זה מוזר לא להיות בעניינים. לא רק בעניינים של החדשות, אלא גם בעניינים של הרשת. זה לא שאני לגמרי מנותק מהעניינים של הרשת אבל אחרי שקצת קראתי את עיתוני סוף השבוע הבנתי שהייתי אמור להיות ער לאיזשהו דיון עליו ועליה ועל מה שהוא עשה לה ושהיא כתבה עליו ושהוא הגיב ושזה הגיע לכל מקום ברשת, אבל הנה עובדה – זה לא הגיע אליי. זה לא הגיע אליי לא מפני שהחברים שלי לא עסקו בזה (אין לי מושג אם הם עסקו בזה) אלא מכיוון שלי לא היה זמן להתעדכן בעניינים האלו.

וזה מוזר. כי הרבה מאוד שנים הייתי בעניינים ותמיד קצת זלזלתי באלו שטענו שאין להם זמן להיכנס מדי פעם לכל הפייסבוקים והטוויטרים של העולם ולראות מי נגד מי – אפשר לחשוב כמה זמן זה כבר גוזל. אבל עכשיו אני מבין שבעצם להיכנס לכל הפייסבוק והטוויטרים של העולם זה משהו שאתה עושה כשיש לך זמן ואם נגמר לך רוב הזמן וכל מה שיש לך זה קצת זמן אז אתה מעדיף להשקיע את הקצת זמן הזה בדברים אחרים שהם לא בהכרח להתעדכן באיזשהו פוסט שמישהי שאתה לא מכיר, כתבה על מישהו שאתה לא מכיר, ועכשיו כל מיני אנשים שאתה לא מכיר כותבים עליהם למרות שגם הם לא מכירים אותם ואתה, שלא מכיר אף אחד מביניהם, צריך להתעניין בכל העניין הזה למרות שזה לא העניין שלך.

אז אולי זה דווקא טוב לא להיות בעניינים?

דיברתי השבוע עם מישהי וסיפרתי לה שהיה אירוע בבית הספר לתקשורת על חופש הביטוי ובאירוע השתתפו קובי אריאלי ואלדד יניב. והיא שאלה אותי מי זה אלדד יניב. ואמרתי לה: "?!?" והיא אמרה, "נו, מי זה אלדד יניב?!". אמרתי לה, "זה העורך דין שהיה היועץ של ברק, זה שהקים מפלגה, זה שכמעט נכנס לכנסת, זה שפרסם את כל הסרטוני וידאו האלו שעשו המון רעש?". והיא ענתה: "לא מכירה".

"איך זה יכול להיות?", שאלתי.

"אני מכירה בקיומם רק של אנשים שאני פוגשת. אם אני לא פוגשת אותם הם לא קיימים מבחינתי. אבל זה לא רק אנשים. זה גם חברות וכאלו", היא ענתה.

חשבתי שזה די מוזר כי להיות בעניינים של מה שנעשה בפייסבוקים ובטוויטרים זה להכיר בקיומם של המון אנשים שאתה לא באמת יודע מי הם ובכל זאת אתה יודע עליהם המון דברים שבמצב עניינים רגיל לא היה סיכוי שתדע עליהם. אבל עכשיו, כשאני קצת פחות בעניינים ובכלל לא שמעתי על ההיא שטוענת שההוא עשה לה ככה וההוא בכלל טוען שזה לא היה ככה, אני שואל את עצמי אם זה כל כך נורא.

לא יודע. אולי זה לא כל כך נורא. ואולי אני סתם לא בעניינים.