– שלום.
– שלום.
– יובל?
– כן?
– מדבר XX מתכנית YY בערוץ ZZ.
– אהלן.
– היי. אנחנו רוצים שתבוא לדבר אצלנו על מה שקורה באינטרנט.
– מה קורה באינטרנט?
– אתה יודע כל העניין הזה עם החטופים.
– מה לגביו?
– אהההה, יש העניין של ימין ושמאל, וגם יהודים וערבים וגם כל הסיפור הזה של ההאשטג הזה עם ה-Bring Back Our Boys וכל זה ונראה שלרשת יש ממש תפקיד חשוב בסיפור הזה.
– איזה תפקיד?
– אהההה, בעיצוב דעת הקהל!
– ותגיד/י, לא דיברתם על העניין הזה כבר בערך 16 פעם בימים האחרונים?
– על מה?
– על כל מה שאמרת עכשיו.
– אהההה, כן אבל אתה יודע…
– תשמע, אתם מדברים על האינטרנט כאילו זו תופעה חדשה. האינטרנט כאן כבר 20 שנה, רשתות חברתיות חיות ונושמות כבר יותר מעשור והדיון על התפקיד של יהודים וערבים באירועים עושה לי פלאשבק למלחמת לבנון השנייה. לא היינו שם כבר אלף פעם בעבר? בעצם אתם רוצים שאני אבוא כדי לסגור לכם כמה דקות, לא כך?
– אהההה.
– חוץ מזה, אתם בטלוויזיה אומרים לצופים מה קורה באינטרנט. הם יודעים מה קורה באינטרנט, הם שם! לא נכון יותר לספר להם משהו שהם לא יודעים, לנסות ולתקוף את כל הנושא הזה מזווית שלא נחבטה עד מוות?
– אהההה, אתה יודע, אני לא עורך את התכנית.
– כן.
– אבל תודה!
– אין בעד מה!!
#שיחה_שניהלתי_שמונה_פעמים_בימים_האחרונים
לול
לא צריך לייחס לזה משמעות גדולה מדי. הכוונה שלהם לספר לצופי הטלוויזיה הקשישים מה אומר הדור הצעיר ב"אינטרנט" (כלומר בפייסבוק), וזה מיועד כנראה לצופים שלא נמצאים בפייסבוק, או שלא עוקבים אחרי הוויכוח התורן האחרון. זה צריך להיות אות כבוד שרואים בך מין אחראי על השיח הזה.
האמת שאותי דווקא מעניין "מה שקורה באינטרנט". וכשאני אומר אינטרנט אני מתכוון מחוץ לביצה של פייסבוק/טוויטר שהם בסך הכל שיקוף של הרחוב. מעניין אותי מה הולך ברשתות חברתיות סגורות של חרדים (יש כאלו?), מה קורה באינטרנט הפלסטינאי (יש כזה?), מה טון הטוקבקים בכתבות של הניו יורק טיימס (מבלי שאצטרך עכשיו ללכת לקרוא את כולם), כיצד בלוגרים דעתניים בחו"ל מתארים את האירוע. ככל שהולכים יותר רחוק ויותר עמוק באינטרנט כך אפשר לגלות דברים יותר מעניינים. אבל שם הארוע הזה מתגמד לסתם עוד פעולת טרור באיזשהו סכסוך חופר.
אה, ואני בטח לא אפתח רדיו בשביל לגלות את זה.
אז מה שאתה אומר זה שאתה האחראי על האינטרנט. נחמד.
פעם אם לא שמעת חדשות של 20:00 לא היית מעודכן. היום, אם לא מביאים לערוצים המסחריים פרשן שמביא תמונת מצב של הנושא מהאינטרנט – הערוץ נחשב ללא מעודכן. בעבר "מקורות יודעי דבר" הייתה "הפקידה של…" או "חבר מהצבע של…". היום המקור הישיר הוא ציוץ בטוויטר. האינטרנט הפך להיות הזירה המרכזית שבה מייצרים תוכן ומדווחים עליו ולכן כדי להיות עדכני וכדי ליצור את הרושם שאתה עדכני (גם אם אין לך מה לחדש בנושא) מביאים לאולפן מומחה מדיה ורשתות חברתיות (צריך דמות שתדבר כי בטלוויזיה אם אין תמונה משמעותית – אין סיבה לצפות).
הכניסה של האינטרנט לטלוויזיה היא כל כך חזקה כך שמעבר ללתוכנית כמו "צינור לילה" המבוססת על תכני אינטרנט ומה שקורה באינטרנט יש תוכניות אקטואליה בהם לצד פרשנים או מומחים מציגים על המסך תגובות גולשים מדף הפייסבוק של התוכנית.
הקטע הכי חזק בעיניי היה כשראיתי את שרון גל, מנחה התוכנית "לילה כלכלי" (לשעבר) קורא בזמן השידור!! תגובות של גולשים.