פוליטיקאים? יש שמעדיפים אותם שקרנים

יונתן שם אור פרסם טקסט ב-Mysay בו הוא טוען שהניצחון הפוטנציאלי של יחימוביץ בבחירות במפלגת העבודה כמוהן כהזמנה לקבר, שכן יחימוביץ מעדיפה את האופוזיציה על השלטון. ב"גלובס" טענו שבפייסבוק של עמיר פרץ נכתב שזה "ניתוח מבריק". בפועל בפייסבוק של עמיר פרץ כתוב "ניתוח מרתק" אבל שטויות, זה לא ש"גלובס" הוא עיתון שצריך לדייק או משהו כזה.

אבל בואו נניח לרגע בצד את "גלובס" (ואפשר גם ליותר מרגע) ונתרכז בטקסט של שם אור. יש לו בעצם טענה אחת קצרה: מי שמצביע ליחימוביץ מצביע להליכה לאופוזיציה. למה? כי היא אמרה שגם אם העבודה תקבל 22 מנדטים וגם אם תהיה המפלגה השניה בגודלה (יחד עם קדימה), "אעמוד בראש אופוזיציה לעומתית, לא כמו האופוזיציה החיוורת והרופסת שיש היום". למה אופוזיציה, שואל שם אור?

במקום להלהיב את האנשים באפשרות הריאלית של החלפת שלטון – מה זה פער של שלושה מנדטים עוד לפני שהתחילה מלחמת הבחירות – שלי יחימוביץ' מכוונת את עצמה אל המדבר. האמת יוצאת לה מהפה אחרי החתונה. היא טהרנית מכדי ללכלך את עצמה בנכלולי הפשרנות שצריך בשביל להרכיב ממשלה. זאת אני, היא צוהלת, ואני מוליכה אותנו אל האופוזציה.

אז זה הניתוח "המרתק", כלומר "המבריק", כלומר "המרתק" שממנו מתרשם האדם שמנהל עבור עמיר פרץ את חשבון הפייסבוק של עמיר פרץ.

אשתדל לעשות את זה קצר.

בשנים האחרונות מפלגת העבודה הלכה והפכה בלתי רלוונטית בדיוק בגלל אנשים כמו שם אור שחושבים שמפלגת העבודה היא מפלגת שלטון. בגלל אנשים כמו שם אור מפלגת העבודה הפכה לשרמוטה של הפוליטיקה הישראלית (ויסלחו לי השרמוטות באשר הן או הם): היא הסכימה ואף נכנסה לכל ממשלה, בזויה, הזויה ומסוכנת ככל שתהיה. אהוד ברק, האיש שניסה במו ידיו לקבור את מפלגת העבודה, אמר בקולו שהוא לא ייכנס לממשלה עם ליברמן רק כדי להיכנס לממשלה עם ליברמן. איתו נכנסו שרים, סגני שרים ושאר חברים שחיפשו ג'ובים מכיוון שמפלגת העבודה חושבת, מה זה חושבת – בטוחה – שהיא מפלגת שלטון.

מפלגת העבודה היא לא מפלגת שלטון, היא לא ראויה לשלטון, היא לא מסוגלת לגייס את התמיכה הציבורית שתאפשר לה להיות מפלגת שלטון ובצדק היא לא מסוגלת: למה שמישהו יאמין לחבורת הנכלולים שישבו בממשלת נתניהו-ליברמן ולא הצליחו להיפרד מהכסא שלהם עד שבא אהוד ברק וגירד אותם משם ועם שפכטל? כי מה? כי שם אור סבור שמפלגת העבודה צריכה לכוון לשלטון?

מקור: ויקיפדיה. מפלגת העבודה במנדטים. ראו מה קרה לה מאז 1992. זו לא אילוסטרציה.

מפלגת העבודה היא מפלגת שלטון כמו שהפועל באר שבע היא אלופת ליגת האלופות: היא קבוצת כדורגל, יש לה מאמן ויש לה מגרש. גם מפלגת העבודה היא מפלגה, יש לה יו"ר מפלגה ויש לה חדר בכנסת. מכאן שהעובדה שקלינגר (מאמן באר שבע) לא מסביר לשחקנים שלו שהם נלחמים על תואר אלופת ליגת האלופות מצביעה על כך שהוא לוקח אותם לקבר. לקבר. הוא מציע להם רק קבר. הוא "מגיח מתוך החלום והורג אותם". חצוף.

האמת היא ששם אור, וכנראה גם האיש שמפעיל את הפייסבוק של עמיר פרץ עבור עמיר פרץ, מעדיף את הפוליטיקאים שלו שקרנים, כאלו ששוטפים אותו ואת כולנו בתודעה כוזבת. "תן לנו איזה שקר מתוק", מתחנן שם אור, "ספר לנו שאנחנו עומדים לכבוש את השלטון. גם אם זה לא נכון", מבקש שם אור "גם אם כולנו יודעים שזה בולשיט, ספר לנו שאנחנו עומדים לנצח את ביבי, עומדים לכבוש את המדינה. ואם לא נצליח, לא נורא, אנחנו היינו ממש קרובים ולכן מגיע לנו ליהנות ממנעמי השלטון, מגיע לנו להמשיך ולינוק מעטיני השלטון בדמות כסאות, שררה, ג'ובים ואינסוף צפרדעים נוסח קואליציה אנטי-חברתית, ימנית-קיצונית, דוגמת ביבי-ליברמן-ישי".

אין פלא ששם אור מאוכזב. איך יחימוביץ מרשה לעצמה לפוצץ את החלום שעליו נשענה מפלגת העבודה בעשור האחרון, איך היא מעזה לומר את האמת, להסתכל בעיניים של מצביעי מפלגת העבודה ולומר להם ביושר: "לא נצליח להגיע לשלטון, ואתם יודעים מה? זה לא מפחיד אותי". לקבר היא לוקחת אותנו, לקבר.

זו בדיוק הסיבה שמי שמצביע לעמיר פרץ מצביע למפלגת העבודה הישנה, הדמגוגית, הבטוחה שלשלטון בחרתנו גם אם יש לנו רק 8 מנדטים וגם הם דופקים את הראש בקיר ושואלים את עצמם למה הם עשו את זה.

אני עוד לא החלטתי האם בבחירות הכלליות אצביע למפלגת העבודה אבל מי שרוצה לחסל אותה מוזמן להתלהב מהטקסט של שם אור. הוא מוזמן גם להצביע לפרץ.

31 מחשבות על “פוליטיקאים? יש שמעדיפים אותם שקרנים

  1. ניתוח מעולה.
    בנוסף אגיד שההבדלים בין מרצ לעבודה הפכו מזמן רק להבדלים ברשימת החברים ותו לא.
    היו עושים טובה לכולנו ומתאחדים תוך הוקעת האינטרסנטים בעבודה.

  2. בלי קשר לניתוח המבריק של הניתוח המרתק של הפוסט המבריק, שלי יחימוביץ איבדה אותי באותה שניה שבה הכריזה שהיא "לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא" ושהיא לא מבינה את "אלה שמתעקשים לגרור את מפלגת העבודה לגוש השמאל… מפלגת העבודה לא שייכת לשם" (הציטוט השני בערך במלים האלה, הראשון מדויק).

  3. אקדים ואומר שאני לא מאוד מרוצה מבחירה של יחימוביץ לראשות מפלגת העבודה. אני די מסכים עם דעותיה והשאלה האם היא רואה בהתנחלויות חטא היסטורי לא משנה לי כל עוד היא תתמוך בתהליך שלום שיכלול פינוי שלהן. בכל זאת, הייתי מעדיף מישהו שעושה רושם פחות כוחני, ובעיקר עם נסיון ניהולי אמיתי (אם אני אגיד את השם המפורש מצנע, אני כנראה אקבל מטח עגבניות). מצד שני, אני בהחלט מוכן לתת לה הזדמנות (ואולי גם אצביע בשבילה).

    ובכל זאת, לא נראה לי שמפרשים נכון את דבריה של יחימוביץ. היא פשוט מתייחסת ביושר לאפשרות הריאלית שתאלץ לשבת באופוזיציה. אני לא מבין למה אתה פוסל את העבודה כמפלגת שלטון – אם גוש המרכז-שמאל צפוי להתחזק בכמה מנדטים על חשבון הליכוד ועל חשבון מפלגת הבדיחה של ברק (כך על פי הסקר), ואם בסופו של דבר העבודה תהיה גדולה מקדימה, בהחלט קיים סיכוי שהשלטון יחזור לידי העבודה. האמת, קוסם לי הרעיון של קואליציה שבראשה שתי נשים, חבל רק שהסרח שנקרא מפלגת קדימה הוא חלק מהחבילה.

  4. נמרוד (8): פוסל? אני ממש לא פוסל. אני גם לא פוסל את האפשרות שהפועל באר שבע תהיה אלופת ליגת האלופות. ממש לא פוסל. אני אפילו אשמח.

  5. טוב, אבל לפחות בעיני אתה משווה את מה שבלתי אפשרי למה שריאלי, גם אם סיכוייו נמוכים יחסית. ובכל מקרה, במצב הנוכחי ולאור ההתעוררות החברתית מפלגת העבודה בהחלט צריכה לכוון לשלטון (לא רק כחברה בקואליציה, אלא גם ממש כעומדת בראשה), אך גם להיות נכונים לשבת באופוזיציה אם צריך, או לשמש כינור שני בקואליציה ראויה. ואני לא חושב שיחימוביץ רואה את הדברים אחרת.

  6. הוא שאמרתי. אני לא חושב שיחימוביץ תתנגד לעמוד בראש המפלגה הגדולה בישראל אבל היא מספיק ישרה בשביל להבין וגם לומר שהסיכוי לכך לא גבוה (כאמור, לדעתי, בצדק) ומבהירה שאם זה יקרה, היא, בניגוד לאחרים ובניגוד לדרך שבה מציגים אותה (כמשת"פית של ביבי) לא תמהר לרוץ לקואליציה. מתוך זה יצא טקסט קורע לב על קברים ועניינים.

  7. אותי מייאשת רדידות השיח. בא בנאדם, שנשמע רהוט יחסית ושכנראה מתפרנס מכתיבה, שופך 500 מילים עם "שורות תחתונות" נחרצות – "חיסול גוש השמאל-מרכז", "קבר פוליטי" – וכל זה נשען על נימוק אחד.
    יחימוביץ לא בונה על חברות בקואליציה. זה החטא הכבד, זהו הסממן המעיד על האפוקליפסה הצפויה אם חלילה תבחר יחימוביץ. קצת רמיזות פחדניות מהמגירה העדתית ("הרתיעה הלבנה והרפלקסיבית מול שפם סטליניסטי שמודבק על מבטא מרוקאי") ואודרוב, יש לנו פוסט.

  8. אותי מייאשת רדידות התגובות.
    בא בנאדם, שנשמע כאילו "התלהמות" היא שמו השני, וחושב שד"ר דרור מתפרנס מכתיבה ולא מברר בכלל האם הוא עיתונאי (הוא לא).

    ולעניין, זה פוסט בגלוב ולא טקסט פובליציסטי בעיתון. יש פה דעות, וזו דעתו של המחבר. באמת סליחה שאין פה שלל נימוקים שמתאימים לדעתך. זה לא יקרה שוב.

  9. בנדורה (13), בהנחה שהגבת אלי (12) –
    אנא קרא שנית את תגובתי, והשב לעצמך על השאלות הבאות –
    מיהו האדם הרהוט יחסית שאל כתיבתו התייחסתי? (רמז – הוא לא כותב בגלוב)
    מיהו זה שבא בטענות נגד שלי יחימוביץ? (רמז שני – הוא אינו בעל תואר דוקטור)

    ולסיום – נכון שהיה שווה להשקיע יותר בהבנת הנקרא, אי שם בתיכון?

  10. אותי מייאשת המחשבה שההזדמנות של מפלגת העבודה להשתקם מההריסות עלולה להתפספס אם שלי תפסיד את הפריימריז על חודו של קול.

  11. הוא רק שכח כלל פשוט בפוליטיקה- לשלטון חוזרים רק מהאופוזיציה. ביבי עם 12 מנדטים לא חלם לשבת בממשלה עם אולמרט. ברק לא ישב בממשלת אחדות עם ביבי וכן הלאה.

  12. התפקדת למפלגת העבודה, הצבעת בבחירות הפנימיות שלה, אבל עוד לא החלטת עם תצביע למפלגה בבחירות?

    אני היחיד שרואה פה בעיה?

  13. יובל (19): הבעיה כאן היא שהתפקדות למפלגה צריכה להעשות מתוך הזדהות עם הדרך האידיאולוגית שלה. בעוד שזה בחלט לגיטימי להתפקד כדי "לשנות מפנים", זה לא לגיטמי להתפקד "על תנאי".

    פעולות מהסוג הזה מובילות אותנו (אם אנחנו לא כבר שם..) לפוליטיקה של זהויות:

    ע"ע מאמרה של מרב מיכאלי בהארץ השבוע

  14. אני עדיין לא מבין. הדרך של מפלגת העבודה, נכון לעכשיו, לא מקובלת עליי. אם שלי יחימוביץ תעמוד בראש המפלגה ותשנה את דרכה, יתכן שהיא כן תהיה מקובלת עליי. מכיוון שקיים כזה סיכוי, לפחות לדעתי, התפקדתי למפלגה ואני מצביע עבור יחימוביץ. אני לא יודע מה לגביך אבל אני לא בכיס של אף אחד. אתה רוצה לקרוא לזה "על תנאי" תקרא לזה על תנאי. אני בודק איזו מפלגה תואמת בצורה הטובה ביותר את עמדותיי ולה אני מצביע. האם אסור לי לשנות את דעתי? מהרגע שהתפקדתי למפלגה אני אסיר שלה? אני פשוט לא מבין את הטיעון הזה.

    לבסוף, אני לא מצביע ליחימוביץ בגלל שהיא אישה ואת עמיר פרץ אני דוחה בגלל שהוא מזרחי. באותו האופן כאשר פרץ התמודד על ראשות המפלגה העדפתי אותו על פני פרס לא בגלל שהוא מזרחי ופרס פולני. הניסיון לרדד את השיח לסטיגמות פשטניות ("אשה", "מזרחי") ולתלות בהן את הסיבות להצבעה הוא ניסיון רדוד ודי מטופש בעיני. תן לי קצת קרדיט שיש לי סיבות קצת יותר מוצלחות מאלו.

  15. יובל, אם לא הייתי נותן לך קרדיט לא הייתי קורא את הבלוג שלך.

    אני רוצה לטעון כי התפקדות למפלגה צריכה להיעשות מתוך הזדהות עם המפלגה כגוף פוליטי.
    אני אבהיר כבר מההתחלה, אני לא מזלזל לרגע בחשיבות שיש לאדם העומד בראש המפלגה, ואני גם מסכים שהחלטות קואליציוניות הן בעלות גוון אידיאולוגי ולא טקטי בלבד.

    יחד עם זאת, המפלגה היא דבר גדול וחשוב יותר ממועמד כזה או אחר. המפלגה היא בית פוליטי שמאגד תחתיו את אלה האמינים באותם ערכים, ודווקא המקרה של אהוד ברק מוכיח זאת. ההתפקדות למען מועמד ספציפי, מערערת את מעמדה של המפלגה כבית אידיאולוגי ומגדירה אותה מחדש כפלטפורמה שמשמשת מועמד כזה או אחר בבחירות לכנסת.

    לבסוף, ההתפקדות למען מועמד מגבירה עוד יותר את הפן האישי במערכת הפוליטית שלנו. אפשר היה לראות זאת היטב בבחירות האחרונות- ציפי נגד ביבי נגד אודי. מתוך המגמה הזו של הפרסוניפיקציה של הפוליטיקה נולדים מאמרים כמו זה של מירב מיכאלי.

  16. אני רק שאלה (22),
    המפלגה היא לא דבר גדול וחשוב יותר ממועמד כזה או אחר. דוקא המקרה של אהוד ברק מוכיח זאת – כמה שהעבודה היתה מפלגה משמעותית בפוליטיקה, בא מועמד אחד וריסק אותה יפה יפה.
    וזה הגיוני. מפלגה היא אסופה של אנשים שפועלים למען מטרה, אבל אותה אסופה אין לה משמעות ללא הנהגה. ואם תשים לב, צורת הפעולה של כל אסופת אנשים תמיד מושפעת מההנהגה שלה. אני יכול לומר את זה בתחום ההיי-טק (שאני עוסק בו) עד כה בכל חברה שעברתי ראיתי שפני החברה כפני המנכ"ל. כשהמנכ"לים היו חלשים, החברה התנודדה כל הזמן על פי תהום. כשהמנכ"לים היו מבולבלים, החברה היתה מבולבלת וחסרת דרך. כשהמנכ"לים היו מנהיגים עם חזון – החברה צעדה קדימה.
    אז להצביע למפלגה רק כי אתה בעד הדרך שלה ללא קשר למנהיג הוא בעיניי מקביל לקניית מניות של חברת סטארט-אפ עם מבט רק על המוצר ולא על ההתנהלות. אם זו צורת ההשקעה שלך, חסוך מעכשיו לקרטון לגור בו…

  17. יובל, שכחת את הנימוק הכי נפוץ. שרים יושבים בתוך הממשלה, שרים משפיעים יותר מאשר סתם חברי כנסת. זה לא שהעבודה ב-30 השנים האחרונות רוצה לשבת בקואליציה, היא פשוט חייבת. זה למעננו. אנשי העבודה בקואליציה פשוט הקריבו את עצמם שוב ושוב למענך. כן! למענך! בזכותם תמיד שניים שלושה שרים הם מהחבר'ה הטובים. ככה מישהו מצליח לעשות משהו חיובי בתוך כל הזוועה הזו שנקראת שאר הקואליציה. מה זאת אומרת מה? לתפוס כיסא שאחרת היו יושבים בו החבר'ה הרעים! זה לא מספיק חשוב בעיניך? מה, זה לא נראה לך לגמרי אחרת כשברוורמן הוא השר לענייני מיעוטים במקום (הכנס מקום 25 בליכוד כאן)? השפל מבטך מיד והודה לברק, שמחון, בוז'י וברוורמן על ההקרבה (בוז'י הודה בראיון לפני חודשיים שהוא טעה כשנשאר כל-כך הרבה, אז לו תודה פחות)!
    לא השתכנעת? אז עכשיו שולפים את נימוק "אופוזיציה מבפנים". על ידי איום פרישה הם יכולים להשיג מנוף גדול יותר לשינוי מאשר אם היו יושבים מראש בחוץ. נכון שכדי לשמור על המנוף הזה צריך להישאר בפנים ולהצביע לכל דבר שלא מספיק חשוב בשביל לפרוש בשבילו (אנחנו נחזור אליך עם תשובה מה מספיק חשוב), אבל זה מחיר שהם מוכנים לשלם. הקרבה. אני אומר לך.

  18. נחי, LOL!
    הדבר החשוב ששווה לפרוש בשבילו מהממשלה תמיד מתרחש חצי שנה לפני בחירות. מזל שזה ככה, אחרת הם עוד היו צריכים ללכת לבחירות כאופוזיציה לוחמת שיושבת בקואליציה

  19. בשיטת הדמוקרטיה היצוגית האפשרות העיקרית של האזרח להשפיע על הדרך שבה מתנהלת המדינה שלו היא על ידי בחירה בנציגים שבבוא העת ידחפו להחלטות שהוא היה בוחר בהן. יש לאזר שתי דרכים אפשריות להגביר את הסיכוי שהנציג שלו אכן יצביע נכון:
    א. לתת קרדיט לנציג על סמך הוכחות יכולת מהעבר.
    ב. לדעת מראש מה ערכיו של הנציג ומה הם העקרונות שהוא מתחייב לפעול בשמם.

    שיטה א' לא עובדת. היא אמנם נפוצה מאוד בקרב פוליטיקאים שמזכירים לנו את עברם על כנף הסבנה, או בחווה הסינית אבל בפועל היא לא עובדת. נראה שגם הציבור הישראלי מבין שהצלחה בהנהגת אנשים בקרב אינה מנבאה בהכרח הצלחה בניהול מדינה. גם הצלחה אישית בצבירת כסף אינה מתאימה (רוב נשיאי ארה"ב היו עשירים במידה זאת או אחרת).

    שיטה א' גם לא מתאימה לשיטה בה הגוף המחוקק הוא המוביל, שהרי כל חבר כנסת זוטר במפלגה יכול להשפיע על הצבעות חוק כמו אותו גיבור מהולל שאת קורות החיים והצלחות העבר שלו מכרו לנו בבחירות.

    אבל איך אפשר לבחור במישהו לפי שיטה ב' אם אותו מישהו מראש אומר שהעקרונות שלו הם גמישים עד לא קיימים?

  20. מי אמר שפרץ יצטרף לכל ממשלה שתקום?

    כשפרץ הצטרף לממשלת אולמרט ב-2006 זה היה כשברקע הייתה ההתנתקות מעזה ופינוי עמונה; השיח היה של דיבור על הסכם קבע. בגלל זה הוא נכנס לממשלה.

    עובדה שב-2009 כשבוז'י, ברוורמן ופואד נכנסו לממשלת נתניהו – פרץ לא הצטרף.

  21. בדרך כלל אני קורא באיחור את הפוסטים שלך, ומגלה שבעשרות התגובות שנוספו עד שאני הגעתי, מישהו כבר כתב פחות או יותר את מה שאני רציתי לכתוב.
    הפעם, אף אחד מ-29 האנשים שכתבו לפניי (טוב, קצת פחות – תגובות כפולות ומשולשות וכו') לא עלה על הבעייתיות במה שכתבת, וזה די מפליא אותי.

    במטפורת ליגת האלופות שלך, יובל, מי הן הליכוד? מי היא קדימה? אם אלה, נניח, ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד (כלומר, הן מפלגות שלטון שגם מיישמות דה-פקטו את ייעודן) – זה קצת מצחיק. אם אלה מכבי חיפה והפועל תל אביב (כלומר יש להן טיפה יותר כוח ממפלגת העבודה ולכן הן משלות את עצמן שהן משחקות במגרש של הגדולים, כשלמעשה הן עלובות בדיוק כמוה) – אז זה קצת עצוב, וברצלונה במקרה הזה היא מין אוטופיה של מפלגת שלטון שלא תהיה לנו לעולם כנראה.
    ואז כל המטפורה הזאת מאבדת את עוקצה.

    הבעיה עם אופוזיציונריות אוטומטית, עם לעומתיות אינסטינקטיבית, היא שהן חורתות על דגלן את הטרפוד, ולא את העשייה. לא שבענו כבר משלטון שכולו טרפוד אחד גדול? לא הגיע הזמן שאם יש מישהו שלפחות מבחינת כישוריו, יכול באמת לעשות משהו (שלי, נגיד), יקום ויעשה – ולא יקום ויטרפד?
    זו לא הזמנה לקבר, אבל זו בהחלט חשיבה נפסדת. זו חשיבה פסימית ופסיבית שלא מאמינה שיש לה מספיק כוח לשנות את חוקי המשחק, להשפיע מבפנים ומלמעלה, ומסתפקת בנסיונות קטנים ועוקצניים להשפיע מבחוץ ומלמטה. בעיניי זה בעיקר חבל.

  22. שמע, אני מבין שאתה בעד יחימוביץ. אין בעיה – מותר.

    אבל לטעון כלפי פרץ (שבניגוד ליחימוביץ לא הסכים להיות חלק מהקואליציה מן הרגע הראשון, ופעל ללא ליאות להוצאת העבודה מן הממשלה) שהוא-הוא זה שמייצג דבקות בשלטון בניגוד לקדושה יחימוביץ… נו באמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: