לפני חודשיים, כאשר דקל ניסה להתנקש בחיי (ולא הצליח, הא!), נאלצתי לבלות שבוע עם תפרים בשפה לאחר שזו, איך לומר בעדינות, נקרעה. בשבוע הזה הפעולה שהכאיבה לי יותר מכל היתה לחייך, כי בחיוך אתה מותח את השפתיים.
ובכן, ערב אחד, בעודי עדיין תפור, יצא לי לזפזפ בטלוויזיה וציפיתי בתוכנית של קונן או'בראיין בה הוא ראיין את לואיס סי.קיי. כך, מצאתי את עצמי בסביבות 12 וחצי בלילה, מחזיק בכוח את השפתיים שלי רק כדי לגלות ששום דבר לא עזר ואני מדמם את עצמי למוות בשעה שהתפרים מתפקעים כי לא יכולתי להפסיק לצחוק.
היום נתקלתי בקטע הזה שוב, צפיתי בו שוב ופעם נוספת מצאתי את עצמי על הרצפה, גמור מצחוק. לפחות הפעם זה נגמר בלי דם.
רק כדי לחדד הגדרות, כשהיו"ר אומר "דקל" הוא מתכוון, ענף של דקל, לא לעץ. כן.
ענק.
ושמו לואי. לא לואיס.
סינקדוכה, מיי דיר אדגר.
וואלה זה בדיוק מה שרציתי להצביע עליו, האמצעים הפיגורטיביים ביצירתו של ד"ר דרור. בשיעור הבא, מריזם.
משעשע במקצת, לא יותר מזה.
ממליץ בחום על ההופעה שלו, "Hilarious", עם עוד קטעים מעולים.
הוא גומר אותי. ליטרלי. זה לא הקטע הכי טוב שלו THOUGH.
להלן – הקטע הראשון שלו בו אני נתקלתי לכל בעלי הילדים. נקודה. וגם למי שלא ותוהה למה.
בעקבותיו ראיתי כמעט כל מה שעלה לרשת מההופעה שלו.
ענק.
כותבים לואיס מבטאים לואי,
יש לו תוכנית "לואי" (FX) שרצה עכשיו עונה שניה
מי שאהב יש לו סטנד אפ קורע – Shameless
יש לו הופעה חדשה שהוא הפיק בעצמו ושם באתר שלו ללא נז"ק תמורת 5 דולרים, שהכניסה מיליון דולר ב12 ימים: https://buy.louisck.net/news