בשנים האחרונות הפך ציבור הקוראים למודע יותר להטיות מהן סובלים אמצעי התקשורת השונים, בעיקר ההטיות הפוליטיות. אבל עזבו אתכם מפוליטיקה. באמת, למה זה טוב? בואו נעסוק בדברים שבאמת מעניינים אתכם, בואו נעסוק בדברים שחשובים לנו, לכולנו. אבל איך יודעים מה חשוב לכולנו? אהה, זו לא בעיה. אחרי הכל, בשביל מה יש את Ynet אם לא כדי לצרוך עיתונות רצינית, מעמיקה וחוקרת שבודקת מה חשוב לנו ואז מספקת לנו מידע רלוונטי?
מכיוון ש-Ynet הוא אתר חדשות רציני, הוא מתעסק בדברים רציניים, וכאשר אני אומר "מתעסק בדברים רציניים" אני מתכוון לכך שכאשר הוא מחליט לטפל בנושא, הוא לא מניח לו; הוא בודק אותו, מנתח אותו, מראיין מומחים, מבצע תחקירי עומק ומביאים את הנתונים.
אתם בוודאי רוצים דוגמה. בצדק. אני אתן דוגמה.
קוביות בבטן. כן, קוביות בבטן זה נושא רציני. הוא בנפשנו.
עוד לפני 11 שנה, באוגוסט 2003, החל Ynet במסע העיתונאי שלו אל הקוביות בבטן עם תחקיר העומק "10 דברים שלא ידעתם על חיטוב הבטן". נשאלה בו השאלה הדרמטית: "מה באמת הסיכוי להשיג ריבועים בבטן" והתשובה היתה "לא גדול". יאיר להב, דיאטן קליני, רכז הוראת חדרי כושר ותזונה במכון וינגייט ובעבר "מר ישראל" לפיתוח הגוף הסביר כי "אף אחד לא יכול לשרוף שומנים 'רק בבטן'. זה פשוט לא עובד ככה", אבל ממתי "זה פשוט לא עובד ככה" מפריע לעיתונאים חוקרים?
חולפות שלוש שנים ובדצמבר 2006 מפרסמת סמדר כהן-טרקל טקסט תחת הכותרת: "דיאטת ה-ABS: כך משיגים ריבועים בבטן" שגם בו מצוין כי בעצם הדיאטה הזו לא עובדת. אז מה?! חולפת חצי שנה וביולי 2007 מתפרסם ב-Ynet טקסט נוסף תחת הכותרת: "רוצים קוביות בבטן? 12 חוקים לשריפת שומנים נכונה". חולפים חמישה חודשים ובאתר צץ טקסט נוסף תחת הכותרת: "רוצים ריבועים בבטן? 10 שאלות ותשובות חשובות". הטקסט נכתב על ידי: "יעל דרור שהיא דיאטנית קלינית וספורט בקבוצת שירותי בריאות כללית. ייעוץ מקצועי: דני טל. ייעוץ מקצועי נוסף: דנה לרר, מאמנת כושר מוסמכת", מה שאומר שמה שקראתם בכלל לא תוכן שיווקי, אתם מתבלבלים.
הלאה.
פברואר 2009: "הסוד לריבועים בבטן ב-5 דקות, פעמיים בשבוע". בטקסט מסביר ד"ר איתי זיו, סגן מנהל קמפוס שיאים במרכז להכשרת ספורט ותנועה באוניברסיטת תל-אביב כי "חבל על הזמן… כדי לראות ריבועים בבטן, נשים צריכות להגיע לפחות מ-20 אחוזי שומן ואילו גברים לפחות מ-12 אחוז. זה יכול לקרות אצל ספורטאים מקצועיים או אצל מי שמקפידים על תזונה באופן כמעט לא אנושי, כך שמדובר בעצם באשליה", אבל ממתי אשליות מפריעות ל-Ynet לקדם את האג'נדה החשובה שלו? נמשיך.
ספטמבר 2009: "קוביות בבטן: 5 מיתוסים ו-7 תרגילים מנצחים". הכותב הוא צחי נחום שהוא "מומחה לפיזיולוגיה של המאמץ ברשת 'גו אקטיב'". כן, שוב התבלבלתם. אתם מבולבלים, זה מה שקורה כשקוראים כל הזמן על ריבועים בבטן. מארס 2010: "רוצים קוביות בבטן? סדנת וידאו לאימון ביתי". נהדר.
יולי 2012: "אימונים לא עזרו: טום קיבל קוביות בבטן – בניתוח", סיפור קסום על צעיר בן 23 שלא הצליח להשיג ריבועים בבטן (מעניין למה!) אז הוא עבר ניתוח שיצר לו ריבועים בבטן. התחקירנית עדנה אברמסון ראיינה רופא (שבצירוף מקרים עשה את הניתוח לאותו צעיר) והוא הסביר לה מה הוא עושה, למה זה כדאי וכמה זה עולה. חודשיים חולפים. ספטמבר 2012: "עובדים רק על קוביות בבטן: 5 טעויות באימון כושר". חולף חודש (כן, 2012 היתה שנה טובה לקוביות בבטן) והנה לפניכם: "6 תרגילים שישיגו לכם 6 ריבועים בבטן" שהתפרסם על ידי "מנהל חדר כושר, 'הולמס פלייס' דיזנגוף". תפסיקו להיות מבולבלים כל הזמן! זה לא תוכן שיווקי!
נמשיך. פברואר 2013: "להשיג קוביות בבטן: תוך 6 שבועות – בלי כפיפות", ולבסוף, הנה זה בא, היום התפרסם טקסט ממש מפתיע תחת הכותרת: "5 העקרונות שיעזרו לכם להשיג בטן מושלמת". הפעם הכותב הוא "מאמן כושר שיקומי". ב-Ynet אפילו נתנו, ככה על הדרך, בלי תמורה, קישור לעמוד הפייסבוק של מאמן הכושר השיקומי. ואתם אומרים שעיתונאים לא יודעים לפרגן. טפו.
אז בפעם הבאה שמישהו או מישהי הוא מישהם מעזים לומר לכם שאין בישראל עיתונות חוקרת, עיתונות שמחליטה לחזור ולטפל ושוב לטפל ושוב לטפל בנושאים שעל סדר היום, תשאלו אותם: "רוצים קוביות בבטן?".
Welcome to 21st century journalism.
Even haaretz and the Marker had sponsored content masquerading as articles.
And you didn't even mention the fact that these so called articles are the new wave of listicle content which makes it that much worse.
נטפלת לדוגמא קלה, קלה מידי. Ynet כצהובון מתעסק בזה משום שזה מעסיק קוראים, רבים מהם עסוקים באובססיה במראה שלהם. כל עוד אלה מקליקים וצופים בפרסומות, מדוע שלא יתעסק בזה?
זאת ועוד, אין בכך כדי להפריך (או לאשש) את זה שמדובר בעיתון רציני. הם יכולים לכתוב על בריאות (אני מניח שקוביות בבטן נופלות תחת זה), ספורט ואקטואליה. במיוחד במהדורה הדיגיטלית של עיתונים, הם יכולים לכסות מספר רב של תחומים. הרי לא תצא נגד זה שלאתר יש מדור טכנולוגיה (או איך שהם לא קוראים לזה).
כמובן, אפשר לטעון שהקוראים יתעסקו בשטויות במקום בסוגיות חשובות. מצד שני, אפשר לטעון שללא Ynet, הם פשוט ימצאו את המידע הזה שמעניין אותם באתרים אחרים. לפחות כך, קיים סיכוי שגם יקראו על אירועי אקטואליה.
אני מניח שאתה מחזיק מה-Guardian עיתון יותר רציני. בעמוד הראשי של האתר שלהם, כמעט באופן קבוע, תמצא קישור לכתבות בענייני תזונה, בריאות ומחקרים רפואיים סוג ג׳ שמצאו ש-X אחראי לכל צרותינו או ישעותנו.
לי באופן אישי זה די נמאס, אך אני מבין שכך הם יכולים לממן עיתונות רצינית יותר. אף אחד לא כופה עלי לקרוא כתבות מהסוג הזה.
כתבה ממש חוקרת בעיתונות ממש מסחרית חופרת.
putchka:
Even haaretz???? WTF?
לטעמי הארץ ויתרו סופית על עיתונאות (אובייקטיבית) בשבוע שעבר כשהם מפרסמים משפטים כמו זה כחלק מ"מכתב פתוח של המו"ל"
"By subscribing…You will become a partner in actively supporting the two-state solution and the right to Palestinian self-determination, which will enable Israel to rid itself of the burdens of territorial " see here
לעיתון הארץ יש אגנדה, שבניגוד לטמקא, הם לא מנסים להסוות. מה רע בזה?
מה רע בזה?
שעיתון שיש לו אג'נדה גלויה יכול במקרה הטוב לפרסם רק ידיעות "טובות" לאג'נדה ובמקרה הרע יותר לעוות אירועים שקרו כדי שיתאימו לאג'נדה שלו. עיתון שיש לו אג'נדה ודעה מוקדמת, עושה טעויות. למה? כי המוח שלנו פועל ככה. לפעמים אתה לא שומע משהו או שומע משהו לא כמו שצריך אבל המוח שלנו משלים פערים לפי מה שנראה לו נכון מבלי שנשים לב (כמו למשל לפרסם שהזמרת ריהאנה עשתה מחווה פרו-פלסטינית בהופעתה בישראל .היא לא, אבל זה לא מנע מכתבת הארץ באנגלית שהייתה שם להיות היחידה ששמעה את זה ולא מנע מהעורך שלה לחכות כדי לאמת את זה בעשרות הסרטונים שפורסמו מההופעה). נכון טעויות קורות לכולם אבל איכשהו זה מתאזן כשיש לך ריבוי דעות כולם טועים במידה שווה פחות או יותר ובממוצע הדיווח מאוזן (לפחות בתיאוריה).
שעיתון חדשות שיש לו אג'נדה הוא לא בדיוק עיתון חדשות, לא משנה מאיזה צד של המפפוליטית (המפה הפוליטית) אתה מסתכל על זה…
לצורך העניין האם לדעתך הפראבדה נחשב לעיתון ? האם ידיעות שפורסמו בזמן מלחמת ששת הימים בעולם הערבי שאוטוטו אנחנו נוחלים תבוסה מוחצת בעוד המציאות שונה בהרבה נחשבים בעינייך כחדשות? זה הכיוון בו צועדים כשמאפשרים לעיתון להיות בעל אג'נדה.
אבל עזוב אותך מהדברים האלה עכשיו, אנחנו מדברים עכשיו על דברים חשובים כמו קוביות בבטן
יובל דרור כותב על קוביות בבטן, לא תאמינו מה קורה אח"כ!
עורך ערוץ הבריאות בווינט, דורון קופרשטיין, הוא הממוסחר מבין עורכי הערוצים בווינט. בעוד רוב מנהלי הערוצים מנסים לצמצם את מידת התוכן השיווקי הניכפית עליהם מלמעלה (העורך הראשי והמחלקה המסחרית), דוחף אבן-נחושת להגביר ולהעצים את התוכן השיווקי אצלו בערוץ.
ולכן ככה הערוץ נראה…
לא כתבתי באופן פרסונלי כי אני לא מכיר את הדמויות הפועלות, אינני יודע מי דוחף ומי לא, האמת שזה גם לא מעניין אותי. אותי מעניינת התוצאה. והיא מק-סימה.
מה שכן, אני חייב לדעת מה היתה השתלשלות העיניינים שגרמה ליובל לערוך מחקר חדשות שנפרש על פני 11 שנה (כן, ככה קוראים היום לחיפוש כתבות בגוגל )?
הוא קם יום אחד בבוקר הסתכל בראי ואמר , פששש אני חייב לבדוק את עניין הקוביות הזה עד הסוף…עם החלטה כבדה בלב, מתחילים בסקר ספרות ואז …המממ מוזר..מתברר קבוצת חוקרים חשובה עשתה מחקר דומה לפני בלמהנט
אבל למה אין לינקים לכתבות, כדי שכולנו נצחק?
נו, לא רק ynet סובל מהנגע הזה: בהארץ המפרסמים* הם אחרים והטון הוא מדעי ומכובד, אבל תכל'ס, התוכן השיווקי הוא אותו תוכן שיווקי**.
[*לא באמת מפרסמים. **לא באמת תוכן שיווקי]
(גילוי נאות: הכותב עובד בקבוצת ידיעות).
אני בדיוק עורך סדנת צמיגים בבטן בשיטת הדלת הפתוחה (של המקרר) כולם מוזמנים.
התוצאות מובטחות.
טרי טרי מהיום :/
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4538310,00.html