מתקפת הטוקבקים

לא ברור לי מה קורה כאן. תופעת הטוקבקים רחוקה מלהיות תופעה חדשה. לא קרה שום דבר חדש בשבועות האחרונים שמצדיק את המתקפה האדירה של אמצעי התקשורת על הסוגייה. אני מניח שזה קשור להצעת החוק הסתמית, שמטרתה היחידה היא כותרות בעיתונים, של ישראל חסון.

בשל ההצעה, אנשי תקשורת כמו רזי ברקאי מנהלים בשבוע האחרון קמפיין הזוי כנגד הטוקבקיסטים (ברקאי מעלה אותם לשידור ואז קורא להם “פחדנים” כי הם לא משאירים שם, כתובת, מספר טלפון ודגימת DNA לפני שהם מגיבים). תוצאה אחרת היא שכתבי הטכנולוגיה נמצאים תחת מתקפת ראיונות בלתי פוסקת. הנה דרור פויר לדוגמה:

אתמול בבוקר התקשר אלי איזה תחקירן מהתוכנית של מרב מיכאלי בהוט. אני אוהב את מרב, באמת, אבל לא היה לי מושג שיש לה תוכנית שם. הוא רצה לדבר אתי על טוקבקים ועל הצעת החוק המטומטמת של מה שמו מישראל ביתנו.
האמת שקצת מתחיל להימאס לי שמתקשרים אלי לדבר על טוקבקים. רק השבוע התקשרו אלי מסופשבוע של מעריב, משתי תוכניות רדיו, מתוכנית טלוויזיה אחת חוץ מזו, מאיזה סרט שעכשיו עושים על הטוקבקיסטים, ועוד משהו. לחלקם עניתי (סרט וסופשבוע), לשאר סירבתי.

כמו פויר, וכמו רבים אחרים, גם אני קיבלתי טלפון מהעוזר של חסון כדי שאגיע לכנסת ולהשתתף במופע הליצנות שהוא מעלה שם. גם אני, כמו אחרים, קיבלתי טלפון מהתוכנית “פוליטיקה” בערוץ 1 לבוא ולהשתתף במצעד הצעקות. אינסוף כתבות ומלל. מתוכנית אחת לא התחמקתי וגם לא רציתי להתחמק – “תיק תקשורת”.

ישבתי בה לצד רוגל אלפר, מסוג האנשים שאני שמח לקרוא להם קולגה, כותב מחונן, אינטיליגנטי ורהוט. באייטם נוהל דיון קצר על התופעה, על גבולות חופש הביטוי ועל האמנה של רוגל.

בתוצאה תוכלו לצפות בעצמכם (היום ב-17:30 בערוץ 2 ובשבת ב-12:00).

ללא קשר, ובדיוק כמו פויר, הנושא הזה יצא לי מכל החורים. באמת.

עדכון: הנה הקטע מתיק תקשורת.

נכתבו 53 תגובות לפוסט “מתקפת הטוקבקים”

  1. יהונתן:

    תבוא לכנסת, יהיה קטעים, אני מבטיח.

  2. תומר ליכטש:

    כבר קטעים.

  3. תומר ליכטש:

    לי לא ברור למה הזניחו את הפורומים. שמישהו ידבר על פורומים! ועל וואלה zone. גם את זה הזניחו. מרגיז. מרגיז שהזניחו את וואלה zone ואת הפורומים. ממש מרגיז. ממש ממש מרגיז.

  4. צפריר:

    סוף סוף הודעה מסודרת מראש, ואני באותו זמן אהיה בבית אבות.

    אה סליחה, דיור מוגן.

  5. יהונתן:

    ליכטש,
    אתה בא מטעם העבודה שלך או שהם ישלחו פשוט את רזי ברקאי עוד פעם?

  6. צפריר:

    אוווו… מתחת לחגורה.

  7. תומר ליכטש:

    אני בוס, קלינגר. יש לי פנקס להריץ. בשביל זה בדיוק יש לי כתבים במשכורת רעב. ומה הכי מצחיק? הם באמת רעבים. כל הזמן! חבורה של חזירים.

  8. יהונתן:

    אז תאכיל אותם.

  9. תומר ליכטש:

    מה אני, מזנון מעריב? שיאכלו אחד את השני. קניבליזם. רצית אייטם קיבלת אייטם. “שני כתבי הפנקס הפתוח אכלו זה את זה בישיבת וועדת מדע וטכנולוגיה בירושלים לעיניהם הנדהמות של קהל העיתונאים והמתעניינים שנכחו בכינוס הוועדה. מתיק חקירת האירוע עולה כי לא היה זה אלא אדם אחד, ניקולאי ליכשטהוף, שהחזיק בשתי זהויות בו זמנית. במשטרה מאשרים כי ליכשטהוף אכל את עצמו. טרם נמסר כיצד כירסם את שיניו”.

    אה, כן. הליד. הליד. ליד: “יהונתן (עד ראייה): אני ראיתי אותו אוכל את הלשון של עצמו ומלקק את השפתיים”.

  10. יובל:

    אני מתחיל להבין למה אנשים מדברים בעד צינזור טוקבקים.

  11. אלמו נימי:

    שני דברים (וגם בקשה ליובל):

    לגבי רזי ברקאי:

    בשל ההצעה, אנשי תקשורת כמו רזי ברקאי מנהלים בשבוע האחרון קמפיין הזוי כנגד הטוקבקיסטים (ברקאי מעלה אותם לשידור ואז קורא להם “פחדנים” כי הם לא משאירים שם, כתובת, מספר טלפון ודגימת DNA לפני שהם מגיבים)

    — שמעתי את הרעיון שהוא ערך. הדברים שהוא אמר מגוכחים בצורה שלא תאמן, ומאחר וכולכם תסכימו איתי אין צורך להסביר מדוע. יש שתי אפשרויות אשר לסיבות שהוא אמר אותם:

    1. הוא “הרים להנחתה”, כלומר שאל שאלה רטורית המציגה טענה שהוא לא מסכים איתה, כדי לתת למרואיין להסביר.

    2. הוא באמת מאמין בזה.

    לדעתי, האפשרות השנייה היא הנכונה, והיא נובעת מכך שכנראה שהוא לא מבין על מה מדובר, וגרוע יותר, הוא לא מבין מדוע למנוע מאדם להתבטא בצורה אנונימית בצורה חופשית זה נורא כל כך. יותר מזה, הוא לא מבין למה אנשים רוצים להתבטא בצורה אנונימת, ולמה זכותם לעשות זאת היא זכותם כחלק ממגוון הזכויות במדינה דמוקרטית, זכויות שאיש, כולל המחוקק לא יכול לקחת להם. הוא פשוט לא עושה את הקישור, כנראה כי כשהוא למד בתיכון ואח”כ באוניברסיטה לא הסבירו לו שזו אחת מזכוניות היסוד בדמוקרטיה. הוא למד על חופש ביטוי וכ’, אך אינו מסוגל להבין שזה חלק מהעניין. לזה קוראים ארכאיות, וזה אכן עצוב. הדבר העצוב בתוכנית שלו, ובכל תוכניות האקטואליה, שאין מספיק זמן להסביר. אין זמן לומר את מה שצריך להיאמר.

    הערה: למה לא למנוע מאנשים ללעוס מסטיק ברחוב כי יש כאלה שזורקים אותו הריצפה? תשובה: כי לעיסת מסטיק ברחוב היא זכות של כל אחד מאתנו במדינה דמוקרטית, ואנו יכולים להבין את זה לבד גם אם המורה לא אמר לנו את זה בשיעורי אזרחות.

    ושאלה ליובל: האם יש סיכוי שתעלה את הראיון שלך ל- YouTube או שירות דומה?

  12. יהונתן:

    ל-10 אני דווקא לא.
    ל-9, אתה לא מזנון מעריב, אבל אתה יכול לפחות לתת להם לאכול ברווז עיתונאי, לא?

  13. תומר ליכטש:

    אל תקרא לי תשע.

  14. יהונתן:

    סליחה. נרשם לפרטיכל.
    אפשר לקרוא לך 13?

  15. רוגל:

    האמנה היא של רוגל אחר, ברור?

  16. אלמו נימי:

    יובל:10,

    אין בעיה עם צנזור טוקבאקים. הבעיה היא עם חוק __שמחייב__ מנגנון כזה, על אחת וכמה זיהויי.

    בעיני, העניין פשוט: מפעיל האתר רשאי לצנזר מה שהוא רוצה ולהשאיר מה שהוא רוצה, ואנשים רשאים לכתוב מה שהם רוצים בתגובות שלהם. במקרים המאוד קיצוניים שאכן יש בדברים הוצאת לשון דיבה, אז האחראי על הוצאת הדיבה הזו הוא מפרסם ההודעה.

    דרך אגב, זה מזכיר לי עוד משהו: ברעיון ההזוי שלו רזי ברקאי אמר למגיבן שהתארך, משהו בסגון:
    ~~
    בו ואת לך דוגמה מתי תגובה היא בעייתית. אם מישהו שולח תגובה ואומר “רזי בקראי מה זה משעמם, התוכנית שלו ממש מרדימה”, אז אני לא יאהב את זה, אך זו ביקורת לגיטימית.

    אבל אם הוא אומר “אתמול בשעה 12 ראיתי את רזי ברקאי במכולת גובת יוגורט”, אז זו כבר הוצאת דיבה ואת זה צריך לעצור.
    ~~

    ובכן (רזי), אין זו הוצאת דיבה משום שהמדיום (והדובר) הוא המסר. צריך להיות לך ברור שכל מי שיקרא את התגובה זו ייחס לה אפס חשיבות, שום דבר, ממש, אבל ממש, כלום.

    בעיני, כדי שפרסום יהיה הוצאת דיבר של א’ כלפי ב’ צריכים להתקיים שני דברים:

    1. א’ התכוון להוציא מראש דיבתו של ב’ (ולצורך הדיון לא חשוב איך מוכיכים את זה).
    2. א’ פירסם מסר שאכן מוציא דיבתו של ב’, כלומר כמות משמעותית של אנשים מאמינים למה שפירסם א’ על ב’ (מה שאמר רזי ברקאי בוודאי אינו עומד בתנאי הזה).

    אם כן, אנו חוזרים לדוגמת המסטיק.

  17. תומר ליכטש:

    אחרי שתי עונות של “אבודים” אני לא מתעסק על מספרים. אני גם ממליץ להוריד אותם מהאתר. פרטיכל, אה? שיחקת אותה.

  18. יהונתן:

    פרטיכל הוא מסמך שמכיל את כל המידע הרלוונטי שהועבר, מעין “כללי טקס” (לדוגמא פרטיקל הטטפ או רסס, מחד ופרטיכל הישיבה מיום)

  19. יהונתן:

    אגב רוגל, אף אחד לא חשש שאתה תנסה לקדם סוגיה שמסדירה משהו. (התערבות ממשלה, אתה?)

  20. אחד העם 18:

    כאילו, אני אף פעם לא בבית בחמש וחצי. ואני אף פעם לא רואה את ערוץ 2. גם לא את תיק תקשורת.
    אבל הפעם, איכשהו, כל הכוכבים (כולל השמש והירח) עמדו בשורה – וגם הטלוויזיה הייתה פתוחה בשעה הנכונה ובערוץ הנכון. אני, קורא נאמן בגלוב, קורא בו כשהטלוויזיה ברקע. ברגע שאני קולט שאני עומד לפספס את רוגל אלפר* אני מסתובב כנשוך נחש וקופץ לראות איך אני מפספס אותו – הקטע הסתיים, אני רואה את זיסוביץ’ עובר לנושא אחר. אוףףףףףףףף

    *רוגל אלפר ועמית למקצוע

  21. הבלונדינית הסודית:

    אז מזל שיש שח בשבת
    :+)

  22. שבי:

    רוצה לדעת למה רזי ברקאי לא רוצה טוקבקים?
    מכיוון שהוא אוהב לשמוע רק את עצמו כמו רוב (לא מכליל אז לא להתנפל) אנשי התקשורת שנותנים כתבות ברמה של כיתה א’ ולא מעוניינים שיהיה אפשר להעמיד אותם על טעותם.

  23. פרופ' רביב שטיינר:

    הכל בגלל פרופסור עזי ברק.
    אם לא הגישה האקדמאית השגויה שלו בטיפול בתופעות שוליים באינטרנט, אף פוליטיקאי ואף עיתונאי לא היה מתעסק עם טוקבקים.

  24. Riss:

    לא צריך לחוקק כל דבר שזז, הרגל גרוע לדעתי. לחוקק חוק בנידון, זה כמו להתעלם מהבעיה – היא תעלם פה, ותופיע בצורה דומה במקום אחר.
    מה גם, שבכל העניין לא התייחסו לכותבי מאמרים אנונימיים באינטרנט, באותם אתרי תקשורת – טוקבקיסטים זה רע, ומאמרים אנונימיים זה בסדר? איילת קונטרול-דל [nrg – יש שם נורמלי לכתיבה בעיברית לאתר?], בלדד השוחי [נענע], ועוד רבים, מאחורכם.

    המשך יום נעים.

  25. ניקולאי ליכשטהוף:

    פרטיכל.

  26. יהונתן:

    ריסס,
    שירשם לפרטיכל שלנרג’ קוראים או נרג’ או “אתר האנרגיות”. ושמות בדויים לא חסרים – אם כי כשאלה כותבים בשם בדוי למנהל האתר יש את הפרטים של הכותב, וכשהוא נתבע הפרטים נחשפים, ראה פרשת פזית בניזרי הידועה לשמצה.

  27. מאזינה ברקע:

    פרופ’ רביב שטיינר, אני חושבת שאפשר לומר די בביטחון שיש לך משהו נגד פרופ’ עזי ברק?

    יחד עם זאת, למרות “הגישה האקדמאית השגויה שלו בטיפול בתופעות שוליים באינטרנט”, אני חושבת שאפילו אותו אי אפשר להאשים בתופעה כמו רזי ברקאי.

  28. אחד העם 18:

    תופעת ה”רזי” מכה גלים בארצנו הקטנטונת. עוד מעט ההפקה תעלה את האחראי על הרזי, השאלות הנוקבות כבר חורכות את הדף.
    בינתיים, דובי ישמיע לנו כמה צלילים

  29. גלעד:

    האגו של ברקאי עדיין פגוע מהלוקש שמכרו לו על סליי מרידור והמהרישי.

    אך טבעי הוא שייצא קצפו על מי שמעז להשמיע את קולו מבלי להזדהות.

    מה שמראה שגם מי שעוסק בתשקורת אינטראקטיבית מהסוג שלו עדיין תקוע בגרסא 1.003.

    אולי נגייס את צוות התחקירנים המעולה מהתכנית שלו כדי שיוודאו את זהות המגיבים?

    האינטרנט הזה, באמת!

  30. דנדוש:

    להערכתי ברקאי עדיין מחפש את האחראי על האינטרנט, ועד שהוא לא יגיע הוא מרגיש שאין עם מי לדבר….

  31. גלעד:

    תמיד אפשר לשלוח את התחקירנים למצוא את האחראי על האינטרנט.

  32. דנדוש:

    הם כנראה התפטרו, נמאס להם לראיין את “שלומי מגבעתיים” ושאר טוקבקיסטים משועממים.

  33. ailaG:

    מתי יש שידור חוזר??????2

  34. ברק פיטוסי:

    מחר בחצות היום.
    ואאל”ט גם ביום ראשון ב8 וחצי בערב בחינוכית 23. שזה השיבוץ הכי תמוה שיכול להיות לתכנית שמבקרת את התקשורת. כאילו, לא יכלו לחכות שלא יהיו מהדורות חדשות? ועוד בשני הערוצים ב”ז.

  35. יובל:

    הנה, הנה השיחה שהתקיימה ב”תיק תקשורת”.

  36. רונית:

    רק דבר אחד אנלא מבינה יובל: למה אתה מתהדר במוניטין של שמן? אתא לא שמן! ואפילו יושב זקוף כמו מתרגל יוגה מנוסה!

  37. יובל:

    כן, זו בעיה.
    רזיתי.

  38. רואה שחורות:

    גם אני חשבתי שאין טעם יותר לדוש בנושא המשומש הזה, אבל דווקא צפיה בקטע מתיק תקשורת שינתה את דעתי. אני, אגב, כן חושב שכל רטיטה באויר צריכה להיות מוגנת על ידי חופש הביטוי, וזאת מפני שהמחוקק (ובוודאי לא המדינה) אינו יכול להחליט איפה עובר הגבול בין מה שמוגן ומה שלא. האנונימיות של הטוקבק היא כוחו וגם חולשתו – אפשר להגיד מה שרוצים, אבל האימפקט שיש לטוקבק מספר 347 מאת “אחד שמבין” הוא אימפקט שולי בהחלט.

  39. יובל:

    אומר לך את מה שאמרתי לסטודנטים שלי בשיעור האחרון: אם חופש הביטוי הוא מוחלט ומלא, ואם מותר להגיד הכל כולל הכל, אז אין טעם לדבר בכלל. חופש הביטוי הופך למעניין וחשוב רק כאשר מוסכם על כולנו שיש ביטויים שמין הראוי לא לומר אותם. אם מותר לומר הכל, אז אפשר כבר לא לדבר בכלל.

    אני יודע – זה קצת פילוסופי אבל אני חושב שיש בזה הרבה מאוד.
    מאידך, אינני טוען שזו עבודת המחוקק. זו עבודת הקהילייה, עבודת החברה, זו התפתחות תרבותית.

  40. רואה שחורות:

    לזה אני מסכים. כלומר: לא המדינה היא שצריכה לכפות על אנשים סטנדרטים של דיבור. מה שחסר במה שאמרת זה המשקל שמייחסים לדיבור. אני לא חושב שאם מותר לומר הכל, אין טעם לומר דבר. כי כמו שאמרתי קודם, לטוקבק נידח אין השפעה והקהל שלו מוגבל. איש ציבור שמתראיין בערוץ 2 – יש לו הרבה השפעה. ולכן הוא נושא באחריות גדולה יותר.

  41. יובל:

    אני מסכים. רק זכור שהטענה היא ברמה הפילוסופית ולא ברמה הנקודתית של טוקבק בודד.

  42. אחד העם 18:

    יובל, אכן רזית. כל הכבוד
    מה שכן, כל תנועות הידיים הנמרצות האלו ערבבו לי את המסך

  43. דחליל:

    מסכים עם 42.

  44. יובל:

    מסכים עם 43.

  45. תמר:

    מסכימה עם 45.

  46. דניאל:

    יובל, באמת היה מעניין.
    אני חושב על להקים עמותה שתתעסק בהליכים המשפטיים של ניסוח נייר עמדה המצהיר על נכונות עקרונית להפיץ עצומה שתקרא להעביר את הקורס שלך לזמן יותר נוח.

  47. הבלונדינית הסודית:

    דניאל, אפשר להוסיף לעצומה גם את העברת הקורס לעיר יותר נוחה?

  48. ירון:

    לצערי, יובל שוב לא הזכיר כותבי הטוקבקים בגלוב. בעצם, הוא לא הזכיר, שוב, את הגלוב!

  49. diamond dog:

    אתם לא רוצים להיות בקורס הזה, הסטודנטים שם לא יודעים אפילו מי זה עמנואל גולדשטיין.

  50. האנונימי האחרון:

    מה זה הקורס הזה בכלל?

  51. סקרן:

    איך העברת את התוכנית למחשב?

  52. dht:

    דרך צינור

  53. דניאל:

    בלונדה, באר שבע דווקא מסתדרת לי לא רע עם זה שאני לומד ב, אה, באר שבע.
    (איך אפשר להתווכח עם ההגיון הזה?)

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: