בשביל מה בכלל צריך ללמוד

זהירות, טקסט ארוך.

לא היה צריך תואר בשום דבר כדי לדעת שכתבתו של שי אספריל שהתפרסמה במוסף "כלכליסט", "לא צריך תואר כדי להבין את זה", תגרור תגובות רבות. אחרי הכל, כתבה שמצהירה על עצמה כמי שעומדת לשחוט פרה קדושה, היא בוודאי כתבה חשובה.

התזה של אספריל פשוטה: אין צורך בלימודים אקדמיים כדי להתקדם בחיים ו/או להשתלב בשוק העבודה ומי שבכל זאת הולך ללמוד באוניברסיטה או במכללה הוא או עשיר מופלג או דביל מוחלט או אחד שלא מבין את האמת הפשוטה, זו שאספריל חושף בכתבה.

כבר בראש הטקסט שלו ממסגר אספריל את העמדה שלו כאמת אבסולוטית. הוא לא כותב זאת במפורש, אבל מצהיר ש"רבים ממי שיקראו את הכתבה הזאת לא יאהבו אותה, משום שהיא חותרת תחת כל מה שחינכו אותם להאמין בו". המסגור הזה קובע שמי שיעז להתווכח עם אספריל הוא תינוק שנשבה, מי שאינו מצליח לחשוב מחוץ לקופסה (בניגוד לאספריל, כמובן), מי שלא יכול, כמה עצוב, להשתחרר מאינדוקטרינציה קיצונית שהתנחלה בראשו או לחילופין, יש לו אינטרס כלכלי בהמשך קיומו של הבלוף שנקרא "השכלה גבוהה".

אני רוצה להאמין שאינני תינוק שבוי ושאני מסוגל לבחון דברים באופן חדש ומקורי. מאידך, אינני יכול להכחיש שכמרצה במכללה (המסלול האקדמי המכללה למינהל), יש מי שיראו בי כמי שכותב מהפוזיציה. אני מקבל על עצמי את הביקורת הזו מראש ובדיעבד.

וכעת לעניין עצמו.

הבעיה העיקרית עם הטקסט של אספריל היא שהוא רוקח סלט של טיעונים, חלקם קשורים בדיונים אמיתיים, רציניים וחשובים, וחלקם טיעוני סרק הלוקים בחוסר הבנה בסיסי באשר למערכת ההשכלה הגבוהה, או כאלו המתובלים בבובות קש איתן אספריל נאבק כשמבט חתרני בעיניו.

כך לדוגמה, הדיון האם השכלה גבוהה מתאימה "לכל אחד" או לא, הוא דיון חשוב וראוי. יש הטוענים כי אין כל רע בהכנסת עוד ועוד סטודנטים למעגל ההשכלה הגבוהה וכי מדובר בהשבחה אינטלקטואלית של אזרחי המדינה ושל כוח העבודה. מאידך, יש שטוענים שהכנסת עוד ועוד סטודנטים לאוניברסיטאות ולמכללות לא נעשית מטעמים אידיאולוגיים או פדגוגיים אלא מטעמים כלכליים שמובילים בסופו של דבר להורדת רף הקבלה, להורדת הציפיות ולהזניית הלימודים. כאמור, דיון זה חשוב ואחת הדמויות המרתקות שמנהלות אותו הוא פרופ' עוז אלמוג, שמתראיין לכתבה.

אך על פי רוב זה לא הדיון שמעניין את אספריל. למעשה, הדיון של אספריל מתבסס על בובת קש שאותה הוא מציג כבר בפתח הכתבה שלו: "הכתבה הזאת נולדה בעצב, מתוך רצון לאתגר את התפיסה שלפיה לימודי תואר ראשון הם תעודת ביטוח".

זה דחליל קלאסי מכיוון שגם אם יש חוגים מסוימים במוסדות מסוימים, שמציגים עצמם כנותני תעודת ביטוח להשתלבות עתידית בשוק העבודה, הרי שמדובר במיעוט שרלטני. למעשה, קשה היום לחשוב על תחום אקדמי כלשהו שמישהו יכול להבטיח למישהו אחר, שאם הוא רק יהפוך לבוגר שלו, השתלבותו בשוק העבודה תהיה יצוקה בבטון. הניסיון לבסס כתבה שלמה כדי להילחם בתפיסה הזו דומה לכתיבת כתבה שתיפתח כך: "כתבה זו נולדה כדי לאתגר את התפיסה שכל הרופאים עשירים". מה?!

זאת ועוד, אספריל לא מבצע את אחת מאבחנות היסוד החשובות במערכת להשכלה גבוהה – בין בתי ספר שמכשירים למקצוע לבין חוגים שאינם כאלו. כך לדוגמה, באוניברסיטאות יש מספר בתי ספר שהתעודה שהם מעניקים בסוף הלימודים היא כרטיס הכניסה אל המקצוע כמו רפואה, אדריכלות, עבודה סוציאלית וכדומה (זו הסיבה שהם נקראים "בית ספר"). שאר החוגים אינם מתיימרים להסמיך את הבוגר שלהם למקצוע ובוודאי שאינם מתיימרים לשבצו בעבודה בסוף התואר: בוגר החוג למדע המדינה לא יהיה בהכרח "מדען מדינה" (יש בכלל מקצוע כזה?), בוגר החוג לסוציולוגיה לא יהיה בהכרח סוציולוג (מתי בפעם האחרונה ראיתם מודעת דרושים בה נכתב: "דרוש סוציולוג!") וכן הלאה. מי שמתלונן שהוא הלך ללמוד שלוש שנים בחוג לפילוסופיה ובסופו של יום לא נקלט בשוק הפילוסופיה התוסס, הוא, ובכן, איש מעניין והייתי שמח לשתות איתו כוס קפה.

כפי שלא מעט מגיבים מעירים בתגובות לכתבה, אספריל מערבב בין מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית לזו האמריקאית. שתי המערכות שונות האחת מהשניה בתכלית כי שוק העבודה שאליהן הן מתייחסות שונה בתכלית ולמרות זאת אספריל מבקש מהקוראים לגזור מהן גזירה שווה. כך לדוגמה, בשוק האמריקאי קיימת חשיבות גדולה לשאלה "היכן למדת", בניגוד לשאלה "מה למדת". משום כך, עצם העובדה שהתקבלת לאוניברסיטה מהדרג העליון, היא לכשעצמה אינדיקציה לאיכותך כעובד לעתיד. בישראל, מדינה קטנה בהרבה, עם מערכת השכלה גבוהה ושוק עבודה שונים לחלוטין, תופעה זו כמעט ואינה קיימת. זה, כאמור, רק הבדל אחד. יש בערך עוד חמש מאות.

ראוי גם להתעכב על העמדה העקרונית של אספריל, עמדה אנטי-אינטלקטואלית מוכרת לעייפה, שקובעת שאין צורך ללמוד כדי לעשות כסף (אפרופו ארגון ת'יל שמחלק כסף למי שעוזב את הלימודים). ואכן, יש לא מעט דוגמאות שממחישות את זה ובראשן מארק צוקרברג וביל גייטס שעזבו את לימודיהם והפכו מולטי-מיליארדרים.

מה שמספרי המיתוסים האנטי-אינטלקטואלים האלו שוכחים לספר (אם לרגע נישאר בעולם הטכנולוגיה) הוא שגם גייטס וגם צוקרברג התקבלו ללימודים בהרווארד, מה שאומר שמלכתחילה מדובר באנשים שהתקבלו לאוניברסיטה מליגת הקיסוס. הם גם שוכחים להפנות לדוגמאות אחרות כמו מייסדי גוגל, סרגי ברין ולארי פייג', שאמנם לא השלימו את לימודי הדוקטורט שלהם אבל הגיעו עד לרמה שבה הם עמדו להשלים את לימודי הדוקטורט שלהם, במדעי המחשב, באוניברסיטת סטנפורד. לבסוף, מספרי סיפורי המעשיות שוכחים לספר על אנשים דוגמת סטיב ג'ובס, שדיבר בערגה על הקורסים אליהם נכנס באוניברסיטה, ובייחוד קורס בטיפוגרפיה, קורסים שהעשירו אותו והפכו אותו למי שהוא.

זאת ועוד, העובדה שהטענה הזו, לפיה השכלה גבוהה מהווה תעודת ביטוח להצלחה כלכלית סלולה, מוזכרת בעיתון ששמו "כלכליסט", היא לא פחות ממופלאה. נדמה שהעיתון מבקש לשרטט משוואה לפיה כמו כל דבר אחר בחיים, גם השכלה גבוהה אמורה להיות שווה לתועלת מעשית ומידית ובייחוד כזו שמתורגמת לכסף והכנסה. מהרגע שזה לא קורה, מדובר באכזבה שראוי לחשוף אותה. זו עמדה קפיטליסטית קיצונית שבאופן אישי אני דוחה על הסף.

כן, ישנם אנשים שפונים למערכת ההשכלה הגבוהה כי הם סבורים שתואר ראשון יספק להם יתרון (בניגוד ל"תעודת ביטוח") בשוק העבודה – ובחלק מהמקרים יש לכך הצדקה מלאה (בחלק אחר לא). ישנם גם לא מעט סטודנטים שהולכים ללמוד כי הנושא שבחרו מעניין אותם, כי המוח שלהם התייבש בצבא, כי הם רוצים לפתוח את הראש שלהם לתחום חדש, כי הם אשכרה חושבים שללמוד זה כיף וכן, גם בגלל שהם עדיין לא החליטו מה הם רוצים לעשות כשהם יהיו גדולים. החבר'ה האלו סבורים שבמקום למלצר בלילה ולחשוב ביום מה הם ירצו לעשות כשיהיו גדולים, עדיף שימלצרו בלילה וילמדו ביום. תהרגו אותי, אבל אני לא רואה בזה אסון גדול.

לאלו שיטענו שהעמדה שלי בנוגע ל"לא אסון הגדול" היא צבועה כיוון ששכר הלימוד הוא אסטרונומי (ולכן זה אסון גדול), אזכיר שיש מוסדות רבים, אוניברסיטאות ומכללות מתוקצבות, בהן שכר הלימוד הוא שליש, לעתים פחות מכך, משכר לימוד במכללה פרטית. אמנם גם במקרים אלו לא מדובר בסכומי כסף מבוטלים, אבל בוודאי שלא יוצאים מהם עם חוב של מאה אלף דולר כמו הסטודנטים בארה"ב, אליהם אספריל (גם) מתייחס.

בשורה התחתונה אספריל סבור שמערכת ההשכלה הגבוהה מבטיחה הבטחה ריקה. בניגוד לכל מה שאמרו לו, כך גילה, השכלה גבוהה לא מובילה אותך אל מקום עבודה בטוח ומשום מה גם לא אל המיליון הראשון.

למערכת ההשכלה הגבוהה יש לא מעט בעיות. היא צריכה להתחדש, להתאים את עצמה לתנאי השוק המשתנים גם מבחינת שיטות ההוראה, גם מבחינת סגל ההוראה וגם מבחינת חומרי ההוראה, היא צריכה להתמודד עם טיעוניו של פרופ' אלמוג ולשאול את עצמה מה המשמעות של הורדת סיפי הקבלה, וזו רק תחילתה של רשימה. אפילו הטיעון שהמערכת ההשכלה הגבוהה אינה מלמדת (מספיק) את הצעירים לחשוב בצורה ביקורתית הוא טיעון שראוי לתת עליו את הדעת. מערכת ההשכלה הגבוהה, כמו מערכות רבות כיום, היא מערכת שצריכה להתמודד עם שאלות מהותיות באשר לאופן פעולתה וטבעה.

מה שמערכת ההשכלה הגבוהה לא צריכה לעשות הוא להתגונן בפני טיעוני סרק ("אבל הבטחתם לי עבודה!") או עם טענות גורפות לפיהן לימודים גבוהים באשר הם לא נותנים לבוגרים דבר. כל אחד מפיק מהלימודים שלו משהו אחר – יש כאלו שיותר, יש כאלו שפחות ויש כאלו שזה פשוט לא מתאים להם בכלל. אם להתייחס לנקודה המצומצמת והמצמצמת להחליא של כסף, לא חסרים בעולם סיפורים של אנשים שעם חצי פרוטה בכיס וללא השכלה נהיו איילי הון מהממים ולא חסרים סיפורים על אנשים משכילים שהפכו בזכות השכלתם לעשירים מופלגים. אז?

כולי תקווה שסיפורו האישי של אספריל על כך שבזבז את זמנו כי בחר ללמוד משפטים וניהול באוניברסיטת תל-אביב אך בניגוד לכל ציפיותיו הפך לעיתונאי מוצלח וסופר מוערך, לא יגרום לאחרים להאמין שלימודים הם עניין מיותר ולכן עדיף לצאת אל העולם כשאתה מצויד רק בתעודת בגרות. מצד שני, ליאיר לפיד אפילו אין תעודת בגרות וראו לאן הוא הגיע. כשחושבים על זה, אולי בכלל עדיף לפנות לשוק העבודה בכיתה י'; אחרי הכל, מה יש לנו עוד בחיים חוץ מעבודה, כסף והפרשות לפנסיה?

29 מחשבות על “בשביל מה בכלל צריך ללמוד

  1. בשולי דברים: אני לא מכיר בוגרת אחת של בית ספר לעבודה סוציאלית שחיפשה עבודה במקצוע ולא מצאה.
    אם כי חשוב לציין, ראשית, שהשכר במקצוע לא יהפוך אף אחד למליונר, בלשון המעטה, ושנית שמדובר – כמו שאמרת – בבית ספר שמטרתו הכשרה מקצועית

  2. כולי תקווה שסיפורו האישי של אספריל יגרום לצעירים אחרים לחשוב פעמיים לפני שהם הולכים ללמוד משפטים וניהול, מסתובבים לנו פה יותר מדי משפטנים בין הרגליים

  3. כתבתי בזמנו על הנושא באספקט של יזמות והסטטיסטיקה הכמעט מנוגדת בין הצלחות יזמיות לתארים – http://ranharnevo.com/2012/04/26/בלתי-אקדמי-בעליל/

    גם אם המאמר קצת פסקני מדי, שווה לקחת אותו יותר ברצינות מכיוון שהוא נוגע בליבת הדברים – האקדמיה היום לא הופכת אותך לאדם שלם ורחב יותר (בהכללה כמובן), אבל יש לה יכולת להפוך אותך לאיש מקצוע, יצרן.

    בכל חיי הבוגרים, אני יכול לאמר שהשנתיים שהעברתי כסטודנט היו הפחות מאתגרות ומלמדות שחוויתי. בעולם שבו המידע הופך זמין בצורה אקספוננציאלית, סביר לחלוטין לשאול האם האקדמיה מעניקה ערך מוסף (ולא במובן הערך הקפיטליסטי, קרי כסף), האם היא מעשירה אותנו כאנשים באופן חסר תחליף. בעיני היא עושה את זה פחות ופחות ללא קשר לעבודה פנסיה וכו׳. כך שלימודים אקדמאים הם בטח לא דבר מיותר, אבל הם הרבה פחות חשובים משהיו פעם. ובטח לא הכרחיים

  4. באונ' למדתי לקרוא מחקרים כהלכה ולחפש הנמקה ראויה לטיעונים. אולי לכן קל לי לאתר את כמות החורים בכתבה של אספריל, למרות שהיא קוסמת מאוד למי שלא רוצה/לא הצליח ללמוד.

  5. מסכים עם רן. אני מסיים את השנה הרביעית שלי באקדמיה. אני יכול מנות על כף יד אחת את השיעורים שחידשו לי או האירו את עיניי ואני מדגיש-שיעורים ולא קורסים. כי לא היה אף קורס כזה, אלא לעיתים רחוקות שיעור אחד בכל הקורס.
    לעומת זאת שעה באינטרנט זולה יותר ומחדשת הרבה יותר

  6. עוד משהו שכל המזכירים את ג'ובס, גייטס ואחרים נוטים שלא לציין, הוא שגם אם היה להם חזון וכשרון ולא נזקקו בעצמם לתואר, הרי שהם לא היו מצליחים לממש את אותו חזון בלי המון מהנדסי תוכנה, מהנדסי מחשבים וכו'. קצת כמו להסתמך על זכיה בלוטו כתחליף לעבודה, כי כמה בודדים זכו והפכו למיליונרים
    ומה שיונתן השני אמר

  7. אני עובד כמתכנת שנים רבות ומתעתד להמשיך לעבוד במקצוע הנפלא והמאתגר הזה. מעולם לא למדתי מחשבים במסגרת פורמלית. אפילו לא בתיכון. בכל ראיונות העבודה שעשיתי, איש מעולם לא התעניין בהשכלתי הפורמלית או בלימודי הכלכלה שכן למדתי באוניברסיטה.

    כביכול אני דוגמה מובהקת למי שצריך לתמוך בחום במסקנות המאמר – אני דוגמה למישהו שהשתלב יפה בתעשית ההיי טק ללא צרוך באוניברסיטה-שמוניברסיטה. יכול להיות שהייתי מחזיק בדעה הזו אם הייתי נשאר ברמות הנמוכות יחסית של הפיתוח. אבל לאחר השנה-שנתיים הראשונות התחלתי להרגיש באופן חמור מאד את החוסר המוחלט במידע תיאורטי. עד כדי כך שהייתי 'להסתנן' לאתר הטכניון, שם היו בזמנו קורסים און ליין לסטודנטים (זה היה מזמן) וללמוד באופן עצמאי, להכין את התרגילים ולשלם למתרגל במדעי המחשב כדי שיבדוק אותם. עד היום יש לי חוסרים ופערים שאני עמל להשלים אותם. וזה במקצוע שמאד טלורנטי לחסרי השכלה. ירקתי ואני עדיין יורק דם. לכאורה על חומרים 'תיאורטיים'.

    מה שכן, יש המון אנשים שנכנסים לאוניברסיטה/מכללות על מנת ללמוד 'מקצוע'. ופה ברוב המקרים יש בעיה קשה בהבנה של תפקיד מערכת ההשכלה הגבוהה. אם אתם רוצים ללמוד מקצוע או לעשות המון כסף – ללמוד מנהל עסקים אולי זה לא הדבר הראשון שצריך לעשות עם השחרור מהצבא.

  8. אני חושבת ששתי הכתבות מתייחסות ללימודים אקדמיים מהסוג הקלאסי: אוניברסיטה, ספרים מחברות, מאמרים, בחינות. אין שם התייחסות לסוגי המקצועות באקדמיות שמערבים יותר ביצוע ועשייה כגון אמנות ועיצוב. אין ספק שניתן להשתלב בעולמות אלו ללא התואר. חלק חשוב בתארים מסוג זה הוא פיתוח חשיבה רעיונית וגיבוש האני שהיה קיים טרם הכניסה ללימודים. מנקודת ראייתי, האמנם לא אובייקטיבית, יש חשיבות ללימודים מהסוג הזה לתואר מכיוון שעיקר הלמידה נעשה גם מההפרייה ההדדית שנעשית בין חברייך לכיתה ויצירת מעגל אנשים שתורמים להתפתחותך בענף.
    אני מניחה שגם במקצועות כמו פילוסופיה ומדעי המדינה שמצויינים בכתבות כמקצועות "ללא עתיד תעסוקתי" כביכול- ניתן להשליך את ההפרייה ההדדית בין אנשים עם תשוקה לאותו נושא על מנת לקדם אדם אל שיא יכולתו המקצועית.
    לימודים כיום הם אינם הכרח, אך אין ספק שתרומתם היא הרבה מעבר לעוד שורה בקורות החיים. העושר הפנימי שיכול להתפתח וללוות אותך בחייך כאיש מקצוע משליך גם על היותך אדם.

  9. אתה צודק,

    כנראה מדובר באדם שלא מבין את הערך המוסף שמעניקה האקדמיה ביכולת לנתח, לבקר, להתבונן מנקודת מבט רחבה יותר ועשירה יותר … שלא מבין שהפרקטיקה המעשית אמנם חיונית ברוב המקצועות, אבל התשתית העיונית מהווה מכפיל כוח.

    בוודאי שלא חייבים ללמוד כדי להצליח … ובטוח שאנשים כמו רושם הטור לא באמת למדו באקדמיה אלא סימנו וי מתוך הבנה שזהו גם וי על חשבון הבנק העתידי שלהם … מה רבה האכזבה.

  10. יובל, יש מספר לא מבוטל של סטודנטים שהולכים ללמוד לא כי הנושא מעניין אותם או כי הם רוצים לעבוד במקצוע (לא פעם מדובר בתארים שהעבודה היחידה שהם נותנים היא באקדמיה), אלא כי הם מסתכלים דרך החור שבגרוש ומצפים שעם סיום התואר ירד עליהם זהב מהשמיים. חלק מהם אפילו יצאו להפגין בקיץ לפני שנתיים והתלוננו בקול רם על כך שיש להם תואר ואין להם עבודה במה שהם למדו.

    אם מישהו מסתכל על תואר מהזווית הזאת (מדפסת כסף), יש מספר גדול של תארים לגביהם האקדמיה מיותרת לחלוטין.

    nadavs

  11. אחת הבעיות עם הטיעונים של אספריל היא שחלק גדול מהם תקף במידה דומה גם לגבי לימודים תיכוניים. למעט לימודי האנגלית, לא ברור לי על איזה חלק מהלימודים לא יכולתי לוותר כדי להמשיך לנהל קריירה מצליחה. מאידך, ברור לי לחלוטין שללא כלל הלימודים התיכוניים, עולמי האינטלקטואלי היה נפגע במידה כזו שכנראה היתה מפריעה להמשך הקריירה שלי.

  12. בעיניי יש באקדמיה בישראל (ואלי גם בחו"ל אם כי אני לא מתמצאת) שתי בעיות עיקריות:
    1. יש יותר מידי תארים שנשמעים כאילו הם מלמדים מקצוע כשלמעשה הם לא מלמדים שום דבר מעשי. למשל תואר ראשון בכלכלה, שאני עצמי סיימתי בהצטיינות. כשאתה הולך להיות כלכלן (וזה בהנחה שאשכרה תמצא עבודה בתחום הזה), יתנו לך גיליון אקסל ויגידו לך לעשות ככה וככה וככה. ותלמד עם הזמן. אז למה עשיתי תואר?!?!! רק כדי שתוכלו לסנן ביתר קלות ולא לשלם לאדם מילא?!?!?!

    2. שלאקדמיה החוקרת יש הרבה פחות מוטיבציה מלחוקרים בשוק הפרטי. ההמצאות הכי חשובות יוצאות מהצבא, מחברות פרטיות ומצעירים הרפתקנים. לא מפרופסורים מיובשי שכל, שמתנהלים בשעמום מתנשא ויושבים על משכורות עתק. הכרתי כמה כאלה, בעלי שם עולמי, ואת כל מה שהם כן עושים – עושים עבורם עוזרי המחקר שלהם!!!!!

  13. הטור לא רק שלא היה ארוך מדי הוא לא היה ארוך מספיק.

    אחת הבעיות הקשות של ישראלים הוא חוסר בהכשרה מקצועית. פשוט אין מספיק נגישות לקורסים שאשכרה מלמדים אותך מקצוע חיוני. ולא שחסרים מקצועות כאלה. לכן רבים מתבלבלים לכן בין האקדמיה לבין הכשרה מקצועית. חלק מהסיבה לבלבול הוא שוק ההייטק בישראל שם האקדמיה באמת מהווה הגורם שמספק הכשרה מקצועית.

    אני זוכר נהג מונית צעיר שנסעתי איתו שהתלונן שלמד 'תקשורת' במכללה ולא מוצא עבודה בתחום. זה דוגמא טרגית על אדם שבמקום ללמוד מקצוע שיוכל לפרנס אותו בזבז זמן על תואר. ולא בגלל שללמוד באקדמיה זה לא דבר ראוי אלא שזה לא אמור להחליף רכישת מקצוע. יש בישראל פשוט יותר מדי מכללות שמלמדות 'ניהול' ומשפטים ותקשורת ומדע המדינה וכדומה אין סיכוי שהמכללות האלה מספקות צורך כלשהו, ואני לא מדבר בהכרח על צורך כלכלי.

  14. עצוב שהדיון על השכלה נסוב רק סביב שאלת הכסף (כמה עולה, כמה זה יכניס, כמה עשיר אני אהיה) ולא סביב התרומה לאדם הלומד. המטרה של הלימודים האקדמיים אינה רק ללמוד כמו שלומדים לבגרות, אלא לחנך לחשיבה, לאתגר את החשיבה, ולהעניק נקודת מבט רחבה יותר לאדם עצמו.

    ואם הזכרנו את ארה"ב וליגת הקיסוס: תראו לי בוגר אחד בארץ שיהיה מוכן לעשות את ההתמחויות שהאמריקאים עושים בדרך לחברות הגדולות.. בחינם!

  15. ברק צודק לגמרי, הלימודים האקדמאיים בהחלט מחנכים לחשיבה מאתגרים אותה ומרחיבים אופקי ידע ומחשבה ויכולת ניתוח. זו מטרתם ועל כך לא כדאי (גם לנו כחברה) שאף אחד יוותר. וההתמחויות שהאמריקאיים שאתה מדבר עליהם עושים הם לא רק התמחויות אלא בדרך כלל התנדבויות – הם מתנדבים בחופשים שלהם בכל מיני חברות בעולם.

  16. הטיעונים שלך חלשים ולא משכנעים ואכן מחזקים בעיקר את מקום העבודה הנוכחי וככל הנראה העתידי שלך, או את העובדה שלא היית מגיע לפוזציה שלך ללא עזרתה של ההשכלה הגבוהה. השינוי הכי דרמטי ואיתו לדעתי יצטרכו להתמודד האוניברסיטאות בעתיד (ומשום מה לא התייחסת לכך או שלא חשבת על זה) הוא שהבעלות על הידע הוא כבר ממש לא בידיים שלהן. כך שאם פעם (נניח לפני 10 שנים) כשרציתי להרחיב אופקים כי נהנתי ללמוד (הכותב לא אומר שלימודים זה חרא), הייתי חייבת להירשם לאיזה אוניברסיטה וללמוד משהו שיהפוך אותי למעניינת מספיק בשביל שתשב איתי לקפה, היום אני כבר ממש לא זקוקה לך או למוסד משום סוג שהוא שיספק לי ידע או אופק. הבעלות על הידע שייכת לכולם ובזה האוניברסיטאות לא יכולות לנצח. נקודה נוספת היא כמובן חדירתם של ה-MOOC שמייתרים לחלוטין את האוניברסיטאות ואת הצורך בקבלת תואר.

  17. גילה (19): אמא שלי תמיד מספרת שלסבא שלי, רופא שיניים שמת צעיר מדי, היה תחביב ייחודי: פעם בשבוע הוא נסע לאוניברסיטת תל-אביב, ופשוט נכנס לקורסים שעניינו אותו. בלי להרשם, בלי לשלם, בלי לגשת למבחנים. פשוט כדי להרחיב את אופקיו. גם בתואר שלי נהגתי לעשות את זה לפעמים בשעות חלון: נכנסתי לשיעורים שנשמעו לי מעניינים בפקולטות שונות כדי להרחיב את הידע. האקדמיה אף פעם לא היתה מקום סגור לאנשים שבאמת רצו ללמוד – בין אם היה להם את הממון או לא.

    הבעיה ביחס לאקדמיה בכתבות כגון אלה שבכלכליסט היא התייחסות לתואר עצמו כ"מוצר" שבאים לרכוש באקדמיה. זו שטות מוחלטת. האקדמיה מנסה (אחרים יגידו מתיימרת) למכור לנו השכלה. יחי ההבדל הקטן.

    אז כן, בהמשך לניסוחה של מרים (17) – יהיו כאלה שירצו רק את התואר שלהם, ויוכלו לעבור אותו בעזרת שינון בלבד. כל מי שהיה סטודנט וודאי למד ככה ללא מעט מבחנים. אבל אפשר גם לא. אפשר גם לעבור תואר, אפילו ראשון – בעזרת חשיבה, ניתוח, מחקר. אלו מילים גסות לרוב הסטודנטים, שרק רוצים את התעודה שלהם ועזבו אותם מעבודה קשה, אבל עבור מעט הסטודטים שבאמת רוצים ללמוד זו לפעמים הופכת לדרך חיים.

    נראה לי שהתפתחו שתי ציפיות מנוגדות בנוגע לאקדמיה. אחת – שזו תהיה כמה שיותר מקצועית, תלמד את מה שצריך ללמד ותדפיס מהר את התעודות. השניה – שזו תלמד שיעורים מעמיקים, תלמד לחשוב ולשאול שאלות ותעיף את כל אותם סטודנטים שרק באים לישון בשיעור ולשנן סיכומים לקראת מבחנים.

    האמת אי שם באמצע ובעיקר תלויה בסטודנט עצמו: ברוב המקרים האקדמיה היא רק מה שתעשו ממנה בעצמכם. אולי זה גם הדבר הכי משמעותי שהיא יכולה ללמד אותנו.

  18. זהירות, גם כן יצא לי ארוך…

    יובל, קצת הגזמת. ראשית בעוינות. אני לא יכולה לראות שום מיסגור של "אמת אבסולוטית" בפסקה שנפתחת כפי שציטטת, אבל שמסתיימת בהצהרת כוונות – לערער על שמרנות של מעסיקים ולגרום לצעירים ולהורים לחשוב שוב על אקסיומה חברתית. שנית, זו כתבה, לא מאמר אקדמי. לפיכך, לא מדובר כאן ב"אוסף של טיעונים" שמתרכזים לכדי מסקנה ארעית וקריאה להמשך המחקר, אלא בהעלאת נקודות למחשבה. יריעתה של כתבה היא קצרה יחסית, והיכולת להציג בה נושא מורכב כגון זה בצורה קוהרנטית ומקיפה יותר מאשר העלאת נקודות למחשבה ותיבולן בציטוטים ובסיפור אישי היא בלתי קיימת (ואם קיימת – בלתי נקראת. או לפחות כך אמרו לי עורכיי במהלך השנים). הזלזול העז שאתה מפגין באופן אישי כלפי הכותב הוא לגמרי לא מן העניין, ואני לא רואה לו שום הצדקה בטקסט שעליו יצא קצפך.

    שלישית, יש משהו קצת מתחסד בטענה שלך שעניין "תעודת הביטוח" הוא דחליל. במקומות רציניים לא אומרים את הדבר הזה מפורשות, ואין שם שום הבטחה "יצוקה בבטון", אבל גם לא צריך כזו. זוהי אקסיומה חברתית – שבעטיה, למשל, החוגים ה"לא פרקטיים" סובלים מהידלדלות מתמדת (אם כבר, אגב, התקפה כמו זו של שטרסלר על מדעי הרוח ראויה יותר לתיוג כ"אנטי אינטלקטואליזם". כאן זה די הפוך) ואילו "תוכניות המנהלים" זוכות לפריחה (אני אגב, בניגוד לשי, סוברת שהדבר החכם ביותר שעשיתי בחיי, שקרה באופן מקרי למדי, היה 10 שנות לימודי פילוסופיה בדגש על מוסר, אם כי גם בחוגים האלה כיום העניין הזה של "ללמוד לחשוב" מתפספס ב-99% מהמקרים, מסיבות מבניות, ורוב מי שאני אומרת לו את זה מגיב בעיקום אף) (אגב זה: (http://www.salon.com/2013/07/01/be_employable_study_philosophy_partner/)

    אין שום תעודת ביטוח לכלום היום (זו, למעשה, רוח התקופה in a nutshell), אבל יש שרידי עולם ישן עיקשים שמעניקים משקל יתר למערכת השכלה גבוהה שהתקבעה בחלוקה דיסציפלינרית ובסגנון ובגישה שבמידה רבה מאוד הפסיקה להתאים גם לשוק העבודה של היום וגם לרוח התקופה. אפילו במקצועות שלכאורה "מסמיכים למקצוע" כמו רפואה. והמצב עוד חריף יותר במערכות השכלה גבוהה שאינן כוללות בתוכן (בניגוד לכמה מקומות באירופה, למשל) את רעיון הפרקטיקום כחלק מהותי ובלתי נפרד מכל לימוד. המערכת הזו דורשת במינימום ניעור רדיקלי כדי לחזור להיות רלוונטית לשוק העבודה ולהתפתחות הרוח האנושית. במקסימום – פירוק והרכבה מחדש של חוגים ותוכניות לימוד רבות – משהו שיהיה קצת קשה לעשות, מאחר וגם שם, חלק לא מבוטל מהסיפור הוא מאבק פוליטי מאוד על כוח וכסף (בתחום האקדמי שמכונה "כלכלה", למשל, יש דוגמאות מסמרות שיער וציניות במיוחד, כמו למשל זו שהוצגה בסרט Inside job, וזה קיים בתחומים רבים נוספים).

    אני מניחה גם שאתה תהיה האחרון להכחיש שמה שמכונה, בצדק או שלא בצדק, בשם "מהפכת המידע" מוביל לאי נחת רבה מאוד באשר למיסגור האקדמי הוותיק של הידע ולמנגנוני הסינון וההדרה של האקדמיה (למשל, משהו שהודגש בכתבה, העול הפיננסי שהן מטילות על הצעירים בתחילת דרכם, מה שאת בהחלט מצדיק את החשיבה על כל העניין במונחים קרים של השקעה ותועלת) – וגם כלפי הפתרונות שצצים לדברים האלו, בדמות המכללות, שפעמים רבות משמשות את המדינה ואת החברה להתחמקות מהחשיבה מחדש ומהבנייה מחדש הנחוצות, בוודאי שכאן. זה נחמד, אגב, לזלזל ב"לעשות כסף" העייף הזה, אבל אתה באמת רוצה להתעלם מהמשקל החברתי שיש לקונספט הזה, למשמעויותיו העמוקות יותר ולתפקידה של מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה בפריחתו (גם כשהוא פונה בסופו של דבר נגדה)?

    ולבסוף, אני רוצה להדגיש – פוסט אקדמיה ואנטי אינטלקטואליזם הם שני דברים שונים לגמרי. במהות. שניהם אמנם ביטויים של אי נחת חברתית עמוקה מהמצב הקיים, אבל הם לוקחים אותו למקומות אחרים לגמרי. האחד – לחשיבה מחדש שמכוונת לבנייה (נוסח, למשל, הפתיח של ה"דיאלקטיקה של הנאורות"), והשני לזריקת התינוק ביחד עם המים. אני סוברת ששי הולך בכתבתו לכיוון הראשון, וקצת מצרה על כך שבחרת להתייחס אליו בצורה מתגוננת כביטוי של השני.

    (גילוי נאות – כותב הכתבה הוא חבר, ולאחרונה, לפני שכתב את הכתבה הזו, ניהלתי איתו דיון ארוך בעניין. לדעתי, הנושא הזה ראוי להרחבות נוספות. מקווה שזה יצא לפועל).

  19. (פסקה חמישית בסוגריים צ"ל העול הפיננסי שהלימודים האקדמיים מטילים, ויש שם איזה "את" מיותר. סורי).

  20. ארז (20) אתה צודק כמובן. אפשר להיות שומע חופשי ואפשר לעשות מעל ומעבר בתואר. השאלה היא מה המחיר של זה.
    לכמה אנשים בתואר הראשון, שגם ככה קשה ומיגע מאוד, יש זמן להעמיק? לכמה רופאי שיניים יש זמן לנסוע לאוניברסיטה לשמוע הרצאה? והכי חשוב – האם באמת צריך היום אוניברסיטה כדי לדעת משהו?
    האמת היא שלאקדמיה תפקיד טכני – עליה לספק אסמכתא.
    נסה להפסיק לספק תארים באקדמיה ותראה כמה סטודנטים ירצו "ללמוד לשמה".
    אגב, זה נכון גם 100 שנה אחורה ולדעתי בצדק.

  21. מרים: אבל כמו שלאקדמיה תפקיד טכני יש לה גם תפקיד מחקרי. כמו שהיא צריכה לספק אסמכתאות הסגל הבכיר שלה צריך לספק מחקרים על בסיס קבוע.

    שאלת המחיר היא השאלה האמיתית, וברור שהיא גם תופיע בכתבה שמופיעה בעיתון כלכלה. ברור גם שלאנשים רבים זו נקודת המבט המשמעותית כשבאים לבחון לימודים אקדמאיים. אבל בכתבות כמו אלה ב"כלכליסט" נדחקות לגמרי נקודות המבט האחרות.

    מה זה משנה "לכמה אנשים" יש זמן להשקיע בתואר הראשון, או לנסוע לאוניברסיטה ולהכנס לשיעורים כשהם מנסים לתחזק עבודה ומשפחה? כל עוד האקדמיה מאפשרת לאותם מעטים שההשכלה שלהם מעניינת אותם מספיק לעשות את זה – מבחינתי זה מספיק. מי שחושב שקריאת ערך בוויקיפדיה שווה ערך ללקיחת קורס באוניברסיטה (כפי שנרמז כאן בחלק מהתגובות למעלה) – כנראה שזה פשוט לא מעניין אותו מספיק, או שהוא חשב שבשביל לעבור קורס באוניברסיטה צריך רק להגיע לשיעורים ולא לעשות שום דבר מעבר. וזה בסדר – גם לגישה הזו יש זכות קיום ולימוד, ונראה שבשנים האחרונות היא הפכה לגישה השולטת ביחס הציבורי כלפי האקדמיה. זה פשוט שיש עוד נקודות מבט ועוד גישות.

  22. ארז, אם יש רק אנשים ספורים שנהנים מהאקדמיה, לדעתי האישית, אין לה הצדקה לתקציב ציבורי. זה אפילו גרוע יותר מישיבות שמקבלות תקציבים ו"משרתות" רק כ-20% מהציבור
    במקרה של האקדמיה זה אפילו לא 20%
    אני לא חושבת שיש מיליון איש בישראל שישמחו שחוקרים על חשבונם תרבויות איזוטריות או פילוסופיה. זה פשוט עולה לנו המון כסף.
    לגבי ויקיפדיה, כמובן שהיא לא שווה לתואר אבל אולי כן שווה לכניסה להרצאה בודדת אקראית. בנוסף, יש המון מידע מאוד מקצועי ברשת, ויקיפדיה לא לבד… 🙂

    לגבי ערך מחקרי, יש להפריד בין מחקר שימושי, שבו האקדמיה רחוקה מלהצטיין (ראה תגובתי מס' 14) וגופים אחרים עושים זאת טוב בהרבה וגם זול בהרבה, לבין מחקר בלתי שימושי שאתה טוען שהוא נורא חשוב אבל שוב – חשוב למי? ואין הבדל בינו לבין ישיבות. עדיף שהמדינה שאמורה לשרת את הציבור באופו כלכלי תתמיד לא לתקצב דברים לא שימושיים – דברים ערכיים למעשה, כי הערכים של הציבורים השונים בישראל מאודדד לא הומוגניים.

  23. ומאיפה מגיע כל המידע הזה, שנמצא ברשת וזמין לכולם? הוא מרחף לו באֶתֶר ו, הופ, נלכד בצורה קסומה ברשת? בגלל זה קוראים לזה "רשת"? אקדמיה מייצרת ידע. אקדמיה מייצרת חוקרים שמייצרים ידע. גישה למידע לא מקנה את הכישורים הנדרשים להפיק עוד ידע, ולא משנה כמה שעות תשב מול המחשב ותקרא בוויקיפדיה (בטח לא בגרסא העברית).

  24. הכתבה טוענת שלא בהכרח צריך לימודים אקדמיים כדי להצליח בחיים, וזו לא טעות. אני מכיר מספיק אנשים שהסתדרו מצוין בלי האקדמיה, לעומת אנוכי ששרף שם יותר מדי שנים. אני לא מתחרט על הלימודים; רחוק מכך. אבל צודקת הכתבה בכך שלימודים אקדמיים הפכו ל"תעודת הבגרות" של המאה ה-21.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *