שוב המסריח הזה התקשר

יש הודעות לעיתונות שאין לי אלא לצטט אותן מילה במילה:

סמסונג אלקטרוניקס, הגישה בקשה לרישום פטנט בארה”ב לטלפון סלולרי הכולל מיכל לבושם, ומנגנון לפליטת הבושם בלחץ. המיכל פולט מעט בושם בלחיצה על כפתור או כאשר נכנסת שיחה. למעשה, ניתן לפי הפטנט לכלול כמה מיכלים זעירים ובכל אחד מהם בושם אחר, כך שניתן לבצע שיחה מזוהה לפי ריח.

המטרה של הפטנט אינה חדשה כל כך, אבל סמסונג טוענת כי התגברה על כמה בעיות ביישומים דומים והתקינה גם רכיב פיצואלקטרי לאיחסון של הנוזל בתנאי לחץ ולכן לבעלת המכשיר תהיה שליטה טובה יותר בהפצת הריח. יחידת הלחץ יכולה גם לכלול גוף חימום זעיר שיחמם את הבושם.

אותי אגב שכנע במיוחד הרכיב הפיצואלקטרי. כי אני לא מוכן להשתמש בטלפון סלולרי מפיץ ריח בלי רכיב פיצואלקטרי אבל אם יש רכיב פיצואלקטרי – אהה, זה כבר משהו אחר לגמרי!

23 מחשבות על “שוב המסריח הזה התקשר

  1. רגע רגע, זה פייצו-אלקטרי?
    אתה חתיכת חתרן אתה יודע את זה? גם הוספת י’ וגם חילקת את המילה לשתיים.

    זה משנה את כל התמונה!

  2. לדעתי זה רעיון מעולה, אחד הגדולים בתחום הסלולר מאז המצאת ה-SMS. בכל טלפון יהיו מספר מרכיבי ריח בסיסיים. אנשים יורידו מתכוני ריח כמו שמורידים רינגטונים. כשהחברה שלי מתקשרת הטלפון יפיץ ריח של שאנל 5, וכשאחי מתקשר הטלפון יפיץ ריח של ארטיק ענבים (כי זה מה שהוא אוהב). לא רק זה – כשאחר המרכיבים ייגמר הלקוחות יאלצו לשלם כדי למלא את החומר! עוד מקור הכנסה לחברה הסלולרית שלכם.
    יצרני הטלפון יתחרו ביניהם על מגוון הריחות שהטלפון מסוגל לייצר, כמו שהם מתחרים על מספר הצלילים שהטלפון מפיק בו זמנית (מה שנקרא “פולי”). המוני פקאצות יקנו בסופר פארם בושם+מתכון תואם לטלפון. אני כבר רואה כתבות והמלצות ב-“לאשה”. אנשים ישימו ריח של קפה בבוקר וריח של לחם טרי בצהריים להגברת התיאבון. מי שעושה דיאטה ישים ריח לא נעים כדי שלא יהיה לו תיאבון. ריח “כלבה מיוחמת” ישמש אנשים שרוצים לשגע את הכלב שלהם. מנהלי “סמסונג אלקטרוניקס” מצטערים רק על מכשול אחד – לכסף אין ריח.

  3. כל הקונספט הזה מסריח מבועה יותר מאשר 1 באפריל. מי הראשון שייתן לינק לחברת קופיקו בע”מ שניסתה לשווק לפני 5 שנים מערכות קולנוע ביתי ומשחקי מחשב שמפיצים ריחות?

  4. אני לא רוצה להשמע יותר מדי חנון טרחן, אבל אני לא מצליח להתגבר על עצמי….

    רכיב פיאזו-אלקטרי מתאר רכיב המתרגם אות חשמלי לתנועה. היתרון הוא שאין בזה מכניקה והרכיב הזה יכול לנוע בתנועות ממש ממש קטנות (סדר גודל ננו מטרי). כך שאם סמסונג רוצים משהו שיפתח פתח קטנטן לריח (ולא צריך יותר מזה, אפילו חוש הריח שלנו מבחין בריחות לפי מולקולות בודדות) ועדיין המכשיר ישאר פיצי, זה הכיוון.

    אישית אני חושב שכל זה בולשיט. הכימיה של זה כל כך מורכבת, שעדיין לא עשו מפיץ ריחות מלאכותי בגודל של בית, אז שזה גם יכנס לטלפון? שטויות.

  5. כלומר – באמת אומרים פיציאלקטרי?

    יש לי חשד שבסמסונג וב-Digisense ובשאר האחיות לא קראו את מדריך הטרמפיסט – לכאורה ספר חובה לכל גיק. אבל ככל הנראה לקחיו נותרים על המדף.

    “הוא מצא איזה תזונומאט שסיפק לו ספל פלסטיק מלא בנוזל כלשהו שדמה, אבל לא בדיוק, למשהו שונה לחלוטין מתה”

  6. הלו הלו- אני הייתי בעקיפין מעורב בנושא SenseIt . היה חרא מוצר. לכל הריחות היה ריח של דיאודורנט שירותים מהסוג הנחות ביותר. היה מגוון של 4 וחצי ריחות שאפשר היה “לערבב”.

    האבטיפוס היה בגודל של צורב חיצוני גדול כשהמטרה היתה להגיע למשהו הרבה יותר קטן. USB היה בחיתוליו ולכן החיבור היה סריאלי.

    היתה מצגת מהממת (שמישהו שאני מכיר תיכנת) שנסעה לטייל בעולם עם המכשיר. זהו. נקנו ע”י דיגיסנס ו…פוף. התפוצצה הבועה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: