לחבק את מרקס

עוד מימי התואר הראשון שלי אני אוהב את מרקס וכאשר הגעתי לבית הספר לתקשורת והתחלתי ללמד את הקורס “יסודות החשיבה החברתית”, שהוא סוג של “מבוא לסוציולוגיה”, ידעתי שאת השיעורים על מרקס אוהב במיוחד.

המילה “מרקס” היא סוג של טריגר, (כמו “הקרן החדשה לישראל”), שמקפיץ אנשים ששומעים אותו. רוב הקופצים לא באמת יודעים למה הם קופצים (בדיוק כמו אלו שקופצים כאשר הם שומעים “הקרן החדשה לישראל”), אבל הם בכל זאת קופצים. זה מתחבר להם לקומוניזם, לשנאת עשירים, לכל מיני דברים שהם שמעו פה ושם ואיכשהו נראה להם שהם לא ממש מוצאים חן בעיניהם.

וזה בדיוק העניין. במהלך השנים “מרקס” אסף לתוכו כל כך הרבה משמעויות נלוות שהדברים שהוא עצמו כתב כמעט ונשכחו. כאשר אתה בכל זאת קורא את מה שהוא כתב, אין לך אלא לחייך בעצב: האיש קלט את הקפיטליזם לפני יותר מ-150 שנה וניתח את הבעיות של השיטה בצורה מבריקה ולפני כולם.

לפני כמה ימים נתקלתי בטקסט הזה באתר The Philosopher’s Mail שמציג את כמה מרעיונותיו וטענותיו המרכזיות של מרקס בצורה ברורה וקצרה יחסית. למיטב הכרתי, הוא עושה עם מרקס צדק. אני מציע לכל מי שנאבק עם הפילוסופיה של מרקס, להתחיל עם הטקסט הזה; הוא נפלא.

אחד הדברים שאני אוהב במיוחד אצל מרקס הוא שבבסיס תפיסת עולמו יש אהבה עצומה ל”עבודה”. מרקס האמין שעבודה יכולה להיות אחד הדברים המהנים ביותר, המרתקים ביותר בחייו של אדם. אנשים, כך סבר, יכולים לשאוב המון סיפוק ומשמעות ממה שהם עושים – אחרי הכל, כולנו מכירים אנשים שמגדירים את עצמם באמצעות העבודה שלהם. דווקא מכיוון שהוא מכיר בערך העצום של “עבודה” עבורנו, הוא כל כך כועס כאשר רואה מה עשו למהות הזו בעידן הקפיטליסטי.

במשפט אחד, שתפס אותי בטקסט שאליו אני מפנה, מסביר מרקס שכדי שאנשים ירגישו שהם מגשימים את עצמם באמצעות העבודה שלהם הם צריכים “לראות את עצמם באובייקט שהם מייצרים”. כמה פשוט, ככה עמוק ונכון. אם תחשבו על כל העבודות שבהן עבדתן ותנסו לנתח מתי שאבתם מהן סיפוק ומתי הרגשתם כלפיהן מיאוס, תגלו שלא מעט מהתחושה שלכם כלפי העבודה שביצעתם קשורה ביכולת שלכם, או באי-היכולת שלכם, לראות את עצמכם, את ההשקעה שלכם, את האופי שלכם, את היצירתיות שלכם, בתוצר העבודה שלכם (בהקשר הזה אני ממליץ לראות קטע מתוך הסרט Samsara שמתחיל בדקה 47:30. ניתן לראות בו הצגה נפלאה ומדכאת לאוטומציה של העובדים).

אני חושב שזו אחת הסיבות שהוראה מושכת כל כך הרבה אנשים: הם מרגישים שבאמצעותה הם יכולים לגעת בקהל שלהם ולעתים אפילו לשנות את מהלך חיי המאזינים – הם מעצבים את ההוראה שלהם בדמותם ורואים את התוצאה ממש מול עיניהם. גם את המעבר של אנשי הייטק אל תחום החינוך ניתן להבין דרך הפריזמה הזו: למרות המשכורת הגבוהה הם מתקשים לראות את עצמם במוצר שהם מייצרים, אז הם שוברים לכיוון השני. אין פלא שמרקס סלד כל כך מפס הייצור, מההתמחות של העובדים שמאלצת אותם לבצע עבודה מצומצמת, צרה ולא מעניינת.

זו לא התובנה היחידה של מרקס שאני חותם עליה בשתי ידיים. ובכלל, אתה לא צריך להיות קומוניסט או סוציאליסט כדי להרגיש שמרקס הבין משהו עמוק ביחס לאופן שבו מערך הכוחות פועל בעולם שלנו. אתה לא צריך לשנוא עשירים ולרצות להיות עני מרוד (כמו מרקס, אגב), כדי להזדהות עם הכעס שלו על מה שמעוללים לעובדים בשיטה כלכלית שרואה רק שורה תחתונה ולא אנשים. כל מה שאתה צריך לעשות הוא לבוא אל הטקסטים שלו בלי דעות קדומות; זה בדרך כלל מספיק.

ולמי שרוצה לקפוץ עם “כן, אבל הפתרון של מרקס היה על הפנים”, אומר שגם מרקס עצמו פחות התעניין בפתרונות ובכלל, אין ספק שהוא היה נביא קטן מאוד. המהפכה לא התרחשה ומאז אמצע המאה ה-19 התרחשו כמה דברים שהפכו את התחזיות שלו לבעייתיות, בלשון המעטה. אבל מה זה בכלל חשוב? באופן אישי אני לא מתייחס למרקס כאל מי שאמור לרפא את “המחלה”, אני מתייחס אליו כאל מי שתיאר אותה בצורה מרתקת. זה לכשעצמו הישג עצום.

(עוד בנושא חיבוקים ומרקסיסטים, פוסט שכתבתי לפני שבע שנים)

נכתבו 7 תגובות לפוסט “לחבק את מרקס”

  1. יובל:

    הייתי מכניס כאן בדיחת גראוצ’ו, אבל יום ראשון, ואחרי החגים וכל זה..

  2. ניר:

    כשאני נמצא בסופר, בדוכן של הנקניקים אני לפעמים חושב על אשת השירות שהגיעה במקרה לדוכן הנקניקים, ואיך באותה המידה היא היתה יכולה להגיע לדוכן הגבינות. אבל במקרה היה מקום פנוי בנקניקים. באותה מידה אגב היא היתה יכולה להיות קופאית.
    האם שאלו אותה למה את יותר מתחברת? האם יש לה עניין או הבנה מיוחדת בנקניקים? האם היא מרגישה הרגשת שליחות בתפקיד שבחרו עבורה (בחרו כי בדיוק היתה עבודה פנויה בסופר, והיא היתה צריכה עבודה).

    אבל זה לא קורה רק במקצועות נעדרי כישורים. זה קורה גם בעבודות נחשבות יותר, כשאתה עובד בתפקיד עם משמעות, אבל הבוסים שלך דואגים להזכיר לך חזור והשכם כמה אתה זמני בעבודה ו”מי שלא טוב לו יכול להתפטר”. זה קורה כשאתה מרגיש שגם אם תתאמץ לא תרוויח יותר, ותמיד הבוס מזכיר לך שזו החברה שלו, שהוא הקים אותך, ואותך הוא שוכר, ואתה בר החלפה.

    חושבני, שאם מקומות עבודה היו מתנהגים באופן נאות יותר לעובדים שלהם, העובדים היו יכולים להרגיש תחושה שמקום העבודה אכן שלהם, ואז תחושת המשמעות וההנאה תעלה.

  3. שלגון:

    http://davidharvey.org/reading-capital/

  4. גלעד:

    רשומה מעולה הנוגעת בנושאים קרובים מאוד לנפש.

    מדהים איך כשלי הקפיטליזם נותחו מכל הכיוונים כבר אז. אלא שהאלטרנטיבות היו קיצוניות ושבויות באידיאולוגיה מדינית, לא רק כלכלית.

    ישנו ראיון של סטאלין שנערך על ידי ה.ג. וולס בשנת 1934. הזמן: 5 שנים בתוך השפל הכלכלי הגדול שהגיע לאחר המפולת של 1929, אחת מיריות האזהרה של השפעת השוק החופשי והפרוע, כמעט ללא רגולציה אפקטיבית. שנה לתוך הNew Deal, עדיין לא ידוע האם השינויים בכללי המשחק יגרמו לשינוי. כמו כן, סטאלין נתפס כמנהיג לגיטימי המוביל כלכלה בריאה (ביחס לכלכלה האמריקאית שנתגלתה במערומיה). לא ידוע לקורא של 1934 כמה ציני ואכזרי הוא סטאלין וכמה מיליוני אנשים עוד יאבדו את חייהם בגללו. בראיון שוטח סטאלין את משנתו לגבי כשלי הקפיטליזם בנוסח האמריקאי שלו, ואת תחזיותיו המדוייקות למדי, והכל בבהירות המפליאה של ה.ג. וולס. כאילו נכתב אתמול. במלאת 80 שנים לראיון, הוא פורסם מחדש ללא כל שינוי.

    http://www.newstatesman.com/politics/2014/04/h-g-wells-it-seems-me-i-am-more-left-you-mr-stalin

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    אני מתייחס אך ורק למשפט הזה ולא לדבריו של מרקס או של יובל על מרקס:

    “כולנו מכירים אנשים שמגדירים את עצמם באמצעות העבודה שלהם”

    אני חושב שהגדרת ה”אני” כ”עבודה שלי” היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם. קודם כל אם “אני” זו ה”עבודה שלי” ויום אחד ה”עבודה שלי” היא כבר לא שלי (פיטורין, פרישה מרצון או שלא, מחלה או שכבר לא צריכים יותר ____ כי המציאו מכונת ___ (השלימו את החסר)) החיים הם כבר לא “חיים” וזה כידוע סתם באסה.

    אני מגיל הצבא כבר לא משקר לעצמי, התפכחתי, אני הולך לעבודה כדי להרוויח כסף. זהו. כמובן שאני אשתדל למצוא משהו שיספק אותי בשעות שאני שם, שירגש אותי ויאתגר אותי (וזו הסיבה שוויתרתי על הרבה כסף כדי לנסות ולכתוב עבודת דוקטורט למשל) אבל “בבסיס” אני הולך לעבודה כי אני צריך כסף. אם היה לי כסף, לא הייתי קם בשש בבוקר ויוצא לעבודה חמישה ימים בשבוע. הייתי נשאר בבית או הולך לאוניברסיטה ויושב על כוס קפה עם איזו סוגיה מעניינת בגמרא (כן, אני מאלה) או במתמטיקה שאני אשמח לפתור (סתם כי זה מעניין אותי , לא כדי שיהיה לי עוד מאמר לאוסף, לא בגלל שקיבלתי גרנט כדי לפתור אותה ולא בגלל שאיזו חברה מתעניינת בזה). לחילופין, הייתי נכנס לשיעורים בקורסים שאין להם שום שימוש לחיי המקצועיים אבל נורא נורא מעניינים אותי כמו לימודי קודש, ביולוגיה, היסטוריה, פילוסופיה ספרות או אמנות (עכשיו כשאני חושב על זה, אולי באמת אני אעשה את זה בלי קשר)…

    לעניות דעתי, כל מי שאומר שהוא הולך לעבודה לא בשביל הכסף אז או שהוא עשיר מאוד וכסף כבר לא עושה לו את זה או שהוא מנסה להרשים איזו בחורה עם איזה title מפוצץ (רעיון של סיינפלד) או שהוא סתם שקרן.

    לגבי הדוכן בסופר של ניר (תגובה 2), אם “אני” זאת ה”עבודה שלי” אז מה הקופאי בסופר ומה מוכר הנקניקים? פגשתי פעם קופאית בסופר, למרבה השעשוע קונה בסופר אחר. אמרתי לה “שלום” והיא הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח, היא הופתעה מאוד מכך שאני מכיר אותה וזוכר אותה (למרות שאני בדרך כלל לא זוכר פרצופים) – שהיא לא “שקופה” שאנשים באמת שמים לב שיש בן אדם מאחורי הקופה…רצוני לומר לניר שלא רק למקומות העבודה יש חשיבות בעניין אלא גם לנו הצרכנים. אתגר קשה בהרבה נמצא באמת אצל המעסיקים, ולהם גם יש אינטרס גדול יותר שזה יצליח: לעודד סביבה תומכת בקשר צרכן נותן שירות, שני הצדדים ירגישו טוב יותר. תכלס, תחושת הניכור שאופפת אותי בכל פעם שאני מגיע לקניות במקום גדול היא הדבר שהכי מרתיע אותי מלקום מהכיסא ולצאת לקניות…

  6. ארז:

    כתבת יפה. מציע להראות לסטודנטים את תכנית הפנורמה על חברת אמזון. מראה כיצד בשל שיקולים מסחריים הופכים את העובד לעבד וכל זה קורה בבריטניה (ואצלנו) ולא בעולם השלישי כמו שהתרגלנו להאמין.
    ראה קישור- http://www.bbc.co.uk/iplayer/episode/b03k5kzp/panorama-amazon-the-truth-behind-the-click

    (כדי לראות את התכנית אתה צריך לגרום לBBC להאמין שאתה צופה מבריטניה. אני נעזר ב Hola- התוסף לכרום שמאפשר זאת.)

  7. יוחאי:

    רק עניין אחד לגבי הפתרון ה”לא משהו”: אני לא חושב שמרקס תמך במה שנתפס בדרך כלל כ”הפתרון של מרקס”. לכן הציטוט המפורסם שלו “If anything is certain, it is that I myself am not a Marxist”

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: