דבר קטן ששכחתי לציין

אחד הדברים הראשונים שלומד כל סטודנט שנה א’ בבית הספר לתקשורת… סליחה. אתחיל מההתחלה. אחד הדברים הראשונים שלומד כל תלמיד תיכון במגמת תקשורת הוא ש”הקשר” ו”מסגור” הם הכלים החשובים ביותר שיש לרשותם של עיתונאים, עורכים וכלי תקשורת. כך, ניתן באמצעות אותן העובדות לספר שני סיפורים שונים באמצעות מסגור שונה. ביוטיוב ישנם עשרות קדימונים (טריילרים) שמראים כיצד באמצעות עריכה ומוזיקה ניתן להפוך את הקומדיות הכי מצחיקות לסרטי אימה.

מי שרוצה לקבל שיעור בדילמת המסגור לצד חובבנות עיתונאית מהסוג הירוד ביותר, מוזמן לבקר בערוץ הבריאות של אתר Ynet. שם, הוא יתקל באחד ד”ר איתי גל, רופא אמיתי – כך מספרים לי – שמצד אחד לא מתבייש לפרסם טקסטים שבהם הוא לעתים, לא תמיד, שוכח לציין פרטים חשובים כאשר עורכיו, מהצד השני, ממסגרים את סיפוריו בצורה מסולפת שגובלת בפשעים נגד העיתונאות.

נתחיל בכך שלד”ר גל אין שום בעיה להצטלם לאייטם (שיש מצב שהוא מקדם משהו, אין דרך לדעת, בכל זאת, זה Ynet) שעוסק בירידה במשקל, כאשר הוא לבוש בחולצה שנדמית כמו חולצת חדר ניתוח ועל צווארו סטתוסקופ. אני יודע, אתם לא מאמינים שמי שמציג את את עצמו כ”כתב בריאות” ישב באולפן, לשיחה עם דיאטנית, בפוזה שמרמזת שהוא בעצם בהפסקת קפה קצרה מניתוח לב-פתוח, אבל זה בדיוק מה שהוא נוהג לעשות.

מילא.

מה שיותר מטריד הוא הידיעה הזו:

שימו לב לתמונה מצד ימין. רואים שם אדם צעיר שיושב ליד החלון ומבט נוגה על פניו. כותרת התמונה היא: “מדוכאים? אולי זה קשור לשינה”. בכותרת הידיעה בכותרת המשנה של הידיעה אין שום התייחסות לגיל של הנחקרים. נמשיך הלאה:

הפסקה הראשונה שאתם רואים כאן, זו שמתחילה במילים “החוקרים בדקו”, היא בעצם הפסקה השלישית בכתבה, והיא מספרת שהחוקרים בדקו את כמות האור בחדרי השינה של 863 מבוגרים ביפן. המממ, מבוגרים. אני שהאישה שמצולמת בתמונה היא אישה בשנות העשרים לחייה. אין ספק שהיא אדם בוגר ומבוגר; היא לא ילדה. אפשר להמשיך הלאה, נכון?

אז זהו, שמדובר בד”ר איתי גל, האיש עם הסטתוסקופ, ולכן מומלץ לחפש את המקור. אני לא אפידמיולוג ובוודאי לא רופא ולכן אין סיכוי שאקרא את המאמר כולו. אסתפק לקרוא את האבסטרקט, התמצות של התמצות. בשורה השביעית של אותו תמצות נכתב שהגיל החציוני של הנחקרים היפנים הוא.. 71.5; עניין פעוט שהוא שכח לציין.

חציון, למי ששכח את הסטטיסטיקה שלו, הוא הערך שמחצית מהערכים הם מתחתיו ומחצית מהערכים הם מעליו. כלומר, הגיל של מחצית מ-863 הנבדקים הוא מבוגר יותר מ-71.5 שהוא, איך לומר, לא גיל צעיר בפני עצמו. במלים אחרות, המחקר נעשה בעיקר על קשישים שמיותר להזכיר שיש עוד כמה סיבות בחייהם שמובילות לדיכאון.

בכותרת, בכותרת המשנה או בטקסט עצמו, שעליו אחראי ד”ר גל, אין שום אזכור לכך שמדובר בקשישים ובכל הקשור בתמונות, עליהן אחראים העורכים, הרי שאחת היא של גבר (בדיכאון) והשנייה היא של אישה (ישנה), ושתי התמונות הן של אנשים צעירים.

עם כאלו עיתונאים מי צריך fake news.

נכתבו 9 תגובות לפוסט “דבר קטן ששכחתי לציין”

  1. סטטיסטיקאי נודניק:

    הממוצע והחציון הם לא אותו מדד, כך שיכול להיות שהחציון נמוך משמעותית.
    (שלא נמסגר את הסטטיסטיקה לא נכון….)

  2. עזי:

    כתבות המדווחות על מחקר (בענייני בריאות ועוד) במדיה הם דבר שכיח – בוויינט ובכלל (לרבות אתרים, עיתוני נייר, טלוויזיה וכו’). בד”כ הדיווחים שטחיים, חלקיים ולעיתים קרוהות מטעים. ציבור הקוראים לא טורח, כמובן, לבדוק את הפרסום במקור. אגב, זה לא רק איתי גל (שגם אני נתקלתי בכמה וכמה מכתבותיו הגרועות) אלא כתבים רבים נוספים. לפחות לו היו מפנים למקור המדעי המדויק לקורא הנודניק המעוניין בכך!

    בכל אופן, אתה צודק, יובל, בהערה שלך לגבי גיל הנחקרים. אלו בהחלט קשישים (גיל 60 פלוס, ממוצע 71.5, לא כל כך רלוונטי החציון כאן). לאחר קריאה מדוקדקת של המאמר המלא בכתב-העת, אני מוצא כי במחקר יש לא מעט בעיות מתודולוגיות וסטטיסטיות. הבעיה המרכזית (מעניין למה) שהחוקרים לא השוו את רמת הדיכאון (בסולם רציף) בין הנחשפים ליותר או פחות אור אלא השתמשו בשאלון כחתך דיכוטומי ל”מדוכאים” ו”לא מדוכאים” – מה שמחייב שרירותיות ונוחיות של החוקר… במקביל, הם לא בדקו את הקשר בין רמת האור לרמת הדיכאון – כנדרש לפי שאלת המחקר – אלא גם לגבי המשתנה הב”ת (עצמת האור) השתמשו בחתך (שרירותי ונוח) דיכוטומי… בעיבוד סטטיסטי כזה, המבוסס על ניתוח חלש של חי בריבוע, בשימוש מס’ נבדקים גדול (המגביר את הסיכוי לטעות סטטיסטית מסוג ראשון), קל מאד למצוא מובהקות סטטיסטית…

    יש לי עוד כמה ביקורות על המחקר, אבל אחסוך לי את זמן הכתיבה…

    בקיצור, מחקר גרוע. וכמו שטענת – כתבה מטעה ומוטה. חבל שרופא נותן יד לכך!

  3. חנן כהן:

    בקהילת תקשורת המדע, ד”ר איתי גל ידוע לשמצה.

    כבר כמה זמן אני קורא לאיסוף “תיק עבודות” שלו והגשת תלונה למועצת העיתונות.

  4. טל:

    בפיסקה אחת כתוב שהגיל הממוצע הוא 71.5, ובפסקה אחרת כתוב שהגיל החציוני הוא 71.5. האם הגיל הממוצע של הנבדקים זהה לגיל החציוני שלהם? או שזאת טעות?
    (כי מרשימה שעוסקת בדיוק בפרטים היה מצופה לדייק…)

  5. יובל:

    טל (4): כמובן שמדובר בחציון ולא בממוצע, אחרת לא הייתי מסביר מהו חציון. תודה.

  6. דני:

    כתבה אמתית גם היתה יודעת שביפן הקונספט הספציפי של דיכאון הוא בעייתי, לא צמח איטגרלית מתוך התרבות שם, שעד לאחרונה לא היתה ביפנית מילה ל”דיכאון”, ושרק מסע יחס”צ נרחב שמומן על ידי חברות תרופות אמריקניות, הכניס את הקונצפט לתודעה היפנית.

  7. קינג:

    ביוטיוב יש לא רק טריילרים לקומדיות שנערכות כסרטי אימה אלא גם את הההפך.
    והטוב ביותר זה הניצוץ, כשהוא נערך לטריילר לקומדיה רומנטית

    https://www.youtube.com/watch?v=k6QgNuZcxTw

  8. לייני:

    בתור מישהי מהתחום, שקוראת מאמרים מדעיים כל יום, הכתבות של ד”ר איתי גל הן ביזיון ולעיתים אף עושות נזק.
    לפעמים אני תוהה האם משהו הולך אצלו לאיבוד בנסיון לפשט את המדע לקהל הרחב, או שהוא פשוט נטול אוריינות מדעית ויכולת הבנה בסיסית של המחקרים שהוא קורא.
    מישהו צריך לשלול לו או את הרשיון לעסוק ברפואה או לפחות את הרשות לכתוב על רפואה ומדעי החיים בעיתון עם תפוצה רחבה כמו YNET.

  9. ביבי (לא נתניהו):

    איתי גל עסוק ביחסי ציבור של עצמו כרופא. כל היתר לא חשוב לו. אני בספק אם הוא קרא את האבסטרקט אפילו.
    ברור שמרופא זה מצופה לקרוא . אבל מיחצן??

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: