מאיה בת 12

מאיה,

ביום שבו נולדת קרו שני דברים: אני עברתי ברמזור אדום כדי לא להחמיץ את הלידה שלך וסבתא שרית, כאשר ראתה אותך בפעם הראשונה, בכתה.

בכך סימנה סבתא שרית את תחילתה של שרשרת בכי שעדיין לא הסתיימה. בכינו כאשר הלכת בפעם הראשונה, כאשר נפלת, כאשר ציירת ציור מקסים וכאשר שרת שיר באמבטיה. בכינו בטקס הסיום של הגן, בטקס הסיום של בית הספר, כאשר נכנסת לניתוח הראשון וכאשר יצאת ממנו. ואז בשני. ואז בשלישי. בכינו כשכעסת, בכינו כשהצלחת, בכינו כשניצחת.

לכן, מאיה, בהזדמנות חגיגית זו, אני מבקש להאשים אותך שהפכת אותנו ממשפחה פולנייה גאה, למשפחה מייבבת, דומעת, בוכה. ואני לא מתכוון רק לאמא שבוכה מפרסומות של "בנק לאומי", אני מתכוון לכולנו. הפכת אותנו, את כולנו, לג'לי רוטט מדמעות.

זו האשמה כבדה, אני יודע, ולכן כדאי לנסות ולהבין איך זה קרה. איך את מצליחה להמיס גברים גיבורים, נשים אמיצות, ילדים נאחסים וילדות אדישות. איך את עושה את זה? חשבתי על זה לא מעט והאמת היא שאין לי תשובה טובה. אני רק יכול להצביע על כמה רמזים שאולי יקרבו אותנו לפתרון החידה. יש לך את היכולת המופלאה ליצור קשר חם ומידי עם כל מי שנמצא לידך, יש לך חוש הומור הורס שמסוגל להפיל גם את הגבוהות שבחומות, את חכמה בצורה כמעט מבהילה, יפה שנעתקת הנשימה, מהירת לשון ומחשבה, ואולי חשוב מכל, את חברה מדהימה, קשובה וחמה.

האחיות שלך לא היו יכולות לבקש אחות בכורה טובה יותר, והן יודעות את זה. בחושיהן הטובים הן כבר מזמן קלטו שכאשר את בסביבה אין סיבה לדאגה. גם אנחנו יודעים את זה ולכן כאשר את במקרה יוצאת לטיול או סתם לא נמצאת בבית, אנחנו מודאגים. לא בגלל שאנחנו לא שם, איתך, כדי לשמור עלייך, אלא בגלל שאת לא כאן, איתנו, בשביל לשמור עלינו.

נהוג לומר באירועים מעין אלו "מזל טוב" אבל במקרה שלך הביטוי לא עושה איתך צדק. את לא זקוקה למזל כי את יוצרת את המזל של עצמך. העולם עוד לא יודע את זה אבל את עומדת לתת בו ביס ענק ואז לכבוש אותו בסערה.

אנחנו מאמינים בך אמונה מוחלטת, ואוהבים אותך אהבה שאין גדולה ממנה.
אנחנו מאחלים לך המון אהבה, המון הצלחה, מאחלים לך שתהיי את, ורק את, כי אין טובה ממך.

מאיתנו, אמא ואבא.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=2Rf5N2M02e8[/youtube]

15 מחשבות על “מאיה בת 12

  1. ילדה יפהפיה ופוסט מקסים. מזל טוב למאיה והרבה הצלחה לאבא של מאיה, שעכשיו בפעם הראשונה יש לו ילדה (מדהימה) בגיל ההתבגרות 🙂

  2. מכיוון שמקוריות היא ממני והלאה, כל מה שאני יכול לאחל למאיה הוא מזל טוב ושתמשיך לעשות את מה שהיא עושה אם היא סוחטת כל כך הרבה מחמאות 🙂

    nadavs

  3. איזה קטע, לסבתות היום קוראים שרית.
    פעם סבתא היתה יוכבד, רבקה, טובה אולי נזימה או גולדה בעדות מסויימות.
    היום יש אלופים בצבא בשם שי, אביב וניצן.
    עוד מעט תורי להיות זקן. ממש אוטוטו.

  4. שמוליק – לי הייתה סבתא תימניה (ילידת 1923, אם אני לא טועה) בשם איילה. אין לי מושג איך זה קרה, אבל הנינה שלה נקראת היום על שמה.

    יובל – איזו ילדה יפה. הצלחתי לצפות בוידאו המשפחתי הזה בלי לגלגל עיניים ולסנן "פפפפ", אז זה באמת הישג יפה! 🙂

  5. אני קצת אקלקל את השורה:
    איזה עניין יש לך להפוך את הפרטי לציבורי?
    איזה מבוגר אחראי נתן לך רשות לחשוף ברבים תמונות פרטיות של ביתך? של חבריה? פעם (https://www.popup.co.il/?p=2421) היית קצת יותר רגיש לעניין צילום של קטינים בלי אישור הוריהם.

  6. צרפתי, למטה, כמה ציטטות ביקורתיות שיובל דרור שעוסקות בפרטיות. אז, יובל, למה אתה חוגג ארוע משפחתי/פרטי בצורה כזאת. האם בת-זוגתך שותפה להחלטה הזאת?

    ובכל זאת, נראה שאין גבול ליצירתיות האנושית בכל הקשור לביטול מוחלט של הפרטיות לטובת הסגידה המזויפת והמטופשת לאל החדש: "החברתיות".
    https://www.popup.co.il/?p=5438

    האליל החדש, למעשה כבר לא ממש חדש אבל לגמרי אליל, הוא ה"שיתופיות". נראה לי ש"שתף!" הוא האימפרטיב הקטגורי החדש שכל הילידים הדיגיטליים, ואלו שמבקשים לעמוד בקצב שלהם, חייבים להיענות לו.
    https://www.popup.co.il/?p=6175

    מצטער אם אני מרגיז חלק מכם, לא זאת כוונתי. אני מתייחס לפוסט הזה בצורה ביקורתית ועניינית.
    יובל, הייתי שמח לשמוע את התיחסותך.

  7. יובל,
    יש לך ילדה שנראית ממש מקסימה ומוכשרת. הפוסט (הברכה) מרגשת וגם הקליפ חמוד להפליא, ועם כל זאת, פשוט לא ברור לי למה בחרת לחלוק את התכנים האינטימיים האלו עם כלל האנושות (אתה הרי יודע שכלל האנושות מכורה לבלוג שלך).
    אני יודע שהזמנים השתנו ושמי כמוך יודע ומבין איך עובד האינטרנט הזה. אבל אולי דווקא בגלל זה אני אפילו עוד פחות מבין את ההחלטה.
    מה היה רע פשוט לשלוח את הברכה והקליפ במייל לכל החברים והמשפחה או אפילו להעלות אותו ליוטיוב (שם ימצא אותו בעיקר מי שיחפש)?
    יכול להיות שאני סתם טרחן שאין לו מושג מהחיים, אבל לי הפוסט הזה גרם לנוע באי נוחות בכיסא (ולא, דור, זה לא בגלל המקל של שלגון).
    בכל מקרה, מזל טוב למאיה

  8. אחד הפוסטים היפים, המקוריים והמרגשים ביותר שנכתבו פה. יובל, מרשים לראות כיצד אתה רותם את כשרון הכתיבה שלך לטקסט נוגע ללב
    מזל טוב למאיה המקסימה, וברכות להורים המאושרים 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: