רעש בבועה

– “מה זה יו-טיוב?”
– “מה?”
– “יו. טיוב.”
– “לא יודעת”
– “כותבים על דברים שאנחנו לא מבינים”

אבא שלי מנסה להבין את הטור של רענן שקד ב”7 ימים”. אמא שלי לא מצליחה לעזור.

היה בעיניי משהו משעשע בדיאלוג הזה, כי בעוד אני, בתור מי ששורץ בבועת הבלוגים המקומית, כבר לא יכול לשמוע יותר על דיונים בסוגיית יו-טיוב, הנה שני אנשים משכילים, אחד מהם צרכן די רציני של חדשות בטלוויזיה ובעיתונים, והשנייה שולטת היטב באינטרנט, כולל נניח הורדת שירים בקאזה, ובכל זאת, אין להם בכלל מושג מה זה יו-טיוב.

אין לי כוונה להיכנס כאן למהותה של הסוגיה בה דן שקד בטור שלו. ככל הנראה הוא חוזר שם פחות או יותר על הדברים שאמר בפסטיבל ראש פינה לפיהם (במלים שלי) יש המון “הייפ” סביב כל מיני מונחים מעולם האינטרנט, אבל בפועל זאת סוג של ביצה, או “בועה תרבותית” (במלים שלו), שמעניינת בעיקר את מי שנוטל בה חלק. (זאת דעתם של פיגו (שבעולם האמיתי נוהג להסתתר מאחורי הכינוי “עידן”), ושל גל מור, בסוגיה).

מה שאותי מעניין הוא דווקא השאלה האם “יו-טיוב” הוא כבר מותג שהגיע בישראל לרמת הכרה כזאת שמאפשרת להזכיר אותו כלאחר יד, מבלי להסביר במשפט או שניים על מה מדובר, במוסף הכי לא נישתי שיכול להיות – “7 ימים”. לאור העובדה שהתשובה לשאלה היא ככל הנראה שלילית, נראה שגם הטור של שקד הוא מעין בועה. כזאת שפונה בעיקר לסוג מסוים של ברנז’ה.

זה לא בהכרח רע, ואני באופן אישי דווקא נהנה בדרך כלל מהטורים של שקד, ואוהב את הכתיבה שלו, אבל כפי שמלמדת האנקדוטה הזאת, בכלל לא בטוח שמקומם הוא ב”7 ימים”.

***

” [אולמרט] עדיין מחכה להצטרפותם של ששת חברי יהדות התורה לקואליציה. שש אצבעות ברזל, שישה אנשים שכשהם כבר נכנסים לממשלה הם לא יוצאים”.

כך כתבה בשבוע שעבר ב”מוסף לשבת” סימה קדמון, פרשנית פוליטית שלא ממש מצטיינת בזיכרון משובח לגבי התחום שאותו היא מכסה. המפלגה הראשונה שפרשה מהקואליציה קצרת הימים שהקים ברק ב-99′ הייתה יהדות התורה. לחמש אצבעות הברזל דאז הספיקו כמה חודשים אצל ברק, ואיזה משחן אחד שהועבר בשבת, כדי לעבור לספסלי האופוזיציה. לפחות מהבחינה הזאת קצת חבל ש”פרשת המשחן II” מתפוצצת כבר עכשיו, ולא נניח שבוע אחרי כניסה של יהדות התורה לקואליציה.

ואפרופו בקיאות בעובדות, ב-ynet כותבים ש”ב-9 במארס 2000 פרשה יהדות התורה מהממשלה – חודשיים בלבד לאחר כינונה – בשל הזזת המשחן של חברת החשמל בערב שבת וסימנה את תחילת התפוררות הקואליציה של ברק”.

אבל הקואליציה של ברק הורכבה כבר ביולי 99′, ככה שאחד משניים: או שהפרשה הזאת לא התפוצצה במארס, או שזה לא קרה חודשיים בלבד לאחר כינון הממשלה. התשובה? ככל הנראה (אין לי זמן לבדוק כרגע) זה אכן לא קרה במארס, אלא בספטמבר (כך מציינים ב”הארץ“), חודשיים אחרי הקמת הממשלה. יכול להיות שב-ynet העתיקו את הטעות מהערך על אהוד ברק בויקיפדיה? 

***

“רבין, מרצ איתך. העבודה עם ליברמן”
כרזה שראיתי הערב בכיכר

כאילו לא למדנו כלום מהאירועים שהובילו לערב הנורא ההוא, שוב יש מי ש”ממריץ” את רבין. אבל האמת שאם זה נכון, זה באמת מסביר למה השנה הגיעו פחות אנשים (בעיקר אם מתייחסים לכאלה שנולדו לפני 18 שנה ומעלה). 

נכתבו 21 תגובות לפוסט “רעש בבועה”

  1. אור:

    לא הבנתי את כוונתך בפסקה האחרונה? האם אתה משווה את הכרזה להסתה שלפני הרצח? יוצא כנגד קיטוב פוליטי? טוען ש”שמאלניותו” של רבין הביאה לרציחתו ועל כן אסור היה לו ללכת “שמאלה”? אופציה אחרת שלא חשבתי עליה?

  2. ג'וני דו:

    האופציה השלישית, רק עם חיוך.

  3. אור:

    אופס, סליחה, אני מנצל את קלף השעה המאוחרת כדי לתרץ את חוסר זיהוי ההומור שלי :)

  4. דנדוש:

    היו ממש מעט אנשים, וגם אנחנו התקוממנו נגד הכרזה הזו.

  5. יהונתן:

    פרשת המשחן התפוצצה בספטמבר 2000, והיתה הגורם לקריסת ממשלת ברק (בין היתר). אולם אם פרשה זו לא היתה מתפוצצת אז כל פרשה אחרת היתה מביאה לתוצאה דומה.

    לגבי הציניות של מרצ, אין לי מה להגיד חוץ משדרכו של רבין לא היתה לאסור שיתוף קבצים.

  6. תומר ליכטש:

    בקשר למלה “בועה” (דנדוש, תנשמי עמוק. 1-2-3-4-5-6-7-8-9-10. רוגע. עצים. רוח. נחל. חזירי-בר ידידותיים מדי. הכל בסדר. הכל הכל ממש בסדר): מתחיל להרגיז אותי הטון המרוגז שבו משתמשים במלה הזו, לרוב כדי לתרץ איזו צרות אופקים, בלי לפגוע כמובן לא בהוריך ולא באיש, ובכלזאת: גם בלי אינטרנט, יש די אפיקי מידע, שמותירים את רוב בני האדם עם האפשרות הנוחה להתנוון מולם, או עם האפשרות הפחות נוחה – להכיר אותם באמת.

    אפשר לומר משהו על כל דבר, לפעמים זה רזה ותמוהה וטפשי, אולי כמו תגובה זו ממש, ולפעמים זה פשוט חסר תירוץ, למשל לא לדעת מה זה יוטיוב. עם כל הכבוד, המכירה של יוטיוב, הכסף שנע סביב זה, המהפכה התרבותית שזה מחולל – לא להכיר בכל הדברים האלה = בורות א-לה מאה העשרים ואחת. בורות בלתי נסבלת, בעיני, אגב. ואף “בועה” שבעולם לא תפוצץ את הבורות הזו. תפקידה של הבועה הוא לשמור את הנינוחים בנינוחותם, ולתת להם להתפוצץ בעצמם על מה שדנדוש כינתה “צורה במקום תוכן”, כלומר לקרוא ידיעה על יוטיוב, אימפריה מקומית חדשה, ולצחקק באווירת הלחם והשעשועים על המלה, במקום להבין איזה קטסטרופות או עניינים אחרים מסתתרות מאחוריה.

  7. יהונתן:

    תומר,
    הייתי מסכים איתך חלקית. אתמול ישבנו בבית קפה מול כיכר רבין בשעת צהרים קלה. לידנו התיישב זקן שנראה לי הזוי טיפה, ובמקרה התחיל לדבר איתי אחרי שאמרתי משהו על המתת חסד. מסתבר שהוא פרופסור לפיזיקה שלטענתו, שנשמעה לי תמוהה, הצליח למצוא את הקשר בין תורת היחסות הכללית לבין תיאורית הקוואנטים.

    משום מה, היה לי מאוד קשה להבין את המשוואות הפיזיקליות שהוא תיאר בהינף יד מבלי בכלל לחשוב עליהם, אבל אם הוא צודק (ומשום מה אני לא חושב כך) מדובר במהפכה לפחות בסדר הגודל של יוטיוב.

    אולם, משום מה לי בתור בור (יחסית) בפיזיקה, היה קשה להבין זאת. אני מאמין שאם הדבר היה נכתב בידיעות אחרונות, באותה צורה שיוטיוב נכתב באגביות, אז גם אני הייתי שואל משהו על מה זה, וככל הנראה אם הדבר היה לי מסובך מדי (תוכן מבוסס מה? סטרימינג שטרימינג?) וקשה להבנה ביותר מ5 דקות (אז אתה אומר שכל אחד יכול להעלות סרט, איך הם מצלמים אותם? למה שמישהו ישב מול מחשב לראות טלויזיה) אז אני אתייאש מהר.

    נכון, זו לא “בועה” של פיזיקאים כי הם לא שולטים (עדיין) במדיה (בניגוד לאנשי רשת) אבל זו בהחלט איזושהיא נישה שאני לא מתיימר להבין בה. לכן, כן – צורה (או הפשטות של הצורה) לעיתים דרושה לפחות כמו תוכן.

    תיאורית חלקיקים אמרת? מה זה?

  8. תומר ליכטש:

    יהונתן, יש הבדל בין ידע שדורש הכשרה של שנים כדי להבין ולעבד, לבין לקרוא עיתונים. המשמעות המטריפה של הידיעות במוספי הכלכלה אינה רק חדשותית לבעלי עניין. למעשה, תחימת מוספי הכלכלה ל”בועה הכלכלית” היא חלק מהבעיה.

    כמובן שהשאלות והחידושים בשדה אסטרונומיה, הפיזיקה, הדת, הפילוסופיה וכו’ משמעותיים לחיינו במובנם הרחב, חשובים לאנושות; אבל עד שנוכל להבין את הדברים האלה, אני אומר – שיתחילו בני האדם בלדעת ולהכיר את סביבתם. יוטיוב זה לא איינשטיין. חלקיק זה לא דולר.

  9. יהונתן:

    אני מסכים איתך שתחימת מוספי כלכלה לבועה, וההפרדה לבועות בכלל, היא בעייתית אבולוציונית לכל הפחות ותוחמת את הידע לדיסציפלינות בכל מקרה. אבל, בכל הנוגע לטכנולוגיה וטכנוואנגליזם, אין כל אפשרות לדעת בכלל איך אתה ואני עוד עשר, חמש עשרה, ואולי חמישים שנה, נסתדר עם טכנולוגיות שיהיו משמעותיות בגלל אותו מחקר חלקיקי (אגב, רק בשביל העניין, הטרנזיסטור, שהוא אבי המעבד ומה שמאפשר לנו בכלל את יוטיוב, לא היה נוצר אלמלא תורת הקוואנטים והפיזיקה המודרנית, כך שהתחימה היא בעייתית לא פחות).

  10. ג'וני דו:

    תומר,
    אני פחות או יותר מסכים עם הדוגמאות של יהונתן. אתה יכול אם אתה רוצה ליצור הגדרה של בורות, שלפיה לפחות 80% מהאוכלוסיה הם בורים. אני לא רואה ערך מיוחד ביצירת הגדרה כזאת, אבל זה בכל מקרה לא מאוד רלוונטי לנקודה שאליה התייחסתי בפוסט.

    מעבר לכך, אני חושב שאתה גם מגזים מאוד בהתייחסות שלך ליו-טיוב. יו-טיוב היא כרגע לכל היותר בגדר פוטנציאל, אולי פעם יהיה אפשר לומר שזה מה שהתחיל את השינוי, או שהיה לזה חלק מאוד משמעותי בו, או משהו. ולאור ניסיון העבר, גם זה שהאתר נמכר בכל-כך הרבה כסף בטח לא אומר יותר מדי.

  11. יהונתן:

    ג’וני,
    יו-טיוב הם גדולים בעניין של שינוי חברתי. אני כן מסכים עם תומר שהם יביאו את המהפכה, אבל לא יודע אם היא לא היתה נגרמת בצורה אחרת… יו-טיוב הצליחו להביא להמונים את בשורת הוידיאו באינטרנט, אחרי שזה כבר הוספד על ידי התקשורת והאקדמיה. הם הצליחו להביא את הבשורה בצורה אישית ואמיתית, כמעט כמו שמרטין לותר הביא את הברית החדשה לביתם של כל האנשים על ידי כך שתרגם אותה מלטינית והפך את התפילות לאישיות.

  12. אביבה:

    בשורה? מהפכה? יהונתן, אתה צריך לצאת יותר מהבית. תראה שם אנשים מזיעים שנוסעים באוטובוס ופטרוזיליה מציצה מהסלים שלהם, בחזרה משוק לווינסקי. איזו בשורה ואיזו מהפכה יש באיזה אתר פקקט, שיכולות לשנות משהו בחיים שלהם?

  13. יובל:

    יהונתן, אני חושב שמה שאביבה אומרת לך זה: חביבי, צא מהבועה.
    ואני חושב שהיא צודקת.

  14. ג'וני דו (לא פה):

    אביבה תמיד צודקת*.

    *כלומר, בעיקר לאחרונה**
    **כלומר, עד להודעה חדשה***
    ***שתגיע אם וכאשר היא תנסה לחלוק עלי

  15. יהונתן:

    אני לא חושב שאביבה צודקת.
    אני מדי שבוע פוקד את איזור לוינסקי (אני גר באיזור) וקונה מצרכים שם. אני חושב שהתרבות של יוטיוב משפיעה עליהם, גם אם רק בעקיפין, לא פחות מאשר דברים אחרים. תוך שנה-שנתיים יותקנו באותם אוטובוסים מסכי LCD ובהם באמצעות טכנולוגיות דומות לצינור יפורסמו מוצרים. בתוך לא הרבה זמן בכלל גם היא, לאחר שבניה\נכדיה יגידו לה לעשות כן, תצטרך להתקין “אינטרויזיה” כדי שהנכדים יסכימו לישון אצלה בסוף השבוע. יותר מאוחר, כשבנה יסיים את התואר הראשון שלו בקולנוע הוא ירצה להפיק סרט דוקומנטרי על איך היא עלתה מבולגריה להורים ניצולי שואה, הוא יעלה את הסרט לצינור כי הסיפור יהיה חשוב דיו.

    המהפכה מתרחשת, אביבה, ואת יכולה להתעלם ממנה, אבל היא כבר כאן.

    אם נחזור לדוגמת מרטין לותר, איזו מהפכה יש *באפשרות בלבד* של ללמוד את ספרי הקודש בבית? האם המצאתו של גוטנברג, מספר שנים קודם לכן, שנועדה בדיוק לכך, השפיעה באותה העת על הזקנה שקנתה את הפטרוזיליה בשוק? לא ממש.

  16. אביבה:

    תוך שנה שנתיים? לא נסחפת בכלל. אבל העיקר כאן אינו לוחות הזמנים אלא הבנה של מהו שינוי, מהי מהפכה (טכנולוגית, תודעתית) ומהי סתם התפתחות ליניארית משעממת. אפשר לומר שה-WWW או תקשורת המחשבים בכלל היא מהפכה. אבל יו-טיוב היא מהפכה? פחחחח.

    אז מה אם הבן של ברוניה יעלה את הסרט החובבני שלו ליו-טיוב? שיעלה אותו, מצידי, לפליקס. שיצמיד אותו בנעצים ללוח המודעות השכונתי. איך זה משפיע על מישהו? בוא אשאל אחרת, מה ההבדל בין ההשפעה הזו להעלאת תמונות סטילז לאלבום התמונות של יאהו משנת 1999? ומה ההבדל בין השפעה של אלבום תמונות ביאהו לבין שליחת דואר אלקטרוני לחברים של ברוניה, עם כל התמונות במשקל 5 מגה?

    אני מדברת על הבדל “מהפכני”, תודעתי, כזה שמעצב דפוסי חשיבה ומסייע בקפיצות ותובנות. לא על הבדל טכני זניח, שרלוונטי בעיקר למשתמשים כבדים, של “היום יש פחות עומס על תעבורת הדואר האלקטרוני” או “היום אפשר להציץ בתמונות של כל אחד” (גם הבחור בחנות הצילום מציץ לברוניה בתמונות כבר שנים, ומתאכזב כי הוא מחפש אירוטיקה).

  17. יהונתן:

    ההבדל המהותי הוא הנגישות של ההמונים למידע הזה. ביוטיוב – בניגוד לאלבומים הישנים – אתה מעלה סרט בשביל שאנשים אחרים יצפו בו. אם נעלה את סרט החתונה של הדודה, אנחנו יכולים להיות בטוחים שגם מי שלא קרוב משפחה יצפה בסרט.

    הדפוס המהפכני הוא ה”יצירה” לעומת ה”אחסון”. יש כאן יכולת להשתמש בוידיאו כפלטפורמה ולא שימוש בוידיאו כמדיה.

    ממליץ בחום לקרוא את הפוסט הזה של ליכטש בשביל להבין אולי חלק מהדברים

  18. רוגל:

    ההבדל הוא לא במה שיוטיוב עושים כיום (שהערך שלו הוא באמת שולי) אלא בכך שהוא יוצר מציאות שונה של צריכת שידורים. המציאות בה היית חייבת לקנות חבילות של ערוצים ע”מ לראות תוכניות ספציפיות הולכת ונעלמת לטובת שידור מותאם אישית. האם המהפיכה זה יוטיוב? אני בספק, הם פשוט הביאו לרמה חדשה מה שהתחיל עם קאזה וביטורנט.
    קצת יותר קשה לי להתלהב מהוידאו של הבן של ברוניה, או מכל תוכן הגולשים בתחום הוידאו, אבל אולי גם בזה יש ערך שולי כלשהוא.

  19. אביבה:

    יהונתן, תודה שאתה שולח אותי לעשות שיעורים, אבל לא תודה (למרות שפוסטים של ליכטש זה טריפ בפני עצמו, בשעות הנכונות של היום).
    דקדוקי העניות שלך פשוט לא משכנעים, גם לא את ברוניה עצמה.
    אני חוזרת: האינטרנט הוא מהפכה, תפיסת הסייבר-ספייס היא מהפכה (למרות שאני בטוחה שיש משתמשי אינטרנט שמעולם לא הרהרו בסייבר-ספייס ואין להם מושג מה זה). יו-טיוב היא בסך הכל תמרור בדרך.

  20. יהונתן:

    אביבה,
    הרעיון הוא שכן, יוטיוב היא מהפכה – הוא מכניס את ה”אני” לוידיאו, לא שיתוף וידיאו של אחרים.

  21. » Lifebytes:: מכחישי פתח תקווה ויאיר לפיד| הבלוג של יהונתן קלינגר |:

    […] 10 בנובמבר 2006 על-ידי יהונתן “לא רק מכחישי שואה יש באינטרנט, אלא גם עדה שלמה של מכחישי פתח תקווה. איך אתה מצפה שילד שנדרש לעשות עבודה על פתח תקווה לא יפול למלכודותיהם כאשר הוא הולך ובצורה תמימה מחפש באינטרנט על פתח-תקווה?” (תשובה שיהונתן קלינגר לא נתן לאלי הכהן ממכון נטוויז’ן לחקר האינטרנט אחרי הרצאתו על מכחישי שואה באינטרנט, 07.11.2006)”יהונתן, יש הבדל בין ידע שדורש הכשרה של שנים כדי להבין ולעבד, לבין לקרוא עיתונים.” (תומר ליכטש מסביר ליהונתן קלינגר למה וולווט לא נחשבת “מוכשרת מקצועית” בדיון אגבי על הבועה הטכנולוגית, “רעש בבועה“, מאבד תמלילים, 05.11.2006) […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: