במחזהו הידוע של ז'אן פול סארטר, "בדלתיים סגורות", נכללת השורה המפורסמת "הגיהנום, הוא הזולת" (L'enfer, c'est les autres). כל מי שהיה בחברת זולת כלשהו יודע שהמשפט מדויק ובכל זאת מן הראוי להדגיש, לציין ולהבהיר, שעם כל הכבוד לז'אן-פול, הוא טעה. אולי לא טעה באופן מוחלט, אולי לא באופן שמצדיק שנצביע עליו ברחוב בגיחוך כשאנו מצחקקים ומזמררים: "ז'אן-פול טעה! ז'אן-פול טעעעההה!", ובכל זאת טעה.
הגיהנום הוא לא הזולת (לפחות לא רק). הגיהנום הוא הספארי ברמת גן.
דנה כבר בת שלוש וחצי ועדיין לא היתה בגן חיות ראוי לשמו. אין פלא שהיא מצביע על חזירי בר וטוענת שהם אריות, טוענת בתוקף ש"מיאו" הוא הקול שעושה סוס וחושבת שאחותה הגדולה היא קלמנטינה. לכן החלטנו לקחת אותה לספארי יחד עם כל שאר בנות המשפחה.
הכניסה לספארי עולה 57 שקל. תכפילו בחמש (285 שקל). בסדר. נניח שזה בסדר כי בכל זאת השטח של הספארי גדול, יש עובדים, יש בעלי חיים, מישהו, איכשהו צריך להחזיק את המקום החשוב הזה על יושביו.
נכנסנו לספארי. הגענו יחסית מוקדם (10 בבוקר) ועדיין היה ברור שהמקום יהיה מפוצץ. בכביש הקטן המתפתל בין הקרנפים וההיפופוטמים (שלא היה מכבודם להוציא ת'אף מהמים) היו פקקי תנועה. למרות שכתוב לא להאכיל את החיות, כל זברה ואנטילופה זכתה למנת במבה למהדרין מהעוברים והחרשים. למות על הישראלים.
יוצאים מהאוטו והולכים לראות עוד כמה בעלי חיים. בכניסה לגן החיות מוקם ביתן שמזמין את המבקרים לשלם בעבור קרונית חשמלית במקום ללכת בשבילים. סוף אוגוסט הוא מוטיבטור לא רע לשקול לשלם עבור הקרונית הזו אלא שאז מסתבר שכדי להשכיר קרונית שגדולה מספיק ל-5 יושבים צריך לשלם 85 שקלים. הממממ לא זול. אז מסתבר שמדובר ב-85 שקלים ל-30 דקות. 30 דקות זה אומר שאתה נוסע בכל השבילים מבלי לעצור לרגע, ליד אף חיה ומיד חוזר. כלומר בפועל זה לוקח מינימום שעה. וכמובן שעל כל רבע שיעור איחור אתה משלם. כמה? הייתי עצבני מכדי לבדוק.
מחליטים ללכת ברגל. אבל אז מתחיל הבכי: למה כולם נוסעים ואנחנו לא! מה פתאום הולכים ברגל?! אני עייפה! אחרי שהבהרתי לבנות שהן מועמדות מובילות להיות מושלכות לכלוב של הדובים התחלנו ללכת. תוך זמן קצר המקום מתמלא בצעקות, צרחות, בכי ונזלת של ילדים שהם לא שלך. אני מדבר על מאות, אני מדבר על אלפים, אני מדבר על מיליונים של ילדים, כולם מחזיקים את אותם חטיפים, אותם ארטיקים מטפטפים, אותם הורים מותשים שנושאים על הגב את אותו התיק עם אותו בקבוק מים. כולם שואלים למה הפיל משליך על עצמו בוץ וכולם לועגים לקוף עם התחת האדום. החיות, כולן, ללא יוצא מהכלל, נראות כמי שסובלות ממאניה-דיפרסיה במצב מתקדם. אני יכול להבין אותן.
ואז הגיעה הטרמפולינה. מדובר בטרמפולינה גדולה שמעליה מתוחות ריתמות שאליהן מכניסים ילד שעולה ויורד, קופץ ומזנק מהטרמפולינה אל האוויר בשעה שהריתמות מחזיקות אותו. נחמד. כמה כסף אתם חושבים שהמתקן הזה עולה במקום שכבר לקח ממך 300 שקל וייקח ממך עוד 300 שקל על קרטיבים ובקבוק מים?
התשובה היא 25 שקלים. 25 שקלים בשביל לקפוץ על טרמפולינה.
לארבע דקות.
לוקחים ממך 25 שקלים כדי לקפוץ על טרמפולינה 4 דקות. 25 שקלים זה יותר משכר מינימום לשעה. זה אומר שמי שעובד נניח ב"צומת ספרים" בתור מוכר ספרים, יוכל כעבור שעה וכמה דקות להעביר את השכר שלו לספארי תמורת הזכות לקפוץ על טרמפולינה במשך 240 שניות. זה אומר ששנייה אחת על הטרמפולינה שווה כמעט עשר אגורות וחצי.
סלחו לי, כן, עם כל הכבוד לספארי, לעובדים שעושים עבודת קודש, לבעלי החיים הבאמת מקסימים (ודכאוניים) שנמצאים במקום ולהשקעה ברופאי שיניים לתנינים, המקום הזה הוא גיהנום צרכני, גיהנום הורי, גיהנום למי שחשובה לו שפיות דעתו. גיהנום.
חינוך לטבע ולבעלי חיים הוא עניין חשוב ואף הכרחי אבל אין שום סיבה שתעבור במהלכו שוד לאור היום.
בתום הביקור במקום הוחלט כי הפעם הבאה שנחזור אליו תהיה כאשר למאיה, בתי הבכורה, יהיו ילדים. הסיבה: היא נשבעה שהיא לעולם לא תחזור לספארי ולכן אנחנו, הסבים הגאים, נאלץ לקחת את הילדים שלה לספארי. הודעתי למאיה שאני מבקש לערער על ההחלטה. עם כל הכבוד לנכדים העתידיים, גם לאהבה של סבא יש גבול.
עוףטופיק: אתמול היה יומולדת לגלוב. הוא בן שש. נראה לי שהגלוב הגיע לגיל מספיק מתקדם כדי שנוכל לדלג מעל חגיגות היומולדת המסורתיות. מזל טוב.
כתיבת תגובה