נסעתי בבוקר באוטו ושמעתי את התוכנית של רפי רשף בגל"צ (הוא לא היה היום. היום היה יעקב איילון). כאשר פתחתי את הרדיו, איילון בדיוק ראיין את בן כספית מוושינגטון. כספית, כיאה לכתב מדיני, מתלווה למשלחת ראש הממשלה בעת ביקורו הראשון אצל נשיא ארה"ב הברית.
איילון שאל איך היתה הפגישה וכספית פתח במונולוג נרגש שבו סיפר על איך השניים היו אמורים לסעוד ארוחת ערב במה שהוגדרה כ"ארוחת ערב עבודה", אבל ה"קליק" ביניהם היה כל כך מצוין שהיא הפכה לארוחת ערב חברית: הם דיברו על כדורסל, ובייסבול וכדורגל וסיכויי נבחרת ארה"ב הברית במונדיאל וסיפרו בדיחות ובוש העניק לאולמרט נעליי נייק ועוד ועוד ועוד.
ואני מודה, שאחרי הסרט של ענת גורן "כל אנשי הקמפיין", שבו נשמע גדעון סער מתדרך את כספית בטלפון ואחרי דקות ספורות חוזר כספית על התדרוך כמעט מילה במילה ברדיו יען היו אלו דעותיו שלו, קצת קשה לי להאמין לדברים שכספית מספר לי.
ברור לי לחלוטין שכתבים מדינים/פוליטיים מקבלים תדרוכים מפוליטיקאים. זה חלק מהעבודה ושאף אחד לא יספר סיפורים, אבל היה משהו מאוד גס ובוטה בדרך שבה התדרוך עבר מבעל עניין מובהק לעיתונאי שאמור להיות הכי פחות בעל עניין שיש ישירות לאוזן שלי.
אני רוצה להדגיש שאני לא כותב את הדברים האלו כדי שבתגובות תסבירו לי כמה כספית הוא עיתונאי רע (אני לא חושב שהוא עיתונאי רע) או רשלן, או חרטטן או כל הדברים שכותבים אצל ולווט (אז תחסכו את זה ממני, זה באמת לא מעניין). אני כותב את הדברים האלו כדי לנסות ולהסביר עד כמה מוניטין של עיתונאי הוא בעצם כל מה שיש לו וכאשר הוא עושה משהו שפוגע לו במוניטין, פתאום, הדברים שהוא אומר/כותב נשמעים/נקראים אחרת לגמרי.
לא ראיתי את הסרט של ענת גורן, רק בגלל שהעדפתי לצפות במותחן הכדוריד של רשל"צ (למי שפיספס: גמר הפליאוף בכדוריד, משחק חמישי ואחרון בין הפועל למכבי רישון, משחק צמוד, עצבני ומלא אמוציות. נגמר שיוויון 32 שמשמעותו ניצחון של מכבי לאחר מותחן ענק של השניות האחרונות. אני לא אוהב כדוריד אבל זו הייתה דרמת ספורט מעולה, וכמעט על טהרת הישראלים.
ולמי שלא אוהב ספורט סליחה על ההשתפכות)
אז לא ראיתי את בן כספית ממחזר במו עיניי. למעשה לא צריך את זה – מספיק לשמוע אותו בעקביות בכדי להבין שהאיש הוא מקסימום צינור, כבר מזמן לא עיתונאי. יש לזה ערך מעניין כלשהו אם רוצים לבחון את מפת האינטרסים של הפוליטיקה בישראל והשתקפותה בתקשרות, אבל חייבים להבחין בין זה לבין ממש עיתונאות (רביב דרוקר, עמנואל רוזן, עקיבא אלדר). לא סתם כספית מוצא עצמו כמעט תמיד מותקף בפנל הפרשנים הקבוע של רפי רשף.
וזה הכללה היסטרית, אבל אני מרגיש שזה פשוט נכון: הסגל של "מעריב" לדעתי נתון להשפעה עצומה מצד בעלי העיתון, עד שחובה לפקפק בכל מה שכתוב שם.
אוקיי, התאריך בדר"כ נכון.
ומאליה עולה השאלה – למה אף אחד עוד לא העלה ליו-טיוב כמה קטעים רלוונטיים מהסרט?
אה, כי אנחנו פה, בפלשתינה. בעסה, מה?
כל הסרט רלוונטי. כל כך רלוונטי שבהפסקות הפרסומות שלפתי את הלפטופ ושירבטתי את המילים הנרגשות שבפוסט הנ"ל (גילוי נאות: הכותב הוא איש אנקדוטות בלב, בדם ובג'יפה)
http://www.anecdotot.net/?p=446
עדיף שמישהו יעלה לביטורנט או למיול. מישהו?
לצערי, חלק לא מבוטל ממה שקורה סביבנו (שחיתות, סיאוב וכו') קורה בגלל שהתקשורת לא ממלאת את תפקידה.
ראיתי כמה קטעים נבחרים, ופשוט לא ברור לי איך אנשי פרסום משופשפים נרדמו ככה בשמירה. אני מקוה שיראו את זה שוב כי כל דקה שצפיתי בה הייתה מרתקת
מצטרף לבקשה להעלות את הסרט לביטורנט או למיול.
קראתי עכשיו בהארץ את הכתבה על הסרט והבנתי דבר משהו מאד פשוט. במסגרת איבוד הבושה במדינה, הפרסומאים הרוויחו פה פעמיים. פעם אחת הם זכו בחוזה עבודה שמן עם ”קדימה”, ובפעם השנייה הם זכו בסרטון תדמית המדגים את יכולתיהם ה”על-טבעיות”. הדמוקרטיה הפסידה? על הזין שלהם.
מוסיף, אתה צודק, הרוויחו פעמיים…
מה שמדהים אותי זה מאיפה יש להם את החוצפה והאומץ לבוא ולמכור לך ראש ממשלה כמו איזה מוצר מדף רגיל, בלי שום בושה להפעיל אותו כמו בובה ולמכור אותו לעם, ואחר-כך עוד לבוא ולהגיד בעצם "תראו איזה טיפשים אתם, ככה מכרנו לכם ראש ממשלה".
זתומרת זה ברור לכולם שהמדינה והעולם הולכים ומתמסחרים, הכל ממותג ומעוצב ע"י תקשורת ופרסומאים, אבל לבוא ולהגיד את זה כך שחור על-גבי לבן… זה ממש להוציא את העם מטומטם.
והאמת, העם באמת מטומטם! מבטיחה לכם שרוב הצופים בתוכנית ראו בה בידור נטו, ולא מראה של עצמם ולטימטום שלהם. (אוף… התואר הזה בתקשורת הופך אותי לאדם מריר)
פורצלינה, כמו שאמרת. הבושה וההפסד הם שלנו.
פורצלינה היקר, זה לא היה כל כך נורא אם זה לא היה כפול ומכופל. הבמאית בחרה במודע להציג קטעים מסויימים, ללוות במוזיקה אחרים, ולהשמיט אי אילו ואחרים כדי להציג תמונת מצב כמו שהיא רואה אותה. לא ראית את קבוצות המיקוד, את האסטרטגיה ואת המפות התפישתיות, כך שלמעשה מה שאתה ראית הוא מראה מעוותת של מראה מעוותת מלכתחילה, כמה אפשר להסיק מזה? כלום. כמה זה טלוויזיוני? מאוד.
והנה קישור קצת קשור בהמשך לשיחותינו. בלוג בן שבוע. כן ירבו (הבלוגים והשבועות)
:: לחץ חברתי ::
יש מי שיוצר לחץ חברתי ויש מי שנכנע לו. לא מעשנים, לא צורכים סמים ורק לעתים רחוקות משחקים סנוקר – יואב ריבק ויאיר טרצ'יצקי משוחחים ומסוככים על פוליטיקה, תקשורת וחברה
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=248943
קורא: בעצם אתה אומר שכל ייצוג תקשורתי הוא תמיד מעוות. שיש בזה משהו אבל זה אומר שאי אפשר להציג שום דבר כי מלכתחילה הוא עובר דרך פילטרים שמעוותים אותו. אז איפה זה משאיר אותנו?
חנן: כן, יואב יצר איתי קשר ושלח לי את הלינק. אכן נראה מבטיח.
המתעורר בחוץ: התגובה שלך נחסמה.
אפשר לכתוב את אותו הדבר שכתבת מבלי להיות גס רוח.
תנסה – אני בטוח שתצליח.
סורי יובל – נרגעתי – קבל עריכה מחדש
עיתונאות חצר זו לא המצאה של בן כספית
מה שמעצבן הוא העובדה שעיתונאי לא מאפשר לדוגמא לאנשים להגיב על הכתבות שלו באתר NRG
מה שעוד מעצבן היא העובדה שצריך לציין שעיתונאי חצר הוא עיתונאי תדמית
כמו שכתוב בכתבה על רכב שטח חדש – "דן שרלטן היה אורח של חברת XYZ וביקר במפעל שלהם בקפריסין התורכית" – צריך לציין זאת בהתחלת האייטם – "בן כספית התלווה לפמליית ראש הממשלה, טס על חשבון משלם המיסים לארצות הברית והנה מה שהוא רוצה לספר לנו"
למתעורר בחוץ: אנארג'י לא קיים. אין אתר כזה.
בן כספית הוא לא עיתונאי. הוא תוכי.
זו המציאות.
אומר על בן כספית,מה שאמר ש"י עגנון על העיתונאי הצעיר שהתידד עימו.
אמר עגנון:"מחבב אני אותו על כך,
שאם יכול לאמר אמת,
אינו אומר שקרים".
זו דעתי על בן כספית.
ושלא תטעו,שי עגנון תיעב עיתונאים כמוני.
מלכתחילה הם שקרנים.
רק מתי שיש להם סקופ.
הטובים שבהם לא מוסיפים לסקופ שקרים.
הרעים,גם לסקופ הכיס סקופי יערימו עוד גוזמאות ושקרים.
עיתונאים פחות אמינים עלי מזונות.
בן כספית הוא הטוב בהם לדעתי.
יגאל כהן – אתה איש דוחה.