר הזכרתי עונג בהקשר הזה?

  52. תאנה. רצוי מהעץ ואם לא אז מהשוק.

    השלב הראשון – כשאתה רואה את החריצים האלה בקליפה ואתה יודע שהיא מתפקעת מעסיס

    השלב השני כשאתה נוגס וזה באמת זה

    ואז אתה פשוט חייב עוד אחת

    ועוד אחת

    ובסוף לא נשאר לך מה להביא הביתה

    (וגם אפשר להיזכר בנכבה, או במלחמת העצמאות על שום המקומות בהם היא נקטפת)

  53. 66 היקרה, יש פה רק תמר אחת 🙂
    ולמען הסר ספק – אני לא בעד מלפפון (גם לא לשימוש השלישי).

  54. בצל!
    אני לפחות לא יכול לתאר חיים בלעדיו.
    מוזמנים להלל את מעלותיו העולות כשיר המעלות,
    קליפה אחר קליפה עד לשכינה

  55. ללא ספק המנגו תופס את המקום הראשון, ואם לא אז לפחות שותף של כבוד בפודיום.

    לא צריך הסברים, ציטוטים, פלירטוטי מילים או תאורים רבי משמעות שלא לדבר על שכנועים כבדים.

    מקלפים, נותנים ביס, וחושבים “מי לעזאזל היה כל כך גאון להמציא דבר כזה?”.

  56. אבטיח ולו מהסיבה שכשאתה בדיאטה והדיאטנית אומרת לך “פרי אחד ליום”, אז זה הכי אידיוטי ללכת על ענב(ים), או דובדבן וגם אגס/תפוח/בננה לא לגמרי משביעים ו

    אבטיח זה גם משביע, גם מרווה, גם מתוק גם טעים וגם נותן את התמורה לפרי אחד

    בקיצור, עושה את העבודה בגדול!

  57. קוקוס, מכל הסיבות הטובות שצוינו למעלה + אפשר להשתמש במים שבתוך האגוז לעירויים, במקום פלזמה. ולעלמה עפרונית: אם הוגש לך משהו עם חלב קוקוס שנראה כמו נזלת, זה סימן שעבר זמנו ומקומו בפח. בתאילנד אוכלים תבשילים עם חלב קוקוס רק מאותו יום. לא שומרים למחר כי זה מתקלקל (גם בקירור).

  58. דובדבן לבן-רק אם קונים אותו בצפון. כי באזור המרכז צריך לקחת משכנתא בשבילו. פי כמה יותר טעים מהאדום, סקסי, ואפשר לאכול כמויות ממנו.

  59. אני לא מאמין שאף אחד לא כתב:

    גמבה! ומבחינתי כל פלפל גדול ומתוק הוא גמבה אז לא צריך להטריד בעניינים בוטניים.

    א. מבין הירקות היומיומיים אין ספק שהגמבה היא היפה ביותר, וגם מגיעה בשלל צבעים (אדום, צהוב, ירוק בהיר, ירוק כהה ויש גם שלל שילובים ביניהם. סיפורים מספרים גם על גמבות סגולות).
    ב. מתוקה וטעימה, נידלס טו סיי אנד יט.
    ג. קשיחה, לא מתקווצ’צ’ת וקל מאוד לחתוך אותה.
    ד. מתוקה.
    ה. טעימה.
    ו. אפשר לחתוך רק את הלמעלה, להוציא את הגרעינים (ותכלס מי שיודע איך לבחור גמבות כמו שצריך בוחר אותן מראש בלי גרעינים), ולמלא בפנים גבינה / קוטג’ / מיונז
    ז. סתם נו, בלי מיונז.
    ח. שזה מפתיע, כי מיונז טעים על כמעט כל דבר אחר.
    ט. עכשיו קצת בא לי לנסות את העניין הזה עם המיונז.

    את הדרכים לקבלת הפרס אפשר לשלוח לפייסבוק שלי

  60. עלמה עפרונית – מי קוקוס, הדבר הצלול-דליל-רענן הזה? נראה לי שאם הם הגיעו למצב שמזכיר נזלת לא הייתי מסתכנת בעירוי לווריד.

  61. צר לי, אבל ההכרזה על בעלי חיים בתור “מזונות” שהם “פשוט כך” בטבע היא לא פחות ממגוחכת. אני נאלצת להציע, שחובבי ה”בשר” (שם קוד לחיות מתות) ייכבדו וייצאו אל הטבע, יתפסו בעל חיים כלשהו, יפשטו אותו בכוחות עצמם מנוצותיו ועורותיו ויאכלהו נא, ורק אז יורשו לחוות דעתם בנוגע למידת נפלאותו של המאכל. סביר שרוב הקוראים יוותרו על התענוג.
    רוצה לומר, אם הפיצה מנועה מלהשתתף בתחרות, אין שום דרך בעולם לכלול בה חיות שעברו טיגון, אפייה, צלייה או בישול.

  62. אננס!
    כי הפרי המדהים הזה מגניב ביותר מבחוץ וטעים להפליא מבפנים.
    כי הוא עובד כפי בחתיכות או במיץ, כי אפשר להוסיף אותו כמעט לכל דבר בין אם זה אוכל או שתיה או אלכוהול.
    הוא משחק יפה עם פירות אחרים, מתוקים או חמוצים, מתפקד מעולה כתוספת על פיצה [נרשמה זוגיות נהדרת בינו לבין פפרוני] ואפילו לבשר הוא תורם [יוזכר לטובה ההמבורגר הקאריביאני של מוזס שאהוב עליי במיוחד].
    אבל הכי כיף פשוט לאכול אותו בחתיכות כמו שהוא או להפוך אותו למיץ.
    היש נפלא מאננס? כמדומני שלא.

  63. ברור שקוקוס
    הוא מספק גם אוכל וגם שתיה
    וגם בסוף נשארת קערה שתעניק במתנה לאישתך הכועסת על הלכלוך שהשארת בכיור לאחר פיצוחו.

    ולגבי האבטיח: יש לציין בנוסף, כי האבטיח טומן בתוכו עוד מהלך גאוני של הטבע (אלוהים) שמיוצג כ”גרעיני אבטיח”. מוצר דומיננטי ביותר שהעביר לי את מרבית זמן השמירות שביצעתי במהלך השירות הצבאי שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: