קדושים

חזרתי אתמול מהאירוע באוניברסיטת תל-אביב וההתרשמות שלי לפני הערב התחזקה.

ראשית, פרופ' גבי ברבש הודיע 40 דקות לפני האירוע שהוא לא מגיע. אי אפשר היה להשיג אותו, הוא לא ענה לטלפונים – האיש נעלם. די מביש, אם תשאלו אותי. ד"ר לאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית, דווקא הגיע והתמודד בכבוד עם הטענות הקשות שהושמעו נגדו, למרות שלתחושתי הוא לא שכנע את הקהל.

חוץ מאידלמן היו על הבמה היה גלעד אלון, סטודנט שנה ד', ד"ר נויה שלה, רופאה פנימית, מתמחה, שהתפטרה פעמיים, ועדיין ממשיכה לעבוד כי לא נתנו לה להתפטר, וד"ר צביקה קליין, מומחה לגניקולוגיה וילודה ואני רוצה לומר לכם האנשים האלו קדושים. הם מתארים קשיים שקשה בכלל להבין איך הם מתפקדים בתוכם. הם נהנים עד עמקי נשמתם מעבודתם, הם מסורים בצורה יוצאת דופן לעבודה שלהם, לחולים שלהם, לשליחות שלהם והם פשוט נופלים מהרגליים.

הסיפורים שנשמעו בערב הזה על הבמה וגם מרופאים שהיו בקהל היו מזעזעים. אנשים צעירים, בתחילת חיים, שכבר למדו 19 שנים, שיש להם משפחה וילדים ואשר ממשיכים להיתמך על ידי ההורים שלהם כי למרות שהם עובדים מסביב לשעון הם לא מצליחים לפרנס את עצמם, אנשים שבכל רגע נתון צריכים לבחור בין הבריאות של הילד הפרטי שלהם לבין הבריאות של החולים שלהם, אנשים שמודאגים מכך שהמערכת שאמורה לקלוט אותם לא מתפקדת.

מערכת הרפואה הציבורית בישראל נמצאת על סף קריסה והאנשים היחידים שעדיין מחזיקים אותה הם הרופאים האלו שמבהירים שנמאס להם לוותר על החיים שלהם. זו רחוקה מלהיות תופעה ישראלית. הנה כתבה בניו-יורק טיימס שמתארת בדיוק את אותו הדבר. הנה כתבה מקליבלנד.קום, גם היא מתארת את אותו הדבר בדיוק. הדור החדש של הרופאים לא מוכן עוד להיכנע לאתוס הרופא הקלאסי שאומר "אין לך חיים, אין לך משפחה, אין לך שום דבר – רק תפקיד, רק מקצוע".

אתם יודעים מה, אני יכול להבין אותם. אני יכול להבין למה הם אומרים שזה אינטרס שלנו, שלי ושלכם, שהרופא שלכם לא ייפול מהרגליים, שהוא יחיה חיים מאוזנים, שהוא יאכל כמו שצריך, יישן כמו שצריך, ינהל חיי משפחה כמו שצריך. חוסר איזון מוביל תמיד לשחיקה ושחיקה גורמת לפליטה של אנשים מעולים מהמערכת ומרחיקה אחרים מלהתקרב אליה.

העובדה שהמדינה לא מספקת להם תנאי עבודה בסיסיים היא חרפה ואם המדינה לא תעשה משהו בהקדם, אנחנו נתעורר יום אחד למערכת רפואה בלתי מתפקדת. ד"ר שילה טוענת שאנחנו כבר שם. אני חושש שהיא צודקת.

21 מחשבות על “קדושים

  1. חוק בסיסי בכלכלה אומר שכשאתה מסבסד משהו, אתה מעלה את הביקוש ומוריד את ההיצע. מודל הרפואה הציבורית מלא בכוונות טובות. איש אינו רוצה לראות אדם שנמנע ממנו טיפול רפואי בגלל שאין לו את האמצעים לממן אותו. אבל חשוב להדגיש: הרפואה הציבורית לא פותרת את הבעיה הזאת. היא ממירה מחיר אחד (כסף) לאחר (זמן ואיכות). הרפואה הציבורית לא מפחיתה את העלויות של הטיפול הרפואי. אם כבר, היא מעלה אותן. היא מפחיתה את המחיר שהצרכן משלם בכסף. אבל מאחר שהעלויות עדיין קיימות, התשלום עבורם נעשה על חשבון איכות הטיפול, ואיכות חייהם של הרופאים. אין פלא שהם לא מוכנים לשלם את המחיר הזה.

    אי אפשר להבטיח טיפול רפואי מושלם לכולם. המחיר גבוה מדי, גם אם ניקח 100% מס מהעשירונים העליונים. אפשר רק לשפר את המצב על ידי תהליך של הוזלת עלויות. הדרך לשם עוברת דרך עקרונות של תחרות ושוק חופשי ברפואה.

  2. ל-1: אתה מזכיר לי איזה אחד שגמר תואר בכלכלה לפני שנה ומרגיש שהוא מה זה חכם.
    תתעורר, החיים זה לא טקסטבוק של תורת המחירים ב' והעולם לא מתנהל במשוואות.
    כלכלה היא כלי, לא מטרה.

    מה שאתה כותב אולי נכון בתיאוריה ובאופן כללי ביותר אבל בפרקטיקה אנחנו נתקלים בפשיטת רגל של המערכת הציבורית בישראל בכל התחומים: רפואה, חינוך, משטרה ועוד ועוד (חוץ ממערכת הביטחון ששם אין מגבלת תקציב רלבנטית).

    השאלה כאן היא לא איך נבטיח טיפול רפואי מושלם לכולם ואף אחד לא העלה את זה. יש מנעד רחב של אפשרויות בין 0 טיפול מסובסד ל-100% טיפול מסובסד. השאלה האמיתית היא מה היא רמת השירותים הציבוריים שעל המדינה לספק לאזרחיה, כך שכל אזרח יקבל סל מינימלי שממנו יכול לעלות, אם ירצה.

    זו לא שאלה של כלכלה בלבד אלא שאלה של מוסר או אם תרצה "ציונות". האם אזרחי מדינת ישראל מוכנים לחיות בשלום עם שוק חופשי לחלוטין ברפואה שבן ילדים שלהורים שלהם אין כסף ימותו משחפת? האם אפשר לקיים מדינה כמו ישראל בצורה כזו? אני לא חושב שאפשר לקיים ככה מדינה שיש לה הרבה פחות בעיות מישראל.

    על זה יש כמובן יש רובדים נוספים שניתוח פשוט שלהם מעלה שאפילו ברמה הכלכלית הטהורה אין הצדקה למה שקרה כאן. אזרחי ישראל בשנים האחרונות הם קורבנות של ניסוי כלכלי חברתי מהקיצוניים שניתן להעלות על הדעת: הפחתת מיסים חדה לחברות ועשירים תוך קיצוץ חד וייבוש של כל השירותים הציבוריים בישראל והשתת עלויותיהם על הציבור כולו תוך כדי המשך ניפוח של תקציב הביטחון ותקציבים למקורבים אחרים של השלטון.

    הרוח ההוגה של התוכנית הגאונית הזאת הוא ה"מבין הגדול בכלכלה" כפי שהוא מציג את עצמו, מר נתניהו שלקח עיקרון פשוט של הפחתת מיסים במטרה לעודד פעילות כלכלית והפך אותה לתוכנית על אסטרטגית שיש לדבוק בה בכל מחיר ובכל תוצאה. גדולי הכלכלנים בעולם ובישראל אומרים שמתחת לרמה מסוימת הפחתת מיסים אינה תורמת לאטרקטיביות של הקמת הפעילות העסקית ותועלתה שלילית. תאמין לי ואני מתעסק בזה קצת: למרבית הפעילויות העסקיות מס של 20% אטרקטיבי כמו מס של 25%. יש עוד שיקולים בהקמת עסק.

  3. אני לא יודע עד כמה זה עלה בדיון, אבל מכמה שיחות שיצא לי לקיים עם רופאים ותיקים וצעירים בחודשים האחרונים, עולה שגם אפילו לא צריך יותר כסף. הרופאים אמרו לי בפשטות שאין אפילו צורך בהגדלת תקציב הבריאותף רק בחלוקת התקציב הקייים בצורה הוגנת ושיוויונית יותר.

  4. חירותניק (1): מה שאתה כותב נסתר לחלוטין על ידי משבר הרפואה בארה"ב. שם אין רפואה ציבורית (אלא לאוכלוסיות חלשות מסוימות), והתוצאה היא שאנשים דוחים קבלת טיפול רפואי בגלל מחסור בכסף, עד שמצבם כל כך חמור שהם מצטרפים לאוכלוסיה הזכאית לטיפול, או דוחים עד אחרי הפרישה לפנסיה, ובגלל הדחיה המצב מחמיר והטיפול יקר יותר. לו היתה תכנית אובמה לרפואה ציבורית מתקבלת במלואה, ההוצאה הכוללת על בריאות היתה יורדת.
    כל זאת בנפרד מאחריות המדינה לאזרחיה, ובדמות החברה שאנו כאזרחים מבקשים להקים פה. כפי שאדם לא צריך לבנות לעצמו מערכת ביוב וכביש לביתו, אין להפקיר אדם לדאוג לעצמו לטיפול רפואי.

  5. לאחד לשעבר:
    למזלי הרב, לא עשיתי תואר בכלכלה, ולכן כנראה אני לא מרגיש מה זה חכם.

    אני לא חושב שהשאלה האמיתית היא מה רמת השירותים שעל המדינה לספק לאזרחיה, שכן גם המדינה היא כלי, לא מטרה. המטרה היא להיטיב את מצבם של כלל האזרחים. לטעמי, אם המדינה מרעה את מצבם בתחום מסוים לעומת המצב בו היא אינה מתערבת, עדיף שהמדינה תמשוך ידיה ממנו.

    שים לב שהעלת את אותו הטיעון שהזכרתי, המכונה "אנשים בלי כסף ימותו". ניסיתי להראות שמערכת רפואה ציבורית לא פותרת את הבעיה הזאת, כי היא ממירה מחיר אחד באחר. אז במערכת כזאת מי שאין לו כסף, יקבל טיפול ויחיה, ומי שצריך טיפול דחוף, ייאלץ לחכות שנה בתור וימות בינתיים.

    אין בכך בכדי לפסול רפואה ציבורית לחלוטין, אלא להסביר שהמשבר הרופאים הוא צפוי, נפוץ ויש לו סיבות ברורות, שאינן נובעות ממהות המקצוע המתקרא רופא, אלא מבעיה מובנית במערכת הציבורית.

  6. אני דיי מבולבל מהמידע שמופרסם לגבי המשבר הזה. אני אשמח עם משהו יכול להפנות לעובדות היבשות. שמעתי ראיון עם הממונה על השכר שטוען שהמתמחים רבים על תוספות לשכר באיזור תל-אביב לאחר שהוא נתן תוספות כדי לעודד רופאים בפריפיריה. עוד הוא טען שהרופאים בת"א מרווחים משכורת יפה תמורת כ 200 שעות עבודה בחודש. שמעתי את הרופאים אומרים שהם נאבקים על עתיד הרפואה הציבורים – ושיש איזשהו ענין עם שר"פ והמצאותו או או המצאותו בתוך בתי החולים.. בכל מקרה, אני עוקב אחרי הדיונים (מרחוק) ופשוט לא מצליח להבין מי נגד מי. אשמח אם כבוד היו"ר או אחד הקוראים יפנה לאתרים עם מידע רלוונטי שהיה ברור על מה מדברים?

  7. בארה"ב אין רפואה ציבורית, אז איך אתה מסביר את המצב שם? הרפואה בארה"ב מתנהלת על ידי חברות ביטוח, אשר מעבר למשכורות שהן משלמות לעובדיהן מעוניינות כמובן להרוויח (ולא רק להרוויח אלא גם להראות כל שנה עליה ברווח). ודבר כזה מושג על ידי העלאת המחיר לצרכן מצד אחד, וסחיטת מקסימום עבודה במינימום משכורת מהעובדים (הרופאים) מצד שני.

  8. לכל מי שעובד ב/עם המגזר הציבורי די ברור שכבר לא מעט שנים מדינת ישראל מפקירה את השירותים הציבוריים. אנחנו רואים ומרגישים את זה בהפרטה של שירותי תשתית בתחומי רווחה, חינוך, בריאות (שאגב, בסופו של דבר רק מבזבזת הרבה יותר מכספי המיסים של כולנו). אנחנו רואים ומרגישים את זה בחוק המכרזים ובשינויים שחלו בו בעשור האחרון ושבעטיים אנחנו לפעמים ממש נאנסים להעסיק עובדי הקבלן, שברור לנו שהם מנוצלים ושבגללם אנחנו נאלצים לפעמים להתפשר על רכישת שירותים לא מקצועיים ברמה שעשויה להיות מסכנת חיים.

    כמעט כל מי שעוסק בחינוך, רווחה, בריאות יודע ומרגיש שמדינת ישראל מפקירה אותו ואת הציבור עליו הוא מופקד, הן בשל הפגיעה בשכר ובתנאי ההעסקה והן בשל צמצום התקנים וכתצאה מכך צמצום השירותים.

    השאלה שמטרידה אותי כבר די הרבה זמן היא מה בעצם ניתן לעשות בעניין. עד כה אף אחת מהשביתות לא הביאה לפתרון אמיתי. חלקן, כמו שביתת העובדות הסוציאליות לא הניבה שום פתרון, להפך, היא רק החמירה את הבעיה וחלקן היו סוג של פלסטר או אקמול. המחאה החברתית, עם כל הרוח שבאה איתה, לא מסתמנת כמו משהו שיצליח להתבגר לכדי השפעה על תהליך קבלת ההחלטות ומספר האנשים הנמצאים במוקדי הכח נמצאים שהשירות הציבורי מופיע איפשהו ברשימת האינטרסים שלהם נמוך עד כדי כך שקשה לי לראות איך ניתן לעורר שם שינוי כלשה.

  9. ליובל – סקירה תמציתית ולעניין, ואני שותף למחשבותיך (למרות שאני מוטה, כי אני סטאז'ר לרפואה).

    לחירותניק – זה תיאור פשטני מאוד. בכלכלת בריאות יש מספר כשלי שוק ולא יכול להיות שוק יעיל או הוגן ללא התערבות. אחד הכשלים הוא supply induced demand, לכן ה"חוק הבסיסי בכלכלה" לא רלוונטי פה. השוק "הכי" חופשי בארה"ב, נותן בריאות טובה למי שלבן ועשיר, ובריאות גרועה לכל השאר (לראיה – אמריקאים משקיעים פי 3 מהישראלים כאחוז התל"ג, וחיים פחות עם תמותת תינוקות גבוהה יותר, למשל).

    אמיר – אתה יכול להסתכל בלינק אצלי להסבר כללי. בקצרה, התוספת שכר הרוחבית שניתנה לכל הרופאים למשך ההסכם (9 שנים) עוקבת פחות או יותר אחרי האינפלציה – כלומר אינה מגלמת תוספת ריאלית. מי שבפריפריה אמנם קיבל יותר, אם כי לדעתי, ההפרש עדיין לא יהיה מסוגל למשוך מספיק רופאים לשם. עניין השר"פ לא שייך למאבק המתמחים – זה עניין למנהלי בתי חולים ורופאים בכירים.
    בסופו של עניין – ההסכם הנוכחי שנחתם ע"י הסתדרות הרופאים והאוצר- לדעת חלק משמעותי ביותר מהרופאים – לא מתקן שום עיוות במבנה הנוכחי, ובאורכו מוביל את המערכת לקטסטרופה, בהנחה שאנחנו לא שם כבר.

  10. אני רוצה להתייחס למושג ״קדושים״ שאתה משתמש בו.
    הכוונות שלך טובות, אבל השימוש במושג הזה מחזיר אותך אחורה את אותם שני צעדים שעשית קדימה בכל שאר הטקסט.
    שנים שמשתמשים בתחושת הקדושה הזו לתאר רופאים, וגם אנחנו הרופאים מפנימים את זה, אם לא מעצימים את זה. אבל בסופו של דבר מי הוא הקדוש? האלטרואיסט, זה שיתן את כולו למען האחרים גם אם זה בא על חשבונו. וזה בדיוק החומר שהמדינה צריכה בשביל להמשיך ליבש את המערכת. רופאים קדושים. שיעמדו בכל עומס בלתי אפשרי ולא אנושי (הרי קדושים הם לא אנושיים). המערכת תמשיך לתפקד למרות יבוש ועוד יבוש.
    ככה שבמקום שלאט לאט רופאים יגידו שהמצב חרא, שהם לא עומדים במשימות, שהם מתפרקים, הם שותקים ובולעים עד שהם ממש בקריסה, ומכאן אנחנו כבר מכירים את התסריט.
    רופא הוא אדם, שלמד הרבה, שעובד קשה, ושיש לו אחריות כבדה. אבל הוא לא קדוש, הוא בן אדם רגיל, לפעמים אפילו בינוני למדי.

  11. מדינת ישראל התבלבלה: היא – ולא הרופאים – צריכה להאבק בשביל רפואה ציבורית טובה יותר.
    הרופאים מצידם צריכים לרכז מאמץ בשיפור התנאים הסוציאלים שלהם, ותו לא – ויש להם את כל הסיבות בעולם לעשות זאת, לרבות שעות עבודה לא-נורמליות, שכר מגוחך, ותת-תנאים באופן כללי.
    חלפו הימים שבהם ירקו לנו בפנים והמשכנו הלאה כאילו "ירד גשם". ומצידי שלא יקראו לי "קדוש".
    couldn't care less.

  12. לחירותניק,
    הטענות שלך מוזרות.

    אתה אומר שאתה מעדיף שהמדינה תמשוך את ידיה מתחומים בהם התערבותה מזיקה לאזרחיה.
    כלומר לדידך מערכת הבריאות שהיא התערבות אחת גדולה של המדינה בשוק הבריאות מזיקה והנימוק שהבאת לזה הוא "מי שצריך ניתוח דחוף ימות". לא הוכחה משהו, אני חייב לומר.

    האלטרנטיבה לדידך היא מערכת שבה אין התערבות הממשלה במחירי שוק של הבריאות, משהו שאפילו המדינות הניאו ליברליות ביותר לא מעלות על דעתן.

    על אותו משקל התערבות המדינה בחינוך של אזרחיה באמצעות מערכת החינוך מזיקה לאזרחים וההוכחה לכך היא שילדים שהם קצת יותר איטיים ייכשלו.

    אתה טוען שגם המדינה היא כלי, וזה נכון. לא טענתי שהיא מטרה. אתה מודה שהמטרה היא להיטיב עם מצבם של כלל האזרחים, וזה נכון. אולם השאלה איך לעשות את זה נעוצה בהחלט בשאלה מה רמת השירותים הציבוריים שעל המדינה לספק לאזרחיה. מה כן ומה לא.

    אגב, אני כן גמרתי תואר בכלכלה, לפני 15 שנה בערך ואני כן חשבתי שאני מה זה חכם אז. הרבה מאוד מהשיח הכלכלי הניאו ליברלי המוחלט עובר מבלי משים מהמחוזות האקדמיים ופולש אל תוך המרחב הציבורי ומוצג בהרבה מקרים כמו אמת שאין עליה עוררין. אנו מגלים בשנים האחרונות שזה לא כך.

  13. אני לא מבין מה הרופאים רוצים.
    הם מרוויחים משכורות יפות, פי 2 מהשכר הממוצע במשק, לפי מה שראיתי.
    הפקולטות לרפואה בארץ מפוצצות באנשים, והקבלה כמעט בלתי – אפשרית – זאת למרות התנאים, הידועים לכל.

    בנוסף לכך, יש לרופאים אופק מקצועי מבטיח, ורוב הרופאים מרוויחים יפה מאוד כשהם מגיעים לתפקידים בכירים יותר או פותחים קליניקה משלהם.

    באשר לעומס – כן, יש המון עומס. זה קורה כי יש המון חולים שרוצים טיפול על כמות מסוימת של רופאים. הפקולטות לרפואה מלאות, ופותחים עוד אחת.
    בכל מקרה אי אפשר להגדיל בצורה משמעותית את כמות הרופאים באופן מיידי.
    אפשר להקטין את העומס על הרופאים על ידי הורדת הסטנדרד הטיפולי, כך שידרוש פחות שעות רופא (העברת אחריות לאחיות לדוגמא, או במקרים אחרים לאנשים שעברו קורס כלשהו, שימוש מועט יותר ברופאים מומחים – העלאת סף החשש מעליו עושים טיפולים וכיוצא בזה),
    או להשאיר את העומס הטיפולי וגם את הסטנדרד הטיפולי.
    כמות הכסף שהרופאים יקבלו היא המשתנה הפתוח (כמובן על חשבון דברים אחרים). אני חושב שהם מקבלים כמות מכובדת ממנו.

  14. יואב,

    אני לא מסכים עם כמעט כל שורה שלך, אבל לא זה העניין.
    עזוב מה רופאים רוצים, מה אתה מצפה מרופאים?
    תסכים לנסוע לאילת באוטובוס שזו הנגלה החמישית שלו ברצף (שווה ערך ל-26 שעות משמרת)? בחיים לא. אז למה אתה מסכים שמתמחה שער כבר למעלה מ-20 שעות יבדוק את הילדה שלך שמתלוננת על כאבי בטן חזקים, שיכולים להיות סתם גזים אבל יכולים להצביע על תוספתן על סף התפוצצות?

  15. כי אין ברירה?

    מי יבדוק אותה אם לא הרופא הזה?
    ואם הוא ילך לנוח, אז הוא לא יבדוק חולים אחרים.
    מי יחליף אותו? הרופאים עובדים. אין רופאים שמחכים על העץ ולא מקבלים עבודה. זה לא שחסרים תקנים – זה לא מיטות. אין רופאים, אין!

    אז או שהאחות תבדוק אותה (או שתבדוק חולים אחרים, והרופא יבדוק את הילדה שלי),
    או שהרופא יבדוק אותה עייף, או שאף אחד לא יבדוק אותה.

  16. האמת היא שמה שקורה במערכת הציבורית הוא התרגיל הבסיסי בתיאוריית ההפרטה של נתניהו: מייבשים מערכת ציבורית על מנת להצדיק את הפרטתה, שלפתע נראית כמו פיתרון קסם. ואז, כאשר מהלך ההפרטה מושלם קשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור. זה פשוט אותו תרגיל, אסור לנו להפוך למודל הבריאות האמריקני המעוות.

  17. יואב, אני לא יודע אם אתה עושה את עצמך או שאתה באמת לא מודע. כן, אין מספיק תקנים וזה אחד הנושאים עליו נאבקים המתמחים
    יתרה מכך, אם אתה לא מוצא קווים מקבילים בין מה שעשו לשירותי הרווחה, הכבאות (אסון הכרמל?), החינוך וכמעט כל שירות ציבורי אחר (אגב, מתי יפריטו את הממשלה והכנסת ויפסיקו לתת לחבריה פנסיה ממשלתית?, קצת צבוע לדרוש מכולם להתענות ב"כוחות השוק" אבל לא להשתתף במשחק הכלכלי הזה) אז הבעיה היא אצלך. בנוסף, נראה שצריך לטפל במערכת הבריאות כמו גם במערכות אחרות, ייתכן שחלוקת המשאבים לקויה, שהתקציבים לא מנוהלים כראוי וכהנה וכהנה. אחד הדברים שלימד אותנו נתניהו זה שהשיטה הכלכלית שלו לא מדבירה שחיתות אלא מנציחה אותה ולעיתים גם מגבירה אותה. זה לא הכסף ולא הכלכלה, זה הניהול והשחיתות לצד שלטון מעוות ולא יעיל.

  18. סליחה, אבל למה שמת טיעונים בפי, ואמרת שאני בעד הפרטה? אני נגד הפרטה. לא צריך להפריט תשתיות קיומיות כמו בריאות, מכבי אש וחינוך.

    אז יוסיפו אלף תקנים. מי ימלא אותם? אתה שמעת על רופא שלא התקבל לעבודה באיזשהו בית חולים?
    כל רופא מתקבל לעבודה איפשהו. בפריפריה לא מצליחים למלא את כל התקנים.

    צריך להבדיל בין השירותים, כי הסיבות לכשלון שונות.

    בשירותי הכבאות, למשל, אני מסכים שייבוש תקציבים הוא אחד הבעיות העיקריות.
    ברפואה, לא.

    ניתוח פשוט של המצב:

    1) יש כמות רופאים קבועה. נכון, אולי יש כמה רופאים בשוליים שיעברו מקצוע, אבל בגדול זה נכון. הפקולטות לרפואה מלאות, לא חסר ביקוש למקצוע, קצב ההכשרה הוא שקטן.

    2) יש כמות חולים/טיפולים קבועה (בטווח המיידי). יש כמות מסוימת של חולים, וכמות מסוימת של טיפול שהם צריכים.

    זה גורר, שעומס העבודה על הרופאים הוא קבוע, בטווח הזמן הקצר.
    פיתרונות בטווח הארוך יכולים להיות הגדלת כמות הרופאים על ידי הכשרת יותר רופאים (ופתיחת עוד פקולטות לרפואה) או הקטנת כמות הטיפולים (נתינת תרופות ללא מרשם, טיפול על ידי אחיות או אנשים אחרים שאינם רופאים, או דברים יצירתיים אחרים).

    מה שנשאר לבדוק זה כמה כסף יקבלו הרופאים על העבודה שלהם. אם ניתן יותר כסף, זה יבוא על חשבון דברים אחרים, מה גם שהעלאה לרופאים יכולה לגרור גל העלאות לכלל העובדים בשירות הציבורי.

    האם הרופאים מקבלים מספיק כסף עכשיו? על פי מה שהבנית מהתקשורת הם מקבלים משכורות של כ 16 אלף ש"ח. זה פי 2 מהממוצע במשק.

  19. יואב:
    הניתוח הפשוט שלך פשוט לא נכון.
    יש כמות רופאים קבועה. זה דוקא כן נכון. אותה כמות קבועה מאז שנות ה70. אם לא שמת לב, כמות האזרחים במדינה הכפיל את עצמו מאז. לא נראה קצת מוזר? אם לא הבנת: כמות החולים עולה. כל הזמן. לדוגמה: לפני 3-4 שנים היה חריג לחלוטין לשמוע על 400 ביקורים במיון בשיבא ליממה (וגם זה פסיכי). בימינו עוברים את ה500 כמעט כל יום (תכל'ס עובדים שם במוד אר"נ בכל רגע נתון).
    הפקולטות לרפואה מלאות, אבל זה בגלל שיש מעט מדי מקומות. לעומתן יש מאות סטודנטים ישראלים לרפואה שלומדים בחו"ל, אבל המדינה מקשה עליהם מאד (לפחות עד שהמתמחים התחילו לנסות להתפטר) לקבל רשיון בארץ.
    אגב ישנם רופאים ללא עבודה. בעיקר מומחים. יש מעט תקנים למומחים ברפואה הציבורית, ולא לכל ההתמחויות יש מקבילה בשוק הפרטי, כך שלא רק שחלק מהרופאים נזרקים החוצה מהמערכת הציבורית, חלק מהם נזרקים אל מחוץ למקצוע בכלל (לפחות בארץ).
    מחקרי התקינה האחרונים קבעו שחסרים 7000 (!) תקנים בארץ. המספר 1000 שהגיע מהר"י היה אמור להיות הפשרה לגבי תקינה מיידית, כשהרעיון היה שאת ההמשך נשיג מאוחר יותר. הממשלה צחקה להם בפרצוף ופרסה 1000 תקנים (כולל 450 שכבר הובטחו ב2000 ומעולם לא הגיעו) על 9 שנים. איזה כיף?
    הרבה רופאים מוסמכים בורחים מהרפואה הציבורית כל הזמן. הם עוברים לחברות הי-טק, או חברות ביו-טק, או לעבוד בקליניקות פרטיות, או לעבוד בחו"ל.
    חסרים רופאים במערכת הציבורית. היא לא עומדת בעומס. מהרבה בחינות היא כבר קרסה מזמן. הפתרון שנשאר הוא לעשות שינוי מהותי ועמוק, כזה שלא רק שיאפשר טכנית ליותר רופאים לעבוד כאן, אלא גם יתן להם סיבה טובה לרצות לעשות את זה. הפתרון הוא מעגלי: אם יותר רופאים יעבדו במערכת, יהיה פחות עומס ויותר רופאים ירצו לעבוד במערכת.
    החלק השני של הפתרון הוא באמת התגמול. 16000 נשמע לך נחמד כי זה כפול מהממוצע. אבל הרופאים עובדים כפול מהממוצע בשוק. 350 שעות בחודש זה לא טריואלי, בלשון המעטה. אף אחד לא צריך להיות כפוי לעבוד ככה. אבל גם אם זה המצב, אל תשכח שאת 350 השעות האלה הם עושים back-to-back, כך שרק לתת כפול זה לא עומד בחוקי השכר של שעות נוספות. המשכורת צריכה להיות גבוהה יותר, לפחות מהסיבה הזאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *