דרוש: ג’ון סטיוארט ישראלי

הכותרת מדברת בעד עצמה.

בעוד שבארה”ב קיימת תוכנית טלוויזיה יומית שבאופן קבוע, שיטתי ובדרך כלל מצחיק בצורה יוצאת דופן מבקרת, שלא לומר שוחטת, את התקשורת האמריקאית, בישראל אין כזו תוכנית – לא בערוצי התקשורת המרכזיים ולא בערוצי הנישה בכבלים ובלווין (ואל תגידו “ארץ נהדרת” כדי לא להעליב את האינטיליגנציה שלנו).

אולי התקשורת הישראלית פחות מצחיקה, אולי היא פחות מגוונת ואולי פשוט עוד לא נמצא אדם בשיעור קומתו של ג’ון סטיוארט שתוקף ללא רחם את נקודות החולשה של התקשורת, מציג אותה בעליבותה וברדידותה ושמעבר להיותו קומיקאי (מוצלח יותר או פחות), הוא פשוט אדם אינטיליגנטי שבחלק לא מבוטל מהמקרים יודע על הנושא שעליו הוא שואל שאלות לא פחות מהמרואיין שלו.

דרוש ג’ון סטיוארט ישראלי. אחרי שנמצא אותו כבר נדאג לו לתוכנית.

ולכן אנחנו פותחים בסקר בינלאומי ובו שאלה אחת: מיהו המועמד/ת הראוי/ה לדעתכם להיות ג’ון סטיוארט ישראלי?

59 מחשבות על “דרוש: ג’ון סטיוארט ישראלי

  1. אני אגיד מי לא. לא ליאור שליין*, בבקשה.

    *ליאור שליין הוא שם גנרי למישהו שמאכלס את נישת האני-נורא-מצחיק-אבל-רק-לאנשים-אינטיליגנטים-אם-לא-הבנתם-את-ההומור-שלי-תסיקו-מסקנות למרות שהוא לא.

  2. יובל, אתה מודע לעובדה שכבר נעשו נסיונות, נכון?

    התכנית “עד כאן” ששודרה ביס, בהתחלה בהנחיית אורי גוטליב, ואחכ עם יעקב כהן, היתה חיקוי זול וחיוור של הדיילי שואו (שלא לומר גניבה, כנהוג במקומותינו), אם כי לדעתי היה לה פוטנציאל, והוא נזנח.
    לגבי מועמד ראוי – זאת שאלה מצוינת, בטוח יש מישהו.
    אם כי אני חייב לסייג ולהגיד, שהמועמד הטוב ביותר יהיה פרצוף לא מוכר. מישהו שיוכל להיות מזוהה אך ורק עם התכנית, ושיבנה לעצמו סגנון ברור משלו תוך כדי תנועה.

  3. דרור פויר ושי ניב ב”העשירון התחתון” הם הדבר הכי קרוב לזה בישראל כרגע. שיתנו להם תכנית טלויזיה.

  4. ואני לתומי חשבתי שקודם צריך ג’ון סטיוארט מיל, שיסביר דבר או שניים לממשלה ולכנסת על חופש הביטוי.

  5. אצטט את שי אביבי משיחת טלפון שערכתי איתו לפני כמה שנים, זמן קצר לאחר תחילת עופרת יצוקה:
    אני: “אולי אתה רוצה להגיש איתי היום ברדיו?”
    שי: “עזבי, אני לא מבין כלום באקטואליה. רק עכשיו שמעתי שיש איזה משהו פסיכי בעזה. אני אומר לך הוא לא נורמאלי, הרבין הזה”.

  6. לטובת ג’ון סטיוארט אפשר לומר שהלב שלו במקום הנכון, הוא עוסק באומץ ובעקשנות בנושאים חשובים, והוא הנחיל לציבור הצופים שלו כמה תובנות חשובות מאוד על הפוליטיקה והחברה האמריקאית. אבל, מעבר למעלות אלו, יש לו הרבה מאוד חסרונות. הוא מצחיק בערך עשרים אחוז מהזמן (בדרך-כלל, אלו הכתבים שלו שמצחיקים ולא הוא עצמו). כשהוא מראיין רפובליקנים או כלכלנים שמרניים אין לו כמעט יכולת להתווכח איתם, כי הוא לא אדם חד, משכיל או מעמיק במיוחד. כשהוא מראיין שחקנים וזמרים הוא בדיוק כמו ג’יי לנו: לקקן משעמם ומביך. מול סלבס, רבקה מיכאלי עיתונאית נשכנית לידו.

    סטיבן קולברט הוא הדבר האמיתי. האדם החכם ביותר בטלוויזיה. הסאטירה שלו שנונה וחזקה, הדמות שהוא יצר בתוכנית שלו היא רבת רבדים ונוגעת ללב. הוא מצליח להחזיק את התוכנית שלו כמעט בלי שחקנים אחרים, במקוריות מרשימה ביציבותה, והיכולות האנליטיות שהוא מפגין בראיונות כמו גם השכלתו ויכולתו להשתמש בה במהירות בראיונות הן מפגן של אינטליגנציה, יושר וערכים ליברליים שלא ניתן למצוא כמוהם בטלוויזיה.

  7. אני חושב שמתפספס כאן משהו. ג’ון סטיוארט הוא 50% מההצלחה של הדיילי שואו. ה-50% האחרים הם צוות התחקירנים, בודקי העובדות (כלומר אלה שיושבים מול אלפי שעות הקלטות של פוקס ניוז וכל האחרים ומקטלגים כל אמירה וכתבה כדי שאפשר יהיה לשלוף אותה ברגע האמת), ובעיקר הכותבים העילאיים שנותנים שם עבודה מאלפת. כל זה עולה כסף. הרבה כסף. זו וואחד הפקה. המחסום הוא לא רק למצוא אישיות אינטיליגנטית מבריקה ועוברת מסך כמו ג’ון או ביל מאהר. זה גם למצוא את הגוף שיסכים לממן את ההפקה ואת הכשרונות שיאיישו את הצוות המסייע.

    ולא, ליאור שליין הוא לא אופציה. אפילו לא בצחוק.

  8. קודם כל מסכים עם יוסי: קולברט הוא הדבר האמיתי, אבל אני אסתפק גם בסטיוארט ישראלי. קטונתי מלהשוות עצמי למי מהם, אבל אפילו הקונספט שהגשתי, של תוכנית חדשות “חצופה” ו”קלילה” (ולאו דווקא “נשכנית”) לא מקבלת התייחסות ממש רצינית מגופי השידור. קשה פה בתעשייה… אגב, אני מסכים עם אורי: דרור פויר בהחלט מועמד רציני לתפקיד

  9. לא קל לעשות ג’ון סטיוארט בארץ. זה לא רק הבדלי התקציב, חוסר בפלטפורמה, רדידות השיח הציבורי והמחסור בקומיקאי המתאים. יש עוד כמה סיבות:
    – לסטיוארט יש 3 ערוצי חדשות שפועלים 24 שעות ביממה, ערוץ של שידורי הקונגרס ועוד מאות תוכניות טוק שואו וחדשות נוספות. אצלנו יש ערוץ הכנסת שנמצאת רוב השנה בפגרה, ו-3 מערכות חדשות שמשדרות כארבע שעות ביום במקרה הטוב, מהם חצי עוסקים בצבע ובבידור.
    – בארה”ב פוליטיקאים מדברים. אם הם לא יתנו דוח וחשבון לציבור מדי פעם הם יסבלו מכך. אפשר רק לקנא בהמוני העימותים הפומביים שנעשים לקראת כל בחירה. אצלנו ככל שהפוליטיקאי יותר בכיר הוא שותק יותר. לך תעביר ביקורת על ליברמן כשאתה מצטט כתב שמצטט מקורבים. זה פשוט לא אותו דבר.
    – סטיוארט לא התחיל בתור ג’ון סטיוארט, האיש הכי אמין באמריקה. אם תבדוק את העונות הראשונות שלו, הוא התמחה בבדיחות בינוניות על הבגידות של קלינטון ועל הביצ’יות של הילארי. לא היה שם את העומק וההבנה וגם לא את האג’נדה. ככל שהתוכנית המשיכה והקצינה את הקו הפוליטי, הוא השתפשף ונעשה יותר מדויק בביקורת שלו. עכשיו לך תמצא מקום בתקשורת הישראלית שירשה לתוכנית בינונית את הזמן ואת מאות התוכניות שהיא צריכה כדי למצוא את האיזון בין מצחיק לרלוונטי.

  10. אני מציע את אדיר מילר. הוא מאוד מאוד חד ברמזור. אם היו לו ביצים לכוון את העט שלו למצב הפוליטי, יכול להיות שזה היה פוגע היטב.

  11. ההבדל בין ישראל לארה”ב הוא שארה”ב היא מדינה כל כך גדולה, שאפשר להעליב אנשים ועדיין להתפרנס. בישראל, אי אפשר להעליב אנשים ולהמשיך לעבוד. כולם יודעים את זה כאן: עיתונאים, אנשי בידור וכדומה.

    הבעיה לא למצוא ג’ון סטיוארט ישראלי, יש אלפים. הבעיה לתת לו הגנה מספיק כך שיוכל לעשות את מלאכתו נאמנה.

  12. בניינטיז היה אחד כזה בערך, גידי גוב, כל יום שלישי ב-21:15 בטלעד. ואז העיפו את טלעד מהטלוויזיה, כי היא לא הייתה מטומטמת מספיק בשביל הטלוויזיה.

  13. בתור מי שצופה כל יום בשתי התוכניות:
    ג’ון סטיוארט הוא פשוט שחקן טוב – כמעט כל התוכן מגיע מצוות הכותבים שלו העצום שלו.

    אני מסכים לגבי האמירה כלפי קולברט – ניתן היה לראות את זה בזמן שביתת התסריטאים הגדולה, כשלג’ון לא היה כמעט מה להגיד, בעוד קולברט הפציץ. גם בזמן הראיונות ניתן לראות שההערות של קולברט הן הרבה יותר אינטליגנטיות. הוא גם אחלה זמר.

  14. גם אני חושב שגורי אלפי.
    הוא לא רק מהאנשים המצחיקים ומהקוריים בארץ, הוא גם מאוד אינטלגנטי.

    אפשרות נוספת היא יהונתן גפן, אבל לא ניראה לי שהוא ירצה.

  15. החבר’ה מלאטמה אולי?? 🙂

    גם לי השם של דרור פויר הוא הראשון שעלה, אבל אין לו את המראה של העיתונאי ה”קלאסי” שנדרש על מנת להעביר סאטירה כזאת בהצלחה.

    אבל הבעיה היא באמת של כותבים. לפני כמה שבועות התפרסם ב”עין בדג” אייטם סופר ג’ון סטיוארטי:

    http://www.fisheye.co.il/saturday_hunter/

    הבעיה היא שהאייטם הזה בוודאי דרש שעה-שעתיים מזמנו של פישלר, ואם מוסיפים לזה זמן דומה לצורך עריכה לשידור ואיסוף של החומרים המקוריים, מקבלים המון שעות אדם שנדרשות על מנת ליצר דבר כזה, אפילו רק פעם בשבוע. בשביל 10 אחוז רייטינג בארץ פשוט לא מצדיק את כל העבודה הזאת. אלא אם כן ירתמו את הקהל הרחב לעשות חלק מעבודת התחקיר (פחות או יותר מה שקורה בתוכניות כמו “צינור לילה”).

  16. מאיר שליו. אני רציני. יש לי זיכרון ילדות עמום לתוכנית (או פינה) בטלויזיה שבה הוא שחט את העיתונות.

    גם שלמה ניצן היה לא רע. לפרקים.

  17. מצטרף לקריאה! בהחלט צריך מישהו כמו ג’ון סטיוארט בנוף התקשורת הישראלית. אם הוא רק היה מסכים לעשות עלייה…

    ההצעה שלי: אבי קושניר או איתי שגב. שני אנשים שונים בתכלית אבל עונים לדרישות התפקיד, כל אחד בדרכו.

    ולגבי קולבר, נראה לי שיובל סמו יכול לעשות אחלה ורסיה ישראלית שלו ולהרים דמות סטירית של מנחה אולטרא ימני.

  18. ג’ון סטיוארט מוכשר ככל שיהיה נשען על צוות כותבים סופר גאון. בישראל לידיעתך אין צוות כותבים כזה. אתה רק צריך לשים לב לרמת החומרים בתוכניות קומיות אחרות. זה המקסימום שהכותבים כאן יכולים להגיע אליו.

  19. אני כבר שנים טוען שגורי אלפי מתבזבז כסייד-קיק של ליאור שליין. הוא היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו בארץ שיוכל לעשות לייט נייט פרוע בהצלחה.

  20. כבר שאלתי את עצמי את העניין הזה מזמן, התשובה שעניתי לעצמי אז – יובל דרור. אבל מסכימה שחשיבות צוות הכותבים היא עליונה.

  21. זה לא ברור לך יובל? אתה יושב מולו לפחות פעם בשבוע.

    מוטי קירשנבאום.

    לבן אדם כבר ממזמן אין אלוהים, השיג כל מה שרצה בחייו וגם נראה לי שהזוגיות שלו עם לונדון מתחילה למצות את עצמה בשבילו.

    חוץ מזה יש לך קשרים איתו, תוכל לקבל פינה בתוכנית 😉

  22. עינב גלילי מעוררת משהו לא כל כך נוח.
    דווקא גורי אלפי קונה אותך עם הפרצוף התמים-ממזרי שלו.
    ובהחלט לא ליאור שליין!

  23. יובל, השאלה בעייתית.

    אתה מניח שהמועמד צריך להיות אדם שכבר נמצא בתקשורת או לכל הפחות מפורסם, אבל סביר שבינהם אין כזה.

  24. יש לנו קומיקאי פוליטי נשכני, שיש לו את כל התכונות הנדרשות: הערכים הנכונים, קור רוח מדהים שמאפשר לו לענות בשנינות לאמירות שהיו מוציאות כל אחד אחר מדעתו ואפילו אפשר להיות בטוחים שאף פעם לא תתפלק לו איזו אמירה גזענית.

    הבעיה היא שאחמד טיבי מכלה את זמנו בכנסת.

  25. סטיוארט וקולבר משלימים אחד את השני. שניהם סופר חכמים וחדים ועם צוות הפקה ומחקר מסביב שלא יכול לקום בישראל. הם והמעמד שלהם בגדר נס שקרה גם לאמריקה הגדולה וקשור ישירות לעובדה הלא מסופרת בתקשורת הישראלית- שיש שמאל שפוי אמריקאי חי ונושם ופעיל ולא קטן בכלל- מה שאין פה.
    סטיוארט קורע את לגזרים את היריבים הרפולביקאים מולו- לא ראיתי אף אחד מהם יוצא משם כשהוא לא נראה אידיוט גמור מולו. וזה נכון גם לגבי קולבר.. הם פחות ופחות מעיזים לבוא אליהם בגלל ההשפלה וחשיפת הבורות שלהם.

    לכן השאלה צריכה להיות- מי יממן את הפקה מסדר הגודל של סטיוארט וקולבר ישראלים.
    רוב היוצרים והשחקנים בארץ יותר מדי מקושרים, לא מספיק מוכשרים, לא מספיק פוליטיים, לא חכמים ונעדרי אומץ אמיתי ויושרה.זה משהו שצריך לבוא מלמטה.

    ואם בכל זאת שם מוכר- אז בפעמים המעטות שיצא לי לשמוע את רבקה מיכאלי בשנים האחרונות מדברת – היא היתה חדה, רהוטה, מעודכנת, מדוייקת ונפלאה, לבטח שהיא כבר לא חייבת כלום לאף אחד, היא כמובן גם מצחיקה מבלי להרגיז ולעצבן, לא מתנשאת (בניגוד אולי ללפני 25-30 שנה שהיא כן היתה כזו), בטח לא כפי שרוב המועמדים הינם בלי קשר למידת הכשרון שיש או אין להם.

  26. היה כבר ניסיון לעשות “דיילי שואו” (דבר שגם אני מחכה לו כבר הרבה זמן), קראו לזה “עד כאן” – שודר ב-YES, עונה ראשונה עם אורי גוטליב (שהיה מעולה וישב בול על המשבצת, וגם הוא מועמד טוב לדבר כזה) ועונה שנייה עם יעקב כהן (סטנדאפיסט גדול, שלא התאים למידות של תכנית כזאת). גם “באה בטוב” של עינב גלילי בהתחלה ניסתה להיות “דיילי שואו”, והפכה להיות סתם תכנית אירוח חביבה.

    מועמד טוב שלי, מעבר לגורי ומודי שכבר הוזכרו ולכן לא אחזור עליהם (גורי פייבוריט גדול, יש לו את כל מה שצריך בשביל תכנית כזאת) – זה רביב דרוקר. גם עיתונאי חזק ואמיץ, גם מישהו שיש לו בעיניי חוש הומור ויכולת לשלב סאטירה וחדשות. גם אטילה שומפלבי (לג’אנקיז כמוני שרואים ערוץ הכנסת) יכול לעשות עבודה טובה בתכנית כזאת.

  27. אני מסכים עם ההצעה של מוטי קירשנבאום. גם אני חשבתי עליו. הוא חכם, הוא מצחיק, הוא מאד ציני, וכבר יש לו כל כך הרבה מעמד שגם אם מישהו ירצה לפגוע בו זה לא יהיה קל.

    הבעיות הן:
    1. למי יש תקציב לדברים כאלה? זה ידרוש הון עתק, וכידוע בעלי ההון מאד נהנים מהפוליטיקאים האפסים שיש לנו עכשיו.
    2. כל תוכנית שתנסה להיות גם שנונה וגם לרדת על פוליטיקאים, תיתפס כאליטיסטית על ידי רוב הציבור, שכידוע מעדיף עוד ריאליטי בסגנון “הזבל הגדול”, ותסבול מרייטינג נמוך. הערוץ היחיד שיכול להרשות את זה לעצמו הוא ערוץ 1, שלא יעז לגעת בפוליטיקאים.
    3. מוטי קירשנבאום, עם כל כמה שהוא באמת ענק, בטוח לא יסכים לזה. והוא גם נתפס כסמולני אליטיסט, מהראשונים שיועמדו לקיר אחרי הפוטש.

    חלופה 2: מודי בראון. על סמך תוכנית ההיסטוריה שלו, יש לו יכולת להיכנס לנושא ולעשות עבודה טובה, ועל סמך ההופעות שלו באולפן ליגת האלופות הוא יכול גם להתחבר להמוני בית ישראל. אולי אפשר יהיה לחבר בין שתי היכולות האלה.

  28. אלון עידן (בנוסף לכמה הצעות מוצלחות קודמות כמו גורי אלפי). לא רבים רואים נכוחה כמוהו ומעיזים לכתוב את מה שהם חושבים.

  29. למנחים כמו ג’ון סטוארט וסטיבן קולברט יש צי של תחקירנים מאחוריהם, מחוץ מהכתבים הפעילים ישנה מערכת חדשותית שלמה מאחורי התוכנית, מערכת אשר לא מביישת את הסטנדרטים של תאגידי החדשות הגדולים . הבעיה היא לא מציאת מנחה, אלא מציאת גוף עיתונאי שיממן תחקירנים וכתבים, למצוא מנחה זה חשוב אין ספק, אבל נראה לי שאפשר לארגן מישהו . השאלה הגדולה היא מי יממן את התוכנית ? לדעתי בכדי ליצור תוכנית טובה היא צריכה להיווצר באופן חיצוני, לא מתוך אולפני הטלוויזיה אלא באופן מקוון, ועדיף על ידי סטודנטים ואנשי תקשורת שמחפשים דרך מצחיקה יותר להציג את המציאות. דרך מעולה היא ליצור את התוכנית בתוך בתי הספר לתקשורת.

  30. מנחה, עידו קינן. צוות הכותבים, מוח הכוורת של עידו קינן בפייסבוק.

    בנימה יותר רצינית, אלו שהזכירו את עד כאן, חבל לכתוב כשאפשר ללנקק:
    https://www.popup.co.il/?p=2779
    אני הזיבזבזובי. מולנר לא הגיע. למרות שמישהו גנב לי את האופניים שנה וחצי אחרי זה, אבל אני בספק שיש קשר.

    בנימה פחות רצינית, דרור פויר נראה כמו הבחור הלבן מLMFAO.

    בנימה רגילה, מועמדים למנחה יש הרבה. מועמדים לצוות, לא כל כך. מה גם יהיה קשה עם חוק סתימת הפיות.

  31. החוכמה היא לא לחפש רק קומיקאים ורק כותבי קומדיה לצוות הכותבים. שג’ון סטיוארט מראיין אנשים זה לעיתים נדירות ראיונות עם סלבריטאים ונדירות עוד יותר הופעות של קומיקאים בתוכנית. לרוב סטיוארט מראיין אנשי רוח ופרופסורים מהאקדמיה שהוציאו ספר עיון חדש, שגרירים של מדינות, בכירים במנהל הציבורי וכ”ו. במובן זה התוכנית שהכי דומה לדיילי שואו בישראל היא דוקא לונדון וקירשנבאום. תוכנית יומית שמתיחסת לענייני אקטואליה ומראיינת בעניין ובידענות מומחים, ולפעמים מכילה קטעי סאטירה קצרים מצד המנחים. אז נכון בדיילי שואו הדגש הוא יותר על הסאטירה ובלונדון וקירשנבאום יותר על הראיונות. אבל הבנתם את העקרון.
    לעשות דיילי שואו ישראלי, נדרש. אבל אם ישימו קומיקאי גנרי בראש שאין לו משהו משלו להגיד ולא מסוגל לראיין פרופ’ מהאקדמיה בעניין אמיתי אז זה לא זה. וכנ”ל לצוות הכותבים, כן צריכים להיות שם כותבי פאנצ’ים וכותבי קומדיה. אבל גם מומחים לאקטואליה ופוליטיקה. וגם תחקירים שהם סטודנטים חרוצים ולא רק לתקשורת. לא אמורה להיות בעיה גדולה לבנות צוות כזה. פשוט צריך רצון ואמונה מספיק טובים מצד המפיקים. אבל למה שיהיה רצון כזה? האח הגדול מביא 40 אחוזי רייטינג.

  32. כשכל אחד צריך להשבע שהוא ציוני, אז אי אפשר לספר בדיחות. אחד הקטעים הגדולים של סטיוארט היה קולז’ של כל הפוליטיקאים האמריקאים חוזרים כמו קופים על המנטרה ”לישראל יש זכות להגן על עצמה“. ברור שבישראל אף אחד לא יעז לעשות את זה, ואם יעשה זה יהיה השידור האחרון שלו. תנו חופש, אולי יום אחד יצמח גם ג’ון סטיוארט ישראלי

  33. הסיבה שסטיוארט מצליח היא שהוא יחסית הגון, אמנם הוא שייך בבירור לשמאל הליברלי ועסוק כל הזמן בחשיפת הגיחוךוהצביעות בעמדות השמרניות, ובכל זאת הוא מספיק אאוטסיידר בשביל לראות גם את הגיחוךוהצביעות שבעמדות הליברליות של השמאל האמריקני.
    זו הסיבה שלא יצמח כאן גון סטיוארט ישראלי, רוב הדמויות שהוצעו עד עכשיו פשוט לא מסוגלים לצחוק על העמדות הליברליות השמאלניות, לדוגמא: כשצוחקים על ליברמן אומרים שהוא גזען, כשצוחקים על זהבה גלאון (אם בכלל) צוחקים על זה אשין לה מצביעים ולא על עצם הגיחוך שיש אולי בעמדות שלה.
    צריך מישהו אאוטסיידר (אולי חרדי, או דרוזי) שיכול ללעוג למיינסטרים הישראלי שמורכב גם מגזענות וגם מנאורות מבחילה.

  34. אני סאטיריקן
    כותב בעיקר סאטירות אך לא רק.
    תקראו את היצירות שלי( לעומק)
    ותחליטו אם אני אכן הדבר הבא
    בעולם הספרות.
    </strong

  35. אני ממליץ על האיש הראל, הוא
    @HaishVeHaagada
    ברשת טוויטר, האיש מצחיק, שנון, רלוונטי, בועט ולא קיצוני.

    אני גם חושב שאפשר להתחיל בתוכנית יו-טיוב פיראטית ולראות לאן זה מתגלגל.

    לואי סי.קי חתם על חוזה עם FX לגבי התוכנית שלו, לפי ההסכם לרשת אסור להתערב בתכנים המשודרים אבל יש לה זכות להוריד את התוכנית בכל רגע. חשוב שיהיה הסכם כזה עם כל גוף שידור, שמעלה פרויקט כזה, אחרת זה יהפוך לפארסה של פרסומות ואייטמים “מטעם”.

  36. ובכן, אני מסכים עם אלה שטוענים שסטיבן קולבר הוא הוא הדבר האמיתי. קומיקאי בחסד עליון. בשבועיים שהוא מופיע בכל חודש, מידי יום, הוא יוצר תוכנית מעולה. למרבה הצער אין בישראל אפילו אדם אחד שיכול לשדר מידי יום תוכנית סאטירה מצחיקה באמת. אני זוכר את הפיאסקו של יצפאן. באחד הראיונות הוא הודה שלשדר מידי ערב, לחדש ולרענן, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. מסכים איתו. קולבר שווה כל גרוש שמשולם לו. שורה תחתונה: אין בישראל אדם אחד שיכול להחזיק תוכנית סאטירה יומית מוצלחת על כתפיו. אפילו לא אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: