כך מגדיר את מצבו ח"כ (עוד מעט לשעבר) שאול יהלום בפוסט אחרון באתר "כיפה" (וגם באתרו האישי). מסתבר שיהלום מרגיש שבגדו בו כי הוא כל כך עזר לנכים והם לא בחרו בו. העובדה שהמפלגה שלו, שפעם היתה סמל הציונות הדתית השפויה, התאחדה עם מפלגת ימין קיצונית לא נראית לו כסיבה ראויה מדוע לא להצביע עבורו ועבור החברים שלו.
מדוכא ומיואש הוא גם אני לאחר שאני קורא עוד טקסט הזוי (ברשימה הולכת ומתארכת של טקסטים הזויים) של חגית ברונסקי, עורכת ערוץ הכלכלה של אתר האנרגיה. הפעם היא מאשימה את כתב למהנט בכך שהוא חשף את פרשת הביצים שנמכרו לאחר תאריך התפוגה. לשם כך היא מגייסת את הטענה הכי אנטי-עיתונאית שקיימת בכלל בעולם:
"אם הרשת תקרוס, 2,000 איש יאבדו את מקום עבודתם ויהפכו למובטלים. 2,000 משפחות ייוותרו ללא מפרנס"
לא ברצינות, זה הטיעון שלה. אסור היה לחשוף את הפרשה כי זה עלול להוביל לפיטורי עובדים.
הטור שלה דווקא מתחיל סביר עם הטענה שכולם עושים את זה ולמהנט בחרו בטיב טעם בגלל עצלות או בגלל שהם מטרה קלה. ואכן, למהנט עדכנו את הדיווח שלהם והוסיפו למחרת שמות של רשתות מזון נוספות שנוהגות באותו האופן. אבל המשך הטור של ברונסקי מזעזע (וכאמור לא בפעם הראשונה) וממנו ניתן ללמוד על סולם הערכים העיתונאי שלה.
אם אני מבין נכון, אם עיתונאי מגלה שחיתות בתעשייה הצבאית הוא צריך לשתוק כי זה עשוי להוביל לפיטורי עובדים. גם אם הוא מגלה שאחד מבניו של "משה ובניו פיצוחים" משתין על הפיצוחים הוא צריך לשתוק כי זה עלול להוביל לירידה קלה במכירות ולכן לפיטורים של שאר בניו האומללים של משה.
תנו לה פוליצר. העיקר שתפסיק לכתוב.
כתיבת תגובה