לפניכם תרגיל בעריכה עיתונאית.
חברת "גוגל" מכריזה בארה"ב על מוצר חדש. רק קבוצה מצומצמת (יחסית) של נסיינים התנסו במוצר החדש וחלקם דיווחו על ההתרשמות שלהם. הכתב בעיתון הישראלי (במקרה שלפנינו, שגיא כהן מ"ידיעות אחרונות") לא התנסה במוצר, לא נגע בו, לא התרשם ממנו. הדבר היחיד שהוא עושה, למעשה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות בשלב הזה, הוא לצטט את אלו שהתנסו בו ושכתבו על החוויות שלהם.
החוויות של אותם נסיינים מגוונות. יש מי שטוען שמדובר במוצר מדהים ויש מי שטוען שמדובר במוצר מטופש שאין לו באמת שימוש אמיתי ושגורם לך להיראות מגוחך. הכתב, בהגינותו הרבה, מצטט את טענות שני הצדדים.
ועכשיו לשאלה: איזו כותרת תינתן לידיעה שעוסקת במוצר?
1. ואוו!
2. אכזבה!
3. המשקפיים של "גוגל" – הדעות חלוקות
הכותרת השלישית היא הכותרת המדויקת אבל אני מזכיר לכם, מדובר ב"ידיעות אחרונות". נותרנו עם שתי אפשרויות.
והכותרת המנצחת היא…
למה נבחרה הכותרת הזו? למה בכותרת המשנה אין כלל עדות או אזכור לכך שהדעות חלוקות, כפי שמופיע בטקסט עצמו?
למה? לא יודע. אתם יודעים למה?
כתיבת תגובה