אתמול נחת על שולחני גליון של "ידיעות אחרונות" (אני לא מנוי ולא קורא אותו במהלך השבוע). רק הבוקר הספקתי להציץ בו. כרגיל, זו חוויה אנתרופולוגית-עיתונאית ממדרגה ראשונה.
1. המאמר של נחום ברנע אודות שלי יחימוביץ הוא לא פחות ממחפיר. הנה כמה ציטוטים:
מסתבר שלחברת הכנסת יחימוביץ יש מושג קלוש ביותר בהיסטוריה של התנועה שהיא מבקשת להנהיג… היומרה ענקית. הרדידות מעליבה. "רעה", קרא לה רני רהב. היא לא רעה: היא ריקה. השקפת עולמה מתמצית בשתי מילים: שלי יחימוביץ.
קודם להשמצות הפרועות האלו, הפיק ברנע את הגרסה האישית שלו לנחיתת החייזרים באזור 51. על פי הקונספירציה שחשף ברנע בלי לתת שמץ של הוכחה (וכי למה יתן? הוא נחום ברנע), מי שמצביע ליחימוביץ מצביע לנתניהו. אני לא מתכוון לחזור על התיאוריה של ברנע כי היא פשוט מטומטמת מדי מכדי שיהיה ניתן לשחזר אותה בצורה משביעת רצון. אומר רק שזה הדבר האווילי ביותר (וזה הדבר הכי עדין שאני יכול לומר על "הטקסט" הזה) שקראתי בזמן האחרון. השמצה מכוערת, על גבול הדיבה, טקטיקה אותה בדרך כלל מייחסים לפוליטיקאים הירודים ביותר שמשתמשים בשיטות הנמוכות ביותר האפשריות כדי להשחיר את פני המתמודדים שרצים מולם.
אז למה ברנע כתב את מה שכתב? הנה ההשערה שלי: הוא מנסה לנקום. הוא מנסה לנקום כי בפעם האחרונה שניסה להציג את יחימוביץ ככלי ריק (כזו שמשתמשת במיניות שלה כדי להיבחר) היא החזירה לו בהפוכה והציגה אותו כחרמן מזדקן. הוא הפך לבדיחה. מאז הוא רודף אחריה. עצוב לראות עד כמה נמוך מוכן ברנע לרדת, אותו חתן פרס ישראל לעיתונות, "העיתונאי הבכיר", ה"תומאס פרידמן של ישראל" ושאר הכתרים מפלסטיק שנקשרו סביב האיש, שנדמה שתאוות הנקם היא שמפעילה אותו ומנחה את כתיבתו.
יש לברנע זכויות רבות בעיתונות הישראלית אבל זקנתו מביישת אותו. הוא מצטייר כאיש קטן, עלוב וממורמר.
2. בכפולה שאחרי עמודי המאמרים מופיעה ידיעה בת 50 105 מילה, "בשבת: אייל גולן יופיע בהפגנת המחאה". על הידיעה חתומים שניים: רז שכניק ותלם יהב (יש צורך בשני כתבים כדי להפיק 50 105 מילה). וכך נכתב בסוף הידיעה:
אמש נערכה פגישה בין כל הגורמים המארגנים. אחת הנוכחות אמרה כי אין ספק שהמחאה צריכה לעבור שינוי מסוים.
אני נשבע לכם, זה מה שכתוב. אחת הנוכחות (אין לה שם, לא ידוע מאיפה באה, לא ברור את מי היא מייצגת – אין עליה שום פרט משום סוג למעט העובדה שמדובר באישה), היא אמרה שאין ספק (בעיני מי?) שהמחאה צריכה לעבור שינוי. לא סתם שינוי – שינוי מסוים!
היה יותר פשוט לכתוב: "אמש נערכה פגישה בין כל הגורמים המארגנים. בלה בלה בלה אמרה כי בלה בלה בלה בלה". מבחינת המשמעות של המשפט, ההצעה שלי הרבה יותר ברורה, מאורגנת ומסודרת ממה שנכתב בידיעה המקורית.
3. בחלק השני של אותה הכפולה הופיעה ידיעה שכותרתה: "נהלל סוגר מעגל". היא עוסקת בכך שהמושב יחגוג 90 שנה. מזל טוב. אל הידיעה מתלווה צילום של נהלל. בכיתוב התמונה נכתב: "נהלל ממבט למעלה | צילום מוויקיפדיה". אני נשבע לכם, זה מה שכתוב: "צילום מוויקיפדיה".
"ידיעות אחרונות", על ארכיון הצילומים האדיר שלו, לא יכול היה לחלץ מתוכו תמונה אחת של נהלל. לא. במקום להוציא תמונה מארכיון העיתון, העורכים המחוננים הלכו לוויקיפדיה, הורידו תמונה וכתבו: "צילום מוויקיפדיה". בכך, המשיכו עורכי העיתון את המגמה אותה הובילה Ynet כאשר החליטה שזה מסובך מדי ויקר מדי לרכוש זכויות על תמונה ולכן בידיעה על מזבלה שפועלת בסינגפור הם שילבו צילום מסך מידיעה שהתפרסמה באינטרנט במדור המדע של "הניו-יורק טיימס", שבו הופיעה תמונה של המזבלה שאליה מתייחסים בטקסט ב-Ynet.
***
בשבועות האחרונים מנסים במחלקת המנויים של "ידיעות אחרונות" לשכנע אותי לחזור ולהיות מנוי על העיתון. הרייני להצהיר בזאת כי ברגע ש"ידיעות אחרונות" יחזור להיות עיתון – אעשה עליו מנוי. עד אז אני מעדיף לקרוא פרסומות ל"לקסעדין".
כתיבת תגובה