להיות רגב פנאן

בזמן הצגת השחקנים של מכבי-עלית-תל-אביב, תמיד יש את הקטע המביך שבו קוראים לרגב פנאן. הקהל לא יודע איך לאכול אותו, הכרוז לא יודע איך לאכול אותו, נראה שאפילו הוא לא יודע איך לאכול אותו. איך מרגיש איש צעיר, הבן של מנהל הקבוצה, שהפעם היחידה שהוא רואה פרקט (במשחקים) היא כאשר מציגים את השחקנים?

תמיד היו במכבי נערי פוסטר אבל לפחות בחלק מהזמן נערי הפוסטר היו עם פוטנציאל והמאמנים ייבשו אותם על הספסל כי מה לעשות, יש שם שחקנים שמשלמים להם מיליון דולר לעונה. אבל במקרה של פנאן נראה שאפילו את זה אין. האם זו דרך להעביר את שנות ה-20 של חייך?

תגידו – מה רע? משחק כדורסל עם שחקנים מצוינים ועוד מקבל על זה כסף. זה נכון, אין להכחיש ועדיין, אין לבנאדם אגו? אין לו שאיפות? אין לו מאוויים? הוא לא רוצה להיות הכי טוב, לא רוצה להוכיח את עצמו?

להיות רגב פנאן. המממ, לא יודע.

ללא קשר, לראות השנה את מכבי זו חוויה בלתי נעימה. גם כשהם מנצחים.

נכתבו 12 תגובות לפוסט “להיות רגב פנאן”

  1. gyuval:

    שכחת את הטיולים מסביב לעולם

  2. א. הקורא המתמיד מהגולה:

    במילה אחת- פנאן (סוג של משחק מילים…)

  3. מוסיף:

    להיות רגב זה דווקא פנאן.

  4. נציג הפריפריה:

    לראות השנה את מכבי זו חוויה בלתי נעימה. במיוחד כשהם מנצחים!!!
    הקבוצה הזאת הרסה את הליגה בכדורסל, ועל כל אוהד ספורט בארץ מחויבות לשנוא את הקבוצה הזאת!
    אם (והלוואי) מכבי תפסיד בכל משחק ובכל מפעל אירופאי רק אז יהיה לנו סיכוי ממשי לליגת כדורסל שיש בה מתח ואקשן כמו כל מדינה מתוקנת.

  5. יניב גבאי-מילר:

    אני לא יודע אם אתה זוכר – לפני שלוש שנים, בעונה שבה מכבי זכתה באירוליג וירושלים ביול”ב קאפ ונהריה והפועל הגיעו עד חצי ורבע הגמר במפעל שלהן וגם בני השרון היתה מצוינת, היתה לעירוני רמת־גן קבוצה דלת תקציב במיוחד. רוב השחקנים קבלו משכורת חייל; עודד שעשוע היה הישראלי הותיק שלנו, הוא היה אז בן 22. הפסדנו בכל המשחקים שלנו באותה עונה, פרט לשניים, מתוכם לאחד הקבוצה לא הופיעה.

    רגב פנאן היה בסגל של הקבוצה ההיא. הוא ישב ברוטציה מאחורי “מר איבוד לדקה”, ליאור רובינשטיין, ולפעמים גם מאחורי גל נוראני. (מי? בדיוק.) בסך הכל הוא שיחק 8.3 דקות בממוצע, ושותף בארבעה־עשר משחקים – כזכור, בקבוצה עם המאזן הכי גרוע בליגה הבכירה מאז ימי הפועל צפת העליזים.

    אז לא, אני לא חושב שיש לו אגו. או שהוא רוצה להוכיח את עצמו.

  6. רואה שחורות:

    תמיד אני צריך לחרב את החגיגה, אז –
    1. רגב פנאן רואה פרקט במשחקי ליגה בארץ. בדרך כלל כשיש 20 הפרש או יותר.
    2. “נער פוסטר” זה לא מישהו חסר תועלת שנמצא שם בלי סיבה, אלא להיפך – מי שהוא תורם תדמיתית ולכן מבליטים אותו בתקשורת.

  7. אמיר:

    מסכים שלראות את מכבי השנה זו לא חוויה בכלל. הם פשוט לא משחקים טוב ולא משחקים יפה. אצל הבהמה לפחות המשחק שטף. אני מאוד קרוב ללוותר על ה”חורף החם”.

  8. אוהד:

    אני עדיין שקוע בנסיונות להבין תופעה בה האבא מטר וחצי והבן שני מטרים. מצד שני אולי האמא גודזילה. לא יודע.

  9. השדון האגדי:

    להיות רגב פנאן זה פאנן של החיים.

  10. נדב:

    שרגב פנאן עבר לקבוצות אחרות גם שם הוא לא שיחק.. אז ברור שהוא מעדיף להיות במכבי ביחד עם אבא שלו..

  11. מומו:

    ככה זה עובד בכדורסל. פנאן לא הראשון ולא האחרון, לא צריך להסתכל הרבה כדי לראות עוד שחקנים כאלו. היה את אסף דותן שלא כיכב לא שם ולא בקבוצות האחרות (חוץ מעונה 2001-2000), אבי בן שימול, אחד האחים לבית קזנובסקי (לא זוכר מי) ועוד המון.

  12. ברק פיטוסי:

    ר.ש., במכבי “נער פוסטר” זה כינוי לצעירים הישראליים שמכבי רוכשת כדי שלא ישחקו בקבוצות אחרות, אבל הפעם היחידה שרואים אותם כחלק מהקבוצה היא בצילום לפוסטר של תחילת העונה.
    ולא, הם לא מובלטים, הם די מאחורה בפוסטר. אבל זה חלק מהחוזה.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: