ארבעים וארבע

מספיק להסתכל על מה שכתבתי בתאריך הזה בארבע השנים האחרונות כדי להבין שאני מנהל מערכת יחסים מורכבת עם הגיל שלי ועם הקונספט הכללי של יומולדת.

השנה האחרונה טסה לי במהירות מה שגרם לי להרהר בשאלה האם ככל שאנחנו מתבגרים הזמן רץ לנו מהר יותר או שזה בכלל לא קשור לגיל אלא למה שאתה עושה בשנה המדוברת. אם בזמן שאתה עסוק בעשייה אינטנסיבית הזמן רץ במהירות כזו, שאחרי שנה אתה מסתכל לאחור ולא מבין לאן נעלמה השנה – האם זה טוב או רע? מצד אחד, עשית המון וזה סיפוק גדול אבל מצד שני השנה עברה בטיל ונראה שלא הספקת בכלל ליהנות ממנה. פוף, היא נעלמה! אז מה האלטרנטיבה – להתבטל רק כדי שהזמן יעבור לאט יותר? האם יש משהו באמצע? שאלה מעניינת.

אז מה בכל זאת אפשר לומר על גיל 44? חיפשתי וגיליתי שאין יותר מדי מה לומר עליו למעט העובדה שחוקרים מסמנים אותו כגיל שבו הדיכאון שנלווה למשבר אמצע החיים מגיע לשיאו. החדשות הטובות הן שאין מה למהר כיוון שהדיכאון צפוי להימשך כמה שנים – תענוג!

בסך הכל, למרבה הפליאה אני לא מדוכא (מצד שני, אני בן 44 רק דקה אחת; תנו לי עוד שתיים): אני עושה דברים שאני אוהב ונהנה מהם עד מאוד, אני מוקף משפחה אוהבת, חברים טובים ועמיתים (וחברים) לעבודה שאני נהנה לעבוד איתם – מה עוד בנאדם צריך חוץ מדרכון זר?

נכתבו 12 תגובות לפוסט “ארבעים וארבע”

  1. אחת:

    מזל טוב, יובל!

  2. רוגל:

    מזל טוב ילד

  3. שרון:

    מזל טוב ילד יום הולדת

  4. מיטל:

    מזל טוב לייבלה

  5. שירלי:

    יש האומרים שהחיים משולים לגליל של נייר טואלט: ככל שהם מתקרבים לסוף, הגליל מסתובב מהר יותר 😉 ובנימה אופטימית זו, מאחלת לך שתמשיך להנות מכל רגע (נראה לי עדיף להנות בזמן הממהר, מאשר להשתמעמם בזמן האיטי).

  6. הבלונדינית הסודית:

    מזל טוב כפרות. דע לך שנזכרתי מתישהו בחוהמ שיש לך יומולדת בליל הסדר ומעבר לזה שהתפדחתי קשות שלא שלחתי מזלטים, גם נזכרתי בחיבתך הרבה לחג. שמחה שהשנה תוכל לחגוג עם עוגת לא מצות (ואולי אפילו איזה שניצל 😉 )

  7. איריס:

    מזל טוב!
    בלוג נהדר!

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מזל טוב!

  9. שושי:

    מזל טוב!

  10. יובל:

    תודה רבה לכולכם, תודה תודה 🙂

  11. אדם מתן:

    אין מה לדאוג:


    Unexpectedly, Wittman and Lehnhoff found a weak association between age and the individuals’ perception of time; in other words, everybody, regardless of age, thought that time was passing quickly. The question, “How fast did the last 10 years pass for you?” yielded a tendency for the perception of the speed of time (in the last decade, anyway) to increase with age; this pattern peaked at age 50, however, and remained steady until the mid-90s. Questions regarding smaller intervals of time (“How fast did the last hour/week/month pass?”) did not change with age.

    מקור:סיינטיפיק אמריקן

  12. אדם מתן:

    וכמובן, מזל טוב!

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: