קיבלתי היום הודעה לעיתונות שכותרתה: "בואינג הופכת חלום למציאות: מאפשרת הפעלת טלפונים ניידים בטיסות".
לאחר זמן קצר עלתה באתר האנרגיה הידיעה הזו שהיא סוג של תמצית של ההודעה לעיתונות.
אין לי בעיה שהעיתונאי מתמצת הודעה לעיתונות. כלומר יש לי, אבל זה לפעמים קורה, זה חלק מהעבודה, בטח כאשר מדובר באתר אינטרנט כמו אתר האנרגיה שלעתים מתפקד כסוג של בור של הודעות לעיתונות (כמו אתרי חדשות רבים אחרים).
הבעיה שלי היא עם הכותרת.
הכותרת של הידיעה באתר האנרגיה היא: "חלום שיתגשם: סלולרי בטיסות".
הבעיה שלי היא שהעיתונאי שחתום על הידיעה לקח את ההודעה לעיתונות (בואינג הופכת חלום למציאות) וקיבל על עצמו את הנרטיב שמשרד יחסי הציבור מספר על הידיעה הזו (חלום שיתגשם).
כפי שניתן לראות מהתגובות – לא חלום ולא זרגיגים. זה בעיקר סיוט (שהוא סוג של חלום – אבל מהסוג הרע) שאין כדוגמתו. העובדה שאף אחד – לא העיתונאי ולא העורך – לא חשב להאיר ולו במעט את עובדת היות הידיעה הזו סיוט של כל מי שאי פעם טס במטוס, היא שמטרידה. מטרידה מאוד אפילו.
עיתונאי שמוציא למילה אידיוט שם טוב.
מישהו העלה בדעתו בכלל מה זה להעביר טיסה שלמה, עשר שעות לניו יורק כשהפרחה לידך מקשקשת בקולי קולות את השטויות שלה בסלולר נונסטופ?
לדעתי צריך לעשות איזור למדברים, לתחום אותו ולתת ללא מדברים קצת שקט. בהמשך צריף ליזום מהלך של טיסה ללא סלולר.
פשוט כך. אני ממש לא צוחק.
זה סיוט ברחוב אלם.
טיסה לניו-יורק היא 12 שעות.
בהרבה מטוסים כבר אפשר לשוחח בטלפון בזמן השיחה. אני לא רואה עשרות אנשים מתנפלים על ההזדמנות, כנראה בגלל המחיר שחברות התעופה גובות על זמן האוויר (לנוחותך, המחירים בלירה מלטזית).
ההבדל היחידי ב"פטנט" החדש של בואינג הוא שישתמשו איש איש בטלפונו האישי במקום בטלפון של המטוס (והאפקט הפסיכולוגי הנובע מכך, שלא צריך להעביר במיוחד כרטיס אשראי ולכן לא מרגישים את העלות הגבוהה). זה לא חלום של אף אחד מלבד חברות התעופה ("אנשים לא ישימו לב שהם משלמים 10$ לדקת שיחה!"). הצד החיובי של זה, הוא שהפרחה שמקשקשת בסלולר 10 שעות בזמן טיסה לניו-יורק, לא תטוס יותר לשם כי תהיה עסוקה בהחזר חובות בכל שארית חייה. (ג'ודי ניר מוזס שלום נוסעת בביזנס או פירסט בכל מקרה, ולכן לא תשב לידך – איך שלא יהיה).