התשובה לחיים, היקום וכל השאר

זה לא ממש חדש שיש בארץ מספר לא מבוטל של מאמינים שבאמת מוטרדים, וממש עוסקים ברצינות תהומית, בשאלות כגון “האם מותר לפוצץ חצ’קון בשבת?”. כתבה מעניינת של יאיר אטינגר ב”הארץ” של יום א’ מספרת שבזכות פלאי הטכנולוגיה עכשיו יכולים אותם יראי שמיים לקבל מענה לשאלותיהם הנלעגות באופן מיידי באמצעות SMS.

“האם מותר להאזין לשיריו של אביב גפן?” שולחים המאמינים הודעת טקסט למכשירו הסלולרי של הרב אבינר, וזה משיב להם בנחרצות דברי אלוהים חיים: “לא”. (בפעם האחרונה שאני דיברתי עם אלוהים התשובה לשאלה הזאת הייתה דווקא: “כן, אבל לא מומלץ”. יכול להיות שאחרי 3000 הודעות טקסט בחודש לאבינר כבר כאבה האצבע והוא החליט לעגל פינות?).

בכל מקרה, בשאלות מן הסוג הזה אין ממש חדש, ופסיקותיהם של גאוני וחכמי הדור, בכל מיני סוגיות אינטלקטואליות חשובות כגון “האם מותר לחטט באף בשבת?”, כבר מפרנסות את העמודים המתאימים בעיתונים לפחות כמה שנים טובות. אז עכשיו ניתן לקבל תשובות לשאלות האלה בצורה נוחה וזמינה יותר. בסדר.

מה שקצת יותר מטריד היא העובדה שעל פי הכתבה שולחי ה-SMS לא מסתפקים בשאלות שניתן להשיב עליהן במילה, או במשפט, כראוי למדיום, אלא מפנים לרבנים שאלות מורכבות בהרבה. זה לא כל-כך משנה איזו תשובה קיבל אותו אדם ששלח לרב אבינר את השאלה “האם הערבים לא סובלים במחסומים בגללנו?” (אבל רק למקרה שגם אתם מוטרדים מזה, אז אפשר להירגע כי התשובה היא “לא בגללנו, אלא משום שהם רוצחים”). מה שיותר משמעותי כאן הוא שאותו אדם חשב שמדובר בסוגיה שניתן ללבן באמצעות הודעת SMS.

כמו שמצוין גם בכתבה, התופעה הזאת מעידה במידה רבה על ההתחרדות ההולכת וגוברת בקרב חלקים מסוימים של מה שמכונה “הציונות הדתית”. זה טוב שלאנשים שמתלבטים בשאלות מוסריות יש למי לפנות, וזה שהאדם שאליו הם פונים מכונה דווקא “רב” לא ממש אמור להפריע.

אבל הפניית שאלות מן הסוג הזה, באמצעות המדיום הזה, מעידה יותר מכל על סוג התשובה אותה מצפה השואל לקבל. הוא לא מעוניין להתחבט בסוגיה, או לקבל עליה תשובה אמביוולנטית ומעוררת מחשבה. אותם “מתחרדים” מעוניינים בתשובה חדה ופסקנית ממי שככל הנראה רכשו בעלות על האמת מתוקף הקשר הישיר אותו הם מקפידים לקיים עם אלוהים. כך שבניגוד למה שנכתב בכתבה השאלה היא לא “האם המדיום הסלולרי גורם לזילות ההלכה?”, אלא מתי בדיוק הפכו הרבנים למדיומים?

נכתבו 43 תגובות לפוסט “התשובה לחיים, היקום וכל השאר”

  1. השכן של בלומברג:

    אני ראשון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

  2. רונית:

    אשכרה עבודה זרה.

  3. אפרת:

    קשה לך להבין את התופעה כי אתה רחוק ממנה. אני מכירה אותה מזווית קצת שונה, ורוצה לספר אם יש לך סבלנות להקשיב. סבא שלי, לא רב, שלא בטובתו הפך לגורו. כתב כמה ספרים, פרסם טלפון, ומגיעים אליו אלפי מכתבים בחודש (לא הגזמה). הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל. לפני ראש השנה הוא ניתק את הטלפון מרוב אנשים שהתקשרו לאחל שנה טובה.
    המון אנשים מסתכלים עליו כעל אבא, שואלים בעצתו, פורקים משאיות של עצב וצרות אל תוך הלב שלו. והוא עומד בזה, עונה לכולם בנועם, נותן עצות, מנחם, מעודד. לא מנתק מגע, לא מנתק קשר. אם הייתי במקומו אני לא יודעת איך הייתי מוצאת כוחות לכל זה.
    הרב אבינר כנראה עובר משהו דומה. אלפי אנשים רוצים קשר איתו, מסתכלים עליו כעל אבא, רוצים עזרה, הכוונה. קוראים לזה “רב” ו”הלכה”, אבל זה יותר מזה. יש לו אופציה לנתק מגע, לומר שהוא לא זמין, לנתק את הפלאפון, להכתיב שעות קבלה וכאלה. יש לו אופציה להשאיר ערוץ תקשורת פתוח ולשלוח SMS קצרים ולא מקיפים. נראה לי שהוא בוחר באפשרות הראויה יותר.
    לקבל תשובה קצרה ב SMS זה כמו לקבל חיוך של עידוד מאבא, עידוד להמשיך ולחקור, סימן לזה שהוא ראה אותך ואת השאלה שלך. זו לא השורה האחרונה ומוסר אינסטנט, כפי שהצגת את הדברים בפוסט.

  4. תומר:

    נאה דרשת.

  5. רואה שחורות:

    אפרת – נאה דרשת, אבל בעצם חשפת כאן משהו די אפל ועגום. בעצם את אומרת שאנשים לא מתלבטים בבעיות מוסר ופילוסופיה יהודית, אלא הם מעדיפים שמישהו יחליט בשבילם בכל בעיה שצצה בחייהם. הם מורידים מעצמם חלק מעול החיים, ומעבירים אותו למישהו אחר – שהוא, כידוע, הרבה יותר חכם, הרבה יותר מלומד, ומדבר עם אלוהים בטלפון כל יום.
    אני מתבטא בחריפות בגלל האופי של הציבור הדתי-לאומי והחרדי בישראל כיום. הם הולכם ומקצינים, הולכים ומתרחקים (בעיני, לפחות) מרוח היהדות האמיתית, אבל מצד שני מנכסים לעצמם כל דבר יהודי, ושומרים בתוקף על מעמדם כאבירי המוסר ושומרי הדת. לא סתם הם מחזיקים כיום בכל המועצות הדתיות (רבנות) בערים בארץ, בכל משרות השופטים בבתי הדין הרבניים, בכל המשרות ברבנות הראשית, וכל חוקי במדינה הרלוונטיים (דיני אישות, בעיקר) הם לפי ההלכה שהם קובעים. אני ודאי לא מערער על זכותו של כל אדם להיות דתי ככל שיחפוץ – אבל הם גוררים איתם את חוקי המדינה שהיא גם שלי.

  6. אוהד:

    ניתן להתייחס לנושא שהעלית פה מבחינה פוליטית, כמו ר”ש, אבל אני מעדיף להישאר בפן החברתי/פילוסופי.

    “אבל הפניית שאלות מן הסוג הזה, באמצעות המדיום הזה, מעידה יותר מכל על סוג התשובה אותה מצפה השואל לקבל. הוא לא מעוניין להתחבט בסוגיה, או לקבל עליה תשובה אמביוולנטית ומעוררת מחשבה. אותם ”מתחרדים“ מעוניינים בתשובה חדה ופסקנית…”

    אני מסכים עם מה שכתבת פה, אך לצערי לא מדובר רק בציבור המתחרד אלא בכלל הציבור. כמה מאיתנו באמת הולכים ומעמיקים בדברים מעבר לרמת התשובה המיידית? מתי בפעם האחרונה קראת כתבה בעיתון והלכת אח”כ לבדוק ברשת את אמיתות המידע? בעידן בו התקשורת היא זמינה מיידית לכולם, הולכים ופוחתים אלו שמתעמקים בידע ומחפשים אמת מאוזנת, פחות או יותר. לכן לא מפתיע אותי שהרב אבינר שולח SMSים לציבור המאמין, כמו שלא מפתיע אותי שתכניות כמו כוכב נולד ואורי גלר השתלטו על המדיום הטלוויזיוני – לאנשים כבר אין כח לחשוב. ג’ורג’ אורוול מחייך בקברו.

  7. שמחה רבא:

    היתרון היחיד של בחירה בחיי אמונה (ולא משנה אפילו במי) הוא קבלת תשובה. חד משמעית. ממישהו אחר. כן, לא, שחור לבן. זה מאד מקל על החיים, מייתר ייסורי בטן מצפון ודיוני סרק.
    גם אני רציתי פעם שיהיה מישהו שיחליט קצת בשבילי… זה עבר.

  8. בלעם:

    זה מזכיר לי שכשטיילתי באוסטרליה, אנשים ששמעו שאני מישראל היו שואלים אותי מה הפתרון לסכסוך. ובכן, לא נראה שמי שיודע את הפתרון לסכסוך נמצא במזרח התיכון. אולי זאת התשובה שהייתי צריך לענות אבל הציניות חזרה לי רק בנתב”ג 2000.

  9. דרומי:

    הו, התמימות.
    הרי אנחנו, החופשיים הנאורים, כולנו מראשון ועד אחרון, לא מוכנים בשום פנים ואופן שהתשובות לשאלותינו יכנסו על מסך של נוקיה 3100. כשאנחנו מחפשים תשובה לשאלה שמטרידה אותנו – אנחנו רצים לספריה הקרובה (בד”כ google scholar), מוצאים חמישה מאמרים ומנסחים תשובה מאוזנת ומלאה.

    אולי הבעיה היא לא בדת אלא בתרבות הישראלית והמערבית באופן כללי?

  10. הירנוט:

    “מתי בדיוק הפכו הרבנים למדיומים”?

    הפכו?

  11. גורע:

    אתמול שמעתי דיון מרתק בסוגייה שמעסיקה כל יהודי בחודשים אלו של השנה:

    מה מברכים על קרמבו?

    כאן נכנסים הפוסקים המלומדים למחלוקת המפורסמת שמשסעת את החברה הישראלית עשרות שנים בעניין מה נהוג לאכול קודם – את הביסקוויט או את הקצפת.יש הגורסים שמי שעבורו הביסקוויט הוא העיקר יברך “בורא מיני מזונות” ומי שעבורו הקצפת היא העיקר יברך “שהכל נהיה בדברו”.

    כיוון שאין דרך כרגע לדעת מה הקב”ה רצה שבני האדם יברכו על הקרמבו, עד שניתן יהיה לשאול אותו (באמצעות SMS או באמצעות האתר שאני מקוה שהוא הולך לפתוח באיחור של עשור) מה שממליצים הפוסקים לעשות הוא להפריד בין חלקי הקרמבו, לברך “בוא מיני מזונות” על הביסקוויט ולאכול ואז לברך “שהכל נהיה בדברו” על הקצפת ולאכול. בכך בעצם שוב התערבה הרבנות בסוגיות אזרחיות והורתה לכלל האזרחים לבכר את אכילת הביסקוויט שכן ברכת “מזונות” קודמת לברכת “שהכל”.

    ובבניין ירושלים ננוחם. (כיוון שממש בא לי לעוף מפה אהיה מוכן לקרוא על בניין ירושלים ממקום מושבי בסן פרנסיסקו, ולהתנחם בכוס שוקו חם).

  12. דחליל:

    גורע (11), לאלוהים יש אתר: http://god.co.il/

  13. ירדן:

    צריך להפריד בין הדברים.
    תרבות הדיון הישראלית והיהודית שונה היום מהותית ממה שהיתה היהדות פעם.
    היום לרבנים יש”מונופול” על אלוהים. פעם הם היו לפחות מתאספים ומחליטים ביחד על פסיקות. היום לא מעיזים לחדש ולשנות את התורה. לכן תמיד יש רב אחד שנחשב הכי “גדול בתורה” והוא מחליט פעם במיליון על פסיקה חדשה שהמשמעות שלה שווה לאפס וככה הם עושים לעצמם חיים קלים כי הם לא צריכים לעבוד קשה ולהתווכח הרבה. אני לא מאמין אבל אני לומד תושב”ע בבית הספר ואפשר לראות שלא תמיד אלו היו מאפייני היהדות. לכן מחליטים על כל מני פסיקות מוזרות כמו האם מותר לחטט באף ביום שישי. מעבר לכך הרבנים עושים מה שנוח להם כי אף אחד לא מעיז לשאול שאלות או להתווכח איתם, בגלל שהכל הפך להיות עניין של מעמדות. זה לא התייעצות או דיון, זה חד וחלק תשובה שנחשבת בשבילהם כאילו באה מאלוהים.
    לכן היום הרבנים מרשים לעצמם להביע את השקפתם הפוליטית ולנצל אותה גם לצרכים פוליטיים. בסך הכל אני לא בן אדם דתי או מאמין. אבל למה זה כן איכפט לי? כי הדת והמוסד היהודי לא מנותקים מהחברה הכללית ולכן ההתנהגות שלהם לדעתי היא חלק מתפיסה ישראלית כללית שאומרת שהכל עניין של מי שחכם יותר ומי שצודק ותשובות קצרות וקלות במקום תפיסה בה מתקיים דיון סביב שאלות קשות.

  14. גורע:

    דחליל,

    מדובר באוסף של בועלי נידות שקנו את הדומיין god.co.il ופתחו שם מושב ליצים.

    מאז שהוא התחבר לאינטרנט, אלוהים לא מפסיק לנסות לקנות מהם את הדומיין אבל הם דורשים הרבה מידי כסף.

    שמעתי גם שש”ס מנסים לקנות את god.biz מחברת התמרוקים היפאנית שמחזיקה בו.

  15. רואה שחורות:

    אני מחכה לדומיין god.ot

    (נא לא לזרוק עגבניות)

  16. ג'וני דו:

    אפרת, כבר בפוסט עצמו ציינתי שאני לא בהכרח רואה בעיה מיוחדת בהתייעצות על סוגיות מורכבות עם בן אדם ש”במקרה” הוא גם רב. כך שלמרות שאני נוטה שלא להעריך במיוחד, בלשון המעטה, אנשים שעושים להם “גורו” (וכאן ממש לא מדובר רק על דתיים), לא זאת הבעיה שאליה התייחסתי בפוסט.

    המקום היחיד שבו את חולקת על מה שכתבתי הוא בטענה שלך ש”לקבל תשובה קצרה ב-SMS זה… עידוד להמשיך ולחקור”. לי הטענה הזאת נראית די מוזרה גם בלי להכיר מקרוב את התופעה. מה עוד שלא מדובר כאן באיזושהי תופעה מבודדת. יש מגמה מתמשכת ומוכרת של התחרדות בקרב חלקים מסוימים ממחנה הכיפות הסרוגות.

    התופעה הזאת מתבטאת גם בהענקת משקל גדול בהרבה ממה שהיה מקובל בעבר לפסיקות רבנים, וכשאתה מקבל “פקודות” מהרב שלך (לסרב או לא לסרב פקודה? לאיזו מפלגה להצביע? וכו’) SMS בהחלט יכול להוות טכנולגיה יעילה לקליטה שלהן. בעיני, כאמור, התופעה הזאת עצובה ומדאיגה.

    מה שמוביל אותי לחלק מהתגובות האחרות ששואלות בצורה כזאת או אחרת “נו, ואצל החילונים יותר טוב?”. התשובה היא כמובן, שאצל “החילונים” זה אחרת. לא ידוע לי על חילונים ששולחים סמס לדמות מוכרת כלשהי ושואלים אותה אם זה בסדר לגנוב. במגזר החילוני ובתרבות המערבית יש בעיות אחרות (חלקן אולי דומות, וחלקן בוודאי קשורות אף הן ל”תרבות האינסטנט”), ומי שרוצה להתייחס אליהן מוזמן לכתוב על זה בעצמו.

  17. דרומי:

    זה שחילונים לא מסמסים שאלות הלכתיות זה ברור – זה נובע מהגדרת החילוניות, פחות או יותר. הטענה היא לא שאצל החילונים זה אותו הדבר, אלא שזה לא נובע מהידרדרות הדת או משהו אחר שיחודי לדתיים, אלא מתופעות שמשותפות לחרדים ולחילוניים כאחד. (בניגוד, נניח, לסוגיית ‘ברכת הקרמבו’, שכמו שירדן ציינ\ה נובעת ממאפיינים של היהדות המודרנית)

  18. ג'וני דו:

    לא טענתי שזה נובע מ”התדרדרות הדת”. אם תרצה כתבתי על (פן אחד של) “התדרדרות הדת”.

    העניין שיחודי כאן רק לחברה הדתית, הוא שכמו שציינתי, מדובר כאן בעוד דוגמה (משעשעת ומגוחכת במיוחד) להתחרדות שעוברים חלקים ממנה. יכול להיות שבמקרה הדוגמה הספציפית הזאת משיקה בצורה מסוימת גם לדברים שעוברים על החברה החילונית/מערבית, אבל לא זאת הנקודה.

  19. מוסיף:

    הסיפא של הפוסט נאה בעיני, אבל הייתי רוצה לדעת למה שאלות הלכתיות הן שאלות נלעגות לדעתך?

  20. ג'וני דו:

    (סאמק, כתבתי תשובה והיא נמחקה! מי אחראי כאן על הטכנולוגיה?!)

    נשחזר: כי מילא שיש אנשים מודרניים שממש מאמינים באלוהים שברא את העולם ב-6 ימים, והוא זה שיחרוץ את דינם כשהם ימותו. שיהיה.

    אבל כשחלק מאותם מאמינים גם פורט את האמונה שלו למיני מטבעות בסגנון של “האם מותר לפוצץ חצ’קון בשבת?”, זה הופך להיות נלעג. אני לא רואה במה זה שונה בהרבה מאנשים שמפחדים לעבור מתחת סולם, או מה שזה לא יהיה.

  21. גורע:

    מוסיף,

    ההתעסקות האובססיבית של הדתיים ביישום הדת בכל מעשה הכי קטן שלהם הופכת את הדת לקרקס כפייתי. לרבנים יש אינטרס שהמאמינים יזכרו את קיומם בכל מעשה שלהם ובכל שאלה כי כך הם גורמים למאמינים להיות תלויים בהם (ויש לזה השלכות כלכליות שלא אכנס אליהן) והמאמינים לא מבינים את זה, הם באמת חושבים שאכפת לאלוהים אם אתה מחטט באף בשבת. חוסר ההבנה הזה נלעג בעיני.

  22. ירדן:

    אני חושב שהבעיה דווקא לא נעוצה בתוכן של ההתעסקות או לפחות לא במידת החשיבות שאנו נוטים לייחס להם. אני חושב שהבעיה היא כששאלות טריביאליות או בעצם כל שאלה, נענת עלידי הרב.
    השלב הבא?
    מה עדיף לאהוב, כדורגל או כדורסל?
    על מה עדיף להרהר? לאיזו מפלגה להצביע?
    מה להרגיש? מה להעדיף?

    בסוף יהיו לנו בן אדם אחד משוכפל ל6 מיליון.

  23. דחליל:

    ועל זה נאמר: We are all individual!

  24. דני:

    לא יודע אם זה באמת מעניין מישהו, אבל אני אנסה לענות מנקודת מבטה של ההלכה (הח”מ אינו דתי).
    למעשה ישנם שני חלקים מרכזיים שג’וני שואל עליהם, מאיפה הסמכות לרבנים לפסוק הלכה ומדוע להסתפק בתשובה קצרה ולא להיכנס בעובי הקורה.
    על החלק הראשון עונה הרמב”ם בי”ד החזקה ולשונו :
    א בית דין הגדול שבירושלים–הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמוד ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהם הבטיחה תורה: שנאמר “על פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך–תעשה” (דברים יז,יא), זו מצות עשה. וכל המאמין במשה רבנו ובתורתו–חייב לסמוך מעשה הדת אליהם, ולהישען עליהן.

    ב כל מי שאינו עושה בהוראתן–עובר בלא תעשה, שנאמר “לא תסור, מכל הדבר אשר יגידו לך” (ראה דברים יז,יא). ואין לוקין על לאו זה, מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין: שכל חכם שמורה על דבריהם–מיתתו בחנק, שנאמר “והאיש אשר יעשה בזדון, לבלתי שמוע . . .” (דברים יז,יב).

    ג אחד דברים שלמדו אותן מפי שמועה, והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדו אותן מפי דעתן באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שהדין בדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשו אותן סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה, והם הגזירות והתקנות והמנהגות–בכל אחד ואחד משלושה דברים אלו, מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחת מהן, עובר בלא תעשה.
    http://www.mechon-mamre.org/i/e301.htm

    וממשיך ומסביר מה עושים בשעה שאין בית דין ומה הסמכות של כל בית דין לפסוק בעירו ולכלל ישראל.
    לחלק השני ישנם שני חלקים גם כן, יש שאלות שנשאלות ע”מ לקבל תשובה. אדם דתי לא בהכרח רוצה לדעת את כל הנימוקים מאחורי האיסור לפוצץ חצ’קונים בשבת, הוא רק צריך לדעת מה אסור לו ומה מותר, או לפעמים רוצה לדעת את עיקרי הדברים. אדם עם טיפת צניעות יודע שהוא לא מסוגל במצבו הנוכחי לרדת לעומקן של כל הסוגיות בלי השקעה שהוא לא מוכן להשקיע. אם אני ארצה לענות לגבי סוגיה כזו, אני אאלץ לקרא עשרות ספרים קשים, אולי אפילו ללמוד ארמית, לשבת ולהתפלפל וללצבור ידע וכישורים, ורק אז תהיה לי יכולת לקבל החלטה מושכלת בנושא. לפעמים אפילו להבין הלכה אחת יכולה להיות משימה תובענית. לפעמים מספיקה תשובה פשוטה.
    החלק השני מתיחס לשאלות מורכבות ששואלים, כאן אנו נחלקים בין בית שמאי ובית הילל. כשבא הנכרי לבית שמאי וביקשו ללמדו את התורה על רגל אחת, דחפו שמאי בפלס (להראות שאי אפשר ללמוד את התורה על רגל אחת). הילל לעומת זאת ענה לו “מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך”. אם הילל ניסה ללמד גוי את התורה כולה על רגל אחת, כדי שמשהו יכנס, אז גם שוטה שמנסה ללמוד הלכה מסובכת בSMS אפשר לנסות ללמד משהו. אולי זה יפתח לו פתח ללמוד ולראות שאלפי שנים דנים וממשיכים לדון באותן סוגיות מוסריות ממש, שאין גבול לכמות הזמן שאפשר להשקיע בנסיון לרדת לעומקה של בעיה סבוכה.

  25. מוסיף:

    וואלה דני, תגובה יפה.

  26. רואה שחורות:

    דני – האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם.
    שתי הערות:
    1. נדמה לי שהלל לימד את הנכרי “ואהבת לרעך כמוך” בתור כל התורה על רגל אחת.
    2. המובאה ממשנה תורה לרמב”ם רלוונטית, אבל אני תמיד כועס על המעמד של הרמב”ם בפסיקות הלכתיות. נותנים לו הרבה כבוד, ואז מתעלמים מהרבה פסיקות מתקדמות ומודרניות-להפליא שלו, שלולא היו מתעלמים מהן היה מצבנו טוב בהרבה. כמובן שמנמקים זאת במגוון טעמים מלומדים, אבל הטעם הרע נשאר, וכך גם התחושה שבעצם כל פוסק מוצא לו את המקורות הנוחים לו.

  27. הבלוג - בלוג עם בוטנים! » ארכיון » טקסטים מאלוהים:

    […] ג‘וני דו כותב בגלוב על הרב אבינר, ששולח תשובות בעניינים הלכתיים באמצעות SMSים, ועל כך שציבור המתחרדים כבר אינו מעוניין לחשוב ולנתח בעצמו את התורה ע“מ לקבל תשובות לשאלות אלא פשוט לקבל תשובה קצרה וברורה במדיום המגביל הזה. (SMS) אני חושב שלא ניתן לשייך את ההתרדדות המחשבתית הזאת לציבור הדתי בלבד. אם כבר, יש לנו החילונים ה“זכות“ על עולם התשובות המיידיות. הנה מה שכתבתי לו: …אני מסכים עם מה שכתבת פה, אך לצערי לא מדובר רק בציבור המתחרד אלא בכלל הציבור. כמה מאיתנו באמת הולכים ומעמיקים בדברים מעבר לרמת התשובה המיידית? מתי בפעם האחרונה קראת כתבה בעיתון והלכת אח“כ לבדוק ברשת את אמיתות המידע? בעידן בו התקשורת היא זמינה מיידית לכולם, הולכים ופוחתים אלו שמתעמקים בידע ומחפשים אמת מאוזנת, פחות או יותר. לכן לא מפתיע אותי שהרב אבינר שולח SMSים לציבור המאמין, כמו שלא מפתיע אותי שתכניות כמו כוכב נולד ואורי גלר השתלטו על המדיום הטלוויזיוני – לאנשים כבר אין כח לחשוב. ג‘ורג‘ אורוול מחייך בקברו. […]

  28. דני:

    ר”ש, הלל אמר “דעלך סני – לחברך לא תעביד” שזה בארמית “מה ששנוא וגו'”
    http://kodesh.mikranet.org.il/b/l/l2102_031a.htm
    דורש על זה ארי-ה לוין זצ”ל שלא ענה “ואהבתך לרעך” כי גוי לא היה מבין מידה כזו (איש צדיק היה – שמחה רז).

  29. אלמוניני:

    משום מה הפוסט הזה מזכיר לי את ההתייחסות בתוכנית “המילה האחרונה” לכתבה הנ”ל נדמה לי שזה היה גיא מרוז.
    האם גוני-דו והמגיש הנ”ל חד הם?
    באתי לכתוב תשובה ארוכה ועיניינית אבל אז פתאום ראיתי את התגובה של דני ואין מה להוסיף

  30. רואה שחורות:

    דני – אני כל כך נהנה מהויכוח הזה, כי הוא לשם שמים כמובן.
    אתה צודק. גם מהרש”א מפרש ב-בבלי (שבת ל”א) כי מה שלימד הלל נלמד מ”ואהבת לרעך כמוך”. ולא תאמין, אבל יש לי את הספר של שמחה רז ולא זכרתי את זה משם.

  31. blugermagid:

    עד שיום אחד מדונה תחליט שקבלה אאוט והלכה אין. ואז, הוא פתאום יעמוד נפעם. מול הטיפול של ההלכה בכל פרט הכי קטן של החיים. איזו השפעה סגולית יש לעשית מלאכה אסורה בשבת? כמה נפלא, אין רגע שבו אין ליהודי הוראה מפורטת מהו טוב, ומהו רע. ואז שוב, תתחלף האופנה, ומדונה תחזור לאמת הפנימית שלה, ותהיה שוב זונה, וג’וני דו המסכן יחפש אופנה חדשה.

  32. רואה שחורות:

    נו, יכולת כבר לכתוב “עגלת החילונים ריקה” ולחסוך המון פיקסלים. אבל אתה חוטא כאן בדיוק באותה שטחיות שאתה מייחס לג’וני, ושהוא ייחס לשואלים ולמשיבים ב-SMS. האם לא דנו ממש הרגע ב-“ואהבת לרעך כמוך” ?

  33. ג'וני דו:

    כן, אני מושפע מאוד ממדונה, ולכן עד היום טרחתי לשבח רבות את הקבלה, גם בפוסט הזה, וגם בהזדמנויות רבות אחרות. אם היא תחליט ש”הלכה זה אין”, זה בהחלט יזעזע את השקפת עולמי.

    או במלים אחרות: השטחיות שהפגנת בתגובה שלך (חילוני שכותב נגד הדת = גרופי של מדונה) בהחלט מאפיינת את רמתם של האנשים שהזכרתי בפוסט. תודה שהדגמת את הנקודה שלי.

    רואה שחורות, לא הבנתי למה את חושב שאני “חוטא” בייחוס שטחיות ל”שואלים ב-SMS”. אתה חושב שזה לא שטחי?

  34. blugermagid:

    האם אתה לא חוטא בשטחיות כשאתה מבקר עולם המכיל עשרות אלפי ספרים שאת שמות עשרה מהם אינך יכול למנות?

    לדעתי כן. וזה הופך אותך מבעל “השקפת עולם” לרוכב אופנות, לחושב בתלם, לגרופי של אמירות פופולריות, ובעצם לגרופי של זנות אינטלקטואלית, גם אם לא של הזונה הספציפית שהזכרתי.

    מצד שני, יש בדבריך רובד שאינו מוגדר “כתיבה נגד הדת”, כפי שהגדרת בעצמך, אלא “כתיבה נגד דתיים”. ויש בהחלט מקום לבקר אנשים צרי מוחין שהתמונה של הדת בעיניהם היא שאלה נודניקית כזו או אחרת, ולא “התמונה הגדולה” “אורח חיים”. טוב אז מה? יש אנשים קטנים. תבדיל בינם לבין ה”דת” ובין הרבנים שנאלצים לענות על כל שאלה.
    חוצמיזה, אביב גפן מקובל על מעט מאד חילונים כדמות חינוכית ראויה. ואם אינני טועה, אתה לא באמת ביניהם.

  35. רואה שחורות:

    ג’וני – בודאי שזה שטחי, אבל אני לא בטוח שזה ייחודי או חדש. מוסד השו”ת הוא עתיק יומין – הציבור שואל את הרב שאלה הלכתית, והרב עונה. נכון שנהוג שהרב עונה תשובה מפורטת עם הפניות לפוסקים קודמים, לתלמוד ולמקרא, אבל בוא נודה באמת, ציבור השואלים לא קרא את זה. מבחינה זו, אין שינוי. השינוי הוא מצד הרבנים הפוסקים – הם לא מפרסמים את המקורות עליהם הם מסתמכים, וכך גם מפחיתים מערך הפסיקה, וגם לא תורמים לדור הבא של פוסקים, שכבר לא יוכל להסתמך עליהם.

  36. דני:

    ר”ש, הרמב”ם בחלק מספריו לא איזכר מקורות (האיזכורים כיום הם תוספת מאוחרת, אם כי הרמב”ם התחרט על כך בערוב ימיו), כמו כן היו גדולים אחרים כמו רבנו גרשום שכתבו “אשיב לפי מה שהראוני מן השמים” ובמקרים מסויימים הם חסרים את הפסוק הספציפי שעליו הם התבססו. מן העבר השני ישנן גם מגבלות בהתבססות על פסוקים בודדים, במיוחד בספרות מאוחרת, שם עדיף לעיתים לקחת את תוכן כל הספר שאינו מתמצה במשפט בודד.
    אבל לכך שתשובה שמתפרסמת חייבת להיות מקיפה ומנומקת (גם אם לא ברמת הציטוט) אין קשר לתשובה ספציפית לנקודה שעונה רב לשאלה כזו או אחרת. מימלא הרבנים המוזכרים הם לא ראשי העדה ולא מתימרים (אני מקווה) לפסוק לכלל ישראל לדורות, אלא רק לפתור לאדם אחד סוגיה אחת.

    (תענוג של דיון, אולי נעשה פינת שו”ת בבלוג ? 🙂

  37. מוסיף:

    באמת תענוג. אולי דני ור”ש יהיו סמנכ”לים לענייני יהדות?

  38. ג'וני דו:

     ל-34, לצורך הדיון הזה, אני מבקר (בהקשר אגבי) אנשים שחושבים שיש אלוהים שאיכפת לו אם הם מפוצצים חצ’קון בשבת, ואנשים שחושבים שאפשר לקבל תשובה אינטליגנטית בסמס, לשאלות גדולות ומורכבות.

    השאלה האם מחשבתם של האנשים האלה מבוססת על עולם שמכיל עשרות אלפי ספרים שאת שמות עשרה מהם איני יכול למנות, היא לחלוטין לא רלוונטית. גם אם הייתי מזכיר כדרך אגב את העובדה ש”היפים והאמיצים” הייתה סדרה נחותה, זה היה נראה לי אידיוטי אם מישהו היה שואל אותי אם ראיתי בכלל עשרות פרקים מתוך האלפים שנעשו, ואם אני יכול לנקוב בשמות הדמויות.

    המשך התגובה שלך היא סוג של גבב של כל מיני מלים (“זה הופך אותך… לרוכב אופנות, לחושב בתלם, לגרופי של אמירות פופולריות…) שאני לא ממש יודע מה לעשות איתן, אולי חוץ מלומר את המובן מאיליו: תפסיק לקשקש. תודה.

  39. blugermagid:

    הגבת בכזה בטחון, שהחלטתי לקרוא מה כתבת בפוסט. מסתבר שיש לך שם נקודה. ואני מתנצל.

    אני חושב שהזלזול הציני והנאור בהלכה (התיחסתי למען האמת רק אליו, ואת שאר הפוסט קראתי תחילה בעין אחת ועצומה) לא יכול להחשב עמדה פרטית שלך, כשכל דרדק בערוץ 2 מכיל (ופולט) את אותה חכמה.
    אך בתור ציטוט אגבי שמתבל את הדברים (ומעיד על עולמו הפילוסופי של הכותב), זה קביל בהחלט.

  40. חתול אדיש:

    גורע – הנה זה פה

  41. עמית:

    איזה משחקי עמית הכי אוהב

  42. מרוצה:

    בואנה, ניסיתי לא רק שהוא ענה נכון לגבי הלכות הוא אפילו יודע מידע על אנשים.. נותנים לו שם והוא נותן מידע על הבן אדם..

  43. קרין:

    כמה ילדים יהיו לי

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: