11 מחשבות על “סל התרופות

  1. האמת היא שחבל להשחית מילים על אלי ישי. חוץ מזה שהוא שבוי לחלוטין בתוך הדוגמה (dogma, כן? לא example) החרדית, הוא כמובן לא יכול להעלות על דעתו להגיד משהו שונה ממה שהציבור שלו חושב. לא מנהיג, אלא מונהג. ועם ההתחזקות האיטית-אך-בטוחה של אריה דרעי, הוא חייב להקצין את דעותיו וללקק לרב עובדיה ביתר עוז, פן יושלך הצידה ככלי אין חפץ בקריאת “תצא בחוץ”. חברה כזו, ששמה לה את הקיצוניות הדתית כאידאל, שמחשיבה את הסובלנות לחולשה, ושפוסלת כל דעה שאינה זהה לשלה, היא החברה החולה באמת.
    כאדם לא מאמין שלמד לא מעט יהדות, גם באוניברסיטת בר אילן, אני חייב לומר שהיהדות החרדית כיום רחוקה מהיהדות התנ”כית בערך כמו שהחילונים רחוקים ממנה; ועם זאת, לדעתם הם היהודים היחידים ובעלי מונופול על ההלכה. לא ש”ס אשמה בזה, ולמעשה החרדים האשכנזים אחראים לזה אף יותר. אבל זה סמפטום של מגזר חברתי מגויס לחלוטין, שבו כל סטיה מהנורמה הקשיחה מוענשת מיד. אם תרצו, מובלעת של ימי הביניים הגלותיים בעולם המערבי.

  2. תגובה אדומה זו תגובה שהומלצה ע”י קוראים.
    או: “סתם שטות שתחשבו שמערכת התגובות שלנו מגניבה. התגובות האדומות בדרך כלל הן בדיקות או הודעות של פקאצות וכו'”

  3. רוגל- אין פה קשר לפילוסופיה. זו תקופת בחירות וכל פוליטיקאי מנסה גם לתפוס כותרות וגם לנחש מה הציבור שלו רוצה לשמוע. אחרי הבחירות הכל יחזור לקדמותו.

  4. דווקא יש מוסיף. כאשר אנו מתחמים אנשים לקבוצה בגלל תג אפיון אחד מרבים אנו נותנים כח למנהיגים מהסוג שמצמיחה ש”ס.

  5. חבר’ה תרגיעו זה ב ח י ר ו ת.
    ויש אנשים מסוימים, קשה לזהות אותם כרגע, שהיו בוחרים מסורתיים של ש”ס, וחשבו לערוק לליכוד או לקדימה, אבל כנראה שהמשפט הזה של ישי יחזיר אותם הביתה.

    אמא’לה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: