הפואטיקה של שי גולדן

קטגוריות:

קריפטונייט
הוא קורץ מחומר אחר.

בבה בובה
הוא רגוע וחכם יותר מכל האנשים שפגשתי בחיי.

צער בעלי חיים
אהבתי מאוד את 'הארץ', אבל הרווחתי כמו כלב.

אנדרסטייטמנט
אני טלנט, אני שם, אני אדם שיש לו משקל ציבורי.

מתמטיקה
אם אתה כמו"ל לא מסוגל לכמת את זה, אז מקומי לא שם.

ג'רי מגוויר
ב'הארץ' ניסו להתקרב להצעה ש'מעריב' נתנו. אני אמרתי להם: 'שואו מי דה מאני, שואו מי יור לאב'.

אורנים הגדול
עוד כמה שנים ארצה להיות עורך 'מעריב'. לא מתאים לי עכשיו להיות עורך ראשי.

צ'אק נוריס
אני אדם הרבה יותר חזק בצד היצירתי, הצד של החזון, ההגשה, האריזה, התעוזה והברק.

נתן אלתרמן
זה טוב מאוד ל'מעריב' שבראש המערכת יש עיתונאי עם ביצים של שור, ולידו עיתונאי אחר עם נשמה של משורר.

wishful thinking
אם הפכתי לאויב ציבור המחאה מס' 1 – SO BE IT.

דן בן-אמוץ
אל תתייגו אותי לימין שלכם ולשמאל שלכם. על הזין שלי, לא משחק את המשחק הזה.

עוזי סינטרה
איי דיד איט מיי ווי.

מנחם פרי
נכנסתי לשירותים עם מגזין נשים. זו הייתה מטאפורה, ייצוג של פעולה שאותה עושים מיליארדי גברים.

פמיניזם
אין גבר שאני מכיר שלא נכנס לשירותים ומעלעל בדמויות של נשים.

קווין ואן אריק
הייתי קצת מבוהל. זה מלחיץ, אבל זה ממלא אותך בתחושה של כוח, של און. יש פה הכרה באומץ שלך.

ענווה
אני אדם אמיץ.

חתרנות
פאק, זין. לא רוצה להתנהג בהתאם.

בראשית
אני מאמין מאוד בעצמי כי בראתי את האני שלי יש מאין.

מרלין מנסון
היום גם החברה מגיבה אליי באופן שונה (…) כמו לרוקסטאר.

קזנובה
נשים התחילו לחזר אחריי. אני מקבל עשרות מיילים ביום מנשים.

סטאלין
אנשים מתעבים אותי. מאות אלפים.

זואולוגיה
אני חייב להיות גדול וחזק והבלון הנפוח והחם, טווס שמנפנף בנוצות שלו.

לורנס אוליבייה
אמרתי לצברי: 'נרשמתי לפרויקט הזה של מחוברים לא כדי להיות פוסי, אלא כדי להיות פאקן טוני סופרנו, ואם אני לא טוני סופרנו – זה לא מעניין אותי. אני הדמות הראשית'.

שבתי צבי
פגשתי לפני כמה שנים קורא בקלפים וקורא בכף יד, כל אחד בנפרד, ושניהם אמרו לי אותו דבר: יש לך שליחות, באת לעולם לטפל באנשים. תפקידך להציל אנשים באמצעות טיפול.

צניעות
נשים בוכות כשהן שומעות בהרצאות שלי את החיים שלי, של הילד היתום שאמו הייתה זונה והוא יכול להתגבר על הכול, שיכול לעמוד על הבמה ולהרצות כמו מישהו שאלוהים בעצמו מצחצח לו את הנעליים.

Praise the Lord
מספיק שיצא בנאדם אחד פעם בשנה ממפגש איתי אחרי שקיבל השראה ויגיד: האיש הזה נטע בי כוח ואמונה בעצמי – עשיתי דבר גדול.

(מתוך: "אשתי היא העוגן שלי, אבל מוסד הנישואין קרס, כולם בוגדים", גלובס, 5.10.2011)

תגובות

41 תגובות על “הפואטיקה של שי גולדן”

  1. התלבטתי אם להעלות את הפואטיקה הזו, בייחוד אחרי הדין ודברים המאוד מעניין שהתקיים בגלוב לפני כמה שבועות ביני ובין המגיבים לבין שי גולדן. אבל למקרא הראיון איתו נזכרתי באחת החוויות הראשונות שלי כעיתונאי.

    התבקשתי על ידי העורך שלי לראיין אדם חשוב, נחשב ומוכר בארץ ובעולם. התרגשתי מאוד, הכנתי שאלות רבות, הרמתי את השפופרת וחייגתי אל המרואיין שלי. כשעה וחצי התנהלה השיחה ובמהלכה בקושי הצלחתי להשחיל שאלה. כאשר יצאתי מהחדר פניתי לעורך שלי ואמרתי לו "אני בחיים לא אראיין אותו שוב".
    העורך שלי הביט מי מזועזע. "למה?", שאל.
    "כי במהלך השיחה נמחצתי תחת האגו שלו", עניתי. "מעולם לא חשבתי שזה אפשרי – להימחץ תחת אגו של אדם אחר כאשר הוא מדבר איתך".

    כך בדיוק הרגשתי כאשר קראתי את הראיון עם גולדן, כאילו האגו של האיש מוחץ את הקורא תחת כובד משקלו. עובדה זו היא לא פחות מטרגדיה בהינתן שבתוך הראיון יש כמה אבחנות מבריקות, חכמות ומעניינות. הן הולכות לאיבוד תחת האגו של גולדן שמשפריץ לכל עבר.

    איזה בזבוז.

  2. לפעמים אלוהים חולם שהוא שי גולדן.

  3. הפסקה האחרונה זה לגמרי נירקוריס

  4. שלחו לינק לראיון הזה ולא היה לי עם מי לחלוק את הקבס. ועוד ראיתי טוויט של חבר ששלח לגולדן כמה הוא אמיץ.
    אולי פה אפשר לייסד קבוצת תמיכה.
    אם זה היה רק מצחיק ודוחה מילא, הבעיה המבהילה היא שבואקום שבו אנחנו חיים, אין מי שישים גבולות לגולדן הזה או ייכנס לו לחדר עם סיכה חדה (גם קהה תספיק). מי יעמוד בדרכו להמשיך להעפיל אל פסגת מקבלי ההחלטות? מה, לא ראינו דברים כאלה?
    הוא לא טיפש, הוא חדור מוטיבציה ממוקדת. כמובן שהוא הרבה פחות נבון ממה שנדמה לו, ואיך אדם כל כך אטום וגס יכול להיות באמת אינטליגנטי.
    אני לא יודעת מאיפה להתחיל להתקומם, אבל נניח שבתור אשה, אני רוצה להצהיר (מרגישה בין חברים), שגם לו הייתי נתקעת איתו על אי בודד, אעדיף סיבוב על העץ-דקל.

  5. צ'אק נוריס מת. האגו של גולדן מחץ אותו למוות.

  6. לגבי שני הציטוטים הראשונים: צריך לציין שם שהם נאמרים על נוחי דנקנר.

  7. שי גולדן

    חבל, יובל. ממש חבל. איבדת חבר לשיח. לילה טוב.

  8. חבר לשיח?
    שי"ח?
    סייח?
    bush?
    יובל, אתה זכאי לטלפון מהאקדמיה בשטוקהולם מחר

  9. שי (7): כמו שאמרת, אם זה המחיר – לגיטימי.

  10. הומברט נגד קווילטי

    ברגע שאחליט – גולדן הוא היסטוריה.
    שנינו יודעים את זה.
    בזמן ובמועד שאחליט, שי.

  11. לפעמים אני תוהה – האם שי גולדן קיים באמת?

    ואם לא, אז צריך להמציא אחד כזה. מיד! עכשיו! … ולו בכדי שלנירקוריס יהיה

    … חבר לשיח …

  12. עדי (שםבדוי)

    יובל, מבין כל האנשים בציבוריות הישראלית, דווקא שי גולדן מפריע לך?
    הפוסט הזה סתם מפזר קארמה רעה בעולם.

  13. בחייאת יובל,
    אני מסכים שבראיון הזה הוא לא יצא טוב במיוחד, אבל זה היה ברור שזה נערך בצורה מסוימת. גם ברור שלבנאדם יש גם לא מעט אגו. אבל אחרי השיחה הסופר מרתקת ואישית שהיתה כאן לפני כמה שבועות, לא חבל להיכנס בו ככה? מסכים עם 12, באמת יוצר קרמה רעה.

    אני לרוב מאד מעריך את הבלוג, את הכתיבה שלך, ואת הדברים שנאמרים. לא הפעם.

  14. חבל, פעם הוא היה מבקר טלוויזיה טוב.

  15. שכחת:

    מודעות עצמית

    גולדן מתייחס בראיון ליאיר לפיד, ממנו הוא מסתייג נמרצות: "הוא שקר אחד גדול. הוא נמנע מאמירת האמת כל חייו. כל החיים שלו הוא עסק בדבר אחד: הוקוס פוקוס מטורף להפוך לגדול

  16. אאוץ'. בשביל מה זה היה טוב? מרוב שנמחץ לך האגו, רצית למחוץ גם את של גולדן? חבל.

  17. אני באמת לא מבין מדוע אבד כאן חבר לשיח.
    האם שי לא עומד מאחורי מה שנאמר בראיון? האם הוא לא חושב שהפירוק שיובל הציע כאן לגיטימי? מעניין? מעורר מחשבה? האם בגלל שנוצר כאן אותו השיח לפני מספר שבועות זה יצר מעמד עבור שי של של חסין מביקורת?

    הרי אם ישנה חברות, והחברות בין יובל לשי התקיימה כחלק משיח פומבי גם המחלוקות והביקורת ביניהם צריכה להיות ציבורית. אם שי חולק על הדרך בה יובל מפרק את הראיון עימו כאן יבוא ויתעמת עם הפירוק הנ"ל, בדיוק כפי שעשה בעבר. בכך שהוא נמנע ואף מכריז "שברו את הכלים" יש אמירה הרבה יותר חריפה לגביו; ואם הוא חושב שהפירוק הנ"ל מגחיך אותו אולי כדאי שישקול בינו לבין עצמו מדוע אדם שהוא הגדיר כ"חבר לשיח" בוחר להגחיכו באופן הזה. אולי.

  18. who the fuck cares

  19. אני שמח על תגובה 17 של "זה משנה" כי זה בדיוק מה שחשבתי כאשר קראתי את התגובה של שי.
    גולדן מדבר רבות בזכות האמיתיות, האותנטיות, המאבק בצביעות. הוא מציע לנו לעשות את מה שהוא עושה: להיות נאמנים לעצמנו, לא לעשות הנחות לאף אחד. אבל כאשר זה מגיע אליו הוא מבקש הנחות. אבל מדוע מגיעה לו הנחה?

    טורי "הפואטיקה של" נכתבו על ענבל אור (שלושה טורים!), גבי אביטל, בנצי שני ("האח הגדול"), עמרי חיון, ציפי חוטובלי, רני רהב, זרובבלה (מישהו אמר "מחוברים"?), מנחם בן, ערן תור, ארז פילוסוף ואחרים.

    גולדן טוען שהוא "טלנט", אדם בעל "משקל ציבורי" אבל מסרב לשלם את המחיר שנלווה לתארים האלו. הוא מעוניין במשכורת המגיעה לו (לדעתו) אך לא בביקורת הציבורית המגיעה (ולפחות לדעתי, והרי כאן אני בסך הכל מביע את דעתי, מגיעה בצדק) לאחר שורה של התבטאויות שלפחות בעיני הן שערוריתיות ממש.

    אני עושה לו את מה שאני עושה לאחרים והעובדה שניהלנו כאן דיאלוג מעניין, באמת מעניין, לא מזכה אותו בהנחות מיוחדות. לא עשיתי לו שום דבר מיוחד – הוא קיבל את אותו הטיפול שמקבל כל מי שאני קורא ראיון שערורייתי איתו ואני מזמין אתכם לחפש פואטיקות קודמות כדי להיווכח בכך.

    צר לי שהתוצאה היא שבירת הכלים מצידו אבל אם זה המחיר שאני צריך לשלם על כך שאני נאמן לעצמי, כדברי המשורר, so be it.

  20. אנליטיקאית

    ליובל ול- 17:
    ואם להשתמש במילותיו של גולדן עצמו – "יעל בר זהר הצטלמה בתנוחת "דפוק אותי" לשער של לאשה. אז שלא תתפלא ש… – וכו'".

    מי שנושא דברים כל כך בוטים, בהכירו את הנוהל המקובל במקרה של דברים כל כך בוטים – לא ברור על מה בדיוק הוא עושה כזה ברוגז.

  21. תמיד אוהב את הבלוג שלך והיום במיוחד.
    אין בך חשש לכתוב מה שרבים חושבים ולא מעזים.
    ישר כוח!

    (אבל למה אין כפתור לייק?)

  22. פוסי

  23. גולדן, דמות טראגית שכזו.
    תמיד יהיה מי שיקח ממנו את הפוקוס:
    פעם זה רן שריג
    היום זה סטיב ג'ובס

  24. גולדן הוא מה שגיל ריבה קרא פעם כונפה – מישהו שפשוט מת להתפרסם ולא אכפת לו במה.
    באופן מפתיע, התכונה הדוחה הזו מתגלה באיש אינטיליגנטי יחסית שכבר נמצא בשולי התודעה הציבורית בתוקף עבודתו העיתונאית.
    אבל למרות שנסיונותיו הם ברורים ובוטים בשנים האחרונות, טאלנט הוא לא יהיה אף פעם.
    בכל מה שקשור לציבור הרחב ולא לבראנז׳ה, השיא שלו היה במחוברים ועכשיו מאחוריו.
    הוא פשוט לא מעניין מספיק

  25. הרחמן והרחום

    "השיא"? איזה "שיא"? תכנית ריאליטי בערוץ כבלים, זה "השיא"? ועל איזו "תודעה ציבורית" ו"ציבור רחב" אתם מדברים? "תודעה ציבורית" של כמה עשרות אנשי קהילה בועתית המכונה "הבראנז'ה". "ציבור רחב" של לוכחי מדורי רכילות. והמילה המאוסה הזו: "טאלנט" – באיזו שפה היא?
    מחר יום כיפור. בקשו סליחה ומחילה.

  26. איכס

  27. וואו. טוב שהעלית את הפוסט, שירות לקוראי הגלוב, חן חן.

  28. ובכלל, טורי "הפואטיקה של" הם שירות לציבור. נרקיסיזם הוא מחלת המאה ה-21.
    אגב, משהו מאוד מאוד עקבי אצל גולדן, שהוא כותב מוכשר ואיש מעניין באופן כללי, היא הצביעות. כלומר, אי אפשר כל היום להגיד שאני אוהב להגיד דברים מפוצצים שמרגיזים אנשים – זה מה שאני, ואז להתרגז כשזה מרגיז אנשים. יש פה כשל, לא?

  29. דודו טופז

  30. הרחמן והרחום

    הפוסט הזה אינו מעיד על דבר, מלבד על המטען הרוחני, תפיסת העולם ומידותיהם האנושיות של כותבו ושל המטקבקים לו.

  31. רוני רוזמן

    עבורי, אחד התפקידים של טורי "הפואטיקה של…" (מלבד היותם משעשעים עד בלי די) היא להזכיר עד כמה בעייתי המדיום הזה וכמה קשה לצאת טוב בראיונות אישיים. העיתונאי מגיע עם הנחיה מהעורך לחזור עם מוצר ארסי, אירוני, מלעיג, המרואיין שוכח את כל ההגנות שלו במהלך השיחה הממושכת, והתוצאה בד"כ מלאה באמירות שהוצאו מהקשרן או לא היו נאמרות אם היתה לדובר שהות מספקת לחכוך בדעתו. ובמידה רבה זה מה שעושה יובל בטורים הללו – מגחיך עוד יותר את מה שממילא מגוחך. זו וירטואוזיות מילולית בעיקר, ולא נראה לי שצריך לקחת אותה אישית.
    ולגופו של עניין – אפשר כמובן לצקצק ולומר הרבה דברים שליליים ונכונים על גולדן, אבל מעניין יותר לחשוב על הבוננויות והאמירות המדויקות והחכמות להדהים שלו ועל המרחב המרתק הזה שבין מגלומניה לאינטליגנציה, שאפתנות וכישרון וכו'.

  32. יש מצב שהטוקבקים פה, אלה המפרגנים לראיון המופרך שגולדן נתן, נכתבים ע"י גולדן עצמו? אני לא אהיה מופתעת אם כן. יובל, האם תוכל לבדוק אם כתובת ה-IP מאחוריהם זהה?

  33. וגם: תגובה 29 היא בול פגיעה.

  34. כל תגובה פה- זהב. (באנגלית זה נשמע יותר טוב.)

  35. http://postimage.org/image/2tsnuwdhg/

    בראתי את האני שלי יש מאין.

  36. אהבתי מאוד יובל.
    מכובד בעיניי שאתה לא חושש מהאיום המרומז של שי גולדן בדבר אובדן של "חבר לשיח".
    בעתונאות שלך אתה מייצג אמת, מה ששי גולדן לא יצליח לייצג לעולם.

  37. וככה שיר לסיום לתיאור האיש והתופעה:

    שי גולדן
    אני
    שי
    גולדן
    אני שי
    גולדן
    אני
    שי גולדן

  38. לא מבין את המטרה ביקורת שלך עליו
    כן הוא יצא בראיון מגלומן וצנון נפוח, אבל שי הפרסונה הוא חסר חשיבות
    אם האדם הוא סך פעולותיו, אז במקרה דנן תפקידו לשמש כלי שיוצק תוכן לתוך המערכת שבא הוא עובד, זה הכל.
    זאת בניגוד, ולהבדיל אלפי הבדלות, לביקורת נניח על ענבל אור

  39. קול קוראת

    רבות מהתגובות פה מרושעות יתר על המידה,
    נכתבות לכאורה תחת איצטלה של ציניות מתוחכמת.

    באופן אישי –
    בי השינאה היוקדת הזו , הותירה בעיקר תחושת חוסר נוחות.

  40. […] גולדן התראיין ל"גלובס" ובעקבות הראיון הזה פרסמתי פואטיקה שהוקדשה לגולדן ולראיון השערורייתי הזה. הפואטיקה גררה תגובה נזעמת של […]

  41. Golden has got the "how" but not the "what", and this is the big lie

    And no matter how much compassion we have for him now, he can not be the prophet he claims to be by his writing.

    The distance between the form and the content just hurts in his case.

    I don't blame him for this, feel sorry for him actually, but it is a sad moment
    to see.

    You know the sentence about the long shadows and the sun that goes down.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן