אני המיעוט

בימים האחרונים נפלה עליי ההכרה שזה כבר לא הבית שלי. בבית שלי אני מרגיש בטוח, אני מרגיש מוגן אני מרגיש שאני יודע איפה כל דבר נמצא – הכל מוכר. פתאום הבנתי ששום דבר כאן לא מוכר, בטוח או מוגן. בדיוק ההפך. לא משנה לאן תפנה את המבט תגלה שהכל מסביב מצחין מסירחון. אתה מתעורר ומבין שהתעוררת לתוך הסיוט שלך.

הפוליטיקאים הישראלים רקובים מהיסוד לא מכיוון שפוליטיקה היא עניין רקוב אלא מכיוון שבשנים האחרונות הפך הריקבון לתו תקן לפוליטיקאי מצליח. אהוד ברק, שאול מופז, אביגדור ליברמן, אלי ישי, יובל שטייניץ, אריאל אטיאס, ישראל כץ, לימור לבנת וכמובן בנימין נתניהו – אלו הם האנשים המופקדים על גורלנו. אלו האנשים שעל המצפן המוסרי שלהם אני אמור לסמוך כאשר הם מוציאים אותי ואת ילדיי למלחמה, כאשר הם מטילים עליי מסים, כאשר הם מחלקים תקציבים. אנשים כמו מופז שמגדירים מחדש אופורטוניזם, עושים לי סחרחורת ואחר כך בחילה.

שר האוצר לא מסוגל לענות על שאלה אחת כמו שצריך ואתה רואה אותו מדקלם, מדקלם, כל כך מדקלם, את המסרים החלולים שהוחדרו בו. זה שר האוצר שעליו אני אמור לסמוך כאשר הוא מכריז שייקח ממני עוד כסף במס הכנסה, עוד כסף במע"מ, יגרום לי לשלם עוד כסף על הדלק, עוד כסף על אלכוהול וסיגריות, זה שר האוצר שהוריד את המסים על מוצרי צריכה אלקטרוניים ועוד לפני שאלו נכנסו לתוקף, החזיר אותם. אני אמור לחיות במקום המדינה שולחת יד ארוכה ומטונפת לתוך הכיס שלי כדי שביד השניה תוכל לאשר את ההחלטות הבאות: תוספת של 3.6 מיליון ש"ח למועצות הדתיות – בהתאם להסכם הקואליציוני עם הבית היהודי; תוספת של 9.3 מיליון ש"ח עבור "פעילויות לזהות יהודית בבתי ספר חילוניים" בהתאם להסכם הקואליציוני עם הבית היהודי; 10 מיליון ש"ח לשילוב תלמידים במוסדות החינוך החרדי – בהתאם להסכם הקואליציוני סיעת יהדות התורה; 10.5 מיליון ש"ח לבניה בהתנחלויות דרך החטיבה להתיישבות; 14.7 מיליון ש"ח עבור מלגות לימודים לאברכים; ולסיום: תוספת של 84.6 מיליון ש"ח לתמיכה בכוללים.

אתה מסתכל סביבך ומבין שאתה לא מכיר יותר המקום הזה שסבא וסבתא שלך חלמו עליו ודיברו עליו בעיניים נוצצות. הפוליטיקאים מושחתים, המשטרה חלשה ולכן היא מרביצה, מערכת הבריאות קורסת, לא כי היא אומללה אלא כי זו השיטה, מערכת החינוך כבר מזמן לא מלמדת שום דבר חשוב ובוודאי לא מלמדת לחשוב, מערכת הרווחה קורסת ואנשים מתחילים להצית את עצמם ברחובות, אמצעי תקשורת נקנים בכסף כדי לדברר את ראש הממשלה, ואם מישהו מעז שלא לדברר דואגים "לאזן" אותו, השיח הציבורי כל כך רדוד שאנשים נמלטים אל תכניות ריאליטי בהן יוכלו להתעסק בצרות של אנשים אחרים, ברשתות החברתיות אנשים מתפעלים או מריצים דחקות עם רוצח של ראש ממשלה, מערכת התחבורה הציבורית לא קיימת, החרדים לא נושאים בנטל, הערבים שונאים את המדינה והיא שונאת אותם בחזרה, הבדואים משתלטים על אדמות, הפנסיונרים נותרים ללא טיפת כבוד, ניצולי השואה נדחקים אל הפינה, המסתננים מחפשים עתיד טוב יותר במדינה מוכה, הגזענות פושה בכל, הבנקים שוחטים אותך בריביות ומציעים לך 'אולי תיקח הלוואה?', חברות הביטוח אף פעם לא נמצאות כשאתה צריך אותן, מערכת החשמל על סף קריסה, אנשי צבא רבים בינם ובין עצמם למי יש לשכה יותר גדולה, פוליטיקאים שלא שמעת את שמם ימכרו את נשמתם בשביל להיות סגן שר לענייני שומדבר ועל כל זה מנצחת האדישות; אדישות גמורה שמבוססת על מיאוס מוחלט מהדרך, מהשיטה.

אני עוד זוכר את הקדנציה הראשונה של נתניהו אבל היא היתה קצרה, והריסוק המוחלט של כל מה שמאחד אותנו כחברה כמעט ונפסק אבל הפעם נתניהו חכם יותר. הוא נותן לחרדים כל מה שהם רוצים. הוא ימכור את הכל, ממש הכל, כדי להישאר עוד יום בשלטון, כדי שהמלכה שרה תהיה מרוצה. הוא מוכן לשחד, לשקר ולרמות כדי להכניס לקואליציית האימים שלו עוד כמה חברי כנסת מושחתים שישאירו אותו על הכסא עוד כמה ימים. וזה מצליח לו כיוון שהיום הכל וכולם ניתנים לקנייה והכל וכולם עומדים למכירה.

לכן אולי הגיע הזמן להודות שיכול להיות שזה נגמר. על המדינה השתלטת חבורה של עארסים, של אנשים דלוחים, חבורה אל מנשקי זקנים, עובדי אלילים, אנשים מושחתים וציניים שמחפשים לעשות קופה, לדפוק את השיטה, לרמוס את החלש, אנשים חסרי מעצורים או בושה שמשקרים במצח נחושה, לאומנים בגרוש ששרים את התקווה בגרון ניחר תוך שהם זועקים שטובת המדינה חשובה להם רגע אחרי שהם קיבלו תדריך מלוביסט, נתנו פטור ממס לישיבה וקראו לשמאלנים עוכרי המדינה.

כאשר האלטרנטיבה היא איש טלוויזיה שבפיו סיסמאות חלולות, כאשר התקווה הגדולה היא ראש ממשלה שמקבל מעטפות כסף ואז כותבי מכתבי המלצה, כאשר ההתנגדות מתבטאת ביצירת מם מקוון, תמונה משעשעת, פוסטר מעוצב, קבוצה בפייסבוק, לייקים, שמייקים ושאר פאסיביות מקוונת, כאשר שר הביטחון מאיים בתקיפה של מדינה גדולה כדי להיות עוד יום אחד בתפקיד, כאשר ראש הממשלה הוא מריונטה של אינטרסים, כאשר הריבית עולה, הדלק עולה, המע"מ עולה, מס הכנסה עולה, מוצרי המזון עולים, מחירי התחבורה הציבורית עולים, הארנונה עולה, המים עולים, החשמל עולה, חינוך חינם עולה, השכלה גבוהה עולה ובמקביל כל מה שהיה פה פעם חשוב מתרסק – כבוד, ערבות הדדית, דאגה לחלש, בריאות לכל, השכלה רחבה, כאשר כל זה קורה, אז הייאוש מתחיל לדבר.

עם כל כמה שקשה כאן, אף פעם לא ראיתי את עצמי גר במקום אחר. אני קשור למקום הזה ומשום מה היה לי ברור שלא משנה איפה אהיה, לא ארגיש בו בבית כמו שאני מרגיש בישראל. אולי זה בגלל שאני כל כך קשור לעברית ועם כל האהבה שלי לאנגלית, אני מתקשה לדמיין מצב שבו אורחק מהשפה שלי.

ובכל זאת אני, משלם המסים, שומר החוק, השכיר שמנסה לעבור עוד חודש, ולא מצליח ולכן הוא לוקח על עצמו עוד עבודה, ואז עוד אחת ועוד אחת קטנה, אני המיעוט. בשנה שעברה הרגשתי שאנשים מוכנים לקום ולהילחם חזרה, היתה לי הרגשה שאני הרוב, אבל אולי טעיתי כי זה כבר לא קורה השנה, לא קורה מספיק. האדישות השתלטה ואחריה, בדרך כלל, באים אחד משניים: שקיעה של החברה, הרמת ידיים אל מול כנופיה של ברונים שודדים שהשתלטה עליה, או אלימות חסרת רסן שתתפרץ בבת אחת כאשר המערכת לא תצליח עוד להכיל את הזעם.

אני מצטער שאני לא יכול לסיים בנימה של "בואו נלחם על הבית". קשה להילחם על הבית כאשר אין לך אוויר, כאשר אתה מרגיש שזה לא הבית שלך שאתה נלחם עליו, אלא בית של מישהו אחר שיושב לך על הצוואר כמו עלוקה, חונק אותך בהדרגה, מביט בך במבט ריק וסתמי בשעה שהנשמה שלך מכחילה. אני מצטער שאין לי בשבילכם תקווה. על המדפים שלי יש היום רק יאוש, מיאוס וגועל. זה מה שנשאר.

אני לא מאשים אף אחד שמחפש למלט את עצמו החוצה.
אפילו הפסקתי להאשים את עצמי שגם אני חושב על זה.

110 מחשבות על “אני המיעוט

  1. לצערי בשבועיים האחרונים מתפתחות אצלי מחשבות דומות מאד.

    הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי הייתה הידיעה שהשנה תהיה השנה הראשונה בה בכיתה א' יש מיעוט של תלמידים בחינוך הממלכתי. מה שאומר שתוך 12 שנה, כל דור חדש של מצביעים יצביע, ברובו, למפלגות לאומניות ושמרניות – שיובילו אותנו לתהום.

    והכי גרוע – כל הממים בעולם, כל הויכוחים וכל המחאות לא יעצרו את זה. אפילו אם תהיינה לנו כמה שנות חסד עם פוליטיקאים "טובים" (איפה הם בכלל?), הספירה לאחור לקיבועה של המדינה כמקום חשוך, מסוגר וגזעני החלה.

    אין לי מושג מה עושים. לעזוב את הארץ זו אפשרות שתמיד נראתה לי כמעט שקולה לבגידה – בערכים שלי, ובערכים של הדור שהקים את הפלא הזה.
    אבל מה האלטרנטיבה?

  2. פרופסור דן אריאלי, אחד מבכירי החוקרים של הכלכלה ההתנהגותית בעולם, התראיין ביום שישי לערוץ 2. הוא נשאל מדוע הוא לא גר ועובד בישראל אלא בארה"ב? הוא ענה שכאשר סיים את הדוקטורט שלו בארה"ב הוא חשב לחזור לגור ולעבוד בישראל. חבר טוב שאל אותו אם ההורים שלו, של דן, מתכוונים לממן לו דירה ורכב. כששאל את החבר מדוע הראה החבר, שגם כן סיים דוקטורט, את תלוש המשכורת שלו לדן. באותו הרגע קיבל דן החלטה רציונלית (מושכלת) להישאר בארה"ב.
    אם הבן אדם הזה, שחקר יותר מכל אחד אחר בעולם איך אנחנו מקבלים החלטות ואיך לקבל החלטות טובות יותר, הגיע למסקנה שעדיף לו לחיות ולעבוד בארה"ב, אז באמת שאין הרבה מה להוסיף.

  3. לאנשי האקדמיה הגבוהה (ד"ר ומעלה) כנראה כן מחכה משהו יותר טוב באקדמיה שבחו"ל….
    למעמד הפועלים היותר פשוט (אנשי הג'ובים, ולא חוקרים ומרצים) – לא בטוח.

    בכל מקרה, האלטרנטיבה השלטונית המועדפת צריכה אולי לצאת מאותם אנשי אקדמיה מושכלים, שיודעים לשים את האצבע על הלקוי, ולהתוות קווים לתיקונו.
    אך מי מהם יהיה מוכן לשים על עצמו את החליפה החונקת של הפוליטיקה? עדיף לעזוב לחו"ל ולחיות בשפע…….ובצדק.

  4. מסכימה עם כל מילה. אך יחד עם זאת, אני חושבת שהיאוש שאתה מדבר עליו הוא תופעה גלובלית יותר. ארה"ב היא ממש לא דוגמה למופת, עם מערכת הבריאות שלה, ועם העובדה שאתה צריך למשכן ריאה עבור תואר שם, אגב הלוואות הסטודנטים זה המשבר הכלכלי הבא שיפקוד את ארה"ב.
    אך המצב רע גם באירופה (ע"ע ספרד, יוון, פורטוגל, איטליה, ועוד שבטח יצטרפו…), ואפילו בסקנדינביה שנהיית מוסלמית מיום ליום.
    הבעיה היא שלמשך זמן רב מדיי הפוליטיקה הופקרה בידי חלאות (זוכרים 60% הצבעה בבחירות האחרונות?), וכיום אנו משלמים את המחיר. בנוסף, אנו מדינה צעירה שהוקמה מהר מדיי, וכעת צריך להילחם ולתקן עוולות רטרואקטיבית.
    רק בחודשיים האחרונים 6 מחבריי עברו לאירופה לצמיתות (אנשים בתחילת שנות השלושים שלהם), ואליהם יצטרפו עוד כ-4 שמעוניינים לחפש את מזלם בארה"ב, בלי מטרה לחזור. אלו אנשים מבריקים, חלומה הרטוב של כל מדינה.
    ולמרות כל זאת, למרות כל הקושי, יש הרגשה של התעוררות, ואני מקווה שהיא תניב תוצאות כלשהן, לאחר שגם אני אחזור מחול.

  5. יא אללה איזה כבדים ומדכאים השמאלנים-הליברלים-החילוניים האלא…

    איזה באסה שגם אני כזה.

  6. כמוך, עם כמה שקשה לא ראיתי את עצמי במקום אחר. כמו שליאור כתב, לא רוצה להיות מיעוט נרדף, אבל הדמוגרפיה מראה מגמה ברורה, נניח שאשרוד את המיאוס והגועל מהפרסונות המובילות, איך אשרוד את ההתחרדות הצפויה של המדינה, ואת המלחמה הצפוייה בין התרבויות, כי איני רואה את העולים מרוסיה עוברים בשקט על זה שסוגרים להם את המעדניות.
    אין לי לאן ללכת.
    סבא וסבתא שלי קמו והלכו כדי להציל את משפחתם לפני 70 שנה במחיר מטורף.
    אני לא בטוחה שתעצומות הנפש הנדרשות לכך נמצאות אצלי.
    כואב נורא.

  7. אני משועשע מהאמירה שאתה זוכר את הקדנציה הראשונה של נתניהו כקדנציה קצרה. היא נמשכה שלוש שנים ושבועיים. רק מעט יותר קצרה ממשך הזמן שהוא נמצא בלשכת ראש הממשלה בסיבוב הזה, וארוכה בכחודשיים וחצי מכהונתה של ממשלת אולמרט (שלא לדבר על ממשלת ברק שבקושי סגרה שנה ושמונה). למעשה, היא היתה קדנציה די סטנדרטית. אריאל שרון נזקק לשתי קדנציות כדי לקבל כהונה ארוכה יותר מכהונתו הראשונה של נתניהו.

  8. היי יובל, הרבה זמן לא דיברנו.

    אתה יודע שאני מאד מעריך אותך, ומאד אוהב אותך. אבל אתה טועה. כלומר, כל מה שאתה כותב בפוסט הזה הוא נכון, אבל המסקנה שגויה.

    אתמול בערב שודר בערוץ 2 סרט דוקומנטרי על איזה פרשה שמעולם לא שמעתי עליה. חיילים שיצאו לפעולה ונפלו בשבי הסורי. אחד מהם התאבד בשבי, האחרים שוחררו. סיפור לא פשוט, שסופר באותם ימים בעיתונות כשילוב של גבורה (של המתאבד בשבי), בושה (של הנופלים בשבי) ועוד שלל ענייני פאתוס שאופייניים לאותם ימים. היום, כשמביטים לאחור על הסיפור הזה, מבינים כמה בולשיט היה מלווה לסיפורים הללו. כמה אינטרסנטיות, תקשורת מגוייסת, עיוורון אידאולוגי קולקטיבי.

    ומה אני רוצה לומר?

    ראשית, שסבא שלך וסבתא שלך חיו בסרט. מכרו להם פנטזיה על מדינה אוטופית ליהודים אשכנזים, שבה תהיה להם תקומה וידה ידה ידה. גם בתקופתם היתה שחיתות, ואף גדולה יותר וחסרת בושה עוד יותר. סבא שלי, שסירב ללכת עם הפנקס האדום, נזרק בבושת פנים מעבודתו כנהג בנמל והתפרנס בקושי במשך שנים רבות. אלמלא הפיצויים מגרמניה הוא היה מסיים את חייו עני מרוד. זה אפילו לא קצה קצהו של המזלג. כמות הגזענות, צרות האופקים והשחיתות הממוסדת שהיו קיימים אז בארץ היו גורמים לך היום לשרוף את המדינה. אלא מה? שזה לא היה מופנה כלפיך, ולא כלפי המשפחה שלך (כנראה, אני לא יודע את הפרטים המדוייקים של הביוגרפיה).

    אנחנו נמצאים היום בתקופה מאד ייחודית, של שקיפות גדולה. אנחנו רואים נכוחה את המנגנונים הממשלתיים פועלים לרעתנו או לטובתנו. אנחנו יודעים לסמן בדיוק (יותר מכל תקופה אחרת שאני זוכר) איפה הקלקולים. חשוב מכך – אנחנו מודעים לכך שיש בעיות.

    ואנחנו גם יודעים איך לתקן.

    אז תתעודד, שתה כוס קפה טובה, לך לים ותראה כמה יפה שם. אחר כך, התפקד למפלגה, גייס עוד כמה חברים טובים שיתפקדו איתך, תצטרף למערכת הפוליטית, שבה ההחלטות מתקבלות. בבחירות הבאות, קח יום חופש וצא לעבודה. כמו אחרון המלגזנים בנמל אשדוד בלה את היום בלהביא קולות לקלפי. שנה את המפה הפוליטית והקדש לזה את אותה תשומת לב שהיית מקדיש לחינוך ילדיך. זאת האחריות שלך, ושלי, כלפי הילדים שלנו, לדאוג שתהיה פה מדינה טובה יותר. וההחלטות האלה עוברות דרך הכנסת. זה לא כל כך מסובך (החרדים עושים את זה כבר שנים, המתנחלים עושים את זה כבר שנים, עכשיו תורנו).

  9. אני מסכים עם כל התלונות, אבל אני לא חושב משוכנע שיש כאן משהו חדש – אני מסכים איתך שהמציאות הישראלית דפוקה מהיסוד, אבל אותן הבעיות היו גם לפני 10 וגם 20 שנה. אני חושד שהדבר היחיד שהשתנה הוא המודעות לבעיות הללו.

  10. החרדים מיעוט במולדתם מאז ומעולם. קשה להם עם הבדלי הערכים העצומים בינם לבין שאר האזרחים, אבל הם שורדים. יש להם הנאות בחיים, אתגרים, סיפוק. גם הערבים בישראל הם מיעוט במולדתם. בנוסף להבדלי הערכים בין לבין שאר האזרחים, הם גם נתפסים על-ידי הרוב במדינה כאויב. וגם הם עצמם רואים ברוב במדינה שלהם אויב שממרר את חייהם של בני-עמם שבשטחים. ובכל זאת, גם להם יש הנאות בחיים, אתגרים, סיפוק.

    אם נבואות הזעם תתגשמנה, אז אולי עוד 20-30 שנה החילונים הליברליים יהיו מיעוט. כנראה שמצבם יהיה טוב יותר מזה של החרדים כיום ובטוח שהוא יהיה טוב יותר ממצבם של הערבים כיום. כמו היום, הם יהיו המשכילים ביותר בחברה הישראלית, עם הכוח הכלכלי הרב ביותר, והיכולות הרבות ביותר לדאוג לעצמם ולמשפחתם. החברה הישראלית לא תהיה חברה ליברלית ומשכילה כפי שהוריהם והם קיוו, אך תהיה להם קהילה תומכת לא קטנה, והם יוכלו להנות מחייהם, למצוא בהם אתגרים וסיפוק.

    אם כבר מדברים על עתיד קודר שנראה בלתי-נמנע, הייתי מתמקד בהשפעה המשוערת של ההתנחלויות על העתיד שלנו: או מדינה דו-לאומית שתידרדר במוקדם או במאוחר למלחמת אזרחים בסגנון סוריה\קוסובו, או אחריות לרצח-עם, טרנספר, או אפרטהייד.

  11. דרור, שאלה, הפגנת השנה?
    הייתי ברוב הפגנות המוצ"ש בקיץ הזה, הרוב שאתה מדבר עליו אכן לא שם, זה יותר שוליים ומפגינים "מיומנים". אולי תתעל את היאוש למחאה? תפגין ברגליים, במדיומים בהם אתה מתמחה, זה שפוי ומתבקש.

  12. מסכן, 3 שנים של כהונת ראש ממשלה מהצד השני של המפה הפוליטית הם טו מאצ' בשבילך? ברוך הבא לדמוקרטיה. החזק מעמד עוד קצת. אפשר גם לחשוב כל פעם שמדובר רק בעוד שנה ואז הסבל פוחת. אני יודע מניסיון, כשסבלתי יחד עם רוב עם ישראל כשיצחק רבין כיהן כאן כראש ממשלה.

  13. אלו הן בדיוק המחשבות שאני חולק עם סובביי לאחרונה.

    נדמה כאילו הכל גועש והמים בדיוק מגיעים לגובה הפה, אבל לא סתם מים, כאלה שיש בהם קופים שמתיישבים לך על הראש באופן עלוקתי ומנסים לעקור את העיניים, שלא תביט חלילה הצידה, והם צועקים לך שביוון ובספרד המצב קשה מנשוא, זה וערכים של ציונות. ויש עוד קופים, הם מכייסים אותך תוך כדי.

  14. א. כן
    ב. אנשים עפו עליי בתחילת המחאה הקודמת כשאמרתי שהמחאה היא שלב ההכחשה ב12(?) השלבים להכרה הבלתי נמנעת בתבוסה של הציונית הפרוגרסיבית של הרצל. חוסר ההכרה שהבעיה היא דמוגרפית ואזורית, ושהיא גדולה מביבי ושטייניץ או ישי או מהצדק החברתי. ישראל של 2030 תהיה קיצונית בכל קנה מידה, דתית, לאומנית, גזענית ומחולקת וכלכלית, ואין שום דבר שאפשר לעשות דמוקרטית לשנות את זה. איים של שפיות ילכו ויגדשו בגאות של קיצוניות דמוקרטית בכל מישור וזה יגמר בתהליך איטי ועצוב.

    כמו כל טראומה צריך לתת לתובנה הנוראית הזו לשקוע כמה שבועות ואז לקבל החלטות ברמה האישית. או להקים גדרות גבוהות באיי השפיות שנשארו ולא לקחת חלק במשחק שנוצר או לנדוד לאיים אחרים של שפיות, למען ילדינו.

  15. כל כך כל כך נכון.
    (ניסיתי להכינס לאתר לפני מס' דקות ולא היה ניתן, כנראה שרבים מאד מסכימים עם זה).

    בוא וניקח את זה קדימה, אני כמוך במעמד דומה ומת לעשות משהו.

    כיצד נכנסים לפוליטיקה הארורה ומחזירים את המדינה לטובת הרוב השפוי הלא אלים, משרת בצבא, משלם מיסים בלי סוף ורק… רוצה לחיות…??

  16. לצערי, אני מסכימה עם כל מלה. לא האמנתי שאי פעם אעלה ספקות לגבי המקום הזה, ומצאתי את עצמי כותבת אתמול (חלק משיר): "במיוחד עכשו, כשכל מה שקראנו ארץ, נראה רחוק כל כך."
    לרשימת הדברים שהם בלתי אפשריים אפשר להוסיף את הטינופת בכל מקום, את הוונדליזם והמוסיקה המושמעת בקולי קולות על חוף הים או בכל פארק ציבורי. אה, וגם את המנגל שמנפנפים לך מכל עבר כשאתה מחפש קצת בריזה.
    מירה

  17. מסכים עם מה שאמרת. אבל כדאי להוציא את האנשים שמבעירים את עצמם מהמשוואה. אנשים מגיעים למצב הזה משפע של גורמים, ולא כולם קשורים לממשלה. אולי זאת רק התחושה שלי, אבל כיוון שאין מערכת רווחה מושלמת ותמיד יהיו אנשים שיפלו בין הכיסאות, אני מעדיף למדוד את ההנהגה על פי סטטיסטיקות ולא על פי המקרים הקיצוניים ביותר.

    וכמי שנדרש לא מעט לשירותיה של מערכת הבריאות הציבורית בשנים האחרונות, אני יכול להגיד שהייתי די מרוצה. אמנם הראיה שלי די צרה, אבל גם הסטטיסטיקות מראות שאיכות הרפואה כאן טובה יחסית. כמובן שזה יכול להמשיך ולהתדרדר. אבל לפחות כרגע, הלוואי שמצב החינוך או התחבורה היה טוב כמו מצב הבריאות.

    ואף מילה על הכיבוש? אני לא מאלו שחושבים שהכיבוש הוא חזות הכל, וכל שאר הבעיות נובעות ממנו. אבל עדיין כדאי לזכור שעל כל גרם של סבל שהמדינה גורמת לך (או אפילו לאלו שהציתו את עצמם), היא גורמת קילוגרם לאנשים שמעבר לקו הירוק.

  18. הרבה פעמים יובל מצליח לומר את מה שאני רוצה לומר אבל לא מצליח. גם הפעם זה נכון. אני לא מהגר, למרות שהייתי יכול לעשות זאת בקלות, בגלל אשתי שמסרבת לעשות את זה. אבל אני בתהליך הוצאת דרכונים זרים לי ולארבעת ילדי.

    אני מהגר פנימי – מה זאת אומרת פנימי? אני לא רואה טלוויזיה ישראלית למעט כמה תוכניות בודדות בערוץ 1, לא קורא עיתונים וממעט להכנס לאתרי אקטואליה. אני אוהב שירי א"י, אני לא מקשיב למוזיקה ישראלית של העשורים האחרונים כי אני לא מתחבר אליה. אני קורא באנגלית כי יש לי קינדל, רואה תוכניות בשפה האנגלית בלבד ובכל יום שעובר החומה ביני לבין המציאות שסובבת אותי הולכת וגדלה. בעבודה אני עובד בצוות רב לאומי – מארצות הברית, אירופה ומזרח אסיה, כך שגם החברים לעבודה שלי לא חיים פה ואני מרגיש יותר ויותר זר.

    אני לא אשכנזי, אני גם לא אנטי ביבי/ליכוד, אין לי געגועים לישראל של פעם, אני פשוט הולך ומתנתק מישראל של היום.

  19. הרוב נכון, אבל חורה לי המשפט "הבדואים משתלטים על אדמות".
    זוהי קביעה שקרית.
    ההיפך הוא הנכון – המדינה מנשלת את הבדואים באלימות מאדמות שעליהן ישבו הרבה לפני שהמדינה הזאת קמה. בית הקברות באל עראקיב הוא בן למעלה ממאה שנה.

  20. אנחנו לגמרי אתך. כתבתי את זה בעצמי כמה וכמה פעמים בבלוג שלי בחודשים האחרונים. אנחנו מיעוט שבמיעוט, ואין לדעת מתי נהפוך למיעוט נרדף פיזית.

    לאשתי ולי אין שום אפשרות להוציא דרכון זר על בסיס המוצא שלנו (יותר מדי הורים מתים, ויתורים, שואות וכיו"ב), ולפיכך אנחנו מפשים פתרון של ויזת שהייה על בסיס יזמות או אפילו רכישה של ויזה (בארה"ב אתה אשכרה יכול לקנות גרין קארד אם אתה משקיע בעסק 50 אלף דולר. זה טיפה פשטני אבל זה הכיוון).

    הכוונה שלנו היא לא להיות כאן בשנת הלימודים שתתחיל ספטמבר 2013. נתחיל ברילוקיישן קצר טווח של שנתיים-שלוש – בהתאם למקומות שנוכל להתיישב בהם, להתפרנס בהם ולגדל בהם ילדים – אבל לא אופתע אם נשוב לכאן מהר במיוחד.

    אז נכון שאין לי ארץ אחרת. אבל גם הארץ הזאת כבר מזמן לא שלי.

  21. שחר – אני יודע. לא כל החוכמה אצלך ואצל חבריך המיואשים, שמגלים להפתעתם שיש אחרים בארץ הזו, והם חושבים אחרת וכבר לא מקבלים בהכנעה כל דבר שמצווים עליהם.
    תלכו, שלום. נסתדר בלעדיכם.
    תתפלאו

  22. ואם כבר להוסיף לאמיתי שמצא שאריות של 1984 בטקסט המעניין שלך, "מסתננים" זו העבודה של אלי ישי ונתניהו. אל תרגיש מחויב לרעיון שהישראלים הם הפליטים האחרונים בהיסטוריה האנושית ואחרי זה הכל דבש.

  23. שנסעתי לאוסטרליה ללימודים באוקטובר 2002 חשבתי שאחזור לארץ, שתהיה מקום טוב יותר, לאחר כמה שנים.

    מאז אני מבקר בארץ כל שנה. מחניק את הביקורת כי לא נעים להטיח אותה בפנים של המשפחה והחברים שחיים את המציאות המדרדרת. בשנה האחרונה חשבתי לחזור, כדי להיות קרוב יותר למשפחה. אבל לא לחזור לארץ, אלא לאירופה. למרות התמריצים לישראלים חוזרים לאחר יותר מ-10 שנים, המצב בארץ פשוט לא מאפשר לשקול חזרה מושכלת.

    נראה כי לא רק שאין מומנטום חיובי למצב הכללי בארץ, אלא יש מומנטום שלילי שהולך וגובר.

    יוסי (14): אי אפשר להשוות את החרדים כמיעוט לחילונים כמיעוט בעתיד הקרוב. לא מדובר באותם הסטנדרטים של סובלנות וכללי משחק כאשר החרדים יהיו בעמדת כוח שלטונית. החיים עבור חילונים שפויים, משלמי מיסים ומשרתים בצבא יהיו גרועים. יותר ממה שהם כעת, אם זה בכלל אפשרי.

    אני מקווה שכל חבר כנסת שקורא את הפוסט הזה מבין את רמות הבוז הנושב לעברו\עברה. יש לכם אחריות ישירה למצב המחורבן הזה.

  24. יש משהו ששכחת להתלונן עליו? מה עם המזג אוויר? ביבי ושטייניץ אמרו שלא יהיה לחות, ותראו מה קרה!

    כל הקטע של להציג אותנו כמדינת עולם שלישי שעל סף קריסה זה פשוט פתאטי. תגיד שהממשלה הנוכחית לא משקפת את הדעות הפוליטיות והכלכליות שלך, וזהו. אבל לא מבין את הקטע הזה שגם רואים במחאה החברתית להציג את המדינה כאילו הכל לא בסדר כאן ושה*עם* כולו רוצה שינוי. לדעתי דיי טוב כאן גם לעומת הרבה מדינות מערביות. לחשוב שבמקומות אחרים אין בעיות זה פשוט בדיחה.

  25. חילונים יקרים,

    מהיכן אני יודע שהינכם חילונים, משום שאם הייתם דתיים/חרדים היתה לכם קהילה ואז כל מחשבות הדיכאון הללו היו מתמסמסות מאליהן. (אלא אם תתאספו עכשיו כל הדיכאוניים יחד לקהילה דכאונית…)

    העולם הוא מורכב וכן מצבינו כאן במדינה.

    ניתן תמיד להרכיב את המשקפיים השחורות ולראות הכל דפוק ומסכן, ובהזדמנות שווה לחבוש את המשקפיים הוורודות ולראות את הטוב הקיים.

    אם אתם חושבים שבעתיד כשהחרדים יהיו רוב יהיה לכם רע פה, אני חושש שאין זה נכון.
    החרדים במצבם כיום אינם רוצים שלטון וניהול (כלומר הם יתנו זאת בשמחה לחילונים) ובמצב שבו הם יוכלו לנהל מדינה – זה יהיה מצב שבו הם יהפכו לחברה חוקרת, אקדמאית ופתוחה יותר.

    דבר נוסף, אם תביטו על המספרים של שילוב חרדים בצבא, בשרות האזרחי ופי כמה מזאת – באקדמיה – ובמונחים של גרפים כלומר בכמה עלה הגרף משנה שעברה ומלפני שנתיים – תקבלו הרבה עידוד – מדובר בהכפלות.

    אבל דבר אחד כן, מי שאינו מתעניין ביהדות סביר להניח שלא יהיה לו מה לעשות פה באותה עת. כך שלטובתו עדיף שיאהב את שירי ארץ ישראל – מחוצה לה.

    את החור הנפער בעקבות בריחת המוחות יאלצו בני הישיבות להשלים, ומסתבר לי שאז גם יתגלו ניצני הציונות האמיתית החבוייה בקרב החרדים אשר גם בשעות הקשות של מדינת ישראל [מבחינה חומרית] לא יעלה במחשבתם לקום ולברוח.

    למי שמכיר את היסטוריית העם היהודי וסיבות הצום היום, אחת מהן היא: המרגלים במדבר שהוציאו את דיבת ארץ ישראל רעה, כאשר חבשו את המשקפיים השחורות ואמרו הכל פה דפוק, "ארץ אוכל יושביה" ראינו, הבה נמצא לנו מקום אחר לגור בו.

    המנצחים היו חובשי המשקפיים הוורודות שהסתערו קדימה אל תקופת ההתנחלות.

  26. כל מילה של דורון ניר – 12 – שווה זהב! כל הבכי והנהי – מפורטים, מעובדים, מנוסחים ומאוירים בשלל אמצאות הקופירייטרים המוכשרים ביותר – הם לוקסוס, סוג של אוננות, שאנחנו – במדינה צעירה עם שלל בעיות ומורכבויות שאין בשום מקום אחר בעולם – לא יכולים להרשות לעצמנו. יש מי שחושב שבלונדון הייאוש יותר נוח? שייסע.

  27. אולי מספיק להגיב אם השטות שבארה"ב יותר קשה? במיוחד מאנשים שלא חיו שם מעולם? התפיסה הישראלית של ארה"ב מבוססת על סרטים וחדשות, כמו שהתפיסה האירופאית של ישראל מבוססת על חדשות (רעות בעיקר).

    כמי שחי בארה"ב 10 שנים, הגיעה הזמן שתפנימו – יותר טוב בארה"ב! תמיד אפשר למצוא עניים, מסכנים ופשיעה – אך זה לא הרוב או הנורמה. אז תתעוררו, צרת רבים היא לא נחמה (גם לא חצי) במיוחד שהידיעה ששם יותר רע זה שקר גס.

  28. השתרבב לך גם המשפט הבא: "הבדואים משתלטים על אדמות", כעוד סיבה לייאוש ממה שקורה פה. חבל, כי זה בדיוק מסוג הסיסמאות הנבובות שאתה יוצא נגדן. זה לא נכון עובדתית. מי שמשתלט כבר שנים על אדמות הבדווים היא מדינת ישראל.
    http://cafe.themarker.com/post/777304/
    אם כבר, היחס לבדווים הוא המייאש

  29. התפישה לפיה הכל רקוב ואין תוחלת היא דיכוטומיה נפוצה בקרב השמאל. בכלל, דיכוטומיה נפוצה בקרב השמאל.
    אני מחשיב עצמי כשמאלני.
    כואב ומרגיז להיווכח בנפסדות שכופה חשיבה חלוקתית כזו. גם אם בארזים (פה, היו"ר) נפלה שלהבת, המציאות מורכבת יותר ופסימית פחות. לדעת אזוב הקיר הזה, לפחות.

  30. אחי – יצא לי במסגרת עבודתי לגור כמה שנים טובות באירופה וארה"ב. תאמין לי שבשכלול הסופי- יותר טוב לגור פה. אין לך מה להתבאס.

  31. הבעיה האמיתית היא שאין לאיפה ללכת. וזה בלי להתחשב בעובדה שאנו כיהודים ישראלים נחשבים כמצורעים לאן שלא נלך.
    אירופה מתאסלמת, ארה"ב עם הקפיטליזם המחריד ושרות הבריאות הלא סימפטי שם. לא מותיר בידך ברירות רבות.

  32. אני מרגישה ככה כבר כמה שנים.. וזה לא משתפר. כל מערכת בחירות אני אומרת שעכשיו אנשים יתפסו את האבסורד שבו אנחנו חיים, והם תופסים, ועדיין מצביעים סתם בלי לחשוב. לא שיש במי לבחור.

    כל מילה שכתבת, כל אות – מזדהה ומסכימה.

    אבל מה עושים?

    אני מתה להיות הרצל2, למצוא לנו איזה שטח משלנו במקום אחר ולהעביר את כולם לשם. לו רק זה היה כ"כ פשוט. אבל אולי באמת כמו שבהסטוריה דברים משתנים ומשתנים דרסטית, אולי באמת עכשיו זה הזמן בו ישראל מתפרקת, חצי מדינה עוזבת, נשארים האלימים והדוסים, המדינה קורסת צבאית וכלכלית, ומוקם בה משהו אחר. ואז יהיו עוד כמה דורות בגולה, בהתחלה של ישראלים ואז של נכדים של ישראלים. ואו שנתמסמס או שנחזור למשהו שונה. הרי ככה קורה בהסטוריה, לא? הוקמה ברית המועצות ואז התפרקה. ארצות הברית היתה מדינה קטנה וחדשה ועכשיו היא אימפריה. היו עותומאנים, עכשיו יש טורקיה. היתה אימפריה רומית ועכשיו יש איטליה. אז יש ישראל. ועכשיו זו נקודת הציר בהסטוריה שגורמת לזה להשתנות. ואחרי שניסינו אפשר להגיד שזה באמת גדול מאתנו.

    קשה לנו לקבל שינוי, אבל אם זה לא שינוי בסגנון של "תשלמו יותר תקבלו פחות" אלא "החיים שלכם יהיו אחרים" (תגורו במקום אחר, תדברו אנגלית – אם כי אם מספיק ישראלים ירדו לאותו מקום תהיה מספיק עברית, ישראלים בחו"ל נוטים להתקבץ) אולי זה שינוי לגיטימי? או לפחות השינוי היחיד הסביר והאפשרי?

  33. איזה כיף, מצאתי גם תגובות מעודדות!
    אכן, יש הרבה דברים מדכאים במדינה הזאת… ורוב הזמן "המצב" באמת מדכא אותי.
    ההורים שלי היו חלוצים שעלו ארצה ב-1946 וייסדו קבוץ ואחרי כמה שנים התפכחו, התייאשו ועזבו. את הקיבוץ, לא את הארץ, חלילה…
    יש לי שני דרכונים זרים. אם ארצה, אוכל לקום ולעבור לגור בארץ אחרת. אבל בקנדה נורא קר. בארה"ב אין ביטוח בריאות כמו בישראל. באנגליה יש כל מיני בלגנים. ואם אהגר לארץ אחרת, במוקדם או במאוחר מישהו יקרא לי, או לילדי או לנכדי, "יהודי מלוכלך".
    רק יהודי ישראל מתייחסים ליהדות שלהם כמשהו מובן מאליו. רק כאן זו הנורמה. בכל ארץ אחרת נהייה האחרים, המיעוט, ולפעמים הלא-רצויים והשנואים. אני לא דתיה — להיפך, אני אתאיסטית מוחלטת. אבל זה לא יעניין שום אנטישמי. אל תשלו את עצמכם — האנטישמיות חיה ובועטת בחו"ל.
    לפחות פעמיים בחיי הייתי פעילה במערכת בחירות, אבל התוצאות ריפו את ידי. זה לא אומר שלא צריך לשנס מתניים ולנסות שוב ושוב — להיפך. אבל אני "אזרח ותיק" ולא כל פנסיונר כוחו במותניו כמו שמעון פרס. מי שכוחו במתניו — קדימה, לכו ועשו מעשה. למענכם ולמען הדורות הבאים.

  34. אנטישמיות? גרתי שנה בארה"ב לפני 15 שנים, כמה חודשים באנגליה לפני שנתיים וחצי (בסביבות חג המולד וחנוכה), אני בקשר עם אנשים מכל העולם ונדיר *מאוד* שאני נתקלת באנטישמיות. נדמה לפעמים שיש יותר אנשים פה שרוצים לרצוח ערבי רק בגלל שהוא ערבי, מאנשים שם שחושבים שיהדות זה דבר שלילי.
    נכון, הם ממש לא מכירים את הדת, התרבות וכל ההווי פה (צ'אט עם אמריקאית: "אצלנו סוף השבוע זה לא שבת וראשון, זה שישי ושבת" "אז מתי אתם הולכים לכנסיה?") אבל אנטי? שנאה? דיברתי עם ערבים בחו"ל ולא הרגשתי שמץ של שנאה. פספסתי את התחנה שלי ברכבת התחתית בשביל לשמוע מה יש לעיראקית נחמדה ומבויישת להגיד לי. אני לא זוכרת כבר מה, אבל זה לא התקרב ללהרגיז אותי בכלל.

    שוב, קבוצות ששונאות יש גם פה. מה זה תג מחיר אם לא אלימות בשם הגזענות?

    שניים מסבי היו חלק מה"הגנה" בשביל שיהיה לי מקום יותר טוב לחיות בו. אבל וואללה, זה לא קורה. כשאבי בן ה-70+ ניגש אליי ואומר לי שבאמת כלכלית דברים היו יותר טובים פעם ושבאמת היה הרבה יותר צדק חברתי, ויש סיבה לצעוד ולמחות, אז אולי באמת זה לא "סתם עוד מכשול" אלא מישהו בגד בערכים שהנחו את סבא וסבתא שלי כשעלו לארץ ונלחמו עבורה, ואולי אם היו חיים היום הם היו אומרים שחבל, אבל מה שניסו להרים לא עבד.

  35. אני 20 שנה בארץ. עברתי תקופות של מלחמות, פיגועים, קריסת הבורסה והבטלה גבוהה. אבל אף-פעם לא ראיתי כל-כך הרבה צעירים מתלוננים על החיים.

    כאשר הגעתי לארץ, הייתי חצי שנה בקיבוץ. שם הקיבוצניקים הצעירים גם היו מתלוננים הרבה, ומספרים לי כמה רע בקיבוץ. הם היו הנכדים של החלוצים, אבל לא היו מסוגלים לראות את ההישגים של הדורות הקודמים.

    כי כאשר אין אידיאלים נשארים רק אינטרסים אישיים. ואז כולם רוצים לגור במרכז תל-אביב.

  36. אל תגידו "אין ברירה" כי דווקא יש אלטרנטיבה. לא חייבים להישאר בישראל והאופציות הן לא רק אירופה או ארה"ב. יש גם את קנדה ואוסטרליה שאליהן *יחסית* קל להגר. אני גר באוסטרליה כבר כמה שנים טובות והחיים פה טובים ונוחים. זה לא גן עדן כי שום מקום הוא לא מושלם, אבל זה הכי קרוב שמצאתי.

    נכון שאוסטרליה רחוקה מישראל, אבל (ואולי בגלל) מדובר במקום מדהים וקסום עם איכות חיים כמו באגדות. במקביל קנדה אמנם קרה מאוד (זו הסיבה שאני אישית לא שם) אבל עדיין מדובר באלטרנטיבה אפשרית מבחינת סיכויי ההגירה לשם. בעקבות הנסיון האישי שלי, אני אתמקד בארץ הקנגורו.

    ראשית אומר שאם אתם שוקלים את העניין, אני מציע לפעול מהר. כל שנה החוקים הופכים נוקשים יותר, הדרישות עולות וקשה יותר להגר באופן כללי. אם לא תפעלו מהר, ייתכן שהשער הזה יהיה סגור בפניכם בעוד כמה שנים בודדות. איך מגיעים להיות תושב באוסטרליה? המלצה אישית – קחו סוכן הגירה טוב וחשוב שיהיה מורשה מטעם רשות ההגירה האוסטרלית (המלצה אישית: http://www.emigration.co.il). הוא כבר ידע לתת לכם את המידע המדויק עבורכם ויוכל לחוות דעה עד כמה הסיכוי שלכם להגירה הוא גבוה, כמה זה יעלה וכמה זמן זה יקח.

    באופן כללי, כדי לבצע הגירה על בסיס מקצועי, לרוב צריך תואר אקדמאי במקצוע נדרש ובנוסף ניסיון מקצועי מוכח של כמה שנים (בדרך כלל 4 שנים) בתחום. מה הוא מקצוע נדרש? יש לא מעט – מתכנתים, מהנדסים, רופאים, ועוד כל מיני דברים כולל מקצועות שבישראל נחשבים (שלא בצדק) כפחות "יוקרתיים". הרשימה משתנה כל שנה. אם אתם רוצים מידע נוסף על תהליך ההגירה, היכנסו לאתר של רשות ההגירה האוסטרלית. אם יש לכם שאלות נוספות ו/או שאתם רוצים לקרוא מאמרים ודיונים על הגירה לאוסטרליה, נסו את פורום ישראלים באוסטרליה.

    אם אתם רוצים לראות תמונות ולקרוא על איך זה לחיות באחד החופים של סידני שבאוסטרליה, אתם מוזמנים לעיין בבלוג שלי.

    ולסיום אני ממליץ לכם בחום על קריאת המאמר "עוף מפה" שפורסם ב- YNET שכתב תושב מלבורן בהווה – עידן בן ברק. אמנם הוא נכתב לפני יותר מחמש שנים, אבל היום נראה כאילו הוא אקטואלי מתמיד.

  37. מספיק אם המסכנות, אנחנו אשמים במצב כן ,אתה ואני ,שנותנים להם לצחוק עלינו.
    יודע מדוע הכלב מלקק לעצמו את האשכים?
    כי הוא יכול !

  38. בשיא הרצינות – לקח לך 40 שנה להבין שאתה לא הרוב? באמת? מה אני אמור להבין מזה?
    איך אני יכול להתייחס למשהו שכתבת ברצינות, עם רק עכשיו הבנת ש ""גנבו לך את המדינה""?

    מה זה צריך להיות בכלל?

  39. יובל –

    כמה נקודות:
    * ללא ציניות – אני שמח שאתה מתעורר!
    * אני נשוי לאישה אמריקאית שעברה לגור בישראל. כאחד שנחשף לשתי התרבויות – יש עדיין (וגם יהיו) דברים נהדרים במדינה שלנו.
    * דתיים/ערבים לא מפחידים אותי. רובם אינם קיצונים, אלא אנשים נורמטיביים. הקיצוניים שמביניהם מפחידים אותי – וזו תופעה שראוי להיאבק בה (וככל שנתחבר לדתיים/ערבים המתונים הרבים בארץ – כך יהיו לצידנו בעלי ברית חזקים במאבק זה).
    * אם תרצה לעזוב – תעזוב. נאהב אותך גם מקרוב וגם מרחוק.
    * גורלי קשור למדינת ישראל עד סוף חיי (בגלל שאנשים שאני אוהב חיים פה). בין אם אבלה פה את רוב זמני או לא – זה המצב. ואני משוכנע שמצבך זהה. להיאבק ולקדם מדינה שאתה מאמין בה זה דבר ראוי מאין כמוהו – אז יאללה, אתה לא לבד!

  40. חיים, ברור לך שלא רק אלו שגרים במרכז תל אביב מתלוננים על איכות החיים, כן? רבע מליון צעדו, כמה כבר נראה לך גרים בת"א?

    (ולפעמים יש דוקא סיבות טובות לגור במרכז תל אביב למרות המחירים. כמו שיש סיבות ללדת ילד למרות שזה יקר. זה לא רק פינוק ונוחיות, לפעמים זה הכרח. אבל אנשים עסוקים מדי בלחשוב שהם יותר חכמים מכולם אז הם לא מקשיבים)

    אסימון – אתה, אממ, זוכר שביבי לא תמיד היה ראש ממשלה כן?

  41. המאמר שלך לוקה בטעות יסודית והיא היעדר הקשר בין העובדות כפי שאתה מציג אותן לבין המסקנות. ובכן המסקנה שלך – "…..על המדינה השתלטת חבורה של עארסים, של אנשים דלוחים, חבורה אל מנשקי זקנים, עובדי אלילים, אנשים מושחתים וציניים….. לאומנים בגרוש ששרים את התקווה….נתנו פטור ממס לישיבה וקראו לשמאלנים עוכרי המדינה". זה אולי חלק ממאווייך, לראות בארצך אנשים מסוג מסוים בלבד אבל זה כבר עניין לניתוח אופי ולא לניתוח עובדות. ובכל מקרה זו לא המסקנה המתבקשת מהניתוח שלך.
    ניהול מדינה, לטוב ולרע, כאן, כמו בכל מקום אחר בעולם, נתון בידי פוליטיקאים. הפוליטיקה הישראלית נשלטת במשך עשרות שנים כמו גם בימינו אלו, ע"י אנשים שאינם נמנים בין "…חבורה של עארסים, של אנשים דלוחים, חבורה אל מנשקי זקנים, עובדי אלילים……". היא נשלטה ועדיין נשלטת בידי אנשים מ'המיעוט', מושא געגועיך. אלו המוגדרים על ידך ה'רוב' – מתנחלים, ימניים, חרדים, ערבים, בדואים, עארסים ודלוחים למיניהם, אלו לא היו כלל בשלטון וגם היום הם אינם שם. אלו עובדות.
    אני מניח שאתה יודע כי אנחנו נושאים היום, לטוב ולרע, בתוצאות מעשיהם ומחדליהם של מנהיגינו מאז קום המדינה ועד היום. לצד שבחים רבים שאנו בצדק מרעיפים עליהם אנחנו צריכים לזכור כי בעיית הבדואים, העדר פיזור האוכלוסייה וריכוזה בין חדרה לגדרה, העדר השוויון בנטל, החרדים והבעיה הדמוגרפית, היעדר שילוב הערבים בהוויה הישראלית, הפערים החברתיים, הזנחת הפריפריה, כל אלה ועוד נושאים רבים אחרים הינם תוצאות של מדיניות רבת שנים.
    לגלגל עיניים מעלה ולחשוב אם רק לא היו כאן אלה ואלה ואלה…. כל הבעיות היו נפתרות והיה כייף לחיות כאן, זו תפישה אגואיסטית (שלא להשתמש בהגדרה קשה אחרת). עליך, כמו על כולנו להבין שלאזרח במדינה דמוקרטית (וישראל היא כזו) ישנם כלים לקום ולשנות. זו התפישה החברתית הדרושה לכולנו.

  42. כשהייתי בצבא, המפקדים הגדולים הזמינו יועץ כדי שייתן הרצאה לקראת רה-ארגון שהולכים לעשות ביחידה שלי. בין השאר הוא דיבר על מדדים, כי כולם פחדו שהם יהיו לרעתם. והוא אמר "תראה לי איך מודדים אותך – אגיד לך איך אתה עובד".

    כרגע, מי שמודד את חברי הסיעות הם האנשים בעלי האינטרסים, בין אם בעלי ההון בעלי האינטרסים הכלכליים ובין אם מחנות המתפקדים עם קבלני הקולות, בעלי האינטרסים האידיאולוגיים בדרך כלל. מול בעלי הון קצת יותר קשה לפעול, אך אם הגורמים האינטרסנטיים הקיצוניים היו מיוצגים בקרב מתפקדי המפלגה לפי חלקם היחסי האמיתי באוכלוסיה, אז ההשפעה שלהם היתה פחותה בהתאם.

    כלומר, לו מספיק אזרחים פשוטים כמוני וכמוך נתפקד למפלגות הגדולות, נוכל להגדיל את השפעת מעמד הביניים השפוי על הפוליטיקאים, ע"י כך שנהיה אנחנו מי שנמדוד אותם. בפנינו הם יצטרכו לתת דין וחשבון, ולא בפני קבוצת לחץ של קיצוניים כאלה או אחרים.

    יש הרבה אפשרויות לשנות את המצב, וניתן להסתכל על כולן כטובות או גרועות. אך ההבדל הוא שבהתפקדות, העלות נמוכה (כ-50-60 ש"ח בשנה), והתועלת עשויה להיות אדירה. מה זה כבר 60 ש"ח לשנה תמורת הזכות להיות בין 2 האחוזים במדינה הזו שקובעים את רשימת הסיעות לכנסת? לדעתי זו האופציה הטובה ביותר להשפיע כרגע.

    הפוליטיקיאים צריכים לתת דין וחשבון לנו, ולא לקבוצות הלחץ האינטרסנטיות. בואו אנחנו נהיה המודדים.

    אפשר להתפקד באינטרנט לשלושת המפלגות הגדולות. אני כבר התפקדתי.

  43. דורון ניר, אני מצדיעה לך על תגובתך המדהימה והכל כך נכונה! ואתה יובל, כדאי שתקרא שוב ושוב את התגובה שלו ותבין שמיואשים כמוך שידם קלה על העכבר לא חסרים לנו. מה שחסר לנו אלה אנשים אמיצים שיקומו ויצטרפו לפוליטיקה במקום כל היום לשחוט את אלה שעשו את זה. יש כאן הרבה בעיות ואני לא פוסחת עליהן עם ביקורת גם באתר שלי אבל מעולם לא כתבתי ולא העלתי על דעתי לתמוך במי שעוזב את הארץ וחושב שימצא את המנוחה והנחלה בעולם הגדול. ההיפך הוא הנכון. כל מי שקורא את המפה ורואה איך האנטישמיות בעולם גואה רק מתכנן איך לעלות לישראל ולהשתקע בה. כאן בסופו של דבר הכי טוב!.

  44. א. אני מסכים עם כל אות שכתב דור רוטמן לעיל.
    ב. כל הזמן בתכניות הצרכנות אומרים לנו: "להילחם על כל שירות" – בין אם זה בבנקים (על כל אותן עמלות מוגזמות), בקרנות ההשתלמות שמצטברות להן לאיטן, בביטוחי המנהלים שלנו, מול נותני שירותים סלולריים ו/או טלויזיוניים וכו'. אני אפילו לא מדבר על משכנתא – כי בשביל זה נחוצה תבונה מימונית של ממש. בקיצור- במקום לבכות- אפשר לחסוך המון המון המון הוצאות רק באמצעות התמקחות / עמידה על שלך.
    ג. מתי בפעם האחרונה בדקת לעומק את הוצאות הדלק שלך??? אני גיליתי לאחרונה (הודות לפרסומות שרצות עכשיו) כמה משתלם לעבור לתדלוק בגז. אחרי שתחקרתי מישהו שאני מכיר שעשה את זה הגעתי למסקנה שכל מי שלא עושה את זה – הוא בכיין (וזה כולל אותי) ופראייר ברמות קשות.

    ובקשר לפוליטיקאים- אין מה לעשות… תקרא בארכיונים על המערכת הפוליטית בשנות השמונים או השבעים ותבין שכלום, אבל כלום, לא השתנה….

    ובבנין ציון ננוחם. שבירת צום מוצלחת לכל מי שצם…

  45. תשובה ל4:

    הלוואי שהיתה פה דמוקרטיה. אנחנו רחוקים מזה מאוד. דמוקרטיה היא שלטון הרוב – אבל פה אין שום ייצוג לרוב. מי ששולט הוא "לשון המאזניים" – המפלגות הסקטוריאליות הקטנות שבלעדיהן לא יכולה להתקיים גועלציה בשיטת הממשל הנוכחית, ולכן שולחת המפלגה הגדולה ביותר את לשונה עמוק-עמוק לתוך חלקיהן המוצנעים של לשונות המאזניים. על חשבון כולנו.

    וגם לשיטתך: מר נהנתניהו לא היה זה שזכה ברוב הקולות בבחירות האחרונות. הוא רק היה זה שהסכים לשרבב את הלשון.

  46. צודקת

    אין לרב החילוני ייצוג במדינה הזאת.

    אם אתה חרדי או מתנחל יש לך יופי של ייצוג
    במידה רבה הליכוד הוא מפלגה של המתנחלים והחרדים כי אלה קבוצות חזקות קטנות ומלוכדות.
    המתנחלים שולטים במרכז הליכוד. תראו מי המתפקדים של הליכוד ותראו מתנחלים ושסניקים.

    חילוניים צריכים להפסיק להצביע לליכוד כי הוא פשוט לא מייצג אותם.

  47. מצטרף לדורון ניר מתגובה 12 ומזדהה עם כל מילה.
    נכון, המצב ממש לא טוב היום, והוא בחלקו לפחות תוצאה של אדישות ושל הזנחה של רבים רבים שהעדיפו את הקריירה, את הציניות את ההישגיות ועוד ועוד.
    אבל מצד שני, רואים בשנה ומשהו האחרונות התעוררות שאין לה תקדים וזה ממלא בהמון אופטימיות. תצחקו אם אתם רוצים, אני מרגיש בעצמות שזמנם של ביבי וכנופיית האופורטוניסטים שמקיפה אותו הולך ותם. מנת הסבלנות של המעגלים הרחבים יותר של הציבור הולכת ומתקרבת לסופה.
    ואם כל אחד מאיתנו יעשה במקום לומר נואש – לא הרבה – אפשר לעזור לתהליך הזה לקרות אפילו יותר מהר. הנה כמה הצעות:

    http://uti.org.il/archives/feeds/msg06329.html

  48. אני תוהה כמה מהאנשים שמסכימים עם דורון ניר, אשכרה יצאו מהבית ועשו משהו. יש רגע בחיים שבו אתה מסתכל סביב ומבין שאין עוד מה לתקן. אני לא יודע אם זה הרגע, אבל הוא בהחלט עושה יותר ויותר רושם כזה. המחשבה שלא רחוק היום שבו רוב תלמידי ישראלי יהיו תלמידי החינוך החרדי היא לא פחות ממטלטלת. על חשבון מי הם יחיו? אולי בריחה המונית היא הדרך היחידה שנותרה למחות על המצב. המדינה הכי אוהבת אותך עולה חדש.

  49. כל מי שאומר כאן ש"יש בעיות, אבל בסך הכל המדינה בסדר", מזכיר לי את הסיפור על הבן אדם שנפל מקומה 80, ובקומה 40 מספר לעצמו שהכל בסדר. יש בריזה טובה, נוף נהדר – מה עוד צריך בחיים?

    אני חושב בכלל שצריך להבין את מה שקורה בישראל על רקע אתני. יש כאן שלושה עמים (לא כולל ערבים: חרדים מסורתיים וחילונים) עם ראיית עולם מנוגדת לחלוטין, שפשוט לא מסוגלים להסכים על שום דבר. כל הצלחה של שבט אחד היא מכה לאחרים. כל הזמן אנחנו נחיה מסוכסכים בינינו לבין עצמינו, עם ממשלה משותקת שלא מסוגלת לנהל אפילו רכבת, בגלל המריבות האתניות. הבעיה היא שאפילו השבט שלי, החילוני, לא מבין את המצב. אז אנחנו באמת בבעיה.

    ולכל מי ששואל את עצמו האם יצאתי פעם מהבית לנסות באמת לשנות משהו, אז התשובה היא כן. התפקדות, פעילות פוליטית, הפגנות, מחאה חברתית – והספינה ממשיכה לטבועה.

  50. מכיוון שרבים התרשמו מתגובתו של דורון (זה לא מפתיע, האיש הוא גם מרשים וגם יודע לכתוב), אתייחס לכמה נקודות שאליהן התייחס:

    1. סבא וסבתא חיו בסרט אבל אתה משוגע אם אתה חושב שהם חיו בסרט שאליו אתה מתייחס. מצד אבא שלי סבא וסבתא שלי היו חלק מהגרעין המייסד של הקיבוץ הכי נידח שהם מצאו על המפה (למרות שהציעו להם את בצרה או בני ציון או משהו בסגנון) כי הם באו להפריח את השממה. אז הם הפריחו אותה בעמק בית שאן, בחיידר וחצי, ב-42 מעלות חום תוך שהם חוטפים קטיושות מהירדנים מדי פעם. אלו המיליונרים מהקיבוץ, כן, המיוחסים, כן.
    אבא של אמא שלי היה חבר בהגנה, נלחם בבריטים ונעצר על ידם. הוא היה מורה, מנהל בית ספר, מנהל אגף החינוך בעיריית גבעתיים, איש נערץ שעבד כל חייו.
    אף אחד מהם לא בא לפה כי הוא חשב שתהיה כאן אוטופיה אשכנזית. הם באו לפה למרות שהם ידעו שיש כאן גיהינום עלי אדמות והם הקימו את המדינה במו ידיהם. אני שמח שהם לא כאן כדי לראות מה יצא ממנה.
    2. אני לא שותה קפה.
    3. הייתי שמח ללכת לים אבל רוב החופים הופקעו מזמן מרשות הציבור.
    4. התפקדתי למפלגת העבודה כבר לפני שנה, תודה רבה על ההצעה.
    5. החרדים והמתנחלים שינו את המערכת הפוליטית מכיוון שהם מאיימים, מכיוון שהם אלימים, מכיוון שהם משחדים, מכיוון שהם מצביעים בשם אנשים שהם כבר עשרים שנה מתים, מכיוון שהם פועלים כמו בלוק מסומם של מצביעים שמקבל הוראה מהרבי – הם לא שואלים שאלות, הם רובוטים מתוכנתים. אתה מוזמן לחקות את דרך הפעולה שלהם – אבל לא הייתי מציע לך לעצור את נשימתך בזמן שאתה מחכה שאצטרף אליך.

    אני לא מציע לאף אחד להטיף לי מוסר. אני אדם פוליטי בבסיסי. הייתי בכל ההפגנות בקיץ שעבר, הייתי בחלק מההפגנות גם השנה. אני חבר מפלגה, הצבעתי כל ימי חיי ואני סולד מאנשים שלא מצביעים כלל. אני לא נרתע מפעולה, לא חושש ממחאה ויש לי אפילו תואר ראשון במדע המדינה. אין צורך ללמד אותי איפה ואיך מתקבלות ההכרעות במדינה דמוקרטית. בחיי שאני יודע.

    אבל מי שלא מבין שככל הנראה הגענו לנקודה שבה גם אם נצא החוצה ונגייס כל קול, עדיין נהיה המיעוט, מיעוט ביחס למצביעי ליכוד מטומטמים (סליחה כן, אבל מי שמצביע לליכוד הוא מטומטם. מי שמצביע לליברמן הוא גאון ביחס למצביעי הליכוד. מי שמצביע ל"איחוד הלאומי" הוא פרופסור לפיזיקה גרעינית ביחס למצביעי הליכוד), מי שלא מבין שלמערכת החינוך עומדים להיכנס השנה יותר ילדים חרדים מאשר ילדים חילונים, מי שלא מבין שעל המדינה השתלטה חבורה של גמדים רוחניים, אנשי בוז ולעג, שהשתלטו עליה לא בכוח אלא מכיוון שצופי "האח הגדול", "היפה והחנון", קוראי "ישראל היום" וחובבי מנחם בן סבורים שהם "מנהלים את המדינה ממש לא רע! ירו-ש-ליים!!", מי שלא מבין את העובדות הכי בסיסיות האלו (ועוד כמה שכבר אין לי כוח לכתוב), חי בלה-לה לנד.

  51. אני את הבחירה שלי כבר עשיתי, אם כי מעולם לא הרגשתי קשורה מדי למדינה הזו. למרות שיש פה הרבה אנשים שאני אוהבת ומעריכה, הגזענות תמיד הפריעה לי.

    עכשיו, כשאני מתכוננת למעבר לדירה זרה אני כל הזמן חושבת על הסיפורים של סבא שלי על הפולנים שצעקו לו ולמשפחתו ללכת לפלשתינה. עד היום הוא סוג של מאשים את הוריו שלא שמעו להם.
    אני שומעת הרבה שאם לא מוצא חן בעיני אני יכולה לעזוב את הארץ. בניגוד להורי סבי שנשארו במקום בו נולדו וחיו בחיק משפחתם המורחבת שהושמדה כמעט כולה, אני עוזבת את הארץ.

    זה לא נעים ולא נוח, אבל כשאני רואה כמה המדינה הופכת טוטליטרית ושטופת מוח מיום ליום (ע"ע הבדואים משתלטים על אדמות המדינה – והרי זה בדיוק להיפך), אני לא חושבת שאלו סתם מילים והכל עוד יסתדר איכשהו ותמיד אפשר יהיה לברוח גם בעתיד.

    וכן, לאירופה המתאסלמת. את הגזענות אני משאירה פה – נראה שיש לזה המון דרישה.

  52. הופלה, עברית. נהדר.
    אז ככה – לפני שנסעתי לירח דבש של כמה חודשים בניו זילנד, חשבתי שהבעיה היא אני. שאני דיכאונית, שאני מתמקדת בשלילי, שאני איזו משונה תחת שיש לה ציפיות הזויות ומופרכות מהעולם.
    הביקור הממושך במדינה נורמלית, טלטל אותי קשות. הבעיה היא לא אני! אנשים יכולים לחיות חיים שלוים, טובים, מלאים, בלי שנאה יומיומית, בלי פחד, בלי לוחמה בלתי פוסקת בכל מערכת שאמורה לתמוך בהם, עם שכנות טובה, עם זולתנות והתחשבות אמיתיים. זה עשה לי סחרחורת.

    לא, אני לא חושבת שניו זילנד היא איזה גן עדן, וכן, קראתי את ספרה המוטה עד גיחוך של שפרה הורן. ברור לי שיש לה בעיות. אבל תשמעו, זה הכי קרוב לגן עדן שאני מכירה. וגם – בסופו של מאבק מר לשנות את המקום הזה – פשוט נמאס לי מהבעיות של ישראל. אני רוצה בעיות אחרות.

    מאז (עברו עשר שנים) גרנו כשנתיים באיזור בוסטון לתקופה ניסיון (וואו. איזה מקום!) ואז נאלצנו לחזור לארץ. מה אומר. אם ניו זילנד היתה טלטלה, החזרה לארץ היתה זעזוע. לא פחות.

    עשינו מאמצים מאד גדולים לתת לילדים שלנו עתיד אחר. השקענו זמן רב, משאבים וממון כדי להפוך לתושבי קנדה, ואנחנו גרים בקליפורניה נכון לכרגע. ברפובליקה העממית של ברקלי 🙂

    עדיין חברינו הטובים ביותר ישראלים, אלא שהם ישראלים זקופים, שמחים, עם זמן לתחביבים ומעות שמאפשרות להם לחסוך עבור דיור, להם ולילדים. עדיין מתעניינים ומחוברים למה שקורה בארץ (אם הקומץ השפוי שנותר יצליח, אני מבטיחה שאני לא אגיד לילדיי שעל גופתי המתה הם חוזרים למקום הזה.) אני לא שונאת את ישראל, לא את הנופים העשוקים שלה (ים המלח למשל?) ולא את אנשיה הטובים (מלח הארץ) אני שונאת את הכנופיה שהשתלטה עליה ומחזיקה את כולם בביצים בזמן שהם מתבשלים כמו הצפרדע ההיא (במי מלח) ונשבעתי שאני לא אתן להם לדפוק גם לילדים שלי את החיים. זה הכל.

    המחיר הוא שאני אהיה גולה, כמו הסבים שלי, אבל לא לבד, עם סחבקים כמוני.
    הרווח הוא שהילדים שלי כבר לא יהיו.

  53. תקראו את תגובה 12 המצויינת – אין חדש תחת השמש וליאוש אין מקום. מי שרוצה לשנות שיתאגד ויעשה זאת בצורה חוקית.

  54. פינגבק: אלנבי ~
  55. מסכימה עם כל מילה של יובל ויש לי הוכחות מהשטח.מענין אותי לדעת איך אפשר לאחד כוחות ולנסות להילחם נגד עריצות מגפי הכל יכולים שהממסד עובד אך ורק בישבילם בהתעלמות גמורה מחיינו האזרחים הקטנים משלמי המיסים שבעד מיסינו מקבלים בעיטות בתחת במלוא משמעות המילה. במידה שמתארגנת קבוצה ברוח ההשקפות והטענות של יובל הייתי רוצה להיות חלק מימנה . האם אפשר להציל את חיינו ואת מדינתינו את החילים שלנו מידי הקפיטליזם החזירי והמוחלט . חילים נשלחים לסכן את חייהם בישביל מדינה שדורסת ורוצחת את חיי אזרחיה בתוך המדינה באכזריות וברשעות. בהטלת אימה קיומית ללא סיבה מלבד האכזריות של הפריצים .משתמשים במשאבים לאומיים כדי לספק את תאוות הבצע והסדיזם של המרי אנטאנטס ולואי ה14. הם קיימים בדמות העשירים המופלגם ששולטים במדינה ובפולטיקאים שלה . שולטים במערכת המשפט וכל מערכות החוק והסדר כולל כמובן כלי התיקשורת. לנו נישאר להיטלטל לפי גחמותיהם כשמסכנים את עצם קיומינו את מקורות מחיתינו. עם התנהלות מאחורי הגב על ישד קנית המלצות מההחלונות הגבוהים שהם מעל כל חוק . עד שנביא אותם למשפט צדק ונחזיר את זכויותינו לחיות ולהנות מחיי בני האדם הקצרים והיחידים שלנו . אנחנו מוחרכים למצוא את הדרך לצאת מהדיכוי של העשירים הדיכוי הטוטלי שמסכן את עצם קיום המדינה . הכל נעשה כדי לספק את רצונם האגוצנטרי ללא התחשבות באניטרס של המדינה ותושביה

  56. מרוב כל כך הרבה מילים שיש לומר בנושא, כבר מרגישה שאין טעם… מה לא נאמר? במה אחדש? והיאוש פושה בכל פינה ומתנפץ לי בפרצוף כשאני צריכה להסביר לילדי למה לא קנינו עד עתה דירה (למרות העיסוקים שלנו ולמרות המשכורות הלא רעות) זה מצב מתסכל. הגעתי למצב שאני מתנזרת מחדשות כי זה ממש מעכיר את רוחי. אני האזרח הפשוט שמבקשים ממנו לחסוך בחשמל ובמים ותיכף אוטוטו כנראה גם באוויר.:(
    מקווה שתבוא עוד דפנה ליף אחת רק הפעם עם אג'נדה פחות מבולבלת ותסחוף את ההמונים לרחובות!!!!

  57. הניתוח טוב.
    המסקנה שגויה
    בדמוקרטיה הדרך לשנות היא פוליטית.
    לא חייבים לעלות על בריקדות, אפשר לעשות מעשים קטנים שמשפיעים כמו למשל פירסום המאמר הזה בפורומים של עיתונות, פורומים מפלגציים ונדנוד נגדנו נדנוד עד שהמסר יחלחל וישפיע.
    בהצלחה לכולנו.

  58. להלן הודעה חשובה לכל הטרחנים שכותבים פה "לכו תהיו פעילים פוליטית ותעזרו לשנות את המדינה". גם אני, כמו היו"ר, התפקדתי למפלגת העבודה בשנה שעברה. וגם ישבתי באוהלים. וגם הייתי בכל ההפגנות בשנה שעברה. ואחרי שהמחאה חלפה, התחלתי להתנדב בארגון חשוב שעוסק בזכויות עובדים ומסייע להם להתאגד.

    ונחשו מה? האפקט של כל זה אפסי. כי על כל א' שמחזיקה שלט "צדק חברתי" בהפגנה, יש כמה מאות בורים ששים להצביע למפלגות שמעלות את המע"מ אבל עושות הנחה לתשובה ודנקנר, ואין לי איך לשנות את זה. אנחנו עדיין חיים בערימת זבל מהבילה מבחינה ערכית, מוסרית וכלכלית. אני לא רואה איך זה ישתפר אי-פעם. אולי תסבירו לי אתם איך המימים בפייסבוק, "מאבק סוציאליסטי" ואנרכיסטים נגד הגדר יכולים להגיע לזומבי חרדי שעושה רק את דברו של הרב, או לערס שמכה סודאנים בדרום ת"א ושר היידה-ביבי.

    אולי אני זאת שעושה ג'ינקס ואסור לתת לי להיכנס להפגנות, מי יודע. במקום להתלונן שאני לא עושה מספיק, אתם אתם צריכים לבקש ממני להישאר בחוץ, לטובת המדינה וזה.

  59. לא מפתיע (אם כי עדיין עצוב).
    בשנות התשעים, כשעלה מאוד כוחן של המפלגות החרדיות והלאומניות, אמרנו – חכו ותראו מה יהיה כאן עוד עשרים שנה. אנחנו עוד נהיה כאן סוג של מיעוט.
    אז עברו עשרים שנה ואנחנו סוג של מיעוט. ולא שיכולנו לעשות משהו בקשר לזה.

  60. מי העלה את כוחן של המפלגות האלה? מי שראה בכל אצבע שלהן (ובכל אתנן שניתן תמורת אותה אצבע) אצבע אלוהים ממש לקידום האג'נדה המדינית שלו. אז כשזה נוח וטוב, לשיטתו של כותב כזה או אחר, מכול צד של המפה הפוליטית, מותר "לאתרג" את אותה מפלגה או נציג כזה או אחר שלה ולשלם מחיר מופקע? בישלנו דייסה, והקדחנו אותה (וכן, אני עדיין זוכרת את הקריאות "רק בלי ש"ס", כשברק נבחר להיות ראש הממשלה…) בלי שינוי שיטת הממשל כאן, שום דבר לא ישתנה. כל רסיס מפלגה קיקיונית תהפוך ללשון מאזניים בהרכבת גועליציה ותסחט, תסחט, תסחט. רוצים שינוי כזה? קפצו ראש אל תוך מי המדמנה הפוליטית. הרעישו עולמות אצל כל אחד ואחד מחברי הכנסת ובכל מרכזי המפלגות. אחרת, באמת חבל על הזמן ואולי מוטב להסתכל על הקורה מהבחוץ הירוק יותר כאילו ולצקצק בלשון אגב צליית סטייקים שמנמנים בארוחות ברביקיו על המדשאה באיזה סיטי נהדרת, עם החברים (מישראל, ברור שמישראל. כולם הרי סחבקים כשטוב להם…)

  61. המסקנה שלי היא להשאיר את המקום לערסים דתיים חרדים ערבים ובדוויים ושיריבו זה עם זה.

  62. "הוא ימכור את הכל, ממש הכל, כדי להישאר עוד יום בשלטון, כדי שהמלכה שרה תהיה מרוצה".

    קצת קרדיט לנתניהו. הוא אולי חושש מאשתו ומנסה לרצות אותה, אבל מעבר לדימויים של העבד הנרצע של האשה הקשוחה, שמירת הסטטוס קוו היא המדיניות שלו והוא מבצע אותה לא רע בכלל, גם אם זה דורש מתן "שוחד פוליטי" לחרדים, עניין סטנדרטי בישראל לאורך שנותיה, לא המצאה של נתניהו.
    הוא רוצה למקסם את השטחים שישראל תספח בתום הסכם קבע ואם אפשר להחזיק בכל השטח ללא הסכם מה טוב. כל השאר פרטים, גם אז זה כרוך בהעלאת מיסים לך ושכמותך.

    האפשרויות שלך הן שלוש:
    1. להשלים עם המצב הקיים, לקטר מפעם לפעם או כל הזמן, ובתמורה להינות מהשימוש בשפה העברית (אגב, מניסיון, אפשר להמשיך להשתמש בעברית גם מחוץ לגבולות ישראל) ויתר הדברים שמקשרים אותך לישראל.

    2. לנסות לפעול לשינוי המצב הקיים. כפי שציינת שאותם כוחות ציניים השתלטו על המדינה שהורי הורייך חלמו עליה, פתוחה בפנייך האפשרות להשתלט עליה שוב. אם נתניהו יכול לממש את המדיניות שלו, ברמה זו או אחרת, כך גם אתה. הוא הרי לא מוכשר ממך, להיפך, הרקובים הללו לא מתקרבים לדרגתך.

    3. לעזוב את ישראל. כפי שאמרת, אתה בעצמך שוקל זאת. זה אולי נראה קשה וכרוך בוויתור על הדברים היקרים לך בישראל, אבל זו לא החלטה שונה מזו שקיבלו הורייך או הוריהם לפני זמן לא רב.

    בכל אפשרות יש יתרונות וחסרונות שאתה מודע להם טוב יותר מכל אדם אחר ואתה הוא זה שצריך לשקול אותם ולראות מה עדיף עבורך. זה אפילו לא צריך להיות שיקול רציונאלי. הרבה אנשים היו מעדיפים לשקוע עם הספינה מאשר לנטוש אותה ולהינצל (וזה לא בהכרח המצב בישראל, אבל בהחלט יתכן וזה המצב לאשורו).

  63. יובל, הסבים שלך ידעו שיש פה גיהנום תרבותי. הם פשוט חשבו שאפשר לאלף את הילידים ועכשיו כולם בשוק שלאותם ילידים (חרדים וערבים) יש ערכים משלהם, מעט ותיקים יותר משל החילונים ומעט מוצקים יותר.

  64. Hi Yuval,

    Your words are strong and have a lot of impact. I agree with most points and support the majority of your arguments. However, I would like to add something.

    We are all individuals, private people – FREE SPIRITS – in our little little fantasy land, in the fake, imagined world we create with our brains. In fact, there are no such things like nationalities, religions and so on; these are all artificial ways to separate us, human-kind, and keep us under control as a homogeneous society (which is another vague name for a mixed group of people).

    Only by bringing the psychological walls down, resetting all the brain-wash bullshit we have been fed since we are born, and adopting a positive approach toward life, universe with the understanding of how insignificant we are – one can reach peace. People are people everywhere, whether they speak Hebrew, English, Spanish or Chinese. Leaving your home-country does not make you a traitor. The opposite, if that what you feel like – it is your duty to listen to that inner voice.

    I would like to apologize if the above sounds too much of spiritual, new-age crap – nonetheless, the decision to choose where to live and how to live (obviously, with limitations and restrictions) is in the hand of each and every one of us. Maybe we cannot change the political system, eliminate the radicals and all the evil persons, but we can affect our family, close surroundings and the people we love. I chose to leave 10 years ago and have not looked back since…. although I have crazy cravings for shwarma and humus

    All the best and be strong with whatever decisions you choose.

  65. אתה רואה מה היתרון הגדול שלך? שאתה הבנת את זה לרגע, ובעוד כמה ימים תדחיק בשביל להמשיך לחיות. אני המידע הזה הוא העבודה שלי. לא יכול להדחיק.

  66. זה השלב שבו אתה שומע מאיזה רדיו את "אין לי ארץ אחרת" ובמקום רגש מרגיש באסה קיומית, כדור שלישי בארץ בלי שום אפשרות להוציא דרכון זר בשביל הרגע שבו כל מי שיש לו אפשרות יברח מכאן.

  67. כן פוליטיקה, לא פוליטיקה ארצית.

    הפוליטיקה המקומית מנהלת משאבים רבים, אותם המשאבים בהם אנו רוצים שותפות, אך יש בה שחיתות רבה המשפיעה ישירות על מצבנו. לדברי ד"ר דורון נבות בראיון ב"דה מרקר": "השחיתות הוולגרית ביותר קיימת בשלטון המקומי בישראל. הסיבה היא שבשונה מהמערכת הארצית, יש לרשויות מבנה ומאפיינים שמאפשרים פוטנציאל גבוה לשחיתות: אין שם הפרדת רשויות, אין שומרי סף כמו שיש במדינה, הכל תלוי ביו"ר הרשות. יש שם בחירה ישירה, מה שבבחירות לראש הממשלה כבר בוטל מזמן, וגם אין את אמצעי התקשורת שפועלים ברמה הארצית. לצד הקרקע הפורייה הזאת יש ברשויות הרבה משאבים, בעיקר בנדל"ן, בדמות זכויות בנייה. כל אלה מבלי שיהיו מנגנונים שמבטיחים שעובדי הציבור יפעלו לטובת הציבור ולא לטובת עצמם. הסטטיסטיקה מגבה את התנאים האלה: השלטון המקומי מניב מעשי שחיתות בולטים מאוד, "הם מתנהלים שם כמו מדינת עולם שלישי".

    אתם רוצים לדאוג לדיור לצעירים? תתחילו להגיע לדיוני המועצה המקומית שלכם, והבהירו את הדרישות שלכם בנושא לראש העיר. רוצים חינוך הולם? התחילו לוודא שאכן מטפלים בכך בישיבות המועצה. ככל שיותר אנשים טובים עם חוט שדרה מוסרי יהיו מעורבים בפוליטיקה המקומית, ישגיחו ויחפשו השפעה על הדברים, כך ישתנו פניהם לטובה.


    הליכה של אנשים טובים לפוליטיקה המקומית תשפר את המצב במדינה לאין ערוך. לא תאמינו כמה טיהור אורוות יש לבצע שם וכמה בכוחם של שמה אנשים מודעים לעשות זאת.

    מאוד מבקשת לקרוא עד הסוף:

    http://j14.org.il/articles/25046

  68. לצערי, גם אני מסכימה עם כל מילה שלך יובל.
    נדבך נוסף, חשוב לא פחות הוא נושא החינוך, לא רק מערכת החינוך (שאיננה גורם מחנך אלא בעיקר בייביסיטר) אלא בעיקר החינוך הביתי שנראה שלוקה באותה אדישות שפושה בכל נושא אחר. גם שם הורים רבים מעדיפים לא להתמודד, אלא לקבור את הראש בחול ולקוות שיהיה טוב. ההורים והמערכת מלעיטים את הילדים בריטלין, משתיקים אותם מול המסכים, מתעלמים כאשר הם מקללים ונוהגים באלימות ובעיקר מתרצים לסביבה ש"ככה זה ילדים". התוצאות הישירות הן מתבגרים רדודים, חסרי ערכים והשכלה, משועממים ואלימים. נכון, לא כולם, יש גם ילדים ונוער אחרים, אבל אם במיעוט עסקינן, אז הם מתי מעט ויהיה להם מאוד קשה לתקן את מה שהרוב מקלקלים.

  69. יובל,

    חרדים הם בני אדם.
    בדווים הם בני אדם.
    מתנחלים הם בני אדם.

    שלושת הקבוצות האלה הן הזדמנות עבור המדינה. לא איום.

    רוב המדינאים ("פוליטיקאים") רוצים לעשות טוב, ומונעים מתחושת שליחות.
    נראה שאין לך, עם רובם, הסכמה על מטרות.

    אינך (כטיפוס) חכם יותר, או מוסרי יותר, מטיפוסים מקבילים בציבור הדתי/חרדי/בדווי.

    לא צריך להחליף את העם, וגם אי אפשר. צריך ללמוד לחיות איתו.

    הפוליטיקה הישראלית אינה מושחתת יותר מזו הצרפתית, הבריטית או האיטלקית.

    האזרחים הישראלים, לעומת זאת, בכיינים יותר, היסטריים יותר. חלקם מתעבים כל מי שלא דומה להם, לפעמים (למרבה האבסורד) בנימוק המוזר לפיו האחרים הם שונאי אדם…

    אין צורך לאיים בעזיבה. הדלת פתוחה והרשות נתונה. אוהבי הארץ הזו והעם הזה (כן! הארץ והעם הנפלאים האלה!) ישארו כאן כדי להלחם על דמותה.

    בתקווה לימים קרירים יותר,
    אברהם

  70. מסכים ומזדהה עם כל מילה.

    שנה שעברה, לאחר אחת המחאות ישבתי עם בן זוגי והעלינו את האפשרות שניקח את הרגליים ונלך מפה. אז קיווינו וחיכינו שמשהו באמת ישתנה פה. מסתבר שגם לזוג צעירים, עו"ד ואיש הייטק, החיים במדינת ישראל הפכו למותרות של ממש.

    אני יודע שאין מקום נקי מבעיות, אך אני יודע שבאף מקום בעולם לא אאלץ לשלם 120,000 ש"ח על הרכב הכי מסכן שיש בשוק, או מעל מיליון כדי לגור בפרבר נידח. אני יודע שלא אאלץ לממן חברה של פרזיטים שנמצאים כאן רק כי הם מאמינים באיזה ספר עתיק…

    אני מודע לעובדה כי כאן בישראל ישנם יתרונות רבים: חוקי עבודה שמטיבים עם העובד (עו"ד לא?), ביטוח בריאות לכל אחד, סבסוד ציבורי על לימודים גבוהים. רק כדי לסדר את האוזן, תואר שני במשפטים באוניברסיטת ברקלי, אוניברסיטה ציבורית בקליפורניה, עולה כ200,000 ש"ח. באוני' חיפה עולה הרבה הרבה פחות, 90% פחות.

    עלינו לשמוח כי בישראל תופעות פופולאריות ששכיחות בחו"ל אינן קיימות כאן ואם כן, הרי לא באותם מימדים. איידס, סמים, טבח בבתי ספר, כנופיות גזעניות, שודדים ברחובות ורחובות בהם הליכה בלילה מסוכנת מאוד.

    עוד שנה-שנתיים גם אנחנו נעזוב.

  71. אסף (90),

    לגבי עלויות ההשכלה בארצות הברית:

    האוניברסיטה שאתה מציין היא מהמעולות שיש והיא אכן מאוד יקרה.

    אבל יש להם גם מערכת של States Universities שזולות בהרבה ויש מוסדות להשכלה טכנית ומקצועית.

    לא כולם צריכים ללמוד בקבוצת האוניברסיטאות היקרות ביותר.

    מעבר לזה יש שם בעיה של אינפליציה במסלולי השכלה גבוהה שמעלה את המחירים למעלה וזה נושא שנמצא בארצות הברית בדיון ציבורי (אני לא מכיר את הנושא באופן אישי).

  72. יש כבר תוכניות ליציאת חרדים לעבודה. יש חרדים שבעד שלום. להתחיל לברר באמת דברים ואמונות. להתחיל לברר. אחרת זה סתם דעות קדומות.

  73. די הזדהיתי עם המסר הכללי. עם זאת, ההגזמות ("ימכור הכל", "משחד", "סיסמאות חלולות", "התחבורה לא קיימת") גרמו לי לשאט נפש. (פוסט זה נכתב מהרכבת אגב).

  74. הבעיה זה לא שאתה המיעוט. הבעיה זה שמרבית ה"מחנה" שלך (ושלי) טרם הפנים זאת, ועדיין יושב ומתבכיין על זה או בורח לחו"ל, במקום לעשות מה שהמחנה השני עשה – להיאבק במדבר, אם צריך גם 40 שנה, עד שחוזרים לשלטון.

  75. אני חייב להגיב עוד פעם אחת, ולו כדי לתקן רושם כלשהו: לא היתה לי שום כוונה להעליב את זכר סבך וסבתך אפילו לא בשמץ. אני יודע שהם קרובים לליבך, ואין לי ספק שהם היו אנשים ערכיים ומצויינים. אני לא אדבר עליהם, אבל כן אדבר על הסבא והסבתא שלי, ועל ההורים שלי: אנשים ערכיים ומצויינים, שתרמו רבות לתקומת המדינה, אבל נרדמו בשמירה אחרי שנגמרו המלחמות הגדולות.

    עכשיו הגיע תור המלחמה שלנו. המלחמה שלנו על צביון המדינה, על הגדרה של שיטת ממשל שתעצב את המקום הזה כמו שאנחנו מאמינים שהוא צריך להיראות. על חלוקת המשאבים, על תפיסת העולם הכלכלית.

    אם אתה חושב שזה נראה רע וחסר סיכוי, רק תדמיין מה חשבו לעצמם חיילים שחזרו מהחזית ב-73' או ב-82'. כשהבינו שאת המדינה מנהלת חבורה של גנרלים ואקס-גנרלים, עיוורים למחצה, שמקבלים החלטות מהבטן ולא מהראש.

    אל תתייאש, ובוא נעשה את המקום הזה טוב יותר.

    באשר לעניין היותך פוליטי – העובדה שהיית בהפגנות והתפקדת למפלגת העבודה היא ראויה, אבל אדם שרוצה להילחם על תפיסת עולמו צריך לבחור את הקרבות שלו, גם אם חלקם לא מוצאים חן בעיניך. אם המשחק הפוליטי כמו שהוא משוחק היום גורם לך לבחילה ולתחושה לא מוסרית, אתה לא שונה מאדם שמגיע לשדה הקרב ומזדעזע מכך שיורים שם אחד על השני.

    אני לא מדבר על לעבור על החוק. אני מדבר על לשחק טוב יותר מהיריב שלך.

  76. שאלה לדורון ניר וליתר הפוליטיקאים בהתהוות פה – מה זה לעזאזל "לשחק טוב יותר מהיריב שלך"?! מה אתם רוצים מיובל ומעצמכם? רבאק, המשחק הפוליטי הדמוקרטי משוחק כאן באופן הוגן למדי כל איזה שלוש שנים בממוצע. מה לעשות שזה העלה את ביבי לשלטון? אתם באמת חושבים שלמפלגת "בלוקבאסטר – שמאלני, חילוני ותפרן" יהיו יותר מנדטים מלשס?! או לליכוד?!?!?! אבל למה לא, לכו על זה. זה יוריד עוד קצת קולות מהעבודה וקדימה (שכנראה תיכף תחדל מלהתקיים גם בלי מפלגת בלוקבאסטר) ואז שוב הליכוד והחרדים יהיו בלשטון – חזקים יותר וחוששים פחות.

  77. תגיד, יובל, בקשר לזה שהיית "שמח ללכת לים אבל רוב החופים הופקעו מזמן מרשות הציבור". זה באמת מפריע לך? היית בהפגנה נגד הבניה בחוף נחשולים שהתקיימה השבוע או שאתה רק כותב על זה בבלוג?

    כי וואלה מתנהל על זה מאבק כבר שנתיים שלוש והם זכו. זכו!!!
    http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1791675

    לא. תתנו לחברתיים לעשות את העבודה. אל תהיו אף פעם מעורבים באיזה מאבק ארוך טווח, הכי טוב בצל העצים המוריקים על מדשאות האוניברסיטה. תשאירו את המאבק לאחרים. נאאא… זה לא כזה חשוב. ועוד חלקה ועוד חלקה הולכת ונגררת מתחת לידיים.

    בקיץ האחרון החברתיים התחילו לעבוד ביחד ויש תוצאות. הנה דוגמא אחת (זה משהו שהחל לפני שנים אבל זכה לתוצאה עכשיו. יש גם אטמוספירה חברתית לשינוי) ויש עוד תוצאות.

    וזו פניה לכל השמאל ממעמד הביניים הגבוה בארץ. אם אתם רוצים לראות שינוי- בואו לעזור. תעשו משהו. אתם דוקטורים ובעלי תארים. אתם יכולים לעזור באופן מדהים.

    אבא ואמא כבר יודעים שאתם חכמים. כולם יודעים שאתם חכמים. בואו.

    לא, תשאירו לכמה חברתיים לעמוד בשמש הקופחת. או בגשם השוטף. מול ועדות בניה. מול עסקנים מושחתים. מול מחסומים מקצועיים. מול מעצורים משפטיים. מול פוליטיקה זו או אחרת. מול חשבונות בנק הולכים ואוזלים. אל תתרמו את השכל שלכם. אל תתרמו את הידע שלכם. אתם הרי לא "כאלה". לא מה"מסתכסכים". לא הולכים לישיבות מועצה בערב אחרי העבודה… רק רוצים רחובות נקיים ושיהיה מרכז מסחרי נעים.

    יאללה בואו. צריכים אתכם. אף אחד גם לא יתחנן אליכם כי אם אתם רוצים לחיות במדינה הזו ולגדל בה ילדים באופן שפוי זה צריך להיות קודם האינטרס שלכם.

    וזה גם ממש כיף. באופן מדהים. מי שלא פעל למען הישג חברתי לא ידע אנדרנלין מימיו. סיפוק וחדוות עשייה. מי שלא פגש דוס וגילה שהוא נותן לו מנדט חופשי לעשות שלום לא ידע חופש מימיו.

    עכשיו בטח ירדו עלי מלא אבל לא איכפת לי. הרווחתי את הטולקבק הזה ביושר. אני יודעת על מה אני מדברת.

    הבחירות הקרובות יוכרעו על ידכם. אך ורק על ידכם.

    אף עני משכונת התקווה לא יצביע למפלגת "העבודה" לפני שיראה עובדות בשטח. אם אתם חושבים שהם דפוקים אתם טועים. הם חכמים. יש להם כח והוא לא יילך למי שלא עושה להם טוב. ולכם יש יכולת. והם צריכים אותה. מאוד.

    יש לנו רק מערכת בחירות אחת לעצור את השיטפון.

    שיצביע מי שלא רוצה את החלום שיכול לקום פה במזרח התיכון עם מסחר ותיירות וטכנולוגיה משגשגת…

    ואם לא- הארכיטיפ היהודי חילחל אליכם יותר ממה שחשבתם ואתם באמת חושבים שנקבל צ'אנס נוסף עוד 3,000 שנה. בהצלחה. יאללה ציניות כלפי. רגילה. לא איכפת לי.

  78. ביום שאתה אישית תתפשר מספיק בשביל לאכול איזה חומוס עם קלמן תוכל להתחיל לבנות את הבית מחדש.. עד אז תהנה מהפסנתרן מפרק השעונים, מהפילוסוף ומהתולעת שמנווטים פה את החיים שלך בין קרחון לקרחון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *